(כז) וַֽיִּגְדְּלוּ֙ הַנְּעָרִ֔ים וַיְהִ֣י עֵשָׂ֗ו אִ֛ישׁ יֹדֵ֥עַ צַ֖יִד אִ֣ישׁ שָׂדֶ֑ה וְיַעֲקֹב֙ אִ֣ישׁ תָּ֔ם יֹשֵׁ֖ב אֹהָלִֽים׃
1. The tents were the 2 Batei Midrash of Shem and Ever that Yaakov learn there
וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם ישֵׁב אֹהָלִים, שְׁנֵי אֹהָלִים, בֵּית מִדְרָשׁוֹ שֶׁל שֵׁם וּבֵית מִדְרָשׁוֹ שֶׁל עֵבֶר.
2. The Tents were the tents that Yaakov would leave his sheep in.
3. Maybe a combination of the first 2 answers
4. The Tent of Torah and the Tent of Tefillah
5. The 2 Tents are this world and the next world
אבל יעקב איש תם יושב אהלים, רצה לומר שיושב בשלוה בשני אהלים, דהיינו עולם הזה ועולם הבא, כי כן יעקב אומר יש לי סיפוקי ואוחז במדת ההסתפקות, ואז הוא יושב בהשקט ובטח ונוח ושקט, משא"כ הרודף אחר תאות שלא ינוח ולא ישקוט שעליהם נאמר (ישעיה נז, כ) והרשעים כים נגרש, כל מאכליו הם לחם עצבים, כי הוא מפחד תמיד ואומר מה אוכל למחר, ואיננו אוכל אלא כמאכל בן דרוסאי למהר לשלול חש לבוז. אבל הצדיק הבוטח בה', שמח תמיד בחלקו:
6. The 2 tents are the Tents of Avraham and Yitzchak, where Yaakov balanced them and found the middle path of Tifferes.
(י) והנני מאיר עיניך בסוד חתום וסתום. יעקב היה קו האמצעי והוא סוד התיומת, והחזיק בין שתי מידות ונכנס באמצע, ולקח מידת אברהם שהיא מצוות עשה והיא חסד, ולקח מידת יצחק שהיא מצוות לא תעשה והיא פחד יצחק, והחזיק בשתי מידות בשווה, לא נטה ימין ושמאל, ונקרא על זה איש אמת לפי שהתנהג בשתי מידות אבותיו באמת. והסוד: ויעקב איש תם יושב אהלים (בראשית כה, כז), לא אמר יושב אוהל אלא אהלים, והם סוד אוהל אברהם שהוא החסד, ואוהל יצחק שהוא הפחד. וזהו שאמר; לולי אלהי אבי אברהם ופחד יצחק היה לי (שם לא, י), שהחזיק בשתי המידות בשווה ולא נטה ימין ושמאל, נתנה לו מידת אמת; כמו לשון המשקל כשהוא עומד בין שתי המאזניים בשווה ואינו נוטה ימין ושמאל, כך יעקב עמד ואחז בידו מידת הפחד ומידת החסד בשווה והתנהג בשתיהן באמת. וכשראה י"י יתברך כך, נתן ליעקב חותמו שהוא אמת. כמלך שמצא עבד נאמן ואמר לו: הרי חותמי מסור בידך, כך מסר י"י ליעקב חותמו שהוא אמת; כלומר, חותם החסד והפחד כאחד. ראיה לדבר מנין? שנאמר: וי"י אלהים אמת (ירמיהו י, י), הרי הזכיר מידת אברהם שהיא יהו"ה, ומידת יצחק שהיא אלהים, ומידת יעקב שהיא אמת, לכן אמר אחר כך אמת. אם כן נמצא שיעקב אבינו ירש ירושת חותם יהו"ה אלהים שבו נברא העולם, ובו מתקיימים כל היצורים, ובו נידונים כל בני העולם במשפט אמת. נמצא יעקב אבינו שאחז בידו שתי מידות הנקראות ימין ושמאל, ואחז בידו מידת החסד ומידת העונש, ואחז בידו מצוות עשה ומצוות לא תעשה, נמצאת למד שאחז בידו מידת ה' שהוא אמת, בסוד 'ויהו"ה אלהים אמת'; חותם המשפט, דכתיב משפטי י"י אמת (תהלים יט, ח); והתורה שהיא אמת, דכתיב תורת אמת היתה בפיהו (מלאכי ב, ו). שיעקב עומד במקום כל האבות והחזיק במידת שלושתן, ואף על פי כן אינו דומה מי שהוציא והוליך את המידה תחילה למי שהחזיק בה אחרונה. ועם כל זה נמצא יעקב קושר כל המידות והוא קו האמצעי, וכמו ששם יהו"ה יתברך עומד באמצע כך יעקב אבינו עומד באמצע. ולפי שזכה יעקב להיות שם יהו"ה נקרא עליו, זכה לצאת ממנו י"ב שבטים צדיקים כנגד י"ב צירופים של שם יהו"ה יתברך. וכמו שנקרא שם יהו"ה 'אמת' כך נקראו בני יעקב זרע אמת, כלומר זרע שיצאו משם אמת, ממי שנחצבו, והוא יעקב אבינו עליו השלום, ועל זה נאמר: ואנכי נטעתיך שורק כולו זרע אמת (ירמיהו ב, כא). ואם כן התבונן זה העיקר הגדול ותמצא כי שלושת האבות בכוונה שלימה באו לעולם, וכל אחד החזיק במידתו: אברהם במידת החסד, יצחק במידת הפחד, יעקב במידת אמת. ובדרשתן מקרא אחד דרשו: יהו"ה אלהינו יהו"ה אחד, זה החזיק בשלו וזה החזיק בשלו:
(יא) הנה נברא (תהלים פט, ג) העולם בנדבה, ומצוה טובו המוחלט להכיר אלהותו לברואיו וליתן להם שכר נצחיי, זהו מדת (מיכה ז, כ) חסד לאברהם. ועלה במחשבה לברוא במדת הדין, כלומר אע"פ שנברא בחסדו ונדבה, יתנהג ע"פ הדין לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו, וזהו מדת פחד יצחק. ראה שאין העולה מתקיים, שיתף דין עם הרחמים, זהו מדת (שם) אמת ליעקב, כי ענין אמת קיום הענין ויתד אשר לא תמוט, והוא יושב אהלים (בראשית כה, כז) בין אהל אברהם ובין אהל יצחק, כי מדתו תפארת הכלול משני המדות, וזהו שיתף:
(11) When Jacob is described as יושב אהלים, "a dweller of tents," this refers to his being the link between two tents, i.e. the tent of Abraham who personified the attribute of חסד, and the tent of Isaac who personified the attribute of דין, Justice, as we have explained repeatedly. Jacob achieved a perfect blend between these two attributes. We have previously described that G–d, when He created the universe, decided to co-opt the attribute of Mercy to the attribute of Justice. Jacob reflected G–d's decision. When our sages always speak of the "love" of Abraham, the "fear" of Isaac, and the "truth" of Jacob this is the combination of Mercy and Justice. Jacob represented the emanation תפארת.
It seems possible to suggest that a lot of these answers are connected.
Yaakov's Middah was Emet, the Torah (1) and this meant he was the middle path (6) of Tifferes, which also meant that he never died (5) as shown by the sources below
אף כי יש בזה עוד סוד נסתר ונעלם למה בית המקדש ראשון חרב על אלו ג' עבירות, ומקדש שני על ידי שנאת חנם, ואפרש אותו ברמז, ותבין אותו. וזה כי מקדש ראשון היה להם בזכות ג' אבות הקדושים, אשר מדריגתם בודאי יותר עליונה מן ישראל. וידוע כי אברהם זכותו ומעלתו - פרישותו מן הערוה, שהרי אמרו עליו במסכת בבא בתרא (טז. ) עפרא לפומיה דאיוב, שאמר (איוב לא, א) "ומה אתבונן על בתולה", בדאחרינא לא מסתכל, אבל בדידיה מסתכל. ואילו באברהם כתיב (בראשית יב, יא) "הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את", שלא נסתכל בה כל ימיו. יצחק זכותו ההרחקה מעבודה זרה, שהרי מסר נפשו להקרבה אל השם יתברך. יעקב נגד שפיכות דמים, ודבר זה ידוע גם כן, כי יעקב הוא החיים, שהרי יעקב אבינו לא מת (תענית ה ע"ב). ועוד, כי הוא הפך עשו, שהיה אדמוני (בראשית כה, כה), והוא סימן אליו שיהיה שופך דמים (רש"י שם), ויעקב הפכו מרוחק מזה. ועוד, כי יעקב לא ראה קרי מימיו (יבמות עו. ), ודבר זה נחשב קצת כאילו שופך דם, כי ראוי ואפשר היה שיהיה נברא ממנו אדם, ואף מזה היה יעקב מרחיק. ובית המקדש שני שלא היה כל כך במעלה, היה נגד כנסת ישראל עצמם. וכבר אמרו חז"ל (שבת נה. ) כי בסוף כאשר חרב מקדש ראשון, תמה זכות אבות. ולכך היה מקדש שני נגד ישראל בעצמם. ולפיכך שנאת חנם מבטל כח כנסת ישראל, שנקרא "כנסת ישראל" על שם חבור ואחדות ישראל. וזה אמרם כי מקדש שני חרב על ידי שנאת חנם בלבד. ואלו דברים נראים קלים, אבל הם דברים עמוקים וגדולים, רמזנו לך פה, ועם כי הכל שורש אחד להם. ובחבור דרך החיים (פ"ה מ"ט) נתבאר יותר:
ותדע כי אלו שלשה דברים שהם התורה והעבודה וגמילת חסדים, כמו שהיו אלו ג' דברים ג' עמודי עולם, נתנו לג' אבות שהם אברהם יצחק ויעקב שהם ג"כ יסודות ואבות העולם, ולכך ראוי שיהיה להם אלו ג' דברים שהם יסודות ועמודים לעולם. וזה כי תמצא גמילת חסדים שהיה מדת אברהם. כמו שמבואר בכתוב שהיה זריז בכל גמילת חסדים, דהיינו קבלת אורחים, וכן ממה שהכתוב אומר ויטע אשל בבאר שבע ודרשו ז"ל (סוטה י' ע"א) פונדק או פרדס למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה וכתיב (מיכה ז') תתן אמת ליעקב ולאברהם חסד ודבר זה מבואר ואין להאריך כלל. יצחק זכה במדת העבודה שהרי הקריב עצמו על גבי מזבח. ובמדרש (ויק"ר פ"ב) אותו היום שהעלה אברהם את יצחק בנו על גבי המזבח תקן הקב"ה שני כבשים אחד בשחרית ואחד בין הערבים שנאמר את הכבש האחד וגו' וכל כך למה בשעה שישראל מקריבין תמידים על המזבח וקוראין את המקרא הזה צפונה לפני ה' זוכר עקידת יצחק בן אברהם מעיד אני עלי שמים וארץ בין גוי ובין ישראל ובין אשה עבד ושפחה קורא את המקרא הזה צפונה לפני ה' זוכר עקידת יצחק ע"כ, הרי כי בשביל העקידה היה העבודה אל הש"י, מפני כי יצחק הקריב עצמו אל הש"י, ולפיכך עיקר העבודה היה ליצחק שהקריב עצמו. והוא הסוד שלא נאמר צפונה אלא בפרשת ואם מן הצאן קרבנו בפרשת ויקרא (א'), ואף כי העולה מן הבקר שפרשה ראשונה מדברת ממנו גם כן צריכה צפון וכמו שדרשו מן וי"ו של ואם מן הצאן, מכל מקום לא נזכר צפון אלא אצל הצאן, מפני כי קרבן של יצחק היה איל וראוי אליו צפון והוא ידוע למבינים כי משם היה העקידה. יעקב היה לו מדת התורה כמו שאמר (בראשית כ"ה) יעקב איש תם יושב אוהלים, וכמו שרמזו חכמינו ז"ל במדרש אם לבן גרתי ואחר עד עתה אף על פי כן תרי"ג מצות שמרתי, הרי לך כי יעקב היה לו מדת התורה. ואל יקשה לך הרי אברהם היה שומר התורה דהא כתיב בפירוש אצלו (שם כ"ו) עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמר משמרתי מצותי חקותי ותורותי ודרשו ז"ל (יומא כ"ח ע"ב) קיים אברהם אפילו עירוב תבשילין. חלוק יש, כי אברהם שומר התורה במעשה, אבל למוד התורה היה ליעקב בפרט כי אצלו נאמר יושב אוהלים שזה נאמר על הלומד בה, ועוד אף כי אברהם שמר התורה לא מצינו כי בזכותו נתנה תורה לישראל, אבל בזכות יעקב נתנה תורה לישראל שנאמר (מיכה ט') ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל בשביל יעקב ובשביל ישראל נתנה תורה, גם תבין זה ממה שנאמר (שם) תתן אמת ליעקב ולאברהם חסד וכתיב (מלאכי ה') תורת אמת היתה בפיהו הרי כי ליעקב נתנה התורה בפרט כי היא תורת אמת וכל הדברים נתבארו במקום אחר: