(א) יש אומרים שאין צריך ליזהר מלהפסיק בין נטילה להמוציא ויש אומרים שצריך ליזהר וטוב ליזהר. ואם שהה כדי הילוך כ"ב אמה מקרי הפסק.
(1) There are those who say that one need not be careful about pausing between washing and [the Brachah of] Hamotzi, and there are those who say that one needs to be careful and it is good to be careful.
Walking 22 Amot is considered a pause.
(ו) מקרי הפסק - ...לפי מה שפסק המחבר דטוב ליזהר לתכוף נטילה לסעודה יש ליזהר גם מלשהות בינתים שיעור כזה.
ודע דעיקר דין תכיפה המוזכר בסימן זה הוא רק מצוה לכתחלה אבל בדיעבד אפילו שהה הרבה או הפסיק בינתים אין צריך לחזור וליטול ידיו כל שלא הסיח דעתו בינתים משמירת ידיו:
According to the מחבר (Shulchan Aruch), that it's good to be careful to eat right after you wash your hands, we should be careful not to wait more than this amount (that the Shulchan Aruch says).
You should know that the rule of making sure to avoid interruptions between washing and eating is לכתחילה (what you should try to do); but בדיעבד, even if you wait a long time or talk between washing and eating, you don't have to wash again - as long as you don't stop focusing on guarding your hands (from touching things that are dirty).
Rabbi David Brofsky, "Talking Between Netillat Yadayim and Hamotzi"
http://etzion.org.il/en/shiur-15-talking-between-netilat-yadayim-and-ha-motzi
One may certainly speak if his words pertain to the betziat ha-pat, reciting the blessing over the bread. Therefore, one may ask for a knife, salt, or anything else relevant to the meal. Furthermore, if one is approached after washing the hands, he may respond briefly if nodding or signaling will not suffice (see Piskei Teshuvot 166, who cites Responsa Yeshuot Moshe 3:16). This is common when one washes in a public place and is then approached by those who may not understand his insistence on not answering. One may also answer amen when hearingberakhot recited by others
(ה) לא יבצע עד שיביאו לפניו מלח או ליפתן ללפת בו פרוסת הבציעה.
ואם היא נקיה או שהיא מתובלת בתבלין או במלח כעין שלנו או שנתכוון לאכול פת חריבה אינו צריך להמתין.
One should not break bread until salt or food he plans to eat with the bread are brought before him.
If the bread was "clean" (made from higher quality flour - like bread nowadays) or if the bread is already seasoned with spices or salt, or if he intends on eating the bread without anything, he does not need to wait.
רמ"א שם
הגה: ומכל מקום מצוה להביא על כל שלחן מלח קודם שיבצע כי השלחן דומה למזבח והאכילה כקרבן ונאמר על כל קרבנך תקריב מלח והוא מגין מן הפורעניות.
(ל) (ל) דומה למזבח - כמו שאמרו חז"ל [ברכות דף נ"ה] בזמן שבית המקדש קיים המזבח מכפר על האדם עכשיו שלחנו של אדם [שנותן מלחמו לדל] מכפר עליו...
"Similar to the מזבח" - This is similar to what the Gemara says: while in the days of the בית המקדש, the מזבח would help people get כפרה (do תשובה), nowadays, a person's table helps him get כפרה - that he gives food from his table to poor people.
(א) עושה אדם צרכיו בפת והני מילי דלא ממאיס ביה אבל מידי דממאיס ביה לא הילכך אין מניחין עליו בשר חי ואין מעבירין עליו כוס מלא ואין סומכין בו הקערה אם היא מלאה דבר שאם יפול על הפת ימאס ואין נוטלין הידים ביין בין חי ובין מזוג אפילו נטילה שאינה צורך אכילה ואין זורקין הפת משום בזיון אוכלים וכשם שאין זורקין את הפת כך אין זורקין אוכלין הנמאסים על ידי זריקה אבל מידי דלא ממאיס כגון אגוזים ורמונים וחבושים שרי:
A person can do what he needs to do with bread; but he may only do things that won't ruin the bread.
Therefore, we shouldn't put raw meat on it, or pass a full cup over it, or put a dish on it, if the dish is full of something that would ruin the bread if it falls on it... and we don't throw bread because it disrespects food; just like we don't throw bread, we also don't throw any food that would get ruined if it gets thrown. However, it's OK to throw something that does not get ruined if it's thrown, such as nuts, pomegranates, or quinces.
... ומצוה על כל אדם ללמוד תורה על שלחנו.
... it's a mitzvah for everyone to learn Torah at his meal.
(ז) אדם שישן בתוך סעודתו שינת עראי לא הוי הפסק.
הגה: וכן אם הפסיק בשאר דברי רשות כגון שהוצרך לנקביו וכיוצא בזה.
If a person takes a nap ("שינת עראי") during his meal, it does not break up the meal [and he does not need to make a new ברכה if he wants to continue eating].
Note: This is also true if he stops his meal for anything he wishes to do, like going to the bathroom or something like that.
משנה ברורה קע"ח, סעיף קטן מ"ח
...ואם ישן על מטתו שינת קבע הוי הפסק, דזהו סילוק והיסח הדעת לדברי הכל.
Mishnah Berurah Siman 178, Se'if Katan 48 (commenting on the Shulchan Aruch above):
... and if he sleeps a full sleep on his bed ("שֵינת קֶבָע"), that does break up the meal [and he does have to make a new ברכה if he wants to continue eating], according to every opinion.
מכל מקום לכתחלה לא יעקר ממקומו בלא ברכה דחיישינן שמא ישכח מלחזור ולאכול. מיהו לצורך מצוה עוברת כגון שהגיע זמן תפלה מותר.
לכתחילה (a person should try) to not move away from where he was eating without first saying ברכה אחרונה, just in case he will forget to do so. However, it's OK to leave to do a מצוה that will not be available later, such as to daven.