Torah texts to Explore in addition to chapter 24. 1)Noach's curse of Cham & Canaan Bereishis 9:22. 2)Yitzchok telling Yaakov, "You shall not take a wife from among the Canaanite women" (Gen. 28:1) 3)Avraham marrying Keturah chapter 25 4)Judah's wife was "the daughter of a certain Canaanite whose name was Shua" (Gen. 38:2) 5)One of Simeon's wives is described as a Canaanite: "Simeon's sons:…and Saul the son of a Canaanite woman" (Gen. 46:10 6) 6) You shall not copy the practices of the land of of Canaan (Leviticus.18.3)


לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר אנכי יושב בקרבו. וכי עדיין לא ידענו שהוא יושב בקרבו, אלא שבא לתרץ בזה קושיא וזה, כי מסתמא צוה שלא יתחתן בבנות הכנעני פן ילמד ממעשיהם, כדרך שנאמר בתורה (דברים ז ג) ולא תתחתן בם וגו' כי יסיר את בנך מאחרי וגו' וא״כ מה ירויח אם ישא אשה מבנות לבן ובתואל כי גם המה עובדי ע״ג כמו הכנעני, על כן אמר אשר אנכי יושב בקרבו, ואמר פן תשיב את בני שמה, כי אמר פשיטא אם ישא בני אשה מבנות הכנעני מאחר שאנכי יושב בקרבו מסתמא גם בני יגור אצלם ואז יש לחוש שמא ילמוד ממעשיהם, ואם ישא מבנות לבן ובתואל וידור אצלם אז יש ג״כ לחוש שמא ילמוד ממעשיהם, אבל כשישא אשה משם וידור כאן אז ממ״נ אין כאן בית מיחוש, כי מן לבן ובתואל לא ילמוד שהרי לא ידור אצלם, ומן הכנעני לא ילמוד כי לא יהיה לו התערבות עמהם, ואדרבה ישטמו אותו על אשר לא רצה להתחתן בם, אמנם יש חששא אחרת והוא שטבע האבות נמשך גם לבנים וזה דווקא באותן עבירות הבאים מפאת החומר כאכילה וזימה וכילות וקנאה וכל המדות הרעות הנתלין בחומר, נגעים אלו מתפשטים מהאבות לבנים, ותולדותיהן כיוצא בהם, אבל הע״ג דבר התלוי בשכלו של אדם אינו מתפשט מאבות לבנים, כי ג' שותפין באדם, החומר בא מן אב ואם לפיכך כל מעשה אבות התלוין בחומר ירשו בנים, אבל האמונה היא תלויה בשכלו של אדם והרי הקב״ה נותן בו נשמה ושכל למה יתפשט זה מאבות לבנים, ע״כ היה מרחיק הכנענים שהיו שטופי זמה וכמה מיני עבירות הנתלים בחומר האדם זולת ע״ג, ולא הרחיק לבן ובתואל שלא היה בהם כי אם פחיתת הע״ג לבד.

Among whom I live. If Yitzchok lived near his wife’s family, either in Canaan or in Charan, he would be subject to their influence. But if he married a woman from Charan and they lived in Canaan he would not be influenced by them.

24:14 She You have proven for Your servant, for Yitzchak. Rashi explains, she is worthy for him that she is a doer of chessed. This topic is juxtaposed with the topic of Ephron the Chiti, because he too was from the family of Cana'an, as it is said "and Cana'an begot Tzidon his firstborn and Cheis," and Ephron was begrudging of eye and therefore he [Avraham] commanded to stay far from the Cana'anim, for they were begrudging [lit. evil of eye], because money will answer and testify to all, and every person is recognized through his pocket, if his actions are pure and straight, and there is no better test or "crucible" for a person than gold and silver.

And thus said Shlomo (Mishlei 17:3) "A crucible for silver and a furnace for gold..." because one who wishes to test a person will go to the money and see what his nature is...if he will remain in his righteousness in the business of money, then in every insight it will be revealed that he is complete [honest], and vice versa. And from here Eliezer learned that he didn't need to check Rivkah except with this trait--if she is generous [lit. has a good eye] and does kindness, and there he said "I will not demand from her anything but that she give me to drink, and if she responds, 'drink, and I will also give your camels to drink' then certainly she is a doer of chessed, that she will give me more than what I ask, and if so she You have proven for Your servant, for Yitzchak, for his entire household is garbed in salvation for other creatures."

מבנות הכנעני פן יאמרו עלי ע״‎י ירושה ומתנה נכנס הוא לארץ לפיכך איני רוצה אלא ע״‎י הקב״‎ה שיתננה לי בחזקה.
מבנות הכנעני, “from among the daughters of the Canaanite nation.” Avraham did not want that in the future anyone could claim that his claim on the Holy Land was based on intermarriage with the previous owners of that land. It had to be established beyond any shadow of a doubt that the Israelites’ claim to the land was based on G-d having promised it to their founding father, and that He used His Power to do this on their behalf.
וטעם אלהי השמים ואלהי הארץ. במקום הזה כי בת פלוני לפלוני בארץ מן השמים. והוא סוד
1. And the reason for telling us the God of the Heavens and the God of the land is because in this place when a daughter is set up with someone (a shidduch) it is really from Heaven. And this is a secret.
ואברהם זקן וגו'. פירוש לצד שראה עצמו זקן וגם ראה כי הגדיל ה' להטיב עמו בכל טוב חש על העבד המושל בכל ורואה נכסים מרובים והאיש אדוני הכל זקן יחשוב מחשבות להשיא בתו ליצחק כי יתן בטוב עינו, לזה אמר לו שים נא ידך וגו' נתחכם להשביעו בדרך כלל על הכנעני ואזניו תשמענה דבר כי הקול לו קול אליו שיבטל דעתו כי הוא ארור כנען כפי דבריהם ז"ל (ב"ר פנ"ט) ויצחק ברוך:
ואברהם זקן, And Abraham was old, etc. Inasmuch as Abraham felt that he had aged and also in view of the fact that G'd had greatly blessed him, he worried that the servant who was in charge of all this wealth while his master was visibly aging would develop notions of marrying his daughter to Isaac. Eliezer might want to secure Abraham's wealth for himself through the marriage of his daughter to Abraham's son. This is the reason Abraham made Eliezer swear an oath concerning the fact that his son was not to marry someone of Canaanite descent. Eliezer would thus get the message that his daughter was not suitable marriage material for a son of Abraham who was blessed whereas the Canaanites were cursed (compare Bereshit Rabbah 59,9).
ואברהם זקן בא בימים. באר הכתוב כי מצד שהיה זקן פחד על עצמו פן ימות טרם השיאו את יצחק, ולא רצה לשלוח שם העבד בלתי שבועה פן ימות טרם שיחזור מן השליחות, וע"כ השביע את עבדו כי ידע ביצחק שישמע לעצתו ולא יעבור על דברי פיו. ומה שלא השביע בזה ליצחק לפי שאילו השביעו היה העבד מרמה אותו בטענותיו ותחבולותיו, כי כנען בידו מאזני מרמה (הושע יב) ולחזק הענין יותר השביע את העבד.
ואברהם זקן בא בימים, “Avraham was old, getting on in years, etc.” The meaning of the verse is 1) seeing Avraham felt that he had aged he was afraid that he might die before Yitzchak had married. He did not want to send off his servant without an oath in the event he would not return from his mission before he, Avraham, had died. By making Eliezer swear he assured himself that Yitzchak would do what he wanted as Yitzchak was in the habit of listening to Eliezer’s advice.
The reason Avraham did not impose an oath on Yitzchak instead was so that the servant would not be able to fool Yitzchak by presenting any number of arguments seeing hat he was not under oath to Avraham. Avraham considered the Canaanite as captive to deceitful practices as we know from Hoseah 12,8: כנען בידו מאזני מרמה לעשוק אהב, “A Canaanite uses false weights, loves to overreach.” He made the servant swear to reinforce Eliezer’s obligation in the matter.
אשר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני. הזהירו בשבועה שלא יקח אשה לבנו מבנות כנען הזרע המקולל, לפי שהאשה מוכנת לפורענות תטה את האדם לצדה כי כן עשתה אם כל חי, וכמו שידוע מענין שלמה ע"ה בנשים נכריות שנשא עמוניות מואביות צידוניות חתיות, שהעיד עליו הכתוב (מלכים א יא) נשיו הטו את לבבו, ועל כן הוקבע בישראל מנהג לקרוא פרשה זו לחתן ביום חתונת להזכיר העם שיזהר בנשואיו, ושלא יקח אשה לשם יופי, שהרי הכתוב אומר (משלי לא) שקר החן והבל היופי, ולא לשם ממון, כי הממון עשה יעשה לו כנפים כנשר יעוף השמים, ולא לשם שררת הקרובים ובני משפחות שיהיה נעזר בהם ויוכל להשתרר, לפי שהוא נכשל ונענש בכל אחת ואחת משלש כוונות אלו, אבל יצטרך שתהיה כוונתו לשם שמים ושידבק במשפחה הגונה, לפי שהבנים נמשכים במדותיהם בטבע אחר משפחת האם, כי כן טבע ביין להיות טעמו נמשך אחר הכלי אשר עמד בתוכו.
אשר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני, “that you will not take a wife for my son from amongst the daughters of the Canaanite, etc.” He warned Eliezer not to take a wife from a nation which was cursed. When a woman is predestined for destruction, she is apt to drag her husband in the same general direction. This is precisely what the mother of all human beings did (compare Genesis 3, 20). You are aware that this is what happened to Solomon who married a number of alien women (Kings I 11,1). The prophet testifies there that it was these women who turned his heart from being completely loyal to G-d. This is the reason that it has become the custom of the Jewish people to read this portion (in the presence of the assembled guests) to a bridegroom on the day when he gets married to remind all the people to be very circumspect in their choice of life-partners. (There is a section on this custom in Zunz: “Ritus” page 15). The Avudraham at the end of ברכת נשואין brings the custom as “on the Sabbath of the seven days of the Chuppah one reads this section before the bridegroom, etc.” (apparently in the Synagogue during the regular morning service). The groom is reminded not to marry a woman because of her physical beauty, as Solomon has said in Proverbs 31,30 ,שקר החן והבל היופי, “grace is deceptive, and beauty is vain.“ He should also not marry a woman because she is wealthy, as money is apt to develop wings and to fly off just like an eagle (compare Proverbs 23,5). The groom should also not marry a woman because she is a member of a powerful, and influential family and he hopes to become powerful and influential himself due to his wife’s connections. If these are a groom’s considerations in the choice of his wife he will be punished and will likely fail on all three counts. The guiding considerations when choosing a wife have to be reverence for G-d, choosing a family which enjoys a good reputation. Seeing that in the majority of cases the daughter‘s character is similar to that of her brothers, one may form some idea about a girl by observing the way her older brothers conduct themselves. (compare Baba Batra 110).
ועוד יש בפרשה זו אזהרה לאדם שישא אשה מבנות משפחתו ושידבק בקרובותיו, כי כן עשה אברהם שנאמר כי אל ארצי ואל מולדתי תלך ולקחת אשה לבני ליצחק. וכן עמרם שכתוב בו (שמות ב א) וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי. כי כשהבריות מזדווגות כל אחד ואחד אל מינו השלום מתקיים ומתרבה בעולם, ואם אולי ישא אשה למטה ממדרגתו יהיה לבו גס עליה ויגיע לו קלון, גם אם ישאנה למעלה ממדרגתו תתגאה עליו וכל ימיהם יעמדו בקטטה ומריבה. וכבר המשילו רז"ל המשפחות הדבקות זו עם זו שכולם מתאימות במעלה שוה, משל לענבי הגפן בענבי הגפן דבר נאה ומתקבל. וכשאחת הגונה והאחרת לא כן, אמר המשל לענבי הגפן בענבי הסנה דבר כעור אינו מתקבל. ועל כן ראוי לאדם שישא אשה לשם שמים, הטובים ידבקו בטובים והרעים לא יוכלו להדבק רק עם הרעים, כי כל אחד הולך אחר מינו והדומה לו, שהרי הטובים מואסים את הרעים ועל כן תבא המריבה בחבורם, כי אין השלום מתקיים אלא כשהם מזדווגים כל אחד ואחד אל מינו, וזהו שכתוב (תהלים קכה) הטיבה ה' לטובים ולישרים בלבותם, קרא הכתוב המזדווגים אלו עם אלו אשר כוונתם לשם שמים טובים וישרים, והגיד הכתוב כי כשהטובים דבקים עם הישרים, והמטים עקלקלותם עם פועלי האון, אז יהיה שלום על ישראל.
Our portion also teaches that it is appropriate to select a bride from amongst one’s family, as did Avraham (compare verse 4) for his son Yitzchak, and as did Amram who married Yocheved (an aunt, Exodus 2,1 something that the Torah forbade later on). Whenever people marry someone to whom they already have a natural affinity, such as members of their own family (excluding incest, of course), the likelihood of harmonious relations not only between husband and wife but between the mutual members of the respective families is enhanced.
If someone marries a wife from a lower social strata, there is a chance that he will feel superior to her and this will lead to bad blood and resentment on his wife’s part. The result will be an ongoing friction. Our sages in Pessachim 49, have described families who are cleaving to one another because they are all part of the same social strata as ענבי הגפן בענבי הגפן דבר נאה ומתקבל, “grapevines joining grapevines are something beautiful and acceptable.” The author continues in this vein, concluding with the quotation from Psalms 125,4 הטיבה ה’ לטובים ולישרים בלבותם, “Do good, O Lord to the good, to the upright in their heart.” The psalmist implores G-d to grant His blessing to people whose motivations in their choice of wife are guided by the principles we have just outlined. The psalm goes on by predicting that those who are guided by base motivations will join the path of the evildoers. When such clear lines of distinction are drawn between people who are sincere in their motivations and those who are not, Israel will be at peace (as one will not confuse one group with another).
ואברהם זקן בא בימים. באר הכתוב כי מצד שהיה זקן פחד על עצמו פן ימות טרם השיאו את יצחק, ולא רצה לשלוח שם העבד בלתי שבועה פן ימות טרם שיחזור מן השליחות, וע"כ השביע את עבדו כי ידע ביצחק שישמע לעצתו ולא יעבור על דברי פיו. ומה שלא השביע בזה ליצחק לפי שאילו השביעו היה העבד מרמה אותו בטענותיו ותחבולותיו, כי כנען בידו מאזני מרמה (הושע יב) ולחזק הענין יותר השביע את העבד.
ואברהם זקן בא בימים, “Avraham was old, getting on in years, etc.” The meaning of the verse is 1) seeing Avraham felt that he had aged he was afraid that he might die before Yitzchak had married. He did not want to send off his servant without an oath in the event he would not return from his mission before he, Avraham, had died. By making Eliezer swear he assured himself that Yitzchak would do what he wanted as Yitzchak was in the habit of listening to Eliezer’s advice.
The reason Avraham did not impose an oath on Yitzchak instead was so that the servant would not be able to fool Yitzchak by presenting any number of arguments seeing hat he was not under oath to Avraham. Avraham considered the Canaanite as captive to deceitful practices as we know from Hoseah 12,8: כנען בידו מאזני מרמה לעשוק אהב, “A Canaanite uses false weights, loves to overreach.” He made the servant swear to reinforce Eliezer’s obligation in the matter.
ונקית משבועתי וגו'. וְקַח לוֹ אִשָּׁה מִבְּנוֹת עָנֵר אֶשְׁכּוֹל וּמַמְרֵא:
'ונקית משבעתי וגו THEN SHALT THOU BE CLEAR FROM THIS MY OATH etc. — and take a wife for him from the daughters of Aner or Eshcol or Mamre.
רק את בני וגו'. רַק מִעוּט הוּא; בְּנִי אֵינוֹ חוֹזֵר, אֲבָל יַעֲקֹב בֶּן בְּנִי סוֹפוֹ לַחֲזֹר:
רק את בני וגו ONLY [BRING NOT] MY SON [THITHER] etc. — The word רק narrows and limits (מעוט) the sense: it is only my son who may not go back there, but Jacob, my son’s son, in the end will go back there to find a wife (Genesis Rabbah 59:10).
ויאמר בת מי את. לְאַחַר שֶׁנָּתַן לָהּ שְׁאָלָהּ, לְפִי שֶׁהָיָה בָּטוּחַ בִּזְכוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם שֶׁהִצְלִיחַ הַקָּבָּ"ה דַּרְכּוֹ:
ויאמר בת מי את AND HE SAID, WHOSE DAUGHTER ART THOU? — He asked her this after he had given her these presents, for he was confident that, on account of the merit of Abraham, the Holy One blessed be He, had made his journey successful.
לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני. אִם לֹא תֵּלֵךְ תְּחִלָּה אֶל בֵּית אָבִי וְלֹא תֹאבֶה לָלֶכֶת אַחֲרֶיךָ:
לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני THOU SHALT NOT TAKE A WIFE FOR MY SON FROM THE DAUGHTERS OF THE CANAANITES if you do not first go to my father’s house and to my family that thou mayest take a wife to my son and she will not be willing to follow you.
אלי לא תלך האשה. אלי כְּתִיב, בַּת הָיְתָה לוֹ לֶאֱלִיעֶזֶר, וְהָיָה מְחַזֵּר לִמְצֹא עִלָּה שֶׁיֹּאמַר לוֹ אַבְרָהָם לִפְנוֹת אֵלָיו לְהַשִּׂיאוֹ בִּתּוֹ, אָמַר לוֹ אַבְרָהָם בְּנִי בָרוּךְ וְאַתָּה אָרוּר וְאֵין אָרוּר מִדַּבֵּק בְּבָרוּךְ:
אלי לא תלך האשה PERADVENTURE THE WOMAN WILL NOT FOLLOW ME —The word אולי perhaps is written without ו so that it may be read אֵלַי unto me. Eliezer had a daughter and he was endeavouring to find some reason why Abraham should say that he must appeal to him (Eliezer) that he should give his daughter in marriage to Isaac. Abraham said to him, “My son is blessed and you are subject to a curse. One who is under a curse cannot unite with one who is blessed” (Genesis Rabbah 59:9).
ועם היות לבן אבי רחל ולאה עובד עבודה זרה, בחר יצחק להתחתן בו יותר משיתחתן עם בנות כנען. והטעם לכל זה כי עם היות האדם בחיריי במעשיו, והרשות נתונה בידו לבחור איזה דרך שירצה, כאמרו (דברים ל טו - יט) ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ובחרת בחיים, ומי שיכפור זה יכפור בכל התורה כולה. ולא די שיעקור התורה אבל יחלוק על טבע המציאות הנראה, כי מבואר נגלה שטבע המציאות על שלשה טבעים, מחוייב, אפשר, נמנע, ושהדברים האפשריים נעלמים אצל הטבע כמו שהוא נעלם אצלנו, ולולא זה היה האדם יודע במה שיעשה חבירו לאחר שעשה כמו שיודע במעשה עצמו, או יהיה סכל במעשיו כמו שיסכל במעשה חבירו. וטבע המציאות נגלה מפרסם שיחלוק על זה, אבל פעולות האדם בידו ורשותו אין עליו מכריח או מעכב.
And though Lavan, the father of Rachel and Leah, was an idol-worshipper, Isaac preferred that Jacob choose a bride from Lavan's family rather than from the daughters of Canaan. The reason for all this is as follows: A man has free will and can choose whichever way he wishes, as it is written (Deuteronomy 30:15): "See, I have set before you today life and good, and death and evil — and choose life." If one denies this, it is as if he denies the entire Torah. And not only does he undermine the foundations of Torah, but he also denies the manifest nature of reality. For it is apparent that nature contains three categories: necessary, possible, and impossible, and that those things which are possible are as hidden to nature as they are to us. If it were not so, one would know what his neighbor would do momentarily or he would be just as ignorant of such deeds of his own as he was of his neighbor's. But the nature of reality plainly demonstrates otherwise — that a man's deeds are in his own hands, that he is not compelled or restrained.
ועם כל זה לא יוכל לכפור בשום פנים שלא יהיו לאדם הכנות נמשכות אחר המזג לקצת מדות טובות או רעות, ואלו תכונות נפשיות נמשכות ומשתלשלות מאבות לבנים, לפי שהם טבעיות נמשכות אחר המזג לתת הכנה, ואם לא יכריחו. ולזה מאשר היו בנות כנען מוטבעים בתכונות רעות, היו בוחרים האבות להתרחק מהם, ולהתדבק במי שאינו מוטבע באותן התכונות הרעות גם כי היה עובד עבודה זרה, לפי שאותן התכונות מתעברות ונמשכות בזרעם, והם כמו חולי הגוף נקראים בספרי הרפואה חלאים ירושיים. לפי שמצות ועבירות התורה על שני פנים, מהם יעשו רושם בגוף ובנפש יחד, ומהם שלא יעשו רושם רק בנפש לבד. והרושם ההוא שיהיה בנפש לבד, הרושם ההוא עם היותו מזיק מאד לא יתעבר לבנים, כי אין לנפשות יחס וקורבה כלל. אבל אותן שירשמו וישנו לרע הנפש והגוף, בהכרח יעבור רשומם אל המשתלשל מהם. ואשר ירשמו לרע הנפש והגוף, הם העבירות שיש להם מבוא בתכונות נפשיות כשנאה וקנאה ואכזריות וכילות ודומיהם, כי אלו יעשו רושם רע בנפש כי הם העברה ותכונה רעה, ומלבד זה יעשו רושם רע בגוף על הדרך שאבאר.
But notwithstanding this, it cannot be denied by any means that a man has certain natural predispositions which incline him towards certain good or bad characteristics respectively. And these predispositions are transferred from father to son, for they are inherent natural inclinations (though they do not constitute compulsions). Therefore, since the daughters of Canaan possessed these evil predispositions, our forefathers chose to keep far from them and to enter into unions with those who were not similarly predisposed, though they served idols. For the aforementioned predispositions are inherited by one's children and are in the category of those physical sicknesses referred to in the medical treatises as "hereditary illnesses." Now the mitzvoth and transgressions of the Torah fall into two classes. There are some that jointly affect body and soul, and others that affect only the soul alone. The latter effect, though it be extremely severe, is not transferred to the offspring, there being no ties of familial relationships between souls. But those transgressions which affect soul and body jointly for the bad perforce transfer these effects to the offspring. And the transgressions which thus affect both body and soul are those which border upon character traits, such as hatred, envy, cruelty, slander, and the like. These make an evil imprint on the soul in that they are both transgressions and evil characteristics. And, in addition to this, they make an evil imprint on the body, as I shall explain.
דבר ברור הוא, כי כמו שהליחות פועלות במדות, כן המדות פועלות בליחות. כי כמו שהוא מחוייב שמי שיהיה דם לבו חם רותח, שיהיה מוכן אל הכעס, כן יתחייב שמי שיכעוס תמיד, שיחם מזג לבבו ויטה טבעו שיהיה מוכן אל הכעס. וכזה בכל התכונות הנפשיות. הנה אם כן, מי שהוא מורגל אליהם, מטה מזגו וטבעו שיהיה מוכן להם, וברוב יהיה טבע הבנים שוקד על טבע האבות, ולכן רוע תכונות אנשי כנען היה מתחייב שיהא נמשך לבניהם אחריהם. ועם היות לבן עובד עבודת אלילים, לא יתחייב שיהיה טבע צאצאיו נמשך אחריו כלל. כי הדבר היותר ראוי להשמר ממנו, הוא מה שיש לו מבוא בתכונות הנפשיות, ובהתפעלויות המיוחסות לרוח הלביי, להיות התחלה ושרש וכמבוע ומקור לרוב מידות האדם, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ירושלמי ברכות פ"א ה"ה) הב לי עינך ולבך ואנא ידע דאת דילי. ואף על פי ששיתפו העין עם הלב, לא שיהיה לעין פעל מיוחד בפני עצמו, אבל למה שיגביל מהרשמים ומהמוחשים ללב. וכן אמר הכתוב (משלי ד כג) מכל משמר נצור לבך כי ממנו תוצאות חיים. ואף על פי שהמפרשים (רש"י, שם) פירשו שממנו שב אל משמר, ובא להזהיר שינצור האדם עצמו לבל יקל בשום משמר, והם הגדרים והסייגים שתקנו רבותינו ז"ל, כי עם היותו קל בעיניו ממנו תוצאות חיים. והוא אמיתי בלי ספק. מכל מקום אין נראה שתהיה זה כונת הפסוק, שלא היה לו לומר לבך, כי הגדרים והסייגים תלוים במעשה לא בלב. ולפיכך נראה לי כי ממנו שב אל הלב, והוא ענין נפלא ומשל נכבד, כי המשל בדבר(י) חומרי והנמשל בדבר נפשיי, ושניהם בענין אחד ובנושא אחד שוה בשוה. וזה המשל היותר שלם שאפשר, ומשלים תועלת המשלים על הצד היותר שלם, כי תועלת המשלים הוא על הצד שאבאר.
It is clear and well known that just as the humors affect the traits, so the traits affect the humors. For just as it is dictated that one with hot, boiling blood be inclined to anger, so is it dictated that one who always becomes angry implant in his nature a predisposition to anger. The same is true of all personality traits. Therefore, one who habituates himself to these evil traits predisposes his nature to them, and, in most cases, the nature of the children is patterned after that of their parents. Accordingly, it followed that the evil characteristics of the men of Canaan be passed on to their children after them. (But though Lavan served idols it did not follow that his children's nature correspond to his in this respect at all.) For what demands the greatest circumspection are those things which border on the character traits and the influences attributable to the temper of one's heart, this being the beginning, the root, the spring, and the source of most of a man's characteristics, as our sages of blessed memory have said (Yerushalmi Berachoth 1:5): "Give Me your eyes and your heart and I shall know that you are Mine." Though the eyes are here conjoined with the heart, it is not by virtue of their possessing any special influence of their own, but by virtue of their transmitting impressions and perceptions to the heart. As Scripture states (Proverbs 4:23): "Of all watchings watch your heart, for from it are the issues of life." The commentators have explained that "from it" refers to the "watchings," the intent being to exhort one to take heed not to make light of any watchings," i.e., the gates and fences that were instituted by our sages; for though they may be insignificant in his eyes, the "issues of life" depend upon them. This is their understanding, and it is undoubtedly true, but it does not seem to be the intent of the verse. For if it were, it should not have been stated "your heart," the gates and fences being the province of act and not of heart. It would seem, then, that "from it" refers to the heart and not to the watchings and that it subsumes a wondrous idea and an extremely noble analogy, the analogy being in the realm of the material and the analogue in that of the spiritual, and both containing the same idea and with the same subject. This is the most perfect type of analogy possible and it achieves the optimum realization of the very purpose of analogies, as I shall explain.
ידוע הוא שהשכל צופה ומשקיף בדברים המושכלים והדקים בעצמם, לא יצטרך שיהיו נשואים בחומר, והטבע הנטוע באדם לא יסכים לזה, אבל יצטרך שיהיו כל מושגיו ומובניו דברים חמריים מוחשים בחושים הגשמיים. [ולפיכך] כאשר ירצה השכל להישיר הטבע ולהבינו ענין דק, יצטרך שילמד לו אליו במשל ענין גס מוחש וקרוב אליו, כדי שיתקרב ממנו הענין הדק אשר הוא מכוון אליו. וינהג בזה מה שינהג החכם השלם שירצה שיבין ממנו תלמידו ענין דק אין שכלו מספיק אליו, שירגילהו בדבר אחד גס ממנו וקרוב אליו, כדי שיתחנך בו ויורגל, כן ענין השכל עם הטבע בשוה. וזהו תועלת רוב המשלים, אבל הם מתחלפים מנושא לנושא. כאשר המשיל שלמה עליו השלום (קהלת ט יד - טו) עיר קטנה ואנשים בה מעט ובא אליה מלך גדול וסבב אותה ובנה עליה מצודים גדולים ומצא בה איש מסכן וחכם ומלט הוא את העיר בחכמתו ואדם לא זכר האיש המסכן ההוא, והמשל לאמץ לב האדם ולהבין אותו, שכל חושי האדם ותאוותיו נשמעים ונמשכים אל היצר הרע, אשר הוא המלך הגדול הרמוז בכאן, וכי השכל אשר לאדם עוזריו מעטים, ויראה בתחלת המחשבה היותו חלוש ולואה לנצח זה המלך אשר בנה כבר מצודים גדולים, והם חושי האדם ותאוותיו, עם כל זה כאשר היה רואה עין בעין שהאיש המסכן אשר לא היה נחשב למאומה מילט העיר בחכמתו מיד המלך החזק, כן השכל, עם מה שיראה מחולשתו כנגד היצר, יכול להכניעו ולהשפילו, כי מעט מן האמת ינצח הרבה מן השקר, כאשר המעט מן האור ינצח הרבה מן החשך. וזה המשל, עם היותו שוה לנמשל, יתחלף ממנו בנושא. וכן רוב משלי שלמה הם על זה הדרך, כאשר המשיל הסכלות אשר ימצא למתרשל מן החכמה, באמרו (משלי כד ל - לא) על שדה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב, והנה עלה כלו קמשונים כסו פניו חרולים וגדר אבניו נהרסה. רצה בזה שמי שאינו שוקד על החכמה בזריזות גמור יעלמו ממנו עניניה ויגבר עליו הסכלות, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ספרי האזינו על הכתוב דברים לב ב) בואו ונפשפש בהלכות כדי שלא יעלו חלודה. ואלה המשלים כולם אמיתיים ומכוונים לענין אחד, והם מתחלפים בנושא. ובפליאה ימצא משל אחד מכוון לנמשל באותו הנושא בעצמו, ושיהיה המשל בדבר חומרי והנמשל בענין שכלי, וזה המשל קיבץ זה השלימות כולו.
It is well known that intellect contemplates and perceives its rarefied objects in themselves; it does not require them to be clothed in material vestments. But the nature implanted in a human beinG-does not accede to this, but requires that all of its percepts and concepts be material things that can be sensed by physical senses. Therefore, when intellect wishes to guide nature and to edify it with a subtle understanding, it must do so through the agency of a gross, perceptible analogy that is attuned to it and from which it can educe the intended teaching. Intellect follows, in this respect, the practice of the accomplished sage who desires to apprise his disciple of a subtlety beyond his understanding. First he trains him with ideas less subtle than the first but close to it in nature to habituate him to the type of thinking required. The same is true of intellect vis-à-vis nature, and this is the purpose of most analogies; but they vary, however, from subject [of analogy] to subject [of analogue]. Consider, for example, the following analogy of Solomon, may peace be upon him (Ecclesiastes 9:14): "There was a little city with few men within it. And a great king came against it and besieged it and built great siegeworks against it. Now there was found in it a poor wise man, and he saved the city through his wisdom, but no one remembered that poor man." This is an analogy to encourage and edify a man. For all of a man's senses and lusts are at the beck and call of the evil inclination, the "great king" of the analogy. And the helpers of a man's intellect are very few, so that at first glance it would seem too weak and frail to conquer this king, who has already built great siegeworks — man's senses and lusts. Still, as will be clearly seen, this poor man, who is held to be of no account, will save the city through his wisdom from the hands of this mighty king. So the intellect, though it seem no match for the evil inclination, can humble and reduce it, for a little truth can vanquish much falsehood as a little light vanquishes much darkness. Now this analogy, though corresponding to the analogue, differs from it in subject. And this is true of most of Solomon's analogies in The Book of Proverbs. Another case in point is his analogy for the ignorance to be found in one who is lax in his pursuit of wisdom, viz. (Proverbs 24:30): "I went by the field of a lazy man and by the vineyard of a man lacking a heart. And, behold, it was all grown over with thorns, and nettles had covered it over, and its stone wall was broken down." The intent here is that if one is not absolutely zealous in his pursuit of wisdom, most of its concepts will be foreign to him and ignorance will assert itself over him, as our sages have stated (Sifrei, Ha'azinu 306): "Let us sift through the halachoth so that they do not raise rust." Now all of these analogies are true and directed to one idea, but they vary in subject. It is very rare to find an analogy corresponding to the analogue in its very subject, and, at the same time, for the analogy to be in the realm of the material and the analogue in that of intellect — and our present analogy embodies both of these perfections!
ואקדים בזה דבר שהוא שורש המשל והנמשל. והוא שידוע שהטעות הנופל בהתחלות, מאיזה חכמה שיהיה, גם אם יהיה הטעות קטן, ימשכו ממנו שגיאות יותר עצומות, ממה שימשך מטעות אחר יותר גדול ממנו, שלא יפול בהתחלה. המשל, יש בכאן עגולה גדולה וקוים רבים יוצאים מנקודת מרכזה אל המקיף, ידוע הוא, שאפשר שיהיה המרחב בין אלו הקוים פרסה או פרסאות, עם היותם נפגשים בנקודה אשר באמצע העגולה, ומי שהוא בנקודה אמצעית, ורוצה ללכת אל מקום רחוק דרך אותם הקוים, אם יטעה בין קו לקו, הטעות ההוא נופל בשיעור בלתי מורגש, ועם כל זה יביאהו אותו הטעות המועט שנפל אליו בהתחלה, לשגות בדרכו, יותר משאם נפל אליו הטעות באמצע הדרך, גם כי יתרחק מדרכו שיעור יותר רב, כי הטעות הנופל בהתחלות הוא נמשך, ואינו כן אותו שלא נפל בהתחלה. ועל זה הצד אמר הכתוב מכל משמר נצור לבך כי ממנו תוצאות חיים, ממנו שב אל הלב. ובזה הפסוק ענין חמרי גס, שהוא המשל, וענין שכלי דק, אשר הוא הנמשל. והמשל הוא שידוע שהלב הוא מקור החיים, וממנו נשפעות הכוחות כולן, כי גם לפי דעת האומר שהכוחות הם שלשה, נפשיים חיונים וטבעיים, כולם מסכימים שהתחלתם ועיקר חומרם הוא הרוח הנשפע מהלב, ולכן הטבע מקפיד לשמור הלב מאד, ודוחה מעליו הדברים המזיקים, כי (להיות) התחלת הפגע המועט בו יזיק יותר ממה שיזיק הפגע הגדול הנופל בשאר האברים, ולכן לא יסבול מורסא ולא פירוק חיבור ולא שינוי מזג גדול. והנמשל הוא שהתכונות הלביות הנקראות הפעליות הנפשיות, שורש העבודות כולן ושורש העבירות כולן. ומפני זה היו האבות מזהירין מהתחתן בבנות כנען, להיות הכנותיהם הלביות רעות, מתעברות לבניהם אחריהם על הצד שאמרנו, כי הן רושמות הנפש והגוף, ומצד הרושם שירשום בגוף ימשך לבניהם אחריהם.
First, to explain something which is at the root of the analogy and the analogue. It is well known that an error which arises in the beginning of any analysis, though it be extremely slight, will lead to far greater deviations than will result from a far greater error which does not arise in the beginning. For example, imagine a great circle with many radii projecting from its center to its circumference. It is possible that the distance between the radii at the circumference be a mile or more, though they meet at one point in the center of the circle. Now if one finds himself at this center point and wishes to travel to a distant place along one of these radii, if he errs between one radius and another, the error, at that point, will be imperceptible. Notwithstanding this, however, that slight, initial error will cause him to stray much more than an error in the middle of the way, though the later error at the outset, involve a visibly greater movement from his path. For the beginning error perpetuates itself; not so, the later one. And this is the intent of "Of all watchings watch your heart, for from it are the issues of life." "From it" refers to the heart. Now this verse contains a "gross" material element — the analogy — and a subtle, intellectual element — the analogue. The analogy is clear. The heart is the source of life, from which all the faculties derive. For even according to those who hold that the faculties are three-fold — spiritual, vitalistic, and natural — all agree that their origin and prime material source is the spirit emanating from the heart. Therefore, nature is extremely solicitous in guarding the heart and in rejecting any elements inimical to it. For, being the beginning of things, the slightest injury to it does more damage than the greatest injury to any of the other organs. For this reason it does not tolerate abscessing, or disconnecting and rejoining, or great variations in climate. The analogy, then, is to protect the heart against anything which might injure it and to be extremely solicitous of its health, all the faculties deriving from it and the slightest mistake affecting it severely, as is the case, in general, with all mistakes affecting beginnings. This is the analogy, and it is true in its own right. The analogue, however, is of a more subtle, spiritual nature. And that is that the characteristics of the heart, which are referred to as the "spiritual affectors" are the root of all Divine service and the root of all transgressions. And it is for this reason that our forefathers did not enter into alliances with the daughters of Canaan, for the evil predispositions of their hearts were inheritable by their children after them, as we have explained (these predispositions affecting soul and body and being transferable in respect of the latter).