וַיֹּאמֶר אָחִיהָ וְאִמָּהּ תֵּשֵׁב הַנַּעֲרָ אִתָּנוּ (בראשית כד, נה), וּבְתוּאֵל הֵיכָן הוּא, בִּקֵּשׁ לְעַכֵּב וְנִגַּף בַּלַּיְלָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי יא, ה): צִדְקַת תָּמִים תְּיַשֵּׁר דַּרְכּוֹ, צִדְקַת תָּמִים זֶה יִצְחָק, תְּיַשֵּׁר דַּרְכּוֹ שֶׁל אֱלִיעֶזֶר. (משלי יד, לב): וּבְּרָעָתוֹ יִדָחֶה רָשָׁע, זֶה בְּתוּאֵל שֶׁנִּגַּף בַּלַּיְלָה. תֵּשֵׁב הַנַּעֲרָ אִתָּנוּ יָמִים, אֵלּוּ שִׁבְעַת יְמֵי אֶבְלוֹ. אוֹ עָשוֹר, אֵלּוּ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ שֶׁנּוֹתְנִין לִבְתוּלָה לְפַרְנֵס אֶת עַצְמָהּ. (בראשית כד, נז): וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ, מִכָּאן שֶׁאֵין מַשִֹּׂיאִין אֶת הַיְתוֹמָה אֶלָּא עַל פִּיהָ. (בראשית כד, נח): וַיִּקְרְאוּ לְרִבְקָה וַיֹּאמְרוּ לָהּ, רַבִּי יִצְחָק אָמַר מְרַמְזִים בָּהּ הֲתֵלְכִי הֲתֵלְכִי (בראשית כד, נח): וַתֹּאמֶר אֵלֵךְ, הוֹלֶכֶת אֲנִי עַל כָּרְחֲכֶם שֶׁלֹא בְטוֹבַתְכֶם.
אחיה ואמה ובתואל היכן היה רצה לעכב וניגף באותה הלילה אמרו בפסוק ויושם לפניו לאכול אל תקרי ויושם אלא שיש סם שנתנו סם המות בקערת אליעזר ובא המלאך והחליף הקערה שלו לקערת בתואל והיינו דאמר רש"י שניגף באותו הלילה ומת: (אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך):
ויאמר אחיה ואמה תשב הנערה וגו'. אבל בתואל לא היה צריך באיחור לפיכך לא דיבר לפי שהיה יצחק קרובו וחפץ בזיווג כאדם ששואל לו קרובו ואומר ממני אין עיכוב טוב תתי אותה לך ובלבד שתרצה אמה ולפיכך כל הדברים היו על האם ובנה מדבר בשבילה בשביל צניעות ואף למעלה ויען לבן ובתואל ששם לבן קודם לבתואל מפני שהיה לבו גס בו (פריב"א) שהוא הלך לקראתו והביא לביתם, וגם אין דרך שידבר האיש על תמרוקי הנשים:
ויאמר אחיה ואמה תשב הנערה. פירש"י ובתואל היכן היה שמת. ולפי הפשט ניחא כי בתואל אמר הנה רבקה לפניך ועל כן אמר אחיה ואמה שאינו טוב שתלך מיד אלא תשב אתנו ימים או עשור. ור' אברהם אמר הם שדברו והם שקבלו המגדנות והאב היה מחריש ואפשר שלבן היה גדול מאביו בכבוד וחכמה וכן כתיב ויען לבן ובתואל:
ר' אברהם בן הרמב"ם:
ויאמר אחיה ואמה – אמר ר׳ סעדיה ז״ל לפי שיצאה מרשות אביה בנשואין לא היה ראוי לו להחזיק בה עוד ואפשר כי [אחיה ואמה היו מדברים ולא בתואל] לפי שהאח והאם היו מחזיקים (בה) יותר מן האב והיתה מהירות הפירוד (ממנה) קשה עליהם יותר מעל בתואל.
ויאמר אחיה ואמה, באשר חרה להם שלא נתן להם מתנות כאשר קוו תחלה רצו לעכב שלא תלך תיכף, והגם שתחלה אמר אביה קח ולך שמורה שמסכים שתלך תיכף, ולכן שתק אביה עתה, רצתה אמה לעכב כי אמה של כלה היא המכינה צרכי חופתה, וכמ"ש בכתובות (דף ד') ומת אביו של חתן או אמה של כלה, ואחיה היה מליץ של אמה, ובפרט למ"ש חז"ל שאביה מת היה לאמה טענה שתתעכב עוד ימים, ר"ל ימים הרבה עד שתכין צרכיה, וחז"ל אמרו שימים היינו שנה ולמדו שנותנים לבתולה י"ב חודש. ובמדרש הביאו הרא"ם ימים אלו ז' ימי אבלו של בתואל או עשור י"ב חודש, ר"ל אם היה כתוב ימים לבד הייתי מפרש ז' ימי אבלות, אבל שכתוב או עשור מוכח שמ"ש ימים היינו שנה, והוא י"ב חודש, וכמוהו תמצא בספרא בכ"מ לפי פירושי, עמש"ש בפ' צו בפסוק ומכנסי בד יהיו על בשרו ובפ' אחרי על אל הקודש מבית לפרוכת, ובחנם נדחק הרא"ם בזה, והיה מערמתם שהגם שתחלה אמרו הנה רבקה לפניך קח ולך, כי שמעו מן העבד שאם לא תרצה ללכת אחריו יקח מבנות כנען, עתה שכבר נתקדשה, רצו שימתין פה איזה ימים עד שיכינו צרכי חופתה כמנהג: