אמר המורה ולחם לא הביא שפירסה נדה וא"ת והכתיב לקמן חדל להיות לשרה ארח כנשים ומן הבשורה שבשרו המלאכים פירסה נדה י"ל דאין מוקדם ומאוחר בתורה אבל זהו תימה דאמרינן נדה קוצה לה חלה הגהה ור' צדקיה בר' אברהם מצא לחכמי צרפת שתירצו הא דאמר נדה קוצה לה חלה בחלת האור ולכך לא הביאה הלחם שאברהם אוכל חולין בטהרה נימוקי רבינו ישעיה ז"ל. ומ"ש רבינו צדקיה (הוא הרב שבלי הלקט) פשוט וכ"כ הרמב"ם פ"ה דבכורים:
ויקח חמאה וגו'. כי אברהם אבינו ברוב חשקו למצוה לא היה סובל שישבו האורחים אף שעה אחת בלא מזון ומשתה, וקמא קמא שתיקן אמטי ואייתי קמייהו כמאמר חז"ל שם. לכן מיד הביא לפניהם חמאה וחלב לאכול קודם אשר יתקן הבשר ובין גבינה לבשר אין צריך לשהות כלל כי אם הדחה וקינוח הפה. ואפשר לישב בזה קושית רז"ל (שם פ"ז:) ואילו לחם לא אייתי קמייהו כי תדע אף שאין צריך לשהות בין גבינה לבשר מכל מקום ברכת המזון ודאי בעינן כדי שיהא מסעודה לסעודה ואף שכתב המגן אברהם (בסוף הלכות פסח) בזה הלשון: ועיין ביורה דעה סימן פ"ט שאין צריך להפסיק בברכת המזון בין גבינה לבשר, מכל מקום המעיין ביורה דעה שם ובתורת חטאת כלל ע"ו בעיניו יראה אשר ודאי צריך ברכת המזון גם בין גבינה לבשר וזה ברור להמעיין באמת, (ואפשר שטעות סופר נפל בדפוס במגן אברהם) ואין דרך לעשות שתי סעודות זה אחר זה מחלב ובשר בקביעות גמור שיצטרך לברך על הקודם ואחר כך תיכף לישב לאכול סעודת הבשר ולכן לא הביא כלל עתה הלחם כי אם החמאה והחלב לקינוח סעודה קודם קביעות הסעודה ואחר כך נתן לפניהם הבן הבקר אשר עשה הוא בעצמו (כי לכאורה לא מצינו בכתוב כי אם מה שנתן אל הנער לעשות ואיך אמר כאן ובן הבקר אשר עשה ולדברינו נכון והבן) כי בן בקר אחר מיהר הוא בעצמו לעשותו ותיכף אמטי קמייהו ואך עוד היו צריכין להמתין על השנים פרים הנותרים ואז היה דעתו לקבוע סעודה ואך תיכף כאשר ויאכלו זאת שאלו אליו על שרה ועשו שליחתן והלכו להם.
שם משמואל:
ויקח חמאה וחלב... ויש להתבונן בזה, שבודאי לא המקרה היה שדוקא באותו רגע מצומצם שהיתה בידה העיסה חזר לה האורח ...ומעתה מובן הצורך שפרסה נדה בעוד העיסה בידה, למען שתטמא העסה ויצטרך להביא חמאה וחלב במקום הלחם, ויאכלו בשר בחלב, ובזה יסתלק קטרוגם במתן תורה, ועל כן עם הבשורה בלידת יצחק, נעשתה הכנה למתן תורה. (שם תרע"ט)
ויקח חמאה וחלב וגו'. מלמד שהאכילם בשר וחלב וכשרצה הקב"ה ליתן תורה לישראל אמרו המלאכים תנה הודך על השמים אמר להם כתוב בתורה לא תבשל גדי בחלב אמו ואתם כשירדתם למטה אכלתם בשר וחלב שנאמר ויקח חמאה וחלב. מיד הודו להקב"ה והיינו דכתיב בפ' כי תשא כי על פי הדברים האלה כרתי וגו' וכתיב לעיל מיניה לא תבשל גדי בחלב אמו.
ויקח חמאה וחלב, “he took curd and milk, etc.” this teaches that he fed them both milky and meaty dishes. When G–d was ready to give the Torah to the Israelites, the angels are reported as having said to Him (Psalms 8,2): תנה הודך על שמים, “You have covered the heavens with Your glory” [This is perceived as the angels demanding that the Torah remain in the celestial regions of the universe. Ed.] G–d replied to them: “in My Torah it is written that milky and meaty dishes not be consumed at the same meal (Exodus 23,19), yet when you descended to earth you partook of such a mixture at Avraham’s table. (The inference is clear, i.e. “the laws of the Torah do not apply to you.”) As soon as the angels heard this they withdrew their objections to the Torah being given to people on earth. This is the deeper meaning of Exodus 34,27: כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל, “for in accordance with these words I have made a covenant with you and with Israel.” What do “these words” refer to? They refer to the verse prior to this where eating meaty and milky dishes at the same time has been prohibited. oth. Ed.]