(ו) בש״ס דשבת אר״י אמר רב גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני השכינה שנאמר אל נא תעבור מעל עבדך אר״א בא וראה שלא כמדת הקב״ה מדת בשר ודם מדת בשר ודם אין הקטן יכול לומר לגדול המתן עד שאבוא אצלך ואילו בהקב״ה אומר אל נא תעבור וגו׳:
(ז) והנה להבין לשון הפסוק אל נא תעבור וגו׳ כי הלא בשכינתו יתברך אי אפשר לומר כך שהרי מלא כל הארץ כבודו ולית אתר פנוי מיניה והיאך יאמר אל נא תעבור וגו׳ דמשמע ששם כביכול אינו מקום כבודו וזה אינו וגם להבין לפי זה דרשת ר״י א״ר דאמר גדולה הכנסת אורחים וכולי איך מוכח מזה שהכנסת אורחים גדולה מקבלת פני השכינה דלמא משום שבקיימו מצות הכנסת אורחים יהיה שם גם כן קבלת פני השכינה כנודע שלכך נקרא המצוות מצוה על שם הדביקות שמדבק האדם חלק האלקי השוכן בקרבו אל הכלל אין סוף ב״ה מלשון צוותא ואם כן אפשר שהמצוה בעצמה אינה גדולה מקבלת פני השכינה רק שגם שם יש קבלת פני השכינה ומקיים שתיהם וגם על דרשת ר״א שאומר שלא כמדת הקב״ה וכו׳ אין קטן אומר לגדול המתן ואילו באברהם כו׳ קשה כנ״ל הלא גם שם היה קבלת פני השכינה ובפרט שהצדיקים נקראים אנפי שכינתא על שם ששכינתו יתברך שוכן בתוכם כנודע מספר הזוהר ובקבלו האורחים דהיינו המלאכים שנדמה לו כאנשים ודאי הוא קבלת פני השכינה:
(ח) אך האמת הוא כך דעשיית המצוה הוא העיקר על ידי בחינת קבלת פני השכינה שהוא הדביקות מלשון צוותא כדמשמע מלשון מצוה כמו שכתוב באבות ששכר מצוה מצוה שעיקר שכר מן המצוה הוא המצוה שהוא הדביקות האלהי והתענוג הרוחני שבעשיית המצוה שהיא בחינת קבלת פני השכינה כי לולא זאת נקרא מצוה בריקניא שהוא בלי חיות ונשמה ואינו רק גוף המצוה כנודע ואינו נקרא מצוה רק על ידי התשוקה והדביקות חלק האלקי השוכן בתוכו אל השורש ברוך הוא עם כל חלקי ישראל כנודע שבכל עבודת אלהי הן בדבור הן במעשה הם בחינת גוף ונשמה המחיה הדיבור או המעשה ההוא שבלעדי זאת הוא בלי חיות ולכך נקראים הרשעים בחייהם מתים על שם שמעשיהם בלי חיות. אך שבאמת בקשת אברהם אבינו עליו השלום היתה כך אל נא תעבור וגו׳ כי הוא היה עוסק בקבלת פני השכינה בודאי כמפורש בפסוק וירא אליו ה׳ ובעת שראה את האורחים ביקש מאתו יתברך שמו שגם שם כשאלך לקיים הכנסת אורחים לא תעבור מעל עבדך וגם שם אהיה דבוק בך שלא יהיה מצוה בריקניא ח״ו רק שתהיה עמדי גם שם שאקיים המצוה בדביקות שהוא בחינת קבלת פני השכינה והוכחת רב יהודה שהכנסת אורחים גדולה מקבלת פני השכינה הוא כי לולא שהכנסת אורחים גדולה בודאי לא היה אברהם אבינו ע״ה מניח את הודאי קבלת פני השכינה והולך להכנסת אורחים שהוא ספר שהרי הוצרך לבקש על זה שגם שם יהי קבלת פני השכינה ודביקות בו יתברך ובפרט דנודע מה שאמרו רז״ל כערביים נדמו לו ולפי דמיונו אינם נקראים אנפי שכינתא אלא ודאי שהמצוה בעצמה גדולה מאוד אפילו לא יהי ח״ו קבלת פני השכינה רק שהוא ביקש לעשות מצוה זו בשלימות גמור כמו שאמר אל נא תעבור וגו׳ והבן:
(ט) וזהו גם כן מאמר ר״א שלא כמדת הקב״ה מדת בשר ודם מדת בשר ודם אין הקטן יכול לומר לגדול המתן מפני שבמקום שילך מאתו אין שם כבודו אם יהיה כאן לא יהיה שם אבל בהקב״ה כתיב מלא כל הארץ כבודו ולכך ביקש אל נא תעבור כי גם שם הוא כבודו יתברך וגם שם לא אהיה מופסק מדביקתך והיה יכול לומר זאת מפני שלא ילך מאת השם יתברך בכל מקום שילך רק זאת הבקשה היתה שלא יהי מופסק ממנו יתברך שמו שגם שם הוא יתברך כמו שהוא גם כן כאן והבן:
(6) In the Talmud of Shabbat (127a): Rav Yehudah quoted Rav: Welcoming guests is more important than receiving the Face of the Shekhinah, as it says, do not pass by your servant (Gen. 18:3). Rabbi Elazar said: Come and see that the character of the Holy Blessed One is not like the character of flesh and blood – the character of flesh and blood, the lesser can not say to the greater, “Wait until I come to you;” but regarding the Holy Blessed One, [Abraham] says, do not pass by your servant etc.
(7) Now we must understand the language of the verse, do not pass by etc. For it is impossible to say this about the Blessed Shekhinah since all the earth is full of God’s glory (Isaiah 6:3) and no place is void of Him; and how could he say, do not pass by etc., which implies that place (as if it were possible) is not a place of God’s glory, which is impossible. And, according to this, we must also understand the interpretation of Rav Yehudah, quoting Rav, who said, “Welcoming guests is more important” etc. – how can he prove from this verse that welcoming guests is more important? Perhaps [Abraham acted this way] because in fulfilling the mitzvah of welcoming guests he will also receive the Face of the Shekhinah. As is known, that is why they are called mitzvot – mitzvah on account of the Attachment with which the person attaches the Godly part that dwells within him to the collective Blessed Endless, from the terminology of Fellowship [tzavvta]. And if so, then it is possible that the mitzvah itself is not more important than receiving the Face of the Shekhinah, but only in [Abraham’s] case there was also receiving the Face of the Shekhinah and he could fulfill both of them. And regarding the interpretation of Rabbi Elazar as well, who said, “the character of the Holy Blessed One is not like … the lesser can not say to the greater, ‘Wait…’ but regarding Abraham” etc., it is difficult as we have explained – in [Abraham’s] case, was there not also receiving the Face of the Shekhinah [as well as welcoming guests]? And specifically, since tzaddikim are called Faces of the Shekhinah because the Blessed Shekhinah dwells within them as is known from the Book of the Zohar, when he received the guests, i.e., angels who appeared like people, he was certainly receiving the Face of the Shekhinah.
(8) But the truth is as follows: the performance of a mitzvah is primarily based on the aspect of receiving the Face of the Shekhinah, which is the Attachment, from the terminology of Fellowship which is implied by the terminology of mitzvah. Just as [the Sages] said in [Pirkei] Avot, “The reward of mitzvah is mitzvah” (Mishnah, Avot 4.2), the essential reward from the mitzvah is the mitzvah, i.e., the Godly Attachment and the Spiritual Enjoyment that is in the performance of a mitzvah in the aspect of receiving the Face of the Shekhinah. For without this, the mitzvah is called “empty,” meaning it is without life-force and soul, and is merely the body of the mitzvah as is known. It is only called mitzvah through the Desire and Attachment of the Godly part that dwells within him to the Blessed Root along with all the parts of Israel, as is known. For all Godly Service, whether in speech or action, has the aspect of Body and Soul, which gives life to that speech or action and without which it is without life-force. And therefore “the wicked are called ‘dead’ in their lifetime” (Babylonian Talmud, Berakhot 18b) because their actions are without life-force. But in truth the request made by Abraham our Ancestor, peace be upon him, was this: do not pass by etc., because he was engaged in receiving the Face of the Shekhinah with certainty as is explicit in the verse And the LORD appeared to him (Gen. 18:1). And at the moment he saw the guests he asked Blessed God that even when he went to fulfill [the mitzvah of] welcoming guests do not pass by your servant: let the mitzvah not be empty, God forbid, but may You be with me even there, so that I can fulfill the mitzvah with Attachment, which is the aspect of receiving the Face of the Shekhinah. And the proof of Rav Yehudah’s [interpretation], that welcoming guests is greater than receiving the Face of the Shekhinah, is that if welcoming guests were not greater, Abraham our Ancestor, peace be upon him, certainly would not have set aside the certainty of receiving the Face of the Shekhinah and gone to welcome guests, which is in doubt [as to whether it will or will not include receiving the Face of the Shekhinah]. For [Abraham] needed to request, regarding [welcoming guests], that there would also be receiving the Face of the Shekhinah and Attachment to Blessed God. And specifically it is known what our Sages of Blessed Memory said, “They appeared to him as Arabs” (i.e., ordinary passersby; Babylonian Talmud, Kiddushin 32b), and so as far as he could tell they were not called “Faces of the Shekhinah.” Rather, certainly the mitzvah itself is much greater, even if – God forbid – it would not include receiving the Face of the Shekhinah; but [Abraham] requested to do this mitzvah in complete wholeness, as he said, do not pass by etc., and understand this.
(9) And this is also the meaning of the statement of Rabbi Elazar: “the character of the Holy Blessed One is not like the character of flesh and blood – the character of flesh and blood, the lesser can not say to the greater, ‘Wait,’” because in a place where he walks away his honor is no longer there; if he is here, he can’t be there. But regarding the Holy Blessed One it is written, all the earth is full of God’s glory (Isaiah 6:3) and therefore [Abraham] requested, do not pass by etc. because Blessed God’s Glory is there also, and there too may I not be divided from my Attachment to You. And [Abraham] could say this because he does not walk away from God no matter where he walks; his only request was not to be divided from Blessed God, because Blessed God is there, too, as He is here, and understand this.