1. Actually, she wasn't turned into a pillar of salt, rather we are talking about the city of Sdom.
ותהי נציב מלח. רוצה לומר שארץ סדום ועמורה היתה כמו נציב גדול ממלח כי לחזק השרפה נתחדש שם מלח כאמרו גפרית ומלח שרפה כל ארצה. וראוי שתדע כי מהארץ הנשרפת יתחדש המלך כמו שהתבאר בספר האותות. לזה זכר מה שקרה לאשתו בהביטה מאחריו להשענו על מה שזכר המלאך שיקרה לו אם יביט אחריו. ועוד שכבר זכר אחר זה שכבר עלה לוט מצוער וישב בהר ההוא ושתי בנותיו וזה ראיה שכבר מתה אשתו.
ואמנם אמרו ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח נשתבש הרלב"ג ופירש שאינו חוזר ותהי נציב מלח לאשתו של לוט כי אם אל סדום שנעשתה נציב מלח אבל אשתו של לוט מתה מעצמה כי ענין הבנות יורה עליו והנה הביאו לדעת הזה באמרו שלמה יעשה השם הנס הזה לאשתו של לוט. והוא באמת דעת כוזב כי הנה לא היה הנס ההוא לטוב כ"א מכה שאם ירד עליה אש וגפרית כפי המנהג הטבעי תמות. ואם לא נאמר כן מה תהא גזרת הכתוב ותבט אשתו מאחריו כי היה לו לומר ומתה ויהיה ענין אחר ותהי נציב מלח אלא שאין הענין כמ"ש כי אם שאשתו של לוט הביטה מאחריו ר"ל מאחרי לוט בעלה כי אחרי שהוא יצא מסדום וצוה לו המלאך המלט על נפשך אל תביט אחריך שענינו כמו שפירשתי שלא יחוש לנכסיו ולרכושו הנה היא לא עשתה כן אבל הביטה מאחריו כלומר שהתעסק' להציל הצאן והבקר ושאר הנכסים הפך מה שצוה לוט ולכן בהיותה משתדלת על זה לא הלכה עם בעלה והדביקה הרעה ותהי נציב מלח כשאר העיר. ואמנם אמרו וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם וגומר וישקף על פני סדום וגו'.
2. It was a Middah KeNegged Middah punishment
ותהי נציב מלח. בְּמֶלַח חָטְאָה וּבְמֶלַח לָקְתָה; אָמַר לָהּ תְּנִי מְעַט מֶלַח לָאוֹרְחִים הַלָּלוּ, אָמְרָה לוֹ אַף הַמִּנְהָג הָרַע הַזֶּה אַתָּה בָא לְהַנְהִיג בַּמָּקוֹם הַזֶּה (בראשית רבה):
His wife looked behind her - Rabbi Isaac said, for she sinned with salt. That night when the angels came to Lot, what was she doing? Going to all her neighbors and saying to them, give e salt, because we have guests. And her intention was that the men of the city would come to know of them. Therefore "she became a pillar of salt."
3. She was killed and then the she was covered in the salt
ותבט אשתו. היתה מבטת מתאחרת שלא היתה ממהרת לילך מיש"א אלו"ט דגרדוט"א עד שנשארה מאחריו והדביקתה הענן הנפשט ונפרש עליה מן הגפרית ומן המלח כי במקום שנופל גפרית נופל מלח עמו שנא' גפרית ומלח שריפה וגו':
נציב. כטעם מצבה כי נשרפו עצמי' בגפרית והיתה עם מלח כי כן כתוב גפרית ומלח וגו' כמהפכת סדום. גם זה הפסוק יורה שנמלטה צוער גם כן אמד המלאך
ותבט אשתו וגו'. יתכן שאומרו מאחריו ולא אמר מאחריה שהוא כמד"א וראית את אחורי. והוא כי אמר ויהוה המטיר הוא וב"ד ויהפוך וגו'. כי הפיכת הערים היתה ע"י ית'. וע"כ הוזהר אל תבע אחריך ותבט אשתו מאחריו שהוא אל בחינת אחוריים שלא הביטה אלא מקצת אחוריים במאוחר מהן. וזו מאחריו של יהוה הנזכר ותהי נציב מלח. והוא כי ג' דברים היו בסדום. גפרית ומלח ואש שנאמר גפרית ומלח שרפה כל ארצה כמהפכת יהוה את סדום וגו'. אלא שלא הוזכר בפ' ויהוה המטיר וגו' אלא גפרית ואש ולא מלח. לפי שלא הזכיר רק מה שהי' מן השמים. ועל כבוד לוט לא שלטו באשתו גפרית ואש רק מלח ולא נשרפה:
4. Salt represents the covenant that Hashem made with the Tzadikim that they will be saved and those close to them will be saved, and we have to remember that Lot and Avraham were saved
או יאמר ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח. על פי מה שאמרו חז"ל (ברכות נ"ד.) תנו רבנן הרואה מעברות הים וכו' ואשתו של לוט וכו' צריך שיתן שבח והודאה לפני המקום, ופריך הגמרא בשלמא כולהו ניסא, אלא אשתו של לוט פורענותא הוא, דאמר דיין האמת. והא הודאה ושבח קתני, תני על לוט ועל אשתו מברכין שתים על אשתו אומר ברוך דיין האמת ועל לוט אומר ברוך זוכר הצדיקים וכו' עד כאן. ופירושן של דברים כי אף שאינו שונה בברייתא כי אם אשתו של לוט אף על פי כן אמר צריך שיתן שבח והודאה לפני המקום כי בראותו אשת לוט צריך לברך שתים על אשתו ברוך דיין האמת ועל לוט ברוך זוכר הצדיקים אף שאינו רואה לוט כלל, וכן הוא בשולחן ערוך אורח חיים מפורש (סימן רי"ח סעיף ח') הרואה אשתו של לוט מברך שתים על אשתו ועל לוט, והטעם הוא שמברכין על לוט בראות אשתו מפני שעל ידי אשתו ניכר ונתוודע גודל הנס ונפלאות טובו שעשה יהוה יתברך עם לוט, כי אחרי שאנו רואין אשר מיד כשהביטה אשתו לאחריו של לוט תיכף כשפנתה פניה נעשתה נציב מלח ובודאי היה שם מלאך המשחית ושחתה תיכף והן מלאך המשחית היה אחרי כתיפו של לוט ואף על פי כן ניצול אין לך נס גדול מזה, והכל בזכות אברהם כמאמר הכתוב ויזכור אלהים את אברהם וישלח את לוט וגו', ואך מפסוק הזה אין ראיה כל כך כי נוכל לומר שהמשחית היה רחוק ממנו, ואך מאשתו נראה וניכר אשר כפשע היה בינו לבין מלאך המות והקב"ה הצילו בזכות אברהם ועל כן אומר בראותה ברוך זוכר הצדיקים. ומשום זה נעשתה נציב מלח ולא נשרפה כשאר אנשי סדום ועמורה שהיה עליהם גפרית ואש, ואכן עשה יהוה כן בכוון לזכרון הנס אשר הוא זוכר הצדיקים והראה לכל רואי אותם לברך ברוך זוכר הצדיקים, וגם מלח הנה רומז לברית כמאמר הכתוב (ויקרא ב', י"ג) ולא תשבית מלח ברית אלהיך, להזכר בזה אשר הקב"ה מפליא נסיו גם לאחרים עבור הצדיקים שכרת אתם ברית להצילם בימי הרעה, וגם לקרוביהם וגואליהם יזכור ברית איתנים שלא יביא הרעה אליהם ובפרט לאלה העושים טובות לצדיקים וכמאמר חז"ל (בראשית רבה נ"א, ו') שעיקר הצלת לוט היה עבור שעשה טוב עם אברהם בהיותם במצרים ואמר אברהם על שרה אשתו אחותי הוא ולא גילה לוט הדבר למצרים.
5. She lacked the Middah of Tzedakah which is represented by salt
מהרי שלש סאים קמח סולת. (בב״מ פז) מסיק כתיב קמח וכתיב סולת אמר רבי יצחק מכאן שהאשה עיניה צרה באורחים יותר מן האיש, פירש״י הוא אמר סלת והיא אמרה קמח, כי בהפך זה אין לימוד כלל כי אם הוא יאמר קמח איך תהיה היא רשאה ושלטאה ליקח יותר ממה שציוה לה בעלה שהרי הכל שלו, אבל למעט בהוצאת דבר אפשר שהיא כמחנפת לבעלה בזה, אע״פ שלשון הכתוב משמע שאברהם אמר קמח סולת, מ״מ הוא אמר קמח לעמילן של טבחים וסולת לעוגות. ושמעתי אומרים כי קמח שם כולל ליפות ולבלתי יפות, ואברהם הוציא באקראי מפיו לשון קמח והיה דעתו לאמור כלך אצלך יפות ואח״כ חשב בלבו שמא תקח היא מן הבלתי נאות, כי ידע בה אברהם כי עיניה צרות באורחים, על כן מיהר ופירש דבריו ואמר סולת אני חפץ, או מתחלה אמר קמח לעמילן והיה ירא פן תקח קמח גם לעוגות ע״כ פירש סולת. ולפי שהיתה עיניה צרה על כן לא נזכר בכל עשייה זו שרה כי לא עשתה כלום, על כן נאמר שוב אשוב אליך ולא אליה כי היא עיניה צרה באורחים. גם לענין הבן אמר שוב אשוב אליך כי זכותו לבד גרם לה לילד בן בזכות הכנסת אורחים, כמו שמצינו בשונמית בזכות נעשה נא עלית קיר קטנה וגו' והיתה מכנסת אורחים על כן נאמר לה כעת חיה את חובקת בן. (מלכים ב' ד י-טז) תלה הדבר בה ולא בבעלה כי היא היתה שלימה בהכנסת אורחים ולא הוא, הפך ממה שנאמר כאן שוב אשוב אליך, וכן בלוט נאמר ומצות אפה משמע הוא ולא אשתו, על כן נעשית נציב מלח כי לא היתה שלימה במדת הצדקה שנמשלה למלח ע״ד (כתובות סו:) מלח ממון חסר.
אמרה לו רבי פרנסני אמר לה בתי מי את אמרה לו בת נקדימון בן גוריון אני אמר לה בתי ממון של בית אביך היכן הלך אמרה לו רבי לא כדין מתלין מתלא בירושלים מלח ממון חסר ואמרי לה חסד ושל בית חמיך היכן הוא אמרה לו בא זה ואיבד את זה
She said to him: My teacher, sustain me. He did not recognize her, so he said to her: My daughter, who are you? She said to him: I am the daughter of Nakdimon ben Guryon. He said to her: My daughter, the money of your father’s household, where did it go? How did you become so poor? She said to him: My teacher, is it not that they say such a proverb in Jerusalem: Salt for money is lacking [ḥaser]? There is nothing with which to preserve it and prevent it from being lost. And some say the proverb asserts that kindness [ḥesed] is salt for money, i.e., using money for acts of kindness preserves it. He continued to ask her: And the money of your father-in-law’s house, which was used properly, for benevolent acts, where is it? She said to him: This one came and destroyed that one; all the money was combined, and it was all lost together.
מלח ממון חסר כו' עיין פרש"י ועי"ל בהיפך כל מי שאינו נותן צדקה כראוי הוא מחסר המלח שהוא קיום ממונו.
6. Since she thought about salt, scientifically it means that she turned into salt
ועוד בו ענין כי הראות באויר הדבר ובכל החליים הנדבקים יזיק מאד וידביקם וכן המחשבה בהם ולכן יסגר האיש המצורע וישב בדד (ויקרא יג מו) וכן נשוכי חיות השוטות ככלב השוטה וזולתו כאשר יראו המים וכל מראה יחזו בהם דמות המזיק וישתטו וימותו כמו שאמרו במסכת יומא (פד) והזכירוהו אנשי הטבע ולכן היתה אשתו של לוט נציב מלח כי באתה המכה במחשבתה כאשר ראתה גפרית ומלח היורד עליהן מן השמים ודבקה בה וקרוב אני לומר כי בהשחית יהוה את הערים האלה היה המלאך המשחית עומד בין הארץ ובין השמים נראה בלהב האש כענין במלאך המשחית אשר ראה דוד (דהי"א כא טז) ולכן אסר להן ההבטה
7. Maybe we can suggest an idea based off the Torah HaOlah that Salt represents both Din and Chessed and that any time Hashem brings major punishment (Din) to the world there is a Lashon of 'Mamtir', or rain (Chessed).
ברית מלח עולם (במדבר יח, יט). הוא נאמר אחר מעשה קרח, כי קרח רצה להיות כולם כהנים ולא לוי וכהן מורה על חסד ולוי על דין ורצה להיות הכל חסד ובאמת צריך שיהיה דין ורחמים בעולם. והנה הרמב"ן הקדוש כתב המלח הוא כח אש אשר במים נמצא המלח הוא מן כח אש ומים, היינו דין וחסד שניהם הם הנהגת העולמות. וזה שנאמר זה אחר מעשה קרח להראות כי בטל מעשה קרח שרצה להיות כולו חסד, ולא כן הוא כי צריך להיות דין וחסד:
Numbers 18,19. “it is an eternal, salt-like, covenant before Hashem.”
This statement had become necessary after the revolt of Korach, who claimed that all Israelites are entitled to be priests by dint of all of them having stood at Mount Sinai. Korach had considered his status as a Levi, as a demotion. He had not understood that the priests symbolise the attribute of חסד loving kindness, whereas the Levites symbolize the attribute of דין, justice. If both the Levites and the priests had symbolized loving kindness, there would have been no room in the world for the attribute of justice. G’d’s universe can function only when both these attributes perform their respective functions.
Nachmanides, commenting on the significance of מלח, salt, writes that salt is a combination of the raw materials fire and water, i.e. justice and loving kindness. Between them these two “raw materials” are the foundation of our civilisation. This concept had to be brought to the attention not only of the Levites, but to the attention of all the Israelites, so that they would understand that both the role of the Levite and the role of the priest are indispensable to the Jewish nation, and are not to be regarded as part of a pyramid, the priests representing the pinnacle.
(א) וכל קרבן מנחתך במלח תמלח. כדי להמליך את הקב"ה על כל ההפכים הנראין בעולם וגרמו לרבים לצאת למינות לומר מהתחלה אחת לא יצאו ב' הפכים, והנה מלח יש בטבעו דבר והפכו כי יש בו כח האש והחמימות ותולדות המים עד שאמרו חכמי הקבלה שהוא כנגד מדה"ד ומדת הרחמים, ע"כ נקרא ברית אלהיך כי בהקרבה זו כורתים ברית עם יהוה להשליטו על כל ההפכים, וכל המנחות חוץ משל כהן היו נאכלים לכהנים וזה הוא כמו צדקה שנמשלה למלח המעמיד ומקיים את הבשר כך מלח ממון חסר (כתובות סו:) והצדקה שבקרבן גדולה מן הקרבן עצמו כמ"ש (משלי כא ג) עשה צדקה ומשפט נבחר ליהוה מזבח. עז"א על כל קרבנך תקריב מלח שהמלח הוא העולה על כל הקרבנות ונבחר ליהוה מזבח, ופשוטו על כל קרבנך קאי גם על הבשר.
You shall surely salt all of your sacrifices. In order to coronate God as master of all opposites which are found in the world and which have caused many to utter the heresy that one divinity cannot be the source of two opposites. Behold, salt holds in its very nature a thing and its opposite, for it has the power of fire and warmth, and it also has the derivative of water. The Kabbalists say that these are akin to God's attribute of Justice and Mercy. Thus, it is called the Covenant of your Lord because when you bring salt on the alter, you are coming into a covenantal relationship with God and giving him reign over all opposites. All Mincha offerings (?) except that of the Kohen (?) were given to the Kohen to eat. Thus, the Mincha is a kind of Tzedaka which itself is compared to salt on account of its ability to preserve and sustain meat. If you lack salt, you lack money. The Tzedaka of the sacrifice is greater than the sacrifice itself as it says (Proverbs 21:3), "To do what is right and just is more desired by God than sacrifice." When the verse says, "With all of your sacrifices bring salt," it means that the Tzedaka (salt) which is brought with every sacrifice is more dear to God than the sacrifice itself. The simple understanding of "All your sacrifices" includes even meat sacrifices (and not just Mincha offereings). (DBS translation)
כִּי֩ לְיָמִ֨ים ע֜וֹד שִׁבְעָ֗ה אָֽנֹכִי֙ מַמְטִ֣יר עַל־הָאָ֔רֶץ אַרְבָּעִ֣ים י֔וֹם וְאַרְבָּעִ֖ים לָ֑יְלָה וּמָחִ֗יתִי אֶֽת־כָּל־הַיְקוּם֙ אֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֔יתִי מֵעַ֖ל פְּנֵ֥י הָֽאֲדָמָֽה׃
וַֽיהוָ֗ה הִמְטִ֧יר עַל־סְדֹ֛ם וְעַל־עֲמֹרָ֖ה גָּפְרִ֣ית וָאֵ֑שׁ מֵאֵ֥ת יְהוָ֖ה מִן־הַשָּׁמָֽיִם׃
הִנְנִ֤י מַמְטִיר֙ כָּעֵ֣ת מָחָ֔ר בָּרָ֖ד כָּבֵ֣ד מְאֹ֑ד אֲשֶׁ֨ר לֹא־הָיָ֤ה כָמֹ֙הוּ֙ בְּמִצְרַ֔יִם לְמִן־הַיּ֥וֹם הִוָּסְדָ֖ה וְעַד־עָֽתָּה׃