Why Specifically a Pillar of Salt?
(כו) וַתַּבֵּ֥ט אִשְׁתּ֖וֹ מֵאַחֲרָ֑יו וַתְּהִ֖י נְצִ֥יב מֶֽלַח׃
(26) Lot’s wife looked back, and she thereupon turned into a pillar of salt.

1. Actually, she wasn't turned into a pillar of salt, rather we are talking about the city of Sdom.

ותהי נציב מלח. רוצה לומר שארץ סדום ועמורה היתה כמו נציב גדול ממלח כי לחזק השרפה נתחדש שם מלח כאמרו גפרית ומלח שרפה כל ארצה. וראוי שתדע כי מהארץ הנשרפת יתחדש המלך כמו שהתבאר בספר האותות. לזה זכר מה שקרה לאשתו בהביטה מאחריו להשענו על מה שזכר המלאך שיקרה לו אם יביט אחריו. ועוד שכבר זכר אחר זה שכבר עלה לוט מצוער וישב בהר ההוא ושתי בנותיו וזה ראיה שכבר מתה אשתו.

ואמנם אמרו ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח נשתבש הרלב"ג ופירש שאינו חוזר ותהי נציב מלח לאשתו של לוט כי אם אל סדום שנעשתה נציב מלח אבל אשתו של לוט מתה מעצמה כי ענין הבנות יורה עליו והנה הביאו לדעת הזה באמרו שלמה יעשה השם הנס הזה לאשתו של לוט. והוא באמת דעת כוזב כי הנה לא היה הנס ההוא לטוב כ"א מכה שאם ירד עליה אש וגפרית כפי המנהג הטבעי תמות. ואם לא נאמר כן מה תהא גזרת הכתוב ותבט אשתו מאחריו כי היה לו לומר ומתה ויהיה ענין אחר ותהי נציב מלח אלא שאין הענין כמ"ש כי אם שאשתו של לוט הביטה מאחריו ר"ל מאחרי לוט בעלה כי אחרי שהוא יצא מסדום וצוה לו המלאך המלט על נפשך אל תביט אחריך שענינו כמו שפירשתי שלא יחוש לנכסיו ולרכושו הנה היא לא עשתה כן אבל הביטה מאחריו כלומר שהתעסק' להציל הצאן והבקר ושאר הנכסים הפך מה שצוה לוט ולכן בהיותה משתדלת על זה לא הלכה עם בעלה והדביקה הרעה ותהי נציב מלח כשאר העיר. ואמנם אמרו וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם וגומר וישקף על פני סדום וגו'.

2. It was a Middah KeNegged Middah punishment

ותהי נציב מלח. בְּמֶלַח חָטְאָה וּבְמֶלַח לָקְתָה; אָמַר לָהּ תְּנִי מְעַט מֶלַח לָאוֹרְחִים הַלָּלוּ, אָמְרָה לוֹ אַף הַמִּנְהָג הָרַע הַזֶּה אַתָּה בָא לְהַנְהִיג בַּמָּקוֹם הַזֶּה (בראשית רבה):

ותהי נציב מלח AND SHE BECAME A PILLAR OF SALT — By salt had she sinned and by salt was she punished. He (Lot) said to her once: “Give a little salt to these strangers” and she answered him, “Do you mean to introduce this bad custom, also, into our city?” (Genesis Rabbah 50:4).
וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו (בראשית יט, כו), רַבִּי יִצְחָק אָמַר שֶׁחָטְאָה בְּמֶלַח בְּאוֹתוֹ הַלַּיְלָה שֶׁבָּאוּ הַמַּלְאָכִים אֶל לוֹט, מָה הִיא עוֹשָׂה הוֹלֶכֶת אֶל כָּל שְׁכֵנוֹתֶיהָ וְאוֹמֶרֶת לָהֶן תְּנוּ לִי מֶלַח שֶׁיֶּשׁ לָנוּ אוֹרְחִים, וְהִיא מְכַוֶּנֶת שֶׁיַּכִּירוּ בָּהֶן אַנְשֵׁי הָעִיר, עַל כֵּן (בראשית יט, כו): וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח.

His wife looked behind her - Rabbi Isaac said, for she sinned with salt. That night when the angels came to Lot, what was she doing? Going to all her neighbors and saying to them, give e salt, because we have guests. And her intention was that the men of the city would come to know of them. Therefore "she became a pillar of salt."

3. She was killed and then the she was covered in the salt

ותבט אשתו. היתה מבטת מתאחרת שלא היתה ממהרת לילך מיש"א אלו"ט דגרדוט"א עד שנשארה מאחריו והדביקתה הענן הנפשט ונפרש עליה מן הגפרית ומן המלח כי במקום שנופל גפרית נופל מלח עמו שנא' גפרית ומלח שריפה וגו':

נציב. כטעם מצבה כי נשרפו עצמי' בגפרית והיתה עם מלח כי כן כתוב גפרית ומלח וגו' כמהפכת סדום. גם זה הפסוק יורה שנמלטה צוער גם כן אמד המלאך

ותבט אשתו מאחריו, אשתו שהיתה מאחרי לוט הביטה אחריה כי היתה קטנת אמונה והביטה אם נהפכה העיר ואם לא ואע"פ ששמעה אזהרת המלאך ללוט. ונכתוב זה הפסוק אחר ויהפוך, כי כל יושבי הערים כן היו מקצתם נציב מלח ומקצתם נציב גפרית, ואע"פ שלא נזכר מלח בהמטרה, עם הגפרית היה מלח, כי כן אמר הכתוב גפרית ומלח שריפה כל ארצה (דברים ל') ואמר כמהפכת סדום וגו'.
ותבט אשתו מאחריו, Lot’s wife who had been walking behind him turned around, seeing that she had little faith in such miracles as she had been warned would occur; This, in spite of the fact that she had personally overheard the angel warning Lot that no one was to turn around on pain of their becoming a victim of this destruction. Even though salt has not been mentioned as having been part of the lethal rain, the Torah speaking of sulfur and fire, it appears that the people themselves were turned into pillars composed partly of sulfur and partly of salt. We have proof of this in Deut. 29,22 when Moses describes the valley as it appeared in his time. The Israelites had not yet seen it, never having set foot in the land of Canaan as yet.

ותבט אשתו וגו'. יתכן שאומרו מאחריו ולא אמר מאחריה שהוא כמד"א וראית את אחורי. והוא כי אמר ויהוה המטיר הוא וב"ד ויהפוך וגו'. כי הפיכת הערים היתה ע"י ית'. וע"כ הוזהר אל תבע אחריך ותבט אשתו מאחריו שהוא אל בחינת אחוריים שלא הביטה אלא מקצת אחוריים במאוחר מהן. וזו מאחריו של יהוה הנזכר ותהי נציב מלח. והוא כי ג' דברים היו בסדום. גפרית ומלח ואש שנאמר גפרית ומלח שרפה כל ארצה כמהפכת יהוה את סדום וגו'. אלא שלא הוזכר בפ' ויהוה המטיר וגו' אלא גפרית ואש ולא מלח. לפי שלא הזכיר רק מה שהי' מן השמים. ועל כבוד לוט לא שלטו באשתו גפרית ואש רק מלח ולא נשרפה:

ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח. יתכן לפרש מאחרי המלאך ההופך, שכתוב בו למעלה ויהפך כי הוא ההופך הממטיר גפרית ואש מאת יהוה מן השמים, ועל כן לקתה בנציב מלח שהוא מכח האש. ומה שהזכיר משה (דברים כט) אשר הפך יהוה על כן הוא אומר באפו ובחמתו, והוא המלאך שקראו אף וחמה.
. ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח, ”his wife looked behind him and was turned into a pillar of salt.” It is possible to understand the word “behind him” as referring to the angel who overturned these towns, seeing the angel has already been credited with this activity in verse 25 where the Torah mentioned sulfur and fire being rained on the towns. The reason Lot’s wife was turned into a pillar of salt may have had to do with the power of the fire [which dehydrated all fluids and left only solids which endure like salt? Ed.] When we find Moses refer to this event in Deut. 29,22 where he credits “G’d” with having turned that area into uninhabitable sulfur and salt, something completely burned, he refers to the agent of G’d who performed this as אפו וחמתו. The fact that he first mentioned “G’d,” and then “אף and חמה,” indicates that these were the names of the respective angels who had carried out this destruction.

4. Salt represents the covenant that Hashem made with the Tzadikim that they will be saved and those close to them will be saved, and we have to remember that Lot and Avraham were saved

או יאמר ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח. על פי מה שאמרו חז"ל (ברכות נ"ד.) תנו רבנן הרואה מעברות הים וכו' ואשתו של לוט וכו' צריך שיתן שבח והודאה לפני המקום, ופריך הגמרא בשלמא כולהו ניסא, אלא אשתו של לוט פורענותא הוא, דאמר דיין האמת. והא הודאה ושבח קתני, תני על לוט ועל אשתו מברכין שתים על אשתו אומר ברוך דיין האמת ועל לוט אומר ברוך זוכר הצדיקים וכו' עד כאן. ופירושן של דברים כי אף שאינו שונה בברייתא כי אם אשתו של לוט אף על פי כן אמר צריך שיתן שבח והודאה לפני המקום כי בראותו אשת לוט צריך לברך שתים על אשתו ברוך דיין האמת ועל לוט ברוך זוכר הצדיקים אף שאינו רואה לוט כלל, וכן הוא בשולחן ערוך אורח חיים מפורש (סימן רי"ח סעיף ח') הרואה אשתו של לוט מברך שתים על אשתו ועל לוט, והטעם הוא שמברכין על לוט בראות אשתו מפני שעל ידי אשתו ניכר ונתוודע גודל הנס ונפלאות טובו שעשה יהוה יתברך עם לוט, כי אחרי שאנו רואין אשר מיד כשהביטה אשתו לאחריו של לוט תיכף כשפנתה פניה נעשתה נציב מלח ובודאי היה שם מלאך המשחית ושחתה תיכף והן מלאך המשחית היה אחרי כתיפו של לוט ואף על פי כן ניצול אין לך נס גדול מזה, והכל בזכות אברהם כמאמר הכתוב ויזכור אלהים את אברהם וישלח את לוט וגו', ואך מפסוק הזה אין ראיה כל כך כי נוכל לומר שהמשחית היה רחוק ממנו, ואך מאשתו נראה וניכר אשר כפשע היה בינו לבין מלאך המות והקב"ה הצילו בזכות אברהם ועל כן אומר בראותה ברוך זוכר הצדיקים. ומשום זה נעשתה נציב מלח ולא נשרפה כשאר אנשי סדום ועמורה שהיה עליהם גפרית ואש, ואכן עשה יהוה כן בכוון לזכרון הנס אשר הוא זוכר הצדיקים והראה לכל רואי אותם לברך ברוך זוכר הצדיקים, וגם מלח הנה רומז לברית כמאמר הכתוב (ויקרא ב', י"ג) ולא תשבית מלח ברית אלהיך, להזכר בזה אשר הקב"ה מפליא נסיו גם לאחרים עבור הצדיקים שכרת אתם ברית להצילם בימי הרעה, וגם לקרוביהם וגואליהם יזכור ברית איתנים שלא יביא הרעה אליהם ובפרט לאלה העושים טובות לצדיקים וכמאמר חז"ל (בראשית רבה נ"א, ו') שעיקר הצלת לוט היה עבור שעשה טוב עם אברהם בהיותם במצרים ואמר אברהם על שרה אשתו אחותי הוא ולא גילה לוט הדבר למצרים.

5. She lacked the Middah of Tzedakah which is represented by salt

מהרי שלש סאים קמח סולת. (בב״מ פז) מסיק כתיב קמח וכתיב סולת אמר רבי יצחק מכאן שהאשה עיניה צרה באורחים יותר מן האיש, פירש״י הוא אמר סלת והיא אמרה קמח, כי בהפך זה אין לימוד כלל כי אם הוא יאמר קמח איך תהיה היא רשאה ושלטאה ליקח יותר ממה שציוה לה בעלה שהרי הכל שלו, אבל למעט בהוצאת דבר אפשר שהיא כמחנפת לבעלה בזה, אע״פ שלשון הכתוב משמע שאברהם אמר קמח סולת, מ״מ הוא אמר קמח לעמילן של טבחים וסולת לעוגות. ושמעתי אומרים כי קמח שם כולל ליפות ולבלתי יפות, ואברהם הוציא באקראי מפיו לשון קמח והיה דעתו לאמור כלך אצלך יפות ואח״כ חשב בלבו שמא תקח היא מן הבלתי נאות, כי ידע בה אברהם כי עיניה צרות באורחים, על כן מיהר ופירש דבריו ואמר סולת אני חפץ, או מתחלה אמר קמח לעמילן והיה ירא פן תקח קמח גם לעוגות ע״כ פירש סולת. ולפי שהיתה עיניה צרה על כן לא נזכר בכל עשייה זו שרה כי לא עשתה כלום, על כן נאמר שוב אשוב אליך ולא אליה כי היא עיניה צרה באורחים. גם לענין הבן אמר שוב אשוב אליך כי זכותו לבד גרם לה לילד בן בזכות הכנסת אורחים, כמו שמצינו בשונמית בזכות נעשה נא עלית קיר קטנה וגו' והיתה מכנסת אורחים על כן נאמר לה כעת חיה את חובקת בן. (מלכים ב' ד י-טז) תלה הדבר בה ולא בבעלה כי היא היתה שלימה בהכנסת אורחים ולא הוא, הפך ממה שנאמר כאן שוב אשוב אליך, וכן בלוט נאמר ומצות אפה משמע הוא ולא אשתו, על כן נעשית נציב מלח כי לא היתה שלימה במדת הצדקה שנמשלה למלח ע״ד (כתובות סו:) מלח ממון חסר.

אמרה לו רבי פרנסני אמר לה בתי מי את אמרה לו בת נקדימון בן גוריון אני אמר לה בתי ממון של בית אביך היכן הלך אמרה לו רבי לא כדין מתלין מתלא בירושלים מלח ממון חסר ואמרי לה חסד ושל בית חמיך היכן הוא אמרה לו בא זה ואיבד את זה

She said to him: My teacher, sustain me. He did not recognize her, so he said to her: My daughter, who are you? She said to him: I am the daughter of Nakdimon ben Guryon. He said to her: My daughter, the money of your father’s household, where did it go? How did you become so poor? She said to him: My teacher, is it not that they say such a proverb in Jerusalem: Salt for money is lacking [ḥaser]? There is nothing with which to preserve it and prevent it from being lost. And some say the proverb asserts that kindness [ḥesed] is salt for money, i.e., using money for acts of kindness preserves it. He continued to ask her: And the money of your father-in-law’s house, which was used properly, for benevolent acts, where is it? She said to him: This one came and destroyed that one; all the money was combined, and it was all lost together.

מלח ממון חסר - הרוצה למלוח ממונו כלומר לגרום לו שיתקיים יחסרנו לצדקה תמיד וחסרונו זהו קיומו:

מלח ממון חסר כו' עיין פרש"י ועי"ל בהיפך כל מי שאינו נותן צדקה כראוי הוא מחסר המלח שהוא קיום ממונו.

6. Since she thought about salt, scientifically it means that she turned into salt

ועוד בו ענין כי הראות באויר הדבר ובכל החליים הנדבקים יזיק מאד וידביקם וכן המחשבה בהם ולכן יסגר האיש המצורע וישב בדד (ויקרא יג מו) וכן נשוכי חיות השוטות ככלב השוטה וזולתו כאשר יראו המים וכל מראה יחזו בהם דמות המזיק וישתטו וימותו כמו שאמרו במסכת יומא (פד) והזכירוהו אנשי הטבע ולכן היתה אשתו של לוט נציב מלח כי באתה המכה במחשבתה כאשר ראתה גפרית ומלח היורד עליהן מן השמים ודבקה בה וקרוב אני לומר כי בהשחית יהוה את הערים האלה היה המלאך המשחית עומד בין הארץ ובין השמים נראה בלהב האש כענין במלאך המשחית אשר ראה דוד (דהי"א כא טז) ולכן אסר להן ההבטה

7. Maybe we can suggest an idea based off the Torah HaOlah that Salt represents both Din and Chessed and that any time Hashem brings major punishment (Din) to the world there is a Lashon of 'Mamtir', or rain (Chessed).

ולא תשבית מלח ברית אלהיך שהברית כרותה למלח מששת ימי בראשית שהובטחו המים התחתונים ליקרב במזבח במלח ונסוך המים בחג לשון רש"י ומדרש חכמים הוא ור"א אמר על דרך הפשט הכנסתיך בברית והשבעתיך שלא תקריב תפל ולא יאכל כי הוא דרך בזיון ובעבור שהוא ברית בקרבנות יעשה הכתוב זאת הברית אב לכל הבריתות ויאמר במתנות כהונה (במדבר יח יט) ובמלכות דוד (דהי"ב יג ה) ברית מלח כי הוא קיים כברית המלח בקרבנות אבל ר' אברהם פירש שם ברית כרותה מגזרת ארץ מלחה (ירמיהו יז ו) ומקום המלח נכרת ואין טעם לדבריו ומפני שאמר בכאן ברית אלהיך ולא אמר ברית יהוה כלשון הפרשה וכדרך כל הקרבנות או שיאמר ברית יהוה אלהיך אני סובר בו ענין שהמלח מים ובכח השמש הבא בהם יעשה מלח והמים בתולדותם ירוו הארץ ויולידו ויצמיחו ואחרי היותם מלח יכריתו כל מקום וישרפו לא תזרע ולא תצמיח והנה הברית כלולה מכל המדות והמים והאש באים בה ועדיה תאתה ובאה הממשלה הראשונה ממלכת השם כמלח שיתן טעם בכל המאכלים ותקיים ותכרית במליחותה והנה המלח כברית ולכן אמר הכתוב (דהי"ב יג ה) הלא לכם לדעת כי יהוה אלהי ישראל נתן ממלכה לדוד על ישראל לעולם לו ולבניו ברית מלח עולם כי הוא גם כן מדתו של דוד ולכן אמר בקרבנות (במדבר שם) ברית מלח עולם היא כי הברית מלח העולם בו יתקיים ויכרת וכבר הוריתיך (שמות לא יג) להתבונן מדברינו במקומות אחרים פירוש שלש תיבות הללו ברית עולם היא
You shall not cease to salt the offering, it is the covenant of your God. "Because a covenant was made during creation, assuring the subterranean waters that on the altar would be offered salt [from the sea] and a libation of water during the festival [of Sukkoth]." This is the language of Rashi, and it is a midrash of the sages. Rabbi Avraham [ibn Ezra] says that the plain meaning is, "God has entered you into a covenant and sworn you not to offer a bland sacrifice, nor should such a sacrifice be eaten because it is humiliating." And because there is a sacrificial covenant, the Torah also uses this covenant as a model for other covenants, as both the priestly covenant (Numbers 18:19) and the Davidic covenant (2 Chronicles 13:5) are called `covenant of salt' because they are upheld just as the sacrificial covenant of salt. But Rabbi Avraham [ibn Ezra] explains (Ibn Ezra on Numbers 18:19), "A covenant was made that land (Jeremiah 17:6) should be barren [of produce, just as a field of salt does not bring forth grasses at all, or, similarly, a place of sulfurous salt.]" His reasoning is incorrect, because the verse here says, 'covenant of your God,' and not 'covenant of Hashem,' as is the language of the passage and the general tendency of the sacrificial instructions, or even `covenant of Hashem your God.' I am of the opinion that the significance is that the salt is water, which by the power of the sun that comes is made into salt, while the water saturates the Earth, impregnates it and makes plants flourish. Afterwards, salt cuts through every place that is not seeded and does not flourish. This covenant is a part of all of these processes, and the water and fire come in it. {Unclear phrase}. The first government of the kingdom of Hashem came like salt, which gives taste to all kinds of foods, and upheld it and agreed to its salting. The salt is like a covenant, so the Torah says, (2 Chronicles 13:5) "Surely you know that Hashem, the God of Israel, gave a kingdom to David over Israel eternally, for his descendants, a covenant of salt." Eternally, because this is also an aspect of [the] David[ic covenant]. Similarly it says about the offerings (Numbers 18:19), "it is an eternal covenant of salt," because the covenant of salt is in the world upheld. And I have already taught (Ramban on Exodus 31:13) to understand from our words in other places this exact phrase: "it is an eternal covenant."

ברית מלח עולם (במדבר יח, יט). הוא נאמר אחר מעשה קרח, כי קרח רצה להיות כולם כהנים ולא לוי וכהן מורה על חסד ולוי על דין ורצה להיות הכל חסד ובאמת צריך שיהיה דין ורחמים בעולם. והנה הרמב"ן הקדוש כתב המלח הוא כח אש אשר במים נמצא המלח הוא מן כח אש ומים, היינו דין וחסד שניהם הם הנהגת העולמות. וזה שנאמר זה אחר מעשה קרח להראות כי בטל מעשה קרח שרצה להיות כולו חסד, ולא כן הוא כי צריך להיות דין וחסד:

Numbers 18,19. “it is an eternal, salt-like, covenant ‎before Hashem.”
This statement had become necessary ‎after the revolt of Korach, who claimed that all Israelites are ‎entitled to be priests by dint of all of them having stood at Mount ‎Sinai. Korach had considered his status as a Levi, as a demotion. ‎He had not understood that the priests symbolise the attribute of ‎חסד‎ loving kindness, whereas the Levites symbolize the attribute ‎of ‎דין‎, justice. If both the Levites and the priests had symbolized ‎loving kindness, there would have been no room in the world for ‎the attribute of justice. G’d’s universe can function only when ‎both these attributes perform their respective ‎functions.
Nachmanides, commenting on the significance of ‎מלח‎, salt, writes that salt is a combination of the raw materials ‎fire and water, i.e. justice and loving kindness. Between them ‎these two “raw materials” are the foundation of our civilisation. ‎This concept had to be brought to the attention not only of the ‎Levites, but to the attention of all the Israelites, so that they ‎would understand that both the role of the Levite and the role of ‎the priest are indispensable to the Jewish nation, and are not to ‎be regarded as part of a pyramid, the priests representing the ‎pinnacle.‎

(א) וכל קרבן מנחתך במלח תמלח. כדי להמליך את הקב"ה על כל ההפכים הנראין בעולם וגרמו לרבים לצאת למינות לומר מהתחלה אחת לא יצאו ב' הפכים, והנה מלח יש בטבעו דבר והפכו כי יש בו כח האש והחמימות ותולדות המים עד שאמרו חכמי הקבלה שהוא כנגד מדה"ד ומדת הרחמים, ע"כ נקרא ברית אלהיך כי בהקרבה זו כורתים ברית עם יהוה להשליטו על כל ההפכים, וכל המנחות חוץ משל כהן היו נאכלים לכהנים וזה הוא כמו צדקה שנמשלה למלח המעמיד ומקיים את הבשר כך מלח ממון חסר (כתובות סו:) והצדקה שבקרבן גדולה מן הקרבן עצמו כמ"ש (משלי כא ג) עשה צדקה ומשפט נבחר ליהוה מזבח. עז"א על כל קרבנך תקריב מלח שהמלח הוא העולה על כל הקרבנות ונבחר ליהוה מזבח, ופשוטו על כל קרבנך קאי גם על הבשר.

You shall surely salt all of your sacrifices. In order to coronate God as master of all opposites which are found in the world and which have caused many to utter the heresy that one divinity cannot be the source of two opposites. Behold, salt holds in its very nature a thing and its opposite, for it has the power of fire and warmth, and it also has the derivative of water. The Kabbalists say that these are akin to God's attribute of Justice and Mercy. Thus, it is called the Covenant of your Lord because when you bring salt on the alter, you are coming into a covenantal relationship with God and giving him reign over all opposites. All Mincha offerings (?) except that of the Kohen (?) were given to the Kohen to eat. Thus, the Mincha is a kind of Tzedaka which itself is compared to salt on account of its ability to preserve and sustain meat. If you lack salt, you lack money. The Tzedaka of the sacrifice is greater than the sacrifice itself as it says (Proverbs 21:3), "To do what is right and just is more desired by God than sacrifice." When the verse says, "With all of your sacrifices bring salt," it means that the Tzedaka (salt) which is brought with every sacrifice is more dear to God than the sacrifice itself. The simple understanding of "All your sacrifices" includes even meat sacrifices (and not just Mincha offereings). (DBS translation)

כִּי֩ לְיָמִ֨ים ע֜וֹד שִׁבְעָ֗ה אָֽנֹכִי֙ מַמְטִ֣יר עַל־הָאָ֔רֶץ אַרְבָּעִ֣ים י֔וֹם וְאַרְבָּעִ֖ים לָ֑יְלָה וּמָחִ֗יתִי אֶֽת־כָּל־הַיְקוּם֙ אֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֔יתִי מֵעַ֖ל פְּנֵ֥י הָֽאֲדָמָֽה׃

For in seven days’ time I will make it rain upon the earth, forty days and forty nights, and I will blot out from the earth all existence that I created.”
ויהי הגשם על הארץ. וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר וַיְהִי הַמַּבּוּל? אֶלָּא כְּשֶׁהוֹרִידָן הוֹרִידָן בְּרַחֲמִים, שֶׁאִם יַחְזְרוּ יִהְיוּ גִּשְׁמֵי בְרָכָה; כְּשֶׁלֹּא חָזְרוּ הָיוּ לְמַבּוּל:
ויהי הגשם על הארץ AND THE RAIN WAS UPON THE EARTH — But later on (v. 17) it says. “And the Flood was upon the earth”! But the explanation is this: when He poured down the water at first He made it fall in mercy (gently), in order that if the people would repent, it might prove a rain of blessing; but when they did not repent it became a destructive flood (Genesis Rabbah 31:12) .

וַֽיהוָ֗ה הִמְטִ֧יר עַל־סְדֹ֛ם וְעַל־עֲמֹרָ֖ה גָּפְרִ֣ית וָאֵ֑שׁ מֵאֵ֥ת יְהוָ֖ה מִן־הַשָּׁמָֽיִם׃

the LORD rained upon Sodom and Gomorrah sulfurous fire from the LORD out of heaven.
המטיר גפרית ואש. בַּתְּחִלָּה מָטָר, וְנַעֲשָׂה גָּפְרִית וָאֵשׁ:
המטיר גפרית ואש HE RAINED BRIMSTONE AND FIRE — At first it was rain (מטר) to see whether they would repent and this was then turned into brimstone and fire (Midrash Tanchuma, Beshalach 15).

הִנְנִ֤י מַמְטִיר֙ כָּעֵ֣ת מָחָ֔ר בָּרָ֖ד כָּבֵ֣ד מְאֹ֑ד אֲשֶׁ֨ר לֹא־הָיָ֤ה כָמֹ֙הוּ֙ בְּמִצְרַ֔יִם לְמִן־הַיּ֥וֹם הִוָּסְדָ֖ה וְעַד־עָֽתָּה׃

This time tomorrow I will rain down a very heavy hail, such as has not been in Egypt from the day it was founded until now.
ואמר חביתין לנסכין, כי הם היו מורים על מכת הברג שהיה יורד על ידי המטר, ואש המתלקחת בתוך הברד, שהוא כענין נסוך היין, שהיה יורד בדמות מטר. ואף כי היה מורה על ענין ההשפעה היורדת מלמעלה, כמו שנתבאר לעיל ח"ב פרק י"ד. ולזה נאמר בענין הברד (שמות ט יד) כי בפעם הזאת אני שולח את כל מגפותי בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ, ודרשו רבותינו ז"ל מכת בכורות ויש מפרשים (ר"י מאורליינש, הובא בשפ"ח) לשון ביכורים רוצה לומר שאותה מכה של ברד שהיה שובר ארזים וכל הדבר המבוכר, היה קשה להם ככל המכות. אמנם, נראה לי לפרש בדרך זה, שבא להורות בענין הברד הנהגת השם יתעלה לעולמו, וענין השפעה היורדת מלמעלה שהיא כולה בזה המין שירד הברד, כי כבר דרשו ז"ל (בראשית רבה נא ה) אין דבר רע יורד מלמעלה והנה רבים נבוכו בפירושים על כן נראה שהוא כפשוטו, וזה כי כבר דרשו ז"ל בענין המבול שנאמר (בראשית ז יב) ויהי הגשם על הארץ, ולהלן הוא אומר ויהי המבול (בראשית ז יז) אלא כשהורידין הורידן ברחמים שאם יחזרו יהיו גשמי ברכה, כשלא חזרו היו למבול. וכן בענין זה, כל העונשים והרעות היורדים מלמעלה כולם יורדין באופן זה, שאם יחזרו בתשובה יהיה הדבר היורד לרחמים, ואם לאו, יהא לעונש. ואם כן, בשעה שיורד מלמעלה אין דבר רע יורד רק כולו טוב, ולמטה נהפך לרעה.
ונראה שלזה נאמר בכל העונשים ירידה אצל השם יתעלה, כמו שנאמר בענין הפלגה (שם יא ה) וירד השם לראות את העיר, ונאמר בענין סדום (שם יח כא) ארדה נא ואראה וגו', בהיות כי ענין העונש אינו נגמר אלא מלמטה. לכן נאמר ענין ירידה, אבל מלמעלה עוז וחדוה במקומו, והשמחה במעונו. ושעור הפסוקים כך הוא. ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה, מלת ארדה נמשך למלת כלה, ומלת ארדה הוא פועל יוצא, וקאי על המכה, כי בזה היתה ירידה וכן מענין דור הפלגה, מלת ירידה נמשך למה שאמר אחר כך ונבלה שפתם בראשית יא ז) וגו', והוא הדין בכל היוצא בזה. ולזה כוונו ז"ל שדרשו במסכת חגיגה (ה ב) ואמר הא בבתי גוואי הא בבתי בראי, כי בתי בראי הוא העולם השפל שבו מגיעין העונשין. אמנם, בבתי עלאי כולו חדוה עוז והדר לפניו. ונראה שלזה כוונו גם כן באמרם (תוספתא סוטה ד א) שמדה טובה מרובה ממדת פורענות חמש מאות פעמים, כי במדת פורענות נאמר (דברים ה' ט') פוקד עון אבות על בנים וגו' ועל רבעים, ובטובה נאמר עושה חסד לאלפים, והוא ת"ק פעמים ארבע, להיות כי מהלך ת"ק הוא גובה שמים מעל הארץ וכן גבר חסדו על יראיו. וזה מתחיל בעליונים וזה בתחתונים.
וכן היה ענין הברד כי נאמר בו (שמות ט יח) הנה ממטיר כעת מחר ברד כבד מאד וגו', שנאמר בענין המבול ויהי הגשם(בראשית ז יב), נאמר כאן הנני ממטיר כי ירד מתחלה ברחמים אולי ישובו יהיה גשמי מטר לברכה, בפרט בארץ מצרים שלעולם אין מטר יורד לשם, כמו שנאמר (שמות ט כד) אשר לא היה כמוהו בכל ארץ מצרים מאז היתה לגוי. אמנם, ואש מתלקחת בתוך הברד, רצה לומר כי חרון אף השם יתעלה היה יורד עם מטר זה, באולי לא ישובו יהיה המכה כמו שהיה באחרונה. ולזה אמר משה לבסוף (שמות ט ל) ועתה ועבדיך ידעתי כי טרם תיראון מפני ה' אלקים, והפשתה והשעורה נכתה כי השעורה אביב והפשתה גבעול, והחטה והכוסמת לא נכו כי אפילות הנה, שנתחבטו בו הפרשנים, כי מה לו לכתוב ולהזכיר זה אצל כי טרם תיראון מפני ה' אלקים. אבל לפי זה יתישב, כי אמר לבסוף כי כוונת השם יתעלה יצאה לפועל, והיתה מכה, כאשר אמר שהאש היתה מתלקחת בתוך הברד, ועל ידי זה אמר טרם תיראון מפני השם וגו' לא נכו כי אפילות הנה, והיו צריכין עדיין למטר כדי שיצמחו ויתבכרו עוד. ומצד זה לא ירא פרעה את השם ולא יחזור בו. ולזה נאמר בברד כל מגפותי, שבא להורות כי כל המכות היורדות מלמעלה כולן הן כענין זה. ולכן דרשו ז"ל שהיא מכת בכורות שהיתה מכה גדולה שאין כמוה. ואי אפשר לצייר בה שמתחלה ירדה לדבר טוב, א"ה היתה בדרך שאר המכות, שבתחלת ירידתו לא היתה לרעה רק לטובה.