Bikkurim 2 - Between Bikkurim and Terumot Umaasrot

(א) התרומה והבכורים, חיבים עליהן מיתה וחמש, ואמורים לזרים, והם נכסי כהן, ועולין באחד ומאה, וטעונין רחיצת ידים והערב שמש, הרי אלו בתרומה ובכורים, מה שאין כן במעשר.

(ב) יש במעשר ובכורים מה שאין כן בתרומה, שהמעשר והבכורים טעונים הבאת מקום, וטעונים ודוי, ואסורין לאונן. רבי שמעון מתיר. וחיבין בבעור. ורבי שמעון פוטר. ואסורין כל שהן מלאכול בירושלים. וגדוליהן אסורים מלאכול בירושלים או לזרים ולבהמה. ורבי שמעון מתיר. הרי אלו במעשר ובבכורים, מה שאין כן בתרומה.

(ג) יש בתרומה ומעשר מה שאין כן בבכורים, שהתרומה והמעשר אוסרין את הגרן, ויש להם שעור, ונוהגים בכל הפרות, בפני הבית ושלא בפני הבית, ובאריסין ובחכורות ובסקריקון ובגזלן. הרי אלו בתרומה ובמעשר, מה שאין כן בבכורים.

(ד) ויש בבכורים מה שאין כן בתרומה ובמעשר, שהבכורים נקנין במחובר לקרקע, ועושה אדם כל שדהו בכורים, וחיב באחריותם, וטעונים קרבן ושיר ותנופה ולינה.

(ה) תרומת מעשר שוה לבכורים בשתי דרכים, ולתרומה בשתי דרכים, נטלת מן הטהור על הטמא, ושלא מן המקף, כבכורים. ואוסרת את הגרן, ויש לה שעור, כתרומה.

(1) Terumah [a portion of a crop given to a Kohen, priest; pl. Kohanim, which becomes holy upon separation, and can only be consumed by Kohanim or their household] and Bikkurim [first-fruits that must be brought to the Temple in Jerusalem and given to the Kohen] are subject to the [laws of the] death penalty [if a non-Kohen deliberately consumes them] and the Chomesh [the penalty of an additional fifth added to the repayment of one who accidentally ate sanctified food], and they are forbidden to non-Kohanim, and they are the property of the Kohen, and they are neutralized in one hundred and one [of non-sanctified foodstuff], and they require hand-washing [before handling] and [a Kohen who became impure and then immersed himself to become pure again may eat them only] after sunset. All of the above is all for Terumah and Bikkurim, and not for Ma'aser [Sheni, the second tithe of produce, which must be taken to Jerusalem and consumed there].

(2) Ma'aser and Bikkurim share [laws] that are lacking in Terumah: that Ma'aser and Bikkurim must be brought to a [specific] place, require verbal recitation, and are prohibited to an Onen [a person whose close relative has died but has not yet been buried], while Rabbi Shimon permits. They both require removal [from one's home], while Rabbi Shimon exempts. Any amount of them [when mixed with normal food] is prohibited to eaten in Jerusalem. Any growth that comes from them may not be eaten in Jerusalem, neither by a non-Kohen, nor an animal, while Rabbi Shimon permits. All of the above is for Ma’aser and Bikkurim, but not for Terumah.

(3) Terumah and Ma’aser share [laws] that are lacking in Bikkurim: that Terumah and Ma’aser's threshing-floor remains are prohibited, and they have a specified amount to be given, and they are taken from all [species of] produce, [and their laws apply] both in Temple times and in post-Temple times and they are applied to produce of sharecroppers, renters, Sikrikonim [those who forced another to give up land at the threat of death], and thieves. All of the above is for Terumah and Ma’aser, but not for Bikkurim.

(4) Bikkurim has qualities that neither Terumah nor Ma’aser have: that Bikkurim may be designated while still in the ground and a person may make their entire field into Bikkurim and one is responsible for their end [i.e., bringing them to Jerusalem], and they require a sacrifice, singing, waving, and staying over the night [in Jerusalem].

(5) Terumat Ma’aser [a tenth of the tithe given to a Levite which must, in turn, be given to a Kohen and which becomes holy upon separation, and can only be consumed by Kohanim or their household] is similar to Bikkurim in two ways, and to Terumah in two ways. It may be taken from pure produce to [permit] impure produce [to be eaten], and [it may be taken] from produce that is not in proximity [to the produce it is making permissible], like Bikkurim. And it makes what is on the threshing floor forbidden [before it is separated], and it has a required amount, like Terumah.

(א) התרומה והבכורים חייבין עליהן מיתה זר האוכלן במזיד חייב מיתה בידי שמים, דכתיב בתרומה (ויקרא כב) ומתו בו כי יחללוהו ובכורים אקרו תרומה, דאמר מר ותרומת ידך אלו בכורים, שנאמר בהן (דברים כו) ולקח הכהן הטנא מידך:

(ב) וטעונים וידוי במעשר כתיב (שם כו) ואמרת לפני ה' אלקיך בערתי הקדש מן הבית, ובבכורים כתיב (שם) וענית ואמרת לפני ה' אלהיך ארמי אובד אבי. ואע''ג דתרומה נמי בעיא וידוי כדאמרינן וגם נתתיו ללוי זו תרומה ותרומת מעשר. מיהו מעשר ובכורים מעשר לבדו או בכורים לבדן טעונים וידוי, ותרומה אי לית ליה אלא תרומה לבדה אינו טעון וידוי:

פירוש המשנה לרמב"ם מסכת ביכורים פרק ב

ואמרו בהם וטעונין ודוי, כבר קדם לנו במסכת מעשר שני שהוא מתודה גם על התרומה, והוא אמרם וגם נתתיו ללוי זו תרומה ותרומת מעשר, וכבר תירצו קושיא זו בתלמוד ואמרו, שענין דבר זה שאם לא היה לו אלא בכורים בלבד או מעשר שני בלבד חייב בודוי, אבל אם לא היה לו אלא תרומה אינו חייב בודוי.

(ה) כל היום כשר לקריאת המגלה, ולקריאת ההלל, ולתקיעת שופר, ולנטילת לולב, ולתפלת המוספין, ולמוספין, ולודוי הפרים, ולודוי המעשר, ולודוי יום הכפורים, לסמיכה, לשחיטה, לתנופה, להגשה, לקמיצה ולהקטרה, למליקה, ולקבלה, ולהזיה, ולהשקית סוטה, ולעריפת העגלה, ולטהרת המצרע.

(5) The following religious acts may be done during the whole of the day [on which they are obligatory], viz.:—The reading of the Megillah; of the Hallel; the sounding of the cornet; the use of the loolab, or palm-branch; the prayer at the additional offering; the additional offering; the confession of sin on sacrificing the bulls; the confession to be made on bringing the [second] tithe; the confession of sin by the high priest on the day of atonement; the imposition of hands [on a sacrifice]; the slaughtering of a sacrifice; the waving of the offering; the bringing it to the altar; the taking of the handful of flour (Lev. 2:2); the burning with incense of the fat of a sacrifice on the altar; the pinching or wringing off the head of fowls brought as sacrifices (Lev. 1:15); the receiving of the blood of a sacrifice; the sprinkling thereof on the altar; the giving the bitter waters to drink to a woman suspected of adultery; the striking off of the heifer's neck (Deut. 21:4); and the purification of a leprous person.

הר"ן על הרי"ף מסכת מגילה דף ז עמוד א

ולוידוי בכורים. כשמביא בכורים מתודה כדכתיב הגדתי היום לה' אלהיך:

(ח) אברי התמיד, נתנין מחצי כבש ולמטה במזרח, ושל מוספין נתנין מחצי כבש ולמטה במערב, ושל ראשי חדשים נתנין מתחת כרכב המזבח מלמטה. השקלים והבכורים אין נוהגין אלא בפני הבית, אבל מעשר דגן ומעשר בהמה והבכורות נוהגין בין בפני הבית בין שלא בפני הבית. המקדיש שקלים ובכורים, הרי זה קדש. רבי שמעון אומר, האומר בכורים קדש, אינן קדש.

(8) The limbs from the tamid offering [daily burnt-offering] were placed on the lower half of the ramp on the eastern side, those of the musaf [additional] offerings were placed on the lower half of the ramp on the western side, and those of the Rosh Chodesh [new moon] musaf offering were placed on top of the rim of the altar. The laws of shekalim and first fruits apply only when the Temple is standing, but the laws of tithing grain, the laws of tithing animals, and the laws of firstborn animals apply whether or not the Temple is standing. If one consecrated shekalim or first fruits, they are consecrated. Rabbi Shimon says: if one consecrates first fruits they are not consecrated.

(ה) המקדיש שקלים ובכורים דאין נוהגים אלא בפני הבית, אם הפרישן שלא בפני הבית קדשי:

(ו) בכורים אינן קודש כיון דבהדיא כתיב בהו (שמות כ''ג) תביא בית ה' אלהיך, אפילו הפרישן בדיעבד לא קדשי, ואין שם בכורים חל עליהן שלא בפני הבית. ורמב''ם פירש, המקדיש לבדק הבית שקלים ובכורים שיש לו כבר. ולפירושו לא אתבריר טעמא דר''ש אמאי שקלים קדשי וביכורים לא קדשי . והלכה כרבי שמעון:

מה להצד השוה שבהן שכן יש בהן צד מזבח. ויש למפרך שכן אסורים לזרים כדפריך רבה לעיל. והא דאמר בברייתא בכורים יוכיחו צ"ל דמיירי בבכורים שהופרשו בפני חורבן הבית דאם הופרשו אחר הבית אינן קדושין כלל וחולין הן דתנן פרק שני. דבכורים יש בתרומה ומעשר מה שאין כן בבכורים שהתרומה והמעשר אוסרין ויש להם שיעור ונוהגין בכל הפירות בפני הבית ושלא בפני הבית ובכורים אינן אלא בשבעה מינין ובפני הבית:

(ג) אין מביאין בכורים חוץ משבעת המינים. לא מתמרים שבהרים, ולא מפרות שבעמקים, ולא מזיתי שמן שאינם מן המבחר. אין מביאין בכורים קדם לעצרת. אנשי הר צבועים הביאו בכוריהם קדם לעצרת, ולא קבלו מהם, מפני הכתוב שבתורה (שמות כג:טז) וחג הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה.

(3) One only brings Bikkurim from the seven species [special to the Land of Israel, listed in Deut. 8:8], [but] not from the dates of the mountains or from fruits of the valley, nor from oil-olives that are not of the highest quality. One does not bring Bikkurim before Atseret [ Shavuot, the harvest festival]. People from Har Tsevo'im brought their Bikkurim and they [the priests] did not accept [the fruits] because of the verse in the Torah, (Exodus 23:16) "And the harvest festival, the first fruits of your labor that you plant in the field."

(ב) אין מביאין בכורים אלא משבעת המינין האמורים בשבח הארץ והם החטים והשעורים והענבים והתאנים והרמונים והזיתים והתמרים ואם הביא חוץ משבעת המינין לא נתקדשו.

(ג) אין מביאין לא מתמרים שבהרים ולא מפירות שבעמקים ולא מזיתי שמן שאינן מן המובחר אלא מתמרים שבעמקים ומפירות שבהרים לפי שהן מן המובחר [ואם הביא שלא מן המבחר] כגון תמרים שבהרים ותאנים סורות ומרוקבות וענבים מאובקות ומעושנות לא נתקדשו.

חידושי הר"ן מסכת חולין דף קכ עמוד ב

ומינה מה בכורים אפילו שאר מינין אף תרומה נמי וכו' וקשה לי והלא יין תפוחים היאך חייב בבכורים והא קיימא לן דאין בכורים נוהגין אלא בשבעת המינין בלבד. יש לומר דאף על גב דאינו חייב להביא בכורים אלא משבעת המינין מכל מקום אם רצה להביא משאר מינין מביא דתנן התם ר' שמעון אומר מעטרין את הבכורים חוץ משבעת המינין ר' עקיבא אומר וכו' משמע דאם רצה להביא משאר מינין מביא:

(לו) וּלְהָבִ֞יא אֶת־בִּכּוּרֵ֣י אַדְמָתֵ֗נוּ וּבִכּוּרֵ֛י כָּל־פְּרִ֥י כָל־עֵ֖ץ שָׁנָ֣ה בְשָׁנָ֑ה לְבֵ֖ית יְהוָֽה׃ (לז) וְאֶת־בְּכֹר֤וֹת בָּנֵ֙ינוּ֙ וּבְהֶמְתֵּ֔ינוּ כַּכָּת֖וּב בַּתּוֹרָ֑ה וְאֶת־בְּכוֹרֵ֨י בְקָרֵ֜ינוּ וְצֹאנֵ֗ינוּ לְהָבִיא֙ לְבֵ֣ית אֱלֹהֵ֔ינוּ לַכֹּ֣הֲנִ֔ים הַמְשָׁרְתִ֖ים בְּבֵ֥ית אֱלֹהֵֽינוּ׃ (לח) וְאֶת־רֵאשִׁ֣ית עֲרִיסֹתֵ֣ינוּ וּ֠תְרוּמֹתֵינוּ וּפְרִ֨י כָל־עֵ֜ץ תִּיר֣וֹשׁ וְיִצְהָ֗ר נָבִ֤יא לַכֹּהֲנִים֙ אֶל־לִשְׁכ֣וֹת בֵּית־אֱלֹהֵ֔ינוּ וּמַעְשַׂ֥ר אַדְמָתֵ֖נוּ לַלְוִיִּ֑ם וְהֵם֙ הַלְוִיִּ֔ם הַֽמְעַשְּׂרִ֔ים בְּכֹ֖ל עָרֵ֥י עֲבֹדָתֵֽנוּ׃
(36) and to bring the first-fruits of our land, and the first-fruits of all fruit of all manner of trees, year by year, unto the house of the LORD; (37) also the first-born of our sons, and of our cattle, as it is written in the Law, and the firstlings of our herds and of our flocks, to bring to the house of our God, unto the priests that minister in the house of our God; (38) and that we should bring the first of our dough, and our heave-offerings, and the fruit of all manner of trees, the wine and the oil, unto the priests, to the chambers of the house of our God; and the tithes of our land unto the Levites; for they, the Levites, take the tithes in all the cities of our tillage.

(א) ובכורי כל פרי כל עץ . בכורי של כל פרי האילן הם מדברי חכמים :

(ב) ובכורי כל פרי כל עץ . כבר בארו רבותינו שזה אינו אלא בפירות המיוחסים לארץ ישראל כמו גפן ותאנה ורמון וזיתים ותמרים ואלו השבעה מינין שזכרנו הם המיוחסים לארץ ישראל כאמרו ארץ חטה ושעורה גפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש :

(ב) כל פרי עץ - הם הנזכרים בפסוק הגפן ותאנה ורמון ושאר העצים, והם שבעה מינים. וכן אמרו חז"ל: אין מביאין בכורים אלא משבעת המינין בלבד כענין ולקחת מראשית כל פרי האדמה.

רבי אליהו מזרחי דברים פרשת כי תבוא פרק כו

וראיתי לקצת מפרשים, שכתבו בשם ר"ת מאורליינ"ש, דאי לאו קרא ד"מראשית, ולא כל ראשית", הוה אמינא, שצריך להביא ביכורים מכל שבעת המינים, קמשמע לן, "מראשית" ולא כל ראשית, לומר שאינו צריך להביא, אלא ממין אחד מהם בלבד, אי זהו מהם אשר יבוכר תחלה. ואני לא מצאתיו, ואיני מאמין שיצא זה מפיו, שהריכל השבעה מינין חייבין בבכורים, וצריך כל מין כלי בפני עצמו, ואם הביאן בכלי אחד, צריך שלא לערבם, אלא שיניח שעורים מלמטה וחיטין מלמעלה וזתים על גביהן, ותמרים על גביהן,ורימונים על גביהן, ותאנים למעלה מן הכל, ויהיה דבר אחד מפסיק בין כל מין ומין, ומקיף התאנים באשכלות ענבים מבחוץ, כדתניא בתוספתא דמסכת בכורים (תוספתא בכורים פרק ב, ח):

(ו) עשר קדשות הן: ארץ ישראל מקדשת מכל הארצות. ומה היא קדשתה? שמביאים ממנה העמר, והבכורים, ושתי הלחם, מה שאין מביאין כן מכל הארצות.

(6) There are ten degrees of holiness. The land of Israel is holier than any other land. Wherein lies its holiness? In that from it are brought the omer [barley offering brought on the second day of Passover], the first fruits, and the two loaves [offered on Shavuot], which may not be brought from any other land.

מתני' הקונה שני אילנות בתוך שדה חבירו הרי זה לא קנה קרקע רבי מאיר אומר קנה קרקע הגדילו לא ישפה והעולה מן הגזע שלו ומן השרשים של בעל הקרקע ואם מתו אין לו קרקע קנה שלשה קנה קרקע הגדילו ישפה והעולה מן הגזע ומן השרשין שלו ואם מתו יש לו קרקע: גמ' תנן התם הקונה שני אילנות בתוך של חבירו מביא ואינו קורא ר"מ אומר מביא וקורא אמר רב יהודה אמר שמואל מחייב היה ר"מ אף בלוקח פירות מן השוק ממאי מדקתני משנה יתירא מכדי תנא ליה דיש לו קרקע פשיטא דמביא וקורא אלא ש"מ מחייב היה ר"מ אף בלוקח פירות מן השוק והא כתיב (דברים כו, ב) אשר תביא מארצך ההוא למעוטי חוצה לארץ והא כתיב (שמות כג, יט) אדמתך למעוטי אדמת עכו"ם
אלא ארצך למה לי למעוטי חוצה לארץ ציצית אע"ג דכתב רחמנא (דברים כב, יב) כסותך דידך אין דשותפות לא כתב רחמנא (במדבר טו, לח) על כנפי בגדיהם לדורותם

ההוא למעוטי חוצה לארץ. והכי נמי דריש בפרק ראשית הגז (חולין דף קלו. ושם) ארצך למעוטי חוצה לארץ ותימה אמאי איצטריך מיעוטא הא אמר בסוף פ"ק דקדושין (דף לו:) כל מצוה שהיא תלויה בארץ אינה נוהגת אלא בארץ ויש מפרשים משום דבכורים איתקשו לבשר בחלב דכתיב (שמות כג) ראשית בכורי אדמתך וגו' לא תבשל גדי בחלב אמו ובמכלתא בהדיא מקיש להו וס"ד שיהו נוהגין אף בחוצה לארץ כמו בשר בחלב ולרשב"א נראה דלא חשיבי בכורים מצוה תלויה בארץ דלא דמי לתרומה ומעשר וחלה דהתם גוף הפירות מחוייבין בתרומה דטבל נינהו ואסורין באכילה ולכך חשובין הן תלוין בארץ אבל בכורים אין החיוב תלוי בפירות אלא באדם דאין נאסרין באכילה אע"פ שלא הפריש מהן בכורים ועוד מדלא חייב תרומה ומעשר עד שיתמרח בכרי מוכח שהחיוב תלוי בפירות לפי שלא הגיע עדיין זמן חיובן אבל בכורים ודאי חובת הגוף נינהו כע"ז דילפינן מינייהו בקדושין (דף לז.) שאין החיוב תלוי בפירות אלא באדם ואפי' בעודן באילן מתחייב כדתנן במסכת בכורים (פ"ג מ"א) כיצד מפרישין בכורים יורד אדם לתוך שדהו ורואה תאנה שביכרה אשכול שביכר קושרו בגמי ואומר הרי אלו בכורים ואע"ג דאם אין לו [אינו] חייב לקנות מ"מ חובת הגוף נינהו כמו חובת ציצית דאע"ג דאין חייב לקנות טלית כשאין לו חשיב חובת הגוף:

חידושי הרמב"ן מסכת בבא בתרא דף פא עמוד א

ההוא למעוטי חוצה לארץ. איכא לעיוני קרא למה לי למעוטי חוצה לארץ פשיטא ובמסכת בכורים דריש אדמתך ולא דריש ארצך, ואיכא דתריץ סד"א בכורים שאני דאיתקש לבשר בחלב דחובת הגוף היא ונוהגת בכל מקום איצטריך, והכי איתא במכלתא בכה"ג.
והכתיב אדמתך ההוא למעוטי אדמת גוי.

חידושי הריטב"א מסכת בבא בתרא דף פא עמוד א

והכתיב מארצך ופרקינן למעוטי חוץ לארץ. וא"ת והא למה לי קרא תיפוק ליה דכל שהוא חובת קרקע אינו נוהג אלא בארץ (קדושיןל"ו ב'), וי"ל דרבי מאיר כיון דאיתיה בפירות מן השוק כחובת הגוף חשיב ליה, אי נמי משום דאיתקש לבשר בחלב.

שיטה מקובצת מסכת בבא בתרא דף פא עמוד א

ההוא למעוטי חוצה לארץ. תימה אמאי צריך מיעוט והא תנן בפרק קמא דקידושין כל מצוה שתלויה בארץ כו'. הכא נוכל לתרץ דלא חשיב תלויה בארץ דאפילו לוקח מן השוק חייב. מיהו קשה דמלתא דשמואל לא קיימא דהא איתותב ואפילו הכי בריש פרק ראשית הגז קאמר ארצך למעוטי חוצה לארץ. ויש לומר מדכתיב בכורי כל אשר בארצם סלקא דעתך אמינא לרבויי חוץ לארץ לכך אצטריך מיעוט. תוספות הרא"ש ז"ל: