Like this? Login or create an account to build your own source sheet. אוהבים? התחברו או הרשמו כדי ליצור דף מקורות משלכם.
בס"ד

How Can We Deepen

Our Love and Reverence for God?

LSJS Winter Series: 

"Let's Talk About God"

Lecture 1

Source Sheet by Joseph Dweck
More info מידע נוסף
Created October 15, 2018 · 322 Views נוצר 15 October, 2018 · 322 צפיות

  1. יְסוֹד הַיְסוֹדוֹת וְעַמּוּד הַחָכְמוֹת לֵידַע שֶׁיֵּשׁ שָׁם מָצוּי רִאשׁוֹן. וְהוּא מַמְצִיא כָּל נִמְצָא. וְכָל הַנִּמְצָאִים מִשָּׁמַיִם וָאָרֶץ וּמַה שֶּׁבֵּינֵיהֶם לֹא נִמְצְאוּ אֶלָּא מֵאֲמִתַּת הִמָּצְאוֹ:

    The foundation of foundations and the pillar of all wisdom is, to know that there is Primal Existence, that He mamtzi all that exists, and that all beings from heaven and earth, and what is between them, only exist by the truth of His Being.

  2. הוּא שֶׁהַנָּבִיא אוֹמֵר (ירמיה י י) "וַיי אֱלֹקִים אֱמֶת". הוּא לְבַדּוֹ הָאֱמֶת וְאֵין לְאַחֵר אֱמֶת כַּאֲמִתָּתוֹ. וְהוּא שֶׁהַתּוֹרָה אוֹמֶרֶת (דברים ד לה) "אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ". כְּלוֹמַר אֵין שָׁם מָצוּי אֱמֶת מִלְּבַדּוֹ כְּמוֹתוֹ:

    This is as the prophet says: "God, Lord is truth" (Jer. 10.10); He alone is the Truth, and no other possesses a truth similar to His Truth, This is indicated in the Torah as it says: "There is none other than Him" (Deut. 4.39), meaning, there is no other true being, besides Him, like Him.

  3. LOVING GOD

  4. וְאָ֣הַבְתָּ֔ אֵ֖ת יי אֱלֹקֶ֑יךָ בְּכָל־לְבָבְךָ֥ וּבְכָל־נַפְשְׁךָ֖ וּבְכָל־מְאֹדֶֽךָ׃

    You shall love GOD your Lord with all your heart and with all your soul and with all your might.

  5. הָאֵל הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא הַזֶּה מִצְוָה לְאָהֳבוֹ וּלְיִרְאָה אוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו ה) "וְאָהַבְתָּ אֵת יי אֱלֹקֶיךָ". וְנֶאֱמַר (דברים ו יג) "אֶת יי אֱלֹקֶיךָ תִּירָא":

    It is a commandment to love and fear this glorious and awesome God, for it is said: "You shall love God your Lord" (Deut. 6,5); and it is said: "God your Lord you shall fear." (Ibid. 6, 13).

  6. וְהֵיאַךְ הִיא הַדֶּרֶךְ לְאַהֲבָתוֹ וְיִרְאָתוֹ? בְּשָׁעָה שֶׁיִּתְבּוֹנֵן הָאָדָם בְּמַעֲשָׂיו וּבְרוּאָיו הַנִּפְלָאִים הַגְּדוֹלִים וְיִרְאֶה מֵהֶן חָכְמָתוֹ שֶׁאֵין לָהּ עֵרֶךְ וְלֹא קֵץ מִיָּד הוּא אוֹהֵב וּמְשַׁבֵּחַ וּמְפָאֵר וּמִתְאַוֶּה תַּאֲוָה גְּדוֹלָה לֵידַע הַשֵּׁם הַגָּדוֹל. כְּמוֹ שֶׁאָמַר דָּוִד (תהילים מב ג) "צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹקִים לְאֵל חָי"...וּלְפִי הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ אֲנִי מְבָאֵר כְּלָלִים גְּדוֹלִים מִמַּעֲשֵׂה רִבּוֹן הָעוֹלָמִים כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ פֶּתַח לַמֵּבִין לֶאֱהֹב אֶת הַשֵּׁם. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים בְּעִנְיַן אַהֲבָה שֶׁמִּתּוֹךְ כָּךְ אַתָּה מַכִּיר אֶת מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם:

    And what is the way to love and fear Him? When one contemplates His works, and His great and wondrous creations, and sees through them His wonderful, unique and infinite wisdom, he will immediately love, praise and exalt and become possessed of a great longing to know the Great Name, as David said: "My soul thirsts for God, the living God" (Ps. 42,2).

  7. תשובה פרק י׳ הלכה ו׳
    אינו אוהב הקדוש ברוך הוא אלא בדעת שידעהו ועל פי הדעה תהיה האהבה אם מעט מעט ואם הרבה הרבה לפיכך צריך האדם ליחד עצמו להבין ולהשכיל בחכמות ותבונות המודיעים לו את קונו כפי כח שיש באדם להבין ולהשיג

     

    One cannot love God other than by knowing Him, and the love is proportional to one's knowledge, if one's knowledge is minor, so will his love be, and if his knowledge is great his love will be great. Therefore, a person must set himself to understand and perceive the disciplines of wisdom and understanding that make his Master known to Him. According to the capacity that each person can achieve.


  8. מו׳׳נ חלק ג׳ פרק נא׳
    אבל מי שחושב ביי ומרבה לזכרו בלי ידיעה, אלא שהולך אחר סתם דמיון מסוים או אחרי דעה שקבל מזולתו, הרי הוא לדעתי עם היותו מחוץ לחצר ורחוק ממנו, אינו זוכר את יי באמת ואינו חושב בו. כי אותו הדבר אשר בדמיונו, ואשר הוא מזכיר בפיו, אינו מתאים למצוי כלל, אלא הוא מוצר שיצרו דמיונו, כמו שביארנו בדברינו על התארים.

    אלא ראוי לעסוק במין זה של עבודה אחר ההכרה השכלית, וכאשר תשיג את יי ופעולותיו כפי שמחייב השכל, אחר כך תעסוק בהתייחדות אליו, ותסעה כלפי קירבתו, ויתעבה המגע אשר בינך ובינו והוא השכל -

    ואחר כך נתן את הסיבה לנצירה הגדולה הזו ואמר, כי סיבת ההשגחה הגדולה הזו באדם הזה היא,
    כי בי חשק ואפלטהו אשגבהו כי ידע שמי.

    וכבר ביארנו בפרקים שקדמו כי עניין ידיעת השם היא השגתו, וכאלו יאמר הנצירה הזו לאדם הזה כיוון שידעני וחשקני אחרי כן.
    וכבר ידעת ההבדל בין אוהב וחושק, כי האהבה המופלגת עד שלא תישאר מחשבה בדבר אחר זולת אותו האהוב, הוא החשק.

    But someone who thinks of God and constantly mentions Him, without proper knowledge, rather he simply uses his own imagination or as a fact that he accepted from someone else, this person is, in my mind, aside from being 'outside the fence' and far from it, he is not actually mentioning God nor is he thinking about Him. Because that thing that is in his imagination, and that he constantly mentions, does not correlate to any being at all. Rather, it is a figment of his imagination, as we have explained when we spoke of Gods 'descriptions'. Rather it is fitting to deal with this type of service only after having mental awareness, and once you understand God and His ways as logic demands, you can involve yourself in connecting to Him and move towards a relationship with Him, and the bond between you and Him will broaden, and that is the mind -

    ...and then the verse gave the reason for such protection and said that the reason for this great level of providence for a person is "it is I that he has yearned, so I took him out (of danger), I have upraised him for he knows my name". We have already explained in the previous chapters that the notion of 'knowing God' is to understand Him, as if to say 'this protection for this person is because he knew me and yearned for me afterwards"

    And you already know the difference between 'yearning' and 'love': the immense love that leaves no room for any thoughts other than the person loved, is yearning.

  9. “ It is an illusion to believe that one can separate life in such a way that one is productive in the sphere of love and unproductive in all other spheres. Productiveness does not permit of such a division of labor. The capacity to love demands a state of intensity, awakeness, enhanced vitality, which can only be the result of a productive and active orientation in many other spheres of life. If one is not productive in other spheres, one is not productive in love either.”

    Excerpt From: Erich Fromm. “The Art of Loving.” 

  10. (ג) מִצְוָה עַל כָּל אָדָם לֶאֱהֹב אֶת כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל כְּגוּפוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט-יח) "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" . לְפִיכָךְ צָרִיךְ לְסַפֵּר בְּשִׁבְחוֹ וְלָחוּס עַל מָמוֹנוֹ כַּאֲשֶׁר הוּא חָס עַל מָמוֹן עַצְמוֹ וְרוֹצֶה בִּכְבוֹד עַצְמוֹ. וְהַמִּתְכַּבֵּד בִּקְלוֹן חֲבֵרוֹ אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא:

    (3) It is a commandment upon every person to love each and every Jew as himself, as it is stated, "You shall love your neighbor as yourself" (Leviticus 19:18). Therefore one needs to speak praises of [the other] and to be as careful with his money as one is with one's own money and [as one] desires his own honor. Whoever gains honor through the disgrace of his fellow has no portion in the world to come.

  11. (ב) הָעוֹבֵד מֵאַהֲבָה עוֹסֵק בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְוֹת וְהוֹלֵךְ בִּנְתִיבוֹת הַחָכְמָה לֹא מִפְּנֵי דָּבָר בָּעוֹלָם וְלֹא מִפְּנֵי יִרְאַת הָרָעָה וְלֹא כְּדֵי לִירַשׁ הַטּוֹבָה אֶלָּא עוֹשֶׂה הָאֱמֶת מִפְּנֵי שֶׁהוּא אֱמֶת וְסוֹף הַטּוֹבָה לָבוֹא בִּגְלָלָהּ. וּמַעֲלָה זוֹ הִיא מַעֲלָה גְּדוֹלָה מְאֹד וְאֵין כָּל חָכָם זוֹכֶה לָהּ. וְהִיא מַעֲלַת אַבְרָהָם אָבִינוּ שֶׁקְּרָאוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹהֲבוֹ לְפִי שֶׁלֹּא עָבַד אֶלָּא מֵאַהֲבָה. וְהִיא הַמַּעֲלָה שֶׁצִּוָּנוּ בָּהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל יְדֵי משֶׁה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו-ה) "וְאָהַבְתָּ אֵת יי אֱלֹקֶיךָ". וּבִזְמַן שֶׁיֶּאֱהֹב אָדָם אֶת יי אַהֲבָה הָרְאוּיָה מִיָּד יַעֲשֶׂה כָּל הַמִּצְוֹת מֵאַהֲבָה:

    (ג) וְכֵיצַד הִיא הָאַהֲבָה הָרְאוּיָה. הוּא שֶׁיֹּאהַב אֶת יי אַהֲבָה גְּדוֹלָה יְתֵרָה עַזָּה מְאֹד עַד שֶׁתְּהֵא נַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְּאַהֲבַת יי וְנִמְצָא שׁוֹגֶה בָּהּ תָּמִיד כְּאִלּוּ חוֹלֶה חֳלִי הָאַהֲבָה שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ פְּנוּיָה מֵאַהֲבַת אוֹתָהּ אִשָּׁה וְהוּא שׁוֹגֶה בָּהּ תָּמִיד בֵּין בְּשִׁבְתּוֹ בֵּין בְּקוּמוֹ בֵּין בְּשָׁעָה שֶׁהוּא אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה. יֶתֶר מִזֶּה תִּהְיֶה אַהֲבַת יי בְּלֵב אוֹהֲבָיו שׁוֹגִים בָּהּ תָּמִיד כְּמוֹ שֶׁצִּוָּנוּ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ. וְהוּא שֶׁשְּׁלֹמֹה אָמַר דֶּרֶךְ מָשָׁל (שיר השירים ב-ה) "כִּי חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי". וְכָל שִׁיר הַשִּׁירִים מָשָׁל הוּא לְעִנְיָן זֶה:

    (ד) אָמְרוּ חֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁמָּא תֹּאמַר הֲרֵינִי לָמֵד תּוֹרָה בִּשְׁבִיל שֶׁאֶהְיֶה עָשִׁיר בִּשְׁבִיל שֶׁאֶקְרָא רַבִּי בִּשְׁבִיל שֶׁאֲקַבֵּל שָׂכָר בָּעוֹלָם הַבָּא. תַּלְמוּד לוֹמַר (דברים יא-יג) "לְאַהֲבָה אֶת יי". כָּל מַה שֶּׁאַתֶּם עוֹשִׂים לֹא תַּעֲשׂוּ אֶלָּא מֵאַהֲבָה. וְעוֹד אָמְרוּ חֲכָמִים בְּמִצְוֹתָיו חָפֵץ מְאֹד וְלֹא בִּשְׂכַר מִצְוֹתָיו. וְכֵן הָיוּ גְּדוֹלֵי הַחֲכָמִים מְצַוִּים לִנְבוֹנֵי תַּלְמִידֵיהֶם וּמַשְׂכִּילֵיהֶם בְּיִחוּד אַל תִּהְיוּ כַּעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁים אֶת הָרַב וְכוּ' אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁהוּא הָרַב רָאוּי לְשַׁמְּשׁוֹ כְּלוֹמַר עִבְדוּ מֵאַהֲבָה:

    (ה) כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה כְּדֵי לְקַבֵּל שָׂכָר אוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא תַּגִּיעַ עָלָיו פֻּרְעָנוּת הֲרֵי זֶה עוֹסֵק שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ. וְכָל הָעוֹסֵק בָּהּ לֹא לְיִרְאָה וְלֹא לְקַבֵּל שָׂכָר אֶלָּא מִפְּנֵי אַהֲבַת אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ שֶׁצִּוָּה בָּהּ הֲרֵי זֶה עוֹסֵק בָּהּ לִשְׁמָהּ. וְאָמְרוּ חֲכָמִים לְעוֹלָם יַעֲסֹק אָדָם בַּתּוֹרָה וַאֲפִלּוּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ בָּא לִשְׁמָהּ. לְפִיכָךְ כְּשֶׁמְּלַמְּדִין אֶת הַקְּטַנִּים וְאֶת הַנָּשִׁים וּכְלַל עַמֵּי הָאָרֶץ אֵין מְלַמְּדִין אוֹתָן אֶלָּא לַעֲבֹד מִיִּרְאָה וּכְדֵי לְקַבֵּל שָׂכָר, עַד שֶׁתִּרְבֶּה דַּעְתָּן וְיִתְחַכְּמוּ חָכְמָה יְתֵרָה מְגַלִּים לָהֶם רָז זֶה מְעַט מְעַט וּמַרְגִּילִין אוֹתָן לְעִנְיָן זֶה בְּנַחַת עַד שֶׁיַּשִּׂיגוּהוּ וְיֵדְעוּהוּ וְיַעַבְדוּהוּ מֵאַהֲבָה:

    (ו) דָּבָר יָדוּעַ וּבָרוּר שֶׁאֵין אַהֲבַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִקְשֶׁרֶת בְּלִבּוֹ שֶׁל אָדָם עַד שֶׁיִּשְׁגֶּה בָּהּ תָּמִיד כָּרָאוּי וְיַעֲזֹב כָּל מַה שֶּׁבָּעוֹלָם חוּץ מִמֶּנָּה. כְּמוֹ שֶׁצִּוָּה וְאָמַר בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ. אֵינוֹ אוֹהֵב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶלָּא בְּדַעַת שֶׁיְּדָעֵהוּ. וְעַל פִּי הַדֵּעָה תִּהְיֶה הָאַהֲבָה אִם מְעַט מְעַט וְאִם הַרְבֵּה הַרְבֵּה. לְפִיכָךְ צָרִיךְ הָאָדָם לְיַחֵד עַצְמוֹ לְהָבִין וּלְהַשְׂכִּיל בְּחָכְמוֹת וּתְבוּנוֹת הַמּוֹדִיעִים לוֹ אֶת קוֹנוֹ כְּפִי כֹּחַ שֶׁיֵּשׁ בָּאָדָם לְהָבִין וּלְהַשִּׂיג כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת יְסוֹדֵי הַתּוֹרָה:


    (2) The one who serves [God] out of love is involved in Torah study and in the commandments and goes in the paths of wisdom, not for the sake of something in the world and on account of fear from [resulting] evil, and not in order to acquire a good but rather, he does the truth on account of its being the truth - and in the end, the good will come because of it. And this virtue is a very great virtue and not every sage merits it. And it is the virtue of our father, Avraham, who the Holy One, blessed be He, called he who loved Him, since he only served [God] out of love. And it is the virtue that the Holy One, blessed be He, commanded us through Moshe, as it says, And you shall love the Lord, your God (Deuteronomy 6:5). And when a man loves the Lord with an appropriate love, automatically he does all of the commandments out of love.

    (3) What is the appropriate Love? It is that a person should love God with a great and very excessive love, until his souls is bound up in love of God and he focuses on it constantly as if he were lovesick and could not take his mind off of some woman, whether sitting, standing, even when he eats and drinks. Beyond this, love of God should be in their hearts constantly, as we were commanded: with all your heart and with all your soul (Deut. 6:5). Thus [King] Solomon said, as a metaphor, for I am lovesick (Song of Songs 2:5), for all of Song of Songs is a metaphor for this matter.

    (4) The First Sages said (Nedarim 62a), "Lest you will say, 'behold I will study Torah in order that I will become rich, in order that I will be called 'rabbi,' in order that I will receive reward in the World to Come,' [the verse comes to] teach [the opposite, when it] says (Deuteronomy 11:13), to love the Lord - everything that you do, you should only do out of love." And the sages also said (Avodah Zara 19a), "Greatly desire His commandments, not the reward of His commandments." And so would the greatest Sages especially command their most understanding and brightest students (Avot 1:3), "'Do not be like slaves, that serve their master, etc.,' but rather, because He is the Master, it is fitting to serve him." That is to say, "serve Him out of love.

    (5) Anyone who engages in Torah in order to receive a reward, or so that misfortune will not befall him, engages in Torah not for its own sake; but anyone who engages in it not from Fear and not from a desire to receive reward – she engages in it for its own sake. Our sages taught: A person should certainly engage in Torah even not for its own sake, since engagement not for its own sake leads to engagement for its own sake. Therefore when we teach children and women and generally ignorant people – we only teach them to serve out of Fear and in order to receive a reward. Once their understanding deepens and they gain additional wisdom, then we reveal this secret to them little by little and accustom them to this concept gently until they grasp and understand and serve God through Love.

    (6) It is a clearly known matter, that Love of the Holy Blessed One is not bound up in a person’s heart until she engages it constantly as is appropriate, and abandons everything else in the world but this, as God commanded and said: with all your heart and with all your soul (Deut. 6:5). Love will be according to understanding: if [understanding] is slight, [love] will be slight, and if [understanding] is great, [love] will be great. Therefore a person must set aside [time] for himself to understand and grasp the wisdom and understanding that his Creator provides him according to each person’s ability to understand and grasp, as we have explained in Laws of the Foundations of Torah.

  12. כִּי֩ מֵֽאַהֲבַ֨ת יי אֶתְכֶ֗ם וּמִשָּׁמְר֤וּ אֶת־הַשְּׁבֻעָה֙ אֲשֶׁ֤ר נִשְׁבַּע֙ לַאֲבֹ֣תֵיכֶ֔ם הוֹצִ֧יא יי אֶתְכֶ֖ם בְּיָ֣ד חֲזָקָ֑ה וַֽיִּפְדְּךָ֙ מִבֵּ֣ית עֲבָדִ֔ים מִיַּ֖ד פַּרְעֹ֥ה מֶֽלֶךְ־מִצְרָֽיִם׃
    but it was because the LORD favored you and kept the oath He made to your fathers that the LORD freed you with a mighty hand and rescued you from the house of bondage, from the power of Pharaoh king of Egypt.
  13. (ז) לֹ֣א מֵֽרֻבְּכֶ֞ם מִכָּל־הָֽעַמִּ֗ים חָשַׁ֧ק יי בָּכֶ֖ם וַיִּבְחַ֣ר בָּכֶ֑ם כִּֽי־אַתֶּ֥ם הַמְעַ֖ט מִכָּל־הָעַמִּֽים׃ (ח) כִּי֩ מֵֽאַהֲבַ֨ת יי אֶתְכֶ֗ם וּמִשָּׁמְר֤וּ אֶת־הַשְּׁבֻעָה֙ אֲשֶׁ֤ר נִשְׁבַּע֙ לַאֲבֹ֣תֵיכֶ֔ם הוֹצִ֧יא יי אֶתְכֶ֖ם בְּיָ֣ד חֲזָקָ֑ה וַֽיִּפְדְּךָ֙ מִבֵּ֣ית עֲבָדִ֔ים מִיַּ֖ד פַּרְעֹ֥ה מֶֽלֶךְ־מִצְרָֽיִם׃ (ט) וְיָ֣דַעְתָּ֔ כִּֽי־יי אֱלֹקֶ֖יךָ ה֣וּא הָֽאֱלֹקִ֑ים הָאֵל֙ הַֽנֶּאֱמָ֔ן שֹׁמֵ֧ר הַבְּרִ֣ית וְהַחֶ֗סֶד לְאֹהֲבָ֛יו וּלְשֹׁמְרֵ֥י מצותו [מִצְוֺתָ֖יו] לְאֶ֥לֶף דּֽוֹר׃ (י) וּמְשַׁלֵּ֧ם לְשֹׂנְאָ֛יו אֶל־פָּנָ֖יו לְהַאֲבִיד֑וֹ לֹ֤א יְאַחֵר֙ לְשֹׂ֣נְא֔וֹ אֶל־פָּנָ֖יו יְשַׁלֶּם־לֽוֹ׃ (יא) וְשָׁמַרְתָּ֨ אֶת־הַמִּצְוָ֜ה וְאֶת־הַֽחֻקִּ֣ים וְאֶת־הַמִּשְׁפָּטִ֗ים אֲשֶׁ֨ר אָנֹכִ֧י מְצַוְּךָ֛ הַיּ֖וֹם לַעֲשׂוֹתָֽם׃ (פ)
    (7) It is not because you are the most numerous of peoples that the LORD set His heart on you and chose you—indeed, you are the smallest of peoples; (8) but it was because the LORD favored you and kept the oath He made to your fathers that the LORD freed you with a mighty hand and rescued you from the house of bondage, from the power of Pharaoh king of Egypt. (9) Know, therefore, that only the LORD your God is God, the steadfast God who keeps His covenant faithfully to the thousandth generation of those who love Him and keep His commandments, (10) but who instantly requites with destruction those who reject Him—never slow with those who reject Him, but requiting them instantly. (11) Therefore, observe faithfully the Instruction—the laws and the rules—with which I charge you today.
  14. וְאַתָּה יִשְׂרָאֵל עַבְדִּי יַעֲקֹב אֲשֶׁר בְּחַרְתִּיךָ זֶרַע אַבְרָהָם אֹהֲבִי׃ אֲשֶׁר הֶחֱזַקְתִּיךָ מִקְצוֹת הָאָרֶץ וּמֵאֲצִילֶיהָ קְרָאתִיךָ וָאֹמַר לְךָ עַבְדִּי־אַתָּה בְּחַרְתִּיךָ וְלֹא מְאַסְתִּיךָ׃ אַל־תִּירָא כִּי עִמְּךָ־אָנִי אַל־תִּשְׁתָּע כִּי־אֲנִי אֱלֹקֶיךָ אִמַּצְתִּיךָ אַף־עֲזַרְתִּיךָ אַף־תְּמַכְתִּיךָ בִּימִין צִדְקִי׃ הֵן יֵבֹשׁוּ וְיִכָּלְמוּ כֹּל הַנֶּחֱרִים בָּךְ יִהְיוּ כְאַיִן וְיֹאבְדוּ אַנְשֵׁי רִיבֶךָ׃ תְּבַקְשֵׁם וְלֹא תִמְצָאֵם אַנְשֵׁי מַצֻּתֶךָ יִהְיוּ כְאַיִן וּכְאֶפֶס אַנְשֵׁי מִלְחַמְתֶּךָ׃ כִּי אֲנִי יי אֱלֹקֶיךָ מַחֲזִיק יְמִינֶךָ הָאֹמֵר לְךָ אַל־תִּירָא אֲנִי עֲזַרְתִּיךָ׃ אַל־תִּירְאִי תּוֹלַעַת יַעֲקֹב מְתֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי עֲזַרְתִּיךְ נְאֻם־יי וְגֹאֲלֵךְ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל׃

    But you, Israel, My servant, Jacob, whom I have chosen, Seed of Abraham My beloved— You whom I drew from the ends of the earth And called from its far corners, To whom I said: You are My servant; I chose you, I have not rejected you— Fear not, for I am with you, Be not frightened, for I am your God; I strengthen you and I help you, I uphold you with My victorious right hand. Shamed and chagrined shall be All who contend with you; They who strive with you Shall become as naught and shall perish. You may seek, but shall not find Those who struggle with you; Less than nothing shall be The men who battle against you. For I the LORD am your God, Who grasped your right hand, Who say to you: Have no fear; I will be your help. Fear not, O worm Jacob, O men of Israel: I will help you —declares the LORD— I your Redeemer, the Holy One of Israel.

  15. FEARING GOD

  16. וְהֵיאַךְ הִיא הַדֶּרֶךְ לְאַהֲבָתוֹ וְיִרְאָתוֹ?... וּכְשֶׁמְּחַשֵּׁב בַּדְּבָרִים הָאֵלּוּ עַצְמָן מִיָּד הוּא נִרְתָּע לַאֲחוֹרָיו וִיפַחֵד וְיוֹדֵעַ שֶׁהוּא בְּרִיָּה קְטַנָּה שְׁפָלָה אֲפֵלָה עוֹמֶדֶת בְּדַעַת קַלָּה מְעוּטָה לִפְנֵי תְּמִים דֵּעוֹת. כְּמוֹ שֶׁאָמַר דָּוִד (תהילים ח ד) "כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ מַעֲשֵׂי אֶצְבְּעֹתֶיךָ" (תהילים ח ה) "מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ".

    But how may one discover the way to love and fear Him?... And when he will contemplate all these matters,2Sifre, Deut. 6.5; Shabbat, 30–31. G. he will immediately reel back and become stricken with awe, and realize that he is an infinitesimal creature, humble and dark, standing with an insignificant and slight knowledge in the presence of the Complete Awareness, as David said: "For when I see Thy heavens, the wonderful works of Thy fingers, of what use is man that Thou mayest remember him?" (Ibid. 8,4). 

  17. יראת העונש...ואין יראה זו ראויה אלא לעמי הארץ, ולנשים אשר דעתן קלה, אך אינה יראת החכמים ואנשי הדעת.

    But this type of fear is befitting only to the ignorant and women, who are light-minded. But it is not the fear of the sages and the men of knowledge.
  18. (נג) אֱלֹקֵ֨י אַבְרָהָ֜ם וֵֽאלֹקֵ֤י נָחוֹר֙ יִשְׁפְּט֣וּ בֵינֵ֔ינוּ אֱלֹקֵ֖י אֲבִיהֶ֑ם וַיִּשָּׁבַ֣ע יַעֲקֹ֔ב בְּפַ֖חַד אָבִ֥יו יִצְחָֽק׃
    (53) May the God of Abraham and the god of Nahor”—their ancestral deities—“judge between us.” And Jacob swore by the Fear of his father Isaac.
  19. והיא זאת היראה האמתית שאמרו עליו (ברכות ל"ג ב): אין לו להקב"ה בעולמו אלא אוצר של יראת שמים בלבד, שרק למשה היה קל להשיגה מפני רוב דביקותו בו יתברך, כי האחרים ודאי שהחומר מונע גדול הוא להם, אמנם כל חסיד וחסיד ראוי לו להשתדל להשיג ממנה כל מה שיוכל, ונאמר (תהלים לד:י): יראו את ה' קדושיו.
    That is, this true fear which our sages said of it: "The Holy One, blessed be He, has nothing in His world except a treasury of fear of heaven" (Berachot 33b). Only for Moshe was it easy to attain due to his great clinging to G-d, blessed be He. But to other people, certainly the physical is a powerful impediment within them. However it is proper for every Chasid to exert himself to attain of it all that he is capable, and it is written: "Fear the L-ord, His holy ones" (Tehilim 34:10).
  20. (י) וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת (בראשית כז, א), ... מִכֹּחַ אוֹתָהּ הָרְאִיָּה, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁעָקַד אַבְרָהָם אָבִינוּ אֶת יִצְחָק בְּנוֹ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, תָּלָה עֵינָיו בַּמָּרוֹם וְהִבִּיט בַּשְּׁכִינָה...וְכֵיוָן שֶׁהִזְקִין כָּהוּ עֵינָיו, וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וגו'.

    When Yitzhak grew old his eyes dimmed from seeing. 

    ...From the power of that seeing. When Abraham tied his son Yitzhak on the altar [Yitzhak] stared directly at the Shekhina...and when he aged he lost his sight.

  21. זוהר בראשית פז:

    אתא יצחק, אודע לכלא דאית דין ואית דיין לעילא....

    Zohar, Genesis, 87b

    Yitzhak came ands taught the world that there is DIN (judgment) and there is a DAYAN (judge)!

  22. המין הב' הוא יראת הרוממות, והוא שהאדם ירחק מן החטאים, ולא יעשה מפני כבודו הגדול יתברך שמו, כי איך יקל, או איך יערב לבו של בשר ודם שפל ונמאס לעשות דבר נגד רצונו של הבורא יתברך ויתעלה שמו? והנה זאת היראה אינה כל כך קלה להשיג אותה, כי לא תולד אלא מתוך ידיעה והשכלה להתבונן על רוממותו יתברך, ועל פחיתותו של האדם, כל אלה דברים מתולדות השכל המבין ומשכיל. והיא היראה אשר שמנוה לח"ב מא' מחלקי החסידות אשר זכרנו. בה יבוש האדם ויחרד בעמדו לפני קונו להתפלל או לעבוד כל עבודה, היא היראה המשובחת שנשתבחו בה חסידי עולם, והוא מה שמשה מדבר ואומר (דברים כח:נח): ליראה את השם הנכבד והנורא הזה את ה' אלהיך.
    The second type of fear is fear of G-d's exaltedness (Yirat Haromemut). It means that a person distances and refrains from sin because of G-d's great honor, blessed be His Name. For how could his heart of flesh and blood, lowly and petty, allow or dare do something against the will of the Creator, blessed and exalted be His Name?! This type of fear is not so easy to attain, for it will arise only out of knowledge and thought, [namely] by contemplating G-d's exaltedness, blessed be He, and the lowliness of man. All these things are outgrowths of the intellect which understands and attains insight. This is the fear we described previously in Piety, setting it as the second part of one of the divisions of Piety. When experiencing this fear [of G-d's exaltedness], a person will feel shame and tremble when standing before his Maker to pray or when performing any divine service. This is the praiseworthy fear which the pious great men were praised for. It is what Moshe referred to when he said: "to fear this glorious and awesome Name, the L-ord, your G-d" (Devarim 28:58).
  23. "The Literary Tenor of the Times" Mark Helprin

    ...so they withdraw from engagement and risk into what they believe is the safety of cynicism and mockery. The sum of their engagement is to show that they are disengaged, and they have built an elaborate edifice, which now casts a shadow over every facet of civilization, for the purpose of representing their cowardice as wisdom. Mainly to protect themselves, they write coldly, cruelly, and as if nothing matters.

     

    But life is short, and things do matter, often more than the human heart can bear. This is an elemental truth that neither temporarily victorious nihilism, nor fashion, nor cowardice can long suppress, which is why the literary tenor of the times cannot and will not last. And which is one reason among many why one must not accept its dictates or write according to its conventions. These must and will fall, for they are subject to constant pressure as generation after generation rises in unprompted affirmation of human nature. And though perhaps none living may see the change, it is an honor to predict and await it.

Made with the Sefaria Source Sheet Builder
www.sefaria.org/sheets
Add Highlight הוספת צבע להדגשה
Create New
Save שמירה