הורים וילדים אורי ועדי ג

ת.ז
כותרת: נשרקה.

סוגה : מערכון.
מקור: גרסה למערכון המקורי של הגשש החיוור.
זמן: העת החדשה, 1977.
מקום: ארץ ישראל.

יחסים בין הורים וילדים הנו נושא רחב ומורכב מאוד ומעסיק אותנו בכל הגילים הורים כילדים.

ככלל, בני הנוער נמצאים בגיל בו מערכת היחסים עם הוריהם אמביוולנטית (דו ערכית) מאוד. מצד אחד, אתם בני הנוער מבקשים לפרוש כנפיים, להיות עצמאים, דורשים מההורים להתחשב בדעתכם ולאפשר לכם לנהוג כרצונכם. אך עדיין תלויים כלכלית ורגשית בהורים, מודעים לכך שעדיין זקוקים מאוד להורים ואף פוחדים מעצמאות.

להורים יש תקוות וחלומות כלפי ילדיהם, כיצד יתמודדו עם האכזבות הבלתי נמנעות כשילדיהם אינם מגשימים את התקוות שתלו בהם?

האם ידעו לכוון ולעודד את ילדיהם לממש את הפוטנציאל הטמון בהם, ולא לכוונם לנתיב אליו יעדו אותם עוד טרם לידתם? כיצד יוכלו להמשיך לתמוך ולעזור ובה בעת לחנך את ילדיהם לעצמאות?

מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הוּרְקְנוֹס שֶׁהָיוּ אֶחָיו חוֹרְשִׁים בַּמִּישׁוֹר וְהוּא חוֹרֵשׁ בָּהָר וְנָפְלָה פָּרָתוֹ וְנִשְׁבָּרָה, אָמַר לְטוֹבָתִי נִשְׁבְּרָה פָּרָתִי, בָּרַח וְהָלַךְ לוֹ אֵצֶל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, וְהָיָה אוֹכֵל קוֹזְזוֹת אֲדָמָה, עַד שֶׁעָשָׂה פִּיו רֵיחַ רַע, הָלְכוּ וְאָמְרוּ לְרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי רֵיחַ פִּיו שֶׁל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר קָשֶׁה לוֹ, אָמַר לוֹ כְּשֵׁם שֶׁהִבְאִישׁ רֵיחַ פִּיךָ עַל הַתּוֹרָה, כָּךְ יִהְיֶה רֵיחַ תַּלְמוּדְךָ הוֹלֵךְ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ. לְאַחַר יָמִים עָלָה אָבִיו לְנַדּוֹתוֹ מִנְּכָסָיו, וּמְצָאוֹ יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ וּגְדוֹלֵי מְדִינָתוֹ יוֹשְׁבִים לְפָנָיו, בֶּן צִיצִית הַכֶּסֶת וְנַקְדִּימוֹן בֶּן גּוּרְיוֹן וּבֶן כַּלְבָּא שָׂבוֹעַ, וּמְצָאוֹ יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ .... אָמַר לוֹ אָבִיו בְּנִי לֹא עָלִיתִי לְכָאן אֶלָּא לְנַדּוֹתְךָ מִנְּכָסַי, עַכְשָׁו הֲרֵי כָּל נְכָסַי נְתוּנִים לְךָ מַתָּנָה. אָמַר הֲרֵי הֵם עָלַי חֵרֶם וְאֵינִי אֶלָּא שָׁוֶה בָּם כְּאֶחָי....

ת.ז
כותרת המקור : תְּחִלָּתוֹ שֶׁל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן הוּרְקָנוֹס

סוגה: סיפור, אגדת חז"ל

מקור: בראשית רבה, פרשה מ"א.

העת העתיקה, תקופת האמוראים – מאה 4 לספירה.

מקום: ארץ ישראל.

שאלות מנחות לחברותא ללימוד המקורות:

• 1. מה ניתן ללמוד מתמונת הפתיחה (שורה ראשונה) אודות היחסים בין בני משפחת הורקנוס?
• 2. מדוע ברח רבי אליעזר מבית אביו? נסו לדמיין מה עובר עליו, כתבו את מחשבותיו, הוסיפו את הדיאלוג בין רבי אליעזר לאביו לפני האירוע בשדה כשהוא מנסה לשכנע את אביו שישלח אותו ללימודים.
• 3. מה עמדת הורקנוס האב בתחילת הסיפור? האם הוא היה מודע לשאיפותיו הרוחניות של הבן?
• 4. האם דעת האב הורקנוס משתנה לגבי הדרך שבחר בנו אליעזר?
• 5. מדוע רבי אליעזר לא מקבל את מתנת אביו? האם יש כאן רמז לביקורת של רבי אליעזר לאביו ואם כן, מהי?
• 6. מה ניתן ללמוד על רבי אליעזר מהיחסים שלו עם אחיו ועם חבריו לספסל הלימודים?
• 7. השוו את סיפורו של יגאל אלון לסיפורו של רבי אליעזר וכתבו

• את ההבדלים העיקריים.

1. ניתן ללמוד בשורה הראשונה בסיפור, כי במשפחת הורקנוס רבי אליעזר הולך בדרך שונה מאחיו שבעוד שהוא חוצב בהר, אחיו חוצבים במישור.ר מבית אביו יכולה לנבוע ממספר סיבות:

2. בריחתו של רבי אליעזר

א. הצבת מטרות מאתגרות ונעלות יותר משאר המשפחה.

ב. קיפוח רבי אליעזר על ידי המשפחה או הרגשתו כלא שייך או לא רצוי במשפחה.

הדיאלוג בין רבי אליעזר לאביו:

רבי אליעזר: "לא אוכל להמשיך בדרך המשפחה, אני רוצה ללכת בדרך חדשה, דרך של הבעה עצמית,דרך ידע ותורה".

האב הורקנוס: "לא אתן שאחד מבניי ילך בדרך זו, ויחרוג מדרך שאר המשפחה דרך של עבודת כפיים".

מחשבותיו של רבי אליעזר: תחושת שונה, חוסר ביטחון, כעס, עצב, אי - הוגנות ואמונה שהתורה תביא אותו למקום טוב יותר בחייו.

3. הורקנוס האב התנגד לדרך שבחר בנו, כאשר גירש את בנו מביתם. בנוסף, לא נותן לבניו לבחור בדרך שונה מדרכו כי מאמין שזוהי הדרך הנכונה.

4. הדרך שבה התייחס האב אל בנו השתנתה כשראה אותו יושב עם עשירי התקופה ואפילו הציע לו את ירושתו.

5. רבי אליעזר לא מקבל את מתנת אביו בדרך זו. ניתן לפרש את כוונתו בשתי דרכים:

האחת: הוא לא מוכן לקבל את הירושה ואומר לו שייתן אותה לאחיו, כי יש עליו חרם.

השנייה: הוא אומר שהוא שווה לאחיו לכן הירושה צריכה להתחלק שווה בשווה בין האחים. בדבריו, מעביר ביקורת על חמדנות אביו והעדפת כסף על בניו.

6. ניתן ללמוד על רבי אליעזר שהוא נדיב, עומד על שלו, צדקן, משכיל ולא מייחס חשיבות להבל פיו.

חזור על עקביי-- גרסה ערוכה:

עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל הֵעִיד אַרְבָּעָה דְבָרִים.

אָמְרוּ לוֹ, עֲקַבְיָא, חֲזוֹר בְּךָ בְּאַרְבָּעָה דְבָרִים שֶׁהָיִיתָ אוֹמֵר

וְנַעַשְׂךָ אַב בֵּית דִּין לְיִשְׂרָאֵל.

אָמַר לָהֶן, מוּטָב לִי לְהִקָּרֵא

שׁוֹטֶה כָּל יָמַי,

וְלֹא לֵעָשׂוֹת שָׁעָה אַחַת

רָשָׁע לִפְנֵי הַמָּקוֹם,

שֶׁלֹּא יִהְיוּ אוֹמְרִים, בִּשְׁבִיל שְׂרָרָה חָזַר בּוֹ...

בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ אָמַר לִבְנוֹ, בְּנִי,

חֲזוֹר בְּךָ בְּאַרְבָּעָה דְבָרִים שֶׁהָיִיתִי אוֹמֵר.

אָמַר לוֹ, וְלָמָּה לֹא חָזַרְתָּ בָּךְ.

אָמַר לוֹ, אֲנִי שָׁמַעְתִּי מִפִּי הַמְרֻבִּים, וְהֵם שָׁמְעוּ מִפִּי הַמְרֻבִּים.

אֲנִי עָמַדְתִּי בִשְׁמוּעָתִי,

וְהֵם עָמְדוּ בִשְׁמוּעָתָן.

אֲבָל אַתָּה שָׁמַעְתָּ מִפִּי הַיָּחִיד, וּמִפִּי הַמְרֻבִּין.

מוּטָב לְהַנִּיחַ דִּבְרֵי הַיָּחִיד, וְלֶאֱחוֹז בְּדִבְרֵי הַמְרֻבִּין.

אָמַר לוֹ, אַבָּא, פְּקוֹד עָלַי לַחֲבֵרֶיךָ.

אָמַר לוֹ, אֵינִי מַפְקִיד.

אָמַר לוֹ, שֶׁמָּא עַוְלָה מָצָאתָ בִי.

אָמַר לוֹ, לָאו. מַעֲשֶׂיךָ יְקָרְבוּךָ וּמַעֲשֶׂיךָ יְִרַחֲקוּךָ:

[ משנה מסכת עדיות פרק ה ]

ת.ז
כותרת המקור : עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל הֵעִיד אַרְבָּעָה דְבָרִים

סוגה: סיפור, אגדת חז"ל

מקור: משנה, מסכת עדויות , פרק ה'.

העת העתיקה, תקופתהתנאים – מאה 2 לספירה.

מקום: ארץ ישראל.

משנה עדיות ה׳:ו׳

(ו) עֲקַבְיָא בֶּן מַהֲלַלְאֵל הֵעִיד אַרְבָּעָה דְבָרִים.

אָמְרוּ לוֹ, עֲקַבְיָא, חֲזֹר בְּךָ בְאַרְבָּעָה דְבָרִים שֶׁהָיִיתָ אוֹמֵר וְנַעַשְׂךָ אַב בֵּית דִּין לְיִשְׂרָאֵל. אָמַר לָהֶן, מוּטָב לִי לְהִקָּרֵא שׁוֹטֶה כָּל יָמַי, וְלֹא לֵעָשׂוֹת שָׁעָה אַחַת רָשָׁע לִפְנֵי הַמָּקוֹם,

שֶׁלֹּא יִהְיוּ אוֹמְרִים, בִּשְׁבִיל שְׂרָרָה חָזַר בּוֹ.

שוה ציטוט

• מהו הגיל המומלץ לדרוש מהילדים לקיחת אחריות והשתתפות במטלות הבית?
• האם זה נכון רק להתגלגל (להשתעשע) עם הילדים ופתאום בגל שתים-עשרה להתחיל לדרוש מהם למלא חובות?
  
  חזור על עקביי
• האם עקביא בן מהללאל מתחרט על שדבק בדרכו ולא קיבל את עמדת הרוב?

• לאור העצה שנותן עקביא לבנו, האם המחיר החברתי ששילם בנו של עקביא בעקבות התעקשות אביו היה כדאי?

• מה ביקש הבן מאביו?
• האם מנקודת המבט של החברה הבן מתחיל באמת מההתחלה, או שמא תהיה השפעה לאופן בו החברה התייחסה לאביו גם עליו?
• האם הבן מציית לאביו או מורד?

משנה עדיות ה׳:ז׳

(ז) בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ אָמַר לִבְנוֹ, בְּנִי, חֲזֹר בְּךָ בְאַרְבָּעָה דְבָרִים שֶׁהָיִיתִי אוֹמֵר. אָמַר לוֹ, וְלָמָּה לֹא חָזַרְתָּ בָּךְ. אָמַר לוֹ, אֲנִי שָׁמַעְתִּי מִפִּי הַמְרֻבִּים, וְהֵם שָׁמְעוּ מִפִּי הַמְרֻבִּים. אֲנִי עָמַדְתִּי בִשְׁמוּעָתִי, וְהֵם עָמְדוּ בִשְׁמוּעָתָן. אֲבָל אַתָּה שָׁמַעְתָּ מִפִּי הַיָּחִיד, וּמִפִּי הַמְרֻבִּין. מוּטָב לְהַנִּיחַ דִּבְרֵי הַיָּחִיד, וְלֶאֱחֹז בְּדִבְרֵי הַמְרֻבִּין. אָמַר לוֹ, אַבָּא, פְּקֹד עָלַי לַחֲבֵרֶיךָ. אָמַר לוֹ, אֵינִי מַפְקִיד. אָמַר לוֹ, שֶׁמָּא עִילָה מָצָאתָ בִי. אָמַר לוֹ, לָאו. מַעֲשֶׂיךָ יְקָרְבוּךָ וּמַעֲשֶׂיךָ יְרַחֲקוּךָ:

פרשנות לסיפור:

ערב מותו מבקש עקביא מבנו שילך בדרך שונה מהדרך בה הלך הוא, על-פניו נראה כי עקביא רוצה לחסוך לבנו את המחיר ששילם הוא על שדבק בדרכו. דומה שהנימוק ההלכתי בו מבקש עקביא לשכנע את בנו הוא למעשה סוג של תירוץ, כי הרי עקביא עפ"י ההלכה צריך היה לקבל את עמדת הרוב וריבוי מקורות הקבלה שלו ושלהם אינו רלוונטי לעניין. האב אם-כן נכנס דרך הפתח ההלכתי על-מנת לצוה על בנו לסור מדרכו ולחבור לשאר החכמים.

לכאורה יש כאן אבסורד, האב מבקש מבנו דבר והיפוכו. האב מבקש מבנו למרוד בו , אך אם יעשה כן הרי הוא כמציית לאביו ולא כמורד בו.

הבן מקבל את עמדת אביו ומבקש מהאב "פְּקוֹד עָלַי לַחֲבֵרֶיךָ" דהיינו, המלץ בפני חבריך החכמים עליי, שיקבלו אותי לשורותיהם. תגובת האב מפתיעה משהו, לכאורה האב שערב מותו רצה להוריד מהבן את הנטל שהוא סוחב על גבו, צריך היה להיענות לבקשת בנו ולעזור לו לשקם את תדמיתו ומעמדו הציבורי וכנראה גם הכלכלי. תשובתו של אביו חושפת כנראה את כוונתו האמיתית, לא לגונן על בנו הוא מבקש אלא לאפשר לו לפעול בעולם עפ"י אישיותו ומעשיו: "מַעֲשֶׂיךָ יְקָרְבוּךָ וּמַעֲשֶׂיךָ יְִרַחֲקוּך". האב המודע לדומיננטיות שלו אצל בנו ולנטיית בנו לציית להלכה ולמסורת מבקש לשחרר את בנו ולעזור לו להיפרד מדמותו גם לאחר מותו.

אבי היה אלהים ולא ידע. הוא נתן לי

את עשרת הדברות לא ברעם ולא בזעם, לא באש ולא בענן

אלא ברכות ובאהבה, והוסיף ליטופים והוסיף מילים טובות,

והוסיף "אנא" והוסיף "בבקשה". וזימר זכור ושמור

בניגון אחד והתחנן ובכה בשקט בין דבר לדבר,

לא תשא את שם אלוהיך לשוא, לא תשא, לשוא,

אנא, אל תענה בריעך עד שקר. וחיבק אותי חזק ולחש באזני,

לא תגנוב, לא תנאף, לא תרצח. ושם את כפות ידיו הפתוחות

על ראשי בברכת יום כיפור. כבד, אהב, למען יאריכון ימיך

על פני האדמה. וקול אבי לבן כמו שער ראשו.

אחר-כך הפנה את פניו אלי בפעם האחרונה

כמו ביום שבו מת בזרועותי ואמר: אני רוצה להוסיף

שנים לעשרת הדברות:

הדבר האחד-עשר, "לא תשתנה"

והדבר השנים-עשר, "השתנה, תשתנה"

כך אמר אבי ופנה ממני והלך

ונעלם במרחקיו המוזרים.