"Taste the Rainbow"-Avodah Zarah or The Ultimate Expression of Hashem?

1. The Pesukim

(יא) וַהֲקִמֹתִ֤י אֶת־בְּרִיתִי֙ אִתְּכֶ֔ם וְלֹֽא־יִכָּרֵ֧ת כָּל־בָּשָׂ֛ר ע֖וֹד מִמֵּ֣י הַמַּבּ֑וּל וְלֹֽא־יִהְיֶ֥ה ע֛וֹד מַבּ֖וּל לְשַׁחֵ֥ת הָאָֽרֶץ׃ (יב) וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹקִ֗ים זֹ֤את אֽוֹת־הַבְּרִית֙ אֲשֶׁר־אֲנִ֣י נֹתֵ֗ן בֵּינִי֙ וּבֵ֣ינֵיכֶ֔ם וּבֵ֛ין כָּל־נֶ֥פֶשׁ חַיָּ֖ה אֲשֶׁ֣ר אִתְּכֶ֑ם לְדֹרֹ֖ת עוֹלָֽם׃ (יג) אֶת־קַשְׁתִּ֕י נָתַ֖תִּי בֶּֽעָנָ֑ן וְהָֽיְתָה֙ לְא֣וֹת בְּרִ֔ית בֵּינִ֖י וּבֵ֥ין הָאָֽרֶץ׃ (יד) וְהָיָ֕ה בְּעַֽנְנִ֥י עָנָ֖ן עַל־הָאָ֑רֶץ וְנִרְאֲתָ֥ה הַקֶּ֖שֶׁת בֶּעָנָֽן׃ (טו) וְזָכַרְתִּ֣י אֶת־בְּרִיתִ֗י אֲשֶׁ֤ר בֵּינִי֙ וּבֵ֣ינֵיכֶ֔ם וּבֵ֛ין כָּל־נֶ֥פֶשׁ חַיָּ֖ה בְּכָל־בָּשָׂ֑ר וְלֹֽא־יִֽהְיֶ֨ה ע֤וֹד הַמַּ֙יִם֙ לְמַבּ֔וּל לְשַׁחֵ֖ת כָּל־בָּשָֽׂר׃ (טז) וְהָיְתָ֥ה הַקֶּ֖שֶׁת בֶּֽעָנָ֑ן וּרְאִיתִ֗יהָ לִזְכֹּר֙ בְּרִ֣ית עוֹלָ֔ם בֵּ֣ין אֱלֹקִ֔ים וּבֵין֙ כָּל־נֶ֣פֶשׁ חַיָּ֔ה בְּכָל־בָּשָׂ֖ר אֲשֶׁ֥ר עַל־הָאָֽרֶץ׃ (יז) וַיֹּ֥אמֶר אֱלֹקִ֖ים אֶל־נֹ֑חַ זֹ֤את אֽוֹת־הַבְּרִית֙ אֲשֶׁ֣ר הֲקִמֹ֔תִי בֵּינִ֕י וּבֵ֥ין כָּל־בָּשָׂ֖ר אֲשֶׁ֥ר עַל־הָאָֽרֶץ׃ (פ)

Genesis 9:11-17

(11) I will maintain My covenant with you: never again shall all flesh be cut off by the waters of a flood, and never again shall there be a flood to destroy the earth.” (12) God further said, “This is the sign that I set for the covenant between Me and you, and every living creature with you, for all ages to come. (13) I have set My bow in the clouds, and it shall serve as a sign of the covenant between Me and the earth. (14) When I bring clouds over the earth, and the bow appears in the clouds, (15) I will remember My covenant between Me and you and every living creature among all flesh, so that the waters shall never again become a flood to destroy all flesh. (16) When the bow is in the clouds, I will see it and remember the everlasting covenant between God and all living creatures, all flesh that is on earth. (17) That,” God said to Noah, “shall be the sign of the covenant that I have established between Me and all flesh that is on earth.”

2. What's Pshat?

חזקוני, בראשית ט׳:י״ג:א׳

(א) את קשתי אות גדול הוא שהרי הוא דמותי כביכול כדכתיב כמראה הקשת כן מראה דמות כבוד ה'. ואם דעתי להשחית כשהגשמים מרובים אין אני מראה לכם דמות כבודי שאין דרך למלך לבא בין עבדיו כשהם נזופין ממנו. ד״‎א מה נשתנית קשת שתנתן לעולם יותר משאר אותות אלא לפי שהקשת מראה אש מראה מים מראה אדום מראה ירוק ואעפ״‎י שמראה מים בצד מראה אש אינן מכבין את האש כך הקשת אות שלא יציפו הגשמים עוד העולם. ד״‎א כשהקשת נראה הפגימה בצד מטה זה דרך שלום שדורכי קשת כשמבקשין לירות הם מכוונים היתר נגד פניהם והקשת כנגד האויבים והקשת הזאת היתר כנגדנו.

Chizkuni, Genesis 9:13:1

(1) את קשתי, My rainbow, etc;” the rainbow is considered as a very significant visible sign directly from the celestial regions. If we needed proof for this, the reader isreferred to Ezekiel 1,28: 'כן מראה דמות כבוד ה.........כמראה הקשת,“just as the appearance of the rainbow.....so is theappearance of the semblance of the glory of Hashem.”If it were My intention to destroy you when the rains intensified in quality and quantity, I would not first show you a semblance of My glory, just as it is not the custom of a mortal king to show himself amongst his subjects when he is angry at them. A different approach to this subject of the rainbow: just as the rainbow does not change its consistency although it reflects both water and fire and provides a greater variety of light than any other phenomenon at the same time, and water and fire do not act as mutually destructive as they do in nature normally, so its very appearance is a reassurance that rain will never again be the precursor to the destruction of the human race. A third interpretation: normally a hunter when aiming the bow (and arrow) aims it inclined upwards, or at least horizontally; the fact that this bow is inclined downwards is proof that it is not the bow used by an antagonist bent on destroying his foe. [For a further study on the significance of the rainbow, and the changes it reflects in cosmic conditions after the deluge, the reader is referred to the commentary byRabbi Elie Munk, in his “The call of the Torah,” Feldheim Publishing. Ed.]

רמב"ן על בראשית ט׳:י״ב:א׳

(א) זאת אות הברית אשר אני נותן המשמע מן האות הזה שלא היה קשת בענן ממעשה בראשית ועתה ברא ה' חדשה לעשות קשת בשמים ביום ענן ואמרו בטעם האות הזה כי הקשת לא עשאו שיהיו רגליו למעלה שיראה כאלו מן השמים מורים בו וישלח חציו ויפיצם בארץ (תהלים יח טו) אבל עשאו בהפך מזה להראות שלא יורו בו מן השמים וכן דרך הנלחמים להפוך אותו בידם ככה כאשר יקראו לשלום למי שכנגדם ועוד שאין לקשת יתר לכונן חצים עליו ואנחנו על כרחנו נאמין לדברי היונים שמלהט השמש באויר הלח יהיה הקשת בתולדה כי בכלי מים לפני השמש יראה כמראה הקשת וכאשר נסתכל עוד בלשון הכתוב נבין כן כי אמר את קשתי "נתתי" בענן ולא אמר "אני נותן" בענן כאשר אמר זאת אות הברית אשר "אני נותן" ומלת קשתי מורה שהיתה לו הקשת תחלה ולכן נפרש הכתוב הקשת אשר נתתי בענן מיום הבריאה תהיה מן היום הזה והלאה לאות ברית ביני וביניכם שכל זמן שאראנה אזכיר כי ברית שלום ביני וביניכם ואם תבקש מה טעם בקשת להיות אות הנה הוא כטעם עד הגל הזה ועדה המצבה...וכבר ידעת מאמרם (חגיגה טז) במסתכל בקשת כל שלא חס על כבוד קונו ראוי לו שלא בא לעולם ואם זכית להבין דבריהם תדע כי פירוש הכתוב כן את קשתי שהיא מדת הדין הנתונה בענן בעת הדין תהיה לאות ברית

Ramban on Genesis 9:12:1

(1) "This is the sign of the covenant that I am giving": it seems from this "sign", that the rainbow was not in the cloud from creation and now God did a new act of creation to make the rainbow in the sky on a cloudy day

3. Power of the Rainbow

חגיגה ט״ז א:י״ד

דרש ר' יהודה ברבי נחמני מתורגמניה דריש לקיש כל המסתכל בג' דברים עיניו כהות בקשת ובנשיא ובכהנים בקשת דכתיב כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם הוא מראה דמות כבוד ה' בנשיא-דכתיב (במדבר כז, כ) ונתת מהודך עליו המסתכל בכהנים בזמן שבהמ"ק קיים שהיו עומדין על דוכנן ומברכין את ישראל בשם המפורש

Chagigah 16a:14

Rabbi Yehuda, son of Rabbi Naḥmani, the disseminator of Reish Lakish, interpreted a verse homiletically: Whoever looks at the following three things, his eyes will grow dim: One who looks at a rainbow, at a Nasi, and at the priests. He explains: At a rainbow, as it is written: “As the appearance of the bow that is in the cloud on the day of rain, so was the appearance of the brightness round about, this was the appearance of the likeness of the glory of the Lord” (Ezekiel 1:28). At a Nasi, as it is written: “And you shall put of your splendor upon him” (Numbers 27:20), which indicates that the splendor of the Divine Presence rested upon Moses, who was the Nasi of Israel. The third item, looking at priests, is referring to one who looks at the priests when the Temple is standing, as they would stand on their platform and bless Israel with the ineffable name, at which point the Divine Presence would rest above the joints of their fingers.

תוספות רי"ד על חגיגה ט״ז א:ב׳

דכתיב כמראה הקשת וגומר פירוש לא לענין זהרורותו נאמר שאין זה כבוד כלפי למעלה אלא כמו שאין אדם יכול לכוין מראה הקשת מהו שבמקום שנראה לו אדום נראה לו ירוק וכל מיני מראות ואינך יכול לכוין בו מראה ברור כך מראה השכינה אינם יכולים לכוין בבירור מה הוא:

Tosafot Rid on Chagigah 16a:2

...

4. What is an אות?

גור אריה על דברים י״ג:ב׳:א׳

(א) אות בשמים. ענין זה ידוע לחכמים למה "אות" בשמים ו"מופת" בארץ, והוא ידוע מה שאמר הכתוב (ר' בראשית ט, יב) "אות ברית ביני וביניכם אות היא לעולם". כי האות בשמים, מפני שאות יותר מן מופת, לפיכך אמר 'אות בשמים', בדברים הקיימים התמידים כמו בשמים, אשר לא יקבלו הויה והפסד. וכאשר יש בו נס, שהוא שינוי, נקרא אות. ודברים אשר משתנים, כמו הארץ, יקרא מופת, ואינו כל כך נס:

Gur Aryeh on Devarim 13:2:1

...

ניחוש .5

ויקרא י״ט:כ״ו

(כו) לֹ֥א תֹאכְל֖וּ עַל־הַדָּ֑ם לֹ֥א תְנַחֲשׁ֖וּ וְלֹ֥א תְעוֹנֵֽנוּ׃

Leviticus 19:26

(26) You shall not eat anything with its blood. You shall not practice divination or soothsaying.

סנהדרין ס״ה ב:כ׳

תנו רבנן מנחש זה האומר פתו נפלה מפיו מקלו נפלה מידו בנו קורא לו מאחריו עורב קורא לו צבי הפסיקו בדרך נחש מימינו ושועל משמאלו אל תתחיל בי שחרית הוא ראש חודש הוא מוצאי שבת הוא תנו רבנן (ויקרא יט, כו) לא תנחשו ולא תעוננו כגון אלו המנחשים בחולדה בעופות ובדגים:

Sanhedrin 65b:20

The Sages taught: The enchanter mentioned in the verse (Deuteronomy 18:10) is one who relies on superstitious signs, e.g., one who says: If one’s bread fell from his mouth, that is a bad sign for him; or: If one’s staff fell from his hand, it is a bad sign; or: If one’s son calls him from behind, it is a sign that he should return from his journey; or: If a raven calls to him, or if a deer blocks him on the way, or if a snake is to his right, or if a fox is to his left, all of these are bad signs. An enchanter is one who relies on these as bad signs and consequently changes his course of action.

משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים י״א:ד׳

(ד) אֵין מְנַחֲשִׁין כְּעַכּוּ''ם שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט כו) "לֹא תְנַחֲשׁוּ". כֵּיצַד הוּא הַנַּחַשׁ. כְּגוֹן אֵלּוּ שֶׁאוֹמְרִים הוֹאִיל וְנָפְלָה פִּתִּי מִפִּי אוֹ נָפַל מַקְלִי מִיָּדִי אֵינִי הוֹלֵךְ לְמָקוֹם פְּלוֹנִי הַיּוֹם שֶׁאִם אֵלֵךְ אֵין חֲפָצַיי נַעֲשִׂים. הוֹאִיל וְעָבַר שׁוּעָל מִימִינִי אֵינִי יוֹצֵא מִפֶּתַח בֵּיתִי הַיּוֹם שֶׁאִם אֵצֵא יִפְגָּעֵנִי אָדָם רַמַּאי ... וְכָל הָעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה מִפְּנֵי דָּבָר מִדְּבָרִים אֵלּוּ לוֹקֶה:

Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations 11:4

(4) It is forbidden to practice enchantment as the idolaters do, even as it is said: "Nor shall ye use enchantment" (Ibid. 19.26). How is enchantment practiced? For instance, those who say: "Seeing that the bread fell out of my mouth", or, "my cane fell out of my hand I shall not go to-day to that place, for if I do go, my desire will not be fulfilled; seeing that a fox passed by my right hand I shall not leave my door step to-day, for if I do leave a false person will encounter me". Likewise those who hear the chirping of a bird say: "It will be so, but not so; it is good to do that thing and bad to do the other thing". So are those who say: "Kill this rooster, he crowed during the evening; kill that hen, she crows like a rooster". So, too, is one who sets certain signs for himself to regulate his actions, saying: "If such thing will come to pass I shall do that thing, but if it will not come to pass I shall not do it", even as Eliezer, Abrahams servant did. And so are all like practices of such things forbidden. And whosoever commits an act as a result of any one of such practices, is lashed.⁶Sanhedrin, 65b–67b; Shabbat, 67a; Sifra, Lev. 20; Tosefta, Shabbat, Ch. 1. C. G.

הוריות י״ב א:י׳-י״א

אמר רבי אמי האי מאן דבעי לידע אי מסיק שתיה אי לא ניתלי שרגא בעשרה יומי דבין ראש השנה ליום הכפורים בביתא דלא נשיב זיקא אי משיך נהוריה נידע דמסיק שתיה ומאן דבעי למיעבד בעיסקא ובעי למידע אי מצלח אי לא מצלח לירבי תרנגולא אי שמין ושפר מצלח

Horayot 12a:10-11

§ Apropos good omens, the Gemara cites a statement that Rabbi Ami said: This person who seeks to know if he will complete his year or if he will not, i.e., whether or not he will remain alive in the coming year, let him light a lamp, during the ten days that are between Rosh HaShana and Yom Kippur, in a house in which wind does not blow. If its light continues to burn, he knows that he will complete his year. And one who seeks to conduct a business venture and wishes to know if he will succeed or if he will not succeed, let him raise a rooster. If the rooster grows fat and healthy, he will succeed.

יורה דעה קע״ט:א׳

(א) שלא לכשף לעונן ולנחש. ובו י"ט סעיפים:

אין שואלין בחוזים בכוכבים ולא בגורלות: הגה משום שנאמר תמים תהיה עם ה' אלקיך (ב"י בשם תוספות דע"פ ובשם ספרי) וכ"ש דאסור לשאול בקוסמים ומנחשים ובמכשפים (פסקי מהרא"י סי' צ"ו):

Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 179:1

...

6. Navi Sheker

דברים י״ג:ב׳-ו׳

(ב) כִּֽי־יָק֤וּם בְּקִרְבְּךָ֙ נָבִ֔יא א֖וֹ חֹלֵ֣ם חֲל֑וֹם וְנָתַ֥ן אֵלֶ֛יךָ א֖וֹת א֥וֹ מוֹפֵֽת׃ (ג) וּבָ֤א הָאוֹת֙ וְהַמּוֹפֵ֔ת אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר אֵלֶ֖יךָ לֵאמֹ֑ר נֵֽלְכָ֞ה אַחֲרֵ֨י אֱלֹקִ֧ים אֲחֵרִ֛ים אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יְדַעְתָּ֖ם וְנָֽעָבְדֵֽם׃ (ד) לֹ֣א תִשְׁמַ֗ע אֶל־דִּבְרֵי֙ הַנָּבִ֣יא הַה֔וּא א֛וֹ אֶל־חוֹלֵ֥ם הַחֲל֖וֹם הַה֑וּא כִּ֣י מְנַסֶּ֞ה ה' אֱלֹֽהֵיכֶם֙ אֶתְכֶ֔ם לָדַ֗עַת הֲיִשְׁכֶ֤ם אֹֽהֲבִים֙ אֶת־ה' אֱלֹקֵיכֶ֔ם בְּכָל־לְבַבְכֶ֖ם וּבְכָל־נַפְשְׁכֶֽם׃ (ה) אַחֲרֵ֨י ה' אֱלֹקֵיכֶ֛ם תֵּלֵ֖כוּ וְאֹת֣וֹ תִירָ֑אוּ וְאֶת־מִצְוֺתָ֤יו תִּשְׁמֹ֙רוּ֙ וּבְקֹל֣וֹ תִשְׁמָ֔עוּ וְאֹת֥וֹ תַעֲבֹ֖דוּ וּב֥וֹ תִדְבָּקֽוּן׃ (ו) וְהַנָּבִ֣יא הַה֡וּא א֣וֹ חֹלֵם֩ הַחֲל֨וֹם הַה֜וּא יוּמָ֗ת כִּ֣י דִבֶּר־סָ֠רָה עַל־ה' אֱלֹֽקֵיכֶ֜ם הַמּוֹצִ֥יא אֶתְכֶ֣ם ׀ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֗יִם וְהַפֹּֽדְךָ֙ מִבֵּ֣ית עֲבָדִ֔ים לְהַדִּֽיחֲךָ֙ מִן־הַדֶּ֔רֶךְ אֲשֶׁ֧ר צִוְּךָ֛ ה' אֱלֹקֶ֖יךָ לָלֶ֣כֶת בָּ֑הּ וּבִֽעַרְתָּ֥ הָרָ֖ע מִקִּרְבֶּֽךָ׃

Deuteronomy 13:2-6

(2) If there appears among you a prophet or a dream-diviner and he gives you a sign or a portent, (3) saying, “Let us follow and worship another god”—whom you have not experienced—even if the sign or portent that he named to you comes true, (4) do not heed the words of that prophet or that dream-diviner. For the LORD your God is testing you to see whether you really love the LORD your God with all your heart and soul. (5) Follow none but the LORD your God, and revere none but Him; observe His commandments alone, and heed only His orders; worship none but Him, and hold fast to Him. (6) As for that prophet or dream-diviner, he shall be put to death; for he urged disloyalty to the LORD your God—who freed you from the land of Egypt and who redeemed you from the house of bondage—to make you stray from the path that the LORD your God commanded you to follow. Thus you will sweep out evil from your midst.

7. יציאת מצרים

דברים ו׳:כ׳-כ״ב

(כ) כִּֽי־יִשְׁאָלְךָ֥ בִנְךָ֛ מָחָ֖ר לֵאמֹ֑ר מָ֣ה הָעֵדֹ֗ת וְהַֽחֻקִּים֙ וְהַמִּשְׁפָּטִ֔ים אֲשֶׁ֥ר צִוָּ֛ה ה' אֱלֹקֵ֖ינוּ אֶתְכֶֽם׃ (כא) וְאָמַרְתָּ֣ לְבִנְךָ֔ עֲבָדִ֛ים הָיִ֥ינוּ לְפַרְעֹ֖ה בְּמִצְרָ֑יִם וַיּוֹצִיאֵ֧נוּ ה' מִמִּצְרַ֖יִם בְּיָ֥ד חֲזָקָֽה׃ (כב) וַיִּתֵּ֣ן ה' אוֹתֹ֣ת וּ֠מֹפְתִים גְּדֹלִ֨ים וְרָעִ֧ים ׀ בְּמִצְרַ֛יִם בְּפַרְעֹ֥ה וּבְכָל־בֵּית֖וֹ לְעֵינֵֽינוּ׃

Deuteronomy 6:20-22

(20) When, in time to come, your children ask you, “What mean the decrees, laws, and rules that the LORD our God has enjoined upon you?” (21) you shall say to your children, “We were slaves to Pharaoh in Egypt and the LORD freed us from Egypt with a mighty hand. (22) The LORD wrought before our eyes marvelous and destructive signs and portents in Egypt, against Pharaoh and all his household;

רמב"ן על שמות י״ג:ט״ז:א׳

ולכן יאמר הכתוב במופתים למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ (לעיל ח יח), להורות על ההשגחה, כי לא עזב אותה למקרים כדעתם ואמר (שם ט כט) למען תדע כי לה' הארץ, להורות על החידוש, כי הם שלו שבראם מאין ואמר (שם ט יד) בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ. להורות על היכולת, שהוא שליט בכל, אין מעכב בידו, כי בכל זה היו המצריים מכחישים או מסתפקים. אם כן האותות והמופתים הגדולים עדים נאמנים באמונת הבורא ובתורה כלה:
ובעבור כי הקב''ה לא יעשה אות ומופת בכל דור לעיני כל רשע או כופר, יצוה אותנו שנעשה תמיד זכרון ואות לאשר ראו עינינו, ונעתיק הדבר אל בנינו, ובניהם לבניהם, ובניהם לדור אחרון והחמיר מאד בענין הזה כמו שחייב כרת באכילת חמץ (לעיל יב טו) ובעזיבת הפסח (במדבר ט יג), והצריך שנכתוב כל מה שנראה אלינו באותות ובמופתים על ידינו ועל בין עינינו, ולכתוב אותו עוד על פתחי הבתים במזוזות, ושנזכיר זה בפינו בבקר ובערב, כמו שאמרו (ברכות כא.) אמת ויציב דאורייתא, ממה שכתוב (דברים טז ג) למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך, ושנעשה סכה בכל שנה:

Ramban on Exodus 13:16:1

(1) And for frontlets (totafot) between your eyes: This word does not have a known family (meaning etymologically it has no relation to any other word), but the masters of language (linguists) have thought to relate it to the expression, "and speak (hatef) to the South" (Ezekiel 21:2), "and my word would drip (titof) upon them" (Job 29:22) - which is a borrowed [usage] from "and from the mountains will drip (vehitifu) sweet wine" (Amos 9:13). [The verse is] saying that you should make the leaving of Egypt on your arm a sign and between your eyes a speech, that it should drip like dew upon its listeners. But our rabbis call something that is placed on one's head totafot, like they said (Shabbat 57a), "not with totafot and not with sanbutin." And Rabbi Abahu said (Shabbat 57a), "Which is totafot? [That which] surrounds from ear to ear." And they are the real masters of language, as they speak it and know it, and from them it is fitting to accept [their explanation]. And the verse says totafot (in the plural), and not totefet (in the singular) because they are [made up of] many compartments, as we have received [this tradition] about their form from our holy forefathers, who saw the prophets and the early ones making [them] like this all the way until Moshe, our teacher. And behold, the principle of this commandment is that we should place the written word of leaving Egypt on our arm and head, which correspond to the heart and the head that are the dwelling places of thought. And behold, we write the 'Kadesh' section (Exodus 13:1-10) and 'Vehaya ki yeviekha' (Exodus 13:11-17) in the totafot, because of this commandment that we have been commanded about them, to make the leaving of Egypt totafot between your eyes. And in the 'Shema' section (Deuteronomy 6:4-9) and 'Vehaya eem shemoa', (Deuteronomy 11:13-22), we are commanded that we also make the commandments totafot, as it is written (Deuteronomy 6:6), "And these words which I command you today shall be on your hearts and they will be totafot between your eyes." And therefore we write these two sections in the totafot, which are the commandment of unifying [God] and the memory of all of the commandments and their punishments and rewards and all of the basis for faith. And it stated about the one of the arm, "and it shall be a sign upon your arm, and they expounded upon it (Menachot 36b), "It is [on] the left [arm] towards which the heart veers." And according to the true path, that which the verse stated, "Because of this, did God do for me," is just like, "this is my God and I will adorn Him" (Exodus 15:2), to say that because of His name and His honor, did He do this for us and took us out of Egypt. "And this will be a sign" upon the forearm of your strength is like the explanation of "You are the glory of their strength" (Psalms 89:18). And behold, the sign is like the sign of circumcision and Shabbat. And because all is included in its general rule, our forefathers copied the sign on the hand from Moshe - from the mouth of the All powerful - that it be one compartment, as is the matter that the verse stated (Song of Songs 5:1), "my sister (achoti), my bride (kallah)," because it unifies (mitachedet) and is composed (kelullah) of thirty-two paths; and it is written (Song of Songs 2:6), "And his left is under my head." And it states, "and for a memory between your eyes," that he should place them on the place of memory between the eyes which is the beginning of the brain. And that is the beginning point of memory and where forms are stored after they separate from being in front of him. And the expression, "between your eyes," is that it be in the middle of the head and not to one side; or since there are [found] the roots of the eyes, and from there is seeing. And so [too] (Deuteronomy 14:1), "do not place a baldness between your eyes for the dead." And to explain this, it went back and stated, "and for totafot," to elucidate that the commandment is not between the eyes below, but [rather] at the top of the head are they placed, like totafot. And it states a plural expression, as there are many compartments, as we have received [in our tradition]. And now I will tell you a general rule about the explanation of many commandments. Behold, from the time of there being idolatry in the world - from the days of Enosh - the opinions about faith started to blur. Some of them deny the fundamental principle and say that the world is prior [to God's creation] and 'they rejected God and say, "It is not Him.'" And some reject His knowledge of particulars - 'And they say, "How can He know, and is there knowledge to the most High?"' And some of them concede His knowledge but reject His oversight, and 'they make man to be like the fish of the sea,' that God not supervise them and there not be punishments and reward with them at all - they say, '"The Lord has abandoned the Earth."' And when God favors a certain community or individual and does a wonder for them by changing the custom of the world and its nature, the nullification of these opinions becomes clear to everyone. As the amazing wonder teaches that there is a God in the world who innovated it, and knows and supervises and is able [to do whatever He wants]. And when this wonder is first proclaimed by the mouth of a prophet, the truth of prophecy also becomes clear from it - that God speaks with man and reveals His secret to His servants, the prophets. And with this, all of the Torah is established. And therefore the verse states about the wonders (Exodus 8:18), "so that you will know that I am the Lord in the midst of the Earth," to teach about [His] supervision, that He did not leave it to happenstance, as per their opinion. And it stated (Exodus 9:29), "so that you will know that to the Lord is the Earth," to teach about [His] innovation [of the Earth] - since they are His, as He created them from nothing. And it stated (Exodus 9:14), "in order that you will know that there is none like Me in the whole Earth," to teach about His ability, that He is the Decider about everything - there is no one that stops Him. As the Egyptians rejected or were in doubt about all of this. If so, the great signs and wonders were trustworthy witnesses about faith in the Creator and about the entire Torah. And since the Holy One, blessed be He, will not do a sign and wonder in each generation in front of the eyes of each evildoer or heretic, He commanded us that we should always make a memorial and a sign to that which our eyes saw. And we should copy this thing for our children, and their children for their children, and their children for the last generation. And [the Torah] was very strict about this, such that it made one liable for cutting off, for eating of chamets (Exodus 12:15), and for leaving the Pesach sacrifice (Numbers 9:13). And it required that we write all that was shown to us of signs and wonders upon our arms and upon our eyes, and also to write them at the entrances to houses in mezuzot. And [it required] that we mention it with our mouths, in the morning and in the evening, as the sages said (Berakhot 21a), "[The blessing that mentions the leaving of Egypt and begins,] 'true and solid' is [an obligation from] the Torah," from that which is written (Deuteronomy 16:3), "in order that you remember the day of your leaving the land of Egypt all the days of your life." And [it required] that we make a Sukkah booth every year. And so [too], many commandments in memory of the leaving of Egypt, are similar to these. And all of it is to be a testimony for us for all of the generations about the wonders, that they not be forgotten; and that there not be an opening for the heretic to speak and reject faith in God. As one who buys a mezuzah for one zuz and affixes it to his entrance and has intent for its matter, has already conceded to [God's] innovation [of the Earth] and to the knowledge of the Creator and His supervision, and also to prophecy. And [such a person] believes in all of the outlines of the Torah, besides conceding that the kindness of the Creator to those who do His will is very great - as He took us out of Egypt, from that slavery to freedom and great honor in the merit of their forefathers that desired to fear His name. And therefore they said (Avot 2:1), "Be careful with a light commandment as with a weighty one," since they are all very desirable and beloved - as through them a person concedes to his God all the time. And the intention of all the commandments is that we believe in our God and concede to Him that He is our Creator. And that is the intention of provenance, as we have no other explanation for the first provenance - and the highest God only desires the lower beings, so that man should know and concede to his God that He created him. And the intention of raising of the voice in prayer and the intention of synagogues and the merit of communal prayer is that there be a place for people to gather and concede to God that He created them and makes them exist, and to publicize this and to say in front of Him, "We are Your creatures." And this is the intention of what they said, may their memory be blessed (Yerushalmi Taanit 2:5), "'And they called to God with strength' (Jonah 3:8) - from here you learn that prayer requires [an audible] voice; the brazen is victorious over the timid (See Arukh's entry on chatzaf). And from the great public miracles, a person can [also] concede to hidden miracles, which constitute the foundation of the entire Torah. As a person does not have a share in the Torah of Moshe, our teacher, until we believe that all of the things and events we [encounter] are all miracles [and] there is no nature or custom of the world with them, whether with regard to the many or to the individual. But rather, if one does the commandments, his reward will bring him success and if the transgresses them, his punishment will cut him off - everything is the decree of the Most High, as I have already mentioned (Ramban on Genesis 17:1, and Exodus 6:2). And hidden miracles regarding the many become publicized when they come from the objectives of the Torah in [the form] of the blessings and the curses, as the verse stated (Deuteronomy 29:23-24), "All the nations will say, 'Why did the Lord do thus to this land?'[...] They will say, 'Because they forsook the covenant of the Lord, God of their fathers," such that it will be publicized to all of the nations that it is from the Lord, as their punishment. And regarding the fulfillment [of the commandments], it states (Deuteronomy 28:10), "And all of the peoples of the land will see that the name of the Lord is called upon you and they will fear from you.'" And I will explain this more with God's help (Ramban on Leviticus 26:11).

8. Eliyahu on Har HaCarmel

מלכים א י״ט:א׳-ב׳

(א) וַיַּגֵּ֤ד אַחְאָב֙ לְאִיזֶ֔בֶל אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה אֵלִיָּ֑הוּ וְאֵ֨ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר הָרַ֛ג אֶת־כָּל־הַנְּבִיאִ֖ים בֶּחָֽרֶב׃ (ב) וַתִּשְׁלַ֤ח אִיזֶ֙בֶל֙ מַלְאָ֔ךְ אֶל־אֵלִיָּ֖הוּ לֵאמֹ֑ר כֹּֽה־יַעֲשׂ֤וּן אֱלֹקִים֙ וְכֹ֣ה יוֹסִפ֔וּן כִּֽי־כָעֵ֤ת מָחָר֙ אָשִׂ֣ים אֶֽת־נַפְשְׁךָ֔ כְּנֶ֖פֶשׁ אַחַ֥ד מֵהֶֽם׃

I Kings 19:1-2

(1) When Ahab told Jezebel all that Elijah had done and how he had put all the prophets to the sword, (2) Jezebel sent a messenger to Elijah, saying, “Thus and more may the gods do if by this time tomorrow I have not made you like one of them.”

רלב"ג על מלכים א י״ט:א׳:א׳

(א) את כל אשר עשה אליהו. הוא מה שעשה להוריד האש על העולה בדרך שאכלה העולה והעצים והאבנים והמים אשר בתעלה לחכה לבחון כי ה' הוא האלקי' ומה שעשה מהבאת המטר:

Ralbag on I Kings 19:1:1

...

ברית בין הבתרים .9

בראשית ט״ו:ב׳-י׳

(ב) וַיֹּ֣אמֶר אַבְרָ֗ם אדושם ה' מַה־תִּתֶּן־לִ֔י וְאָנֹכִ֖י הוֹלֵ֣ךְ עֲרִירִ֑י וּבֶן־מֶ֣שֶׁק בֵּיתִ֔י ה֖וּא דַּמֶּ֥שֶׂק אֱלִיעֶֽזֶר׃ (ג) וַיֹּ֣אמֶר אַבְרָ֔ם הֵ֣ן לִ֔י לֹ֥א נָתַ֖תָּה זָ֑רַע וְהִנֵּ֥ה בֶן־בֵּיתִ֖י יוֹרֵ֥שׁ אֹתִֽי׃ (ד) וְהִנֵּ֨ה דְבַר־ה' אֵלָיו֙ לֵאמֹ֔ר לֹ֥א יִֽירָשְׁךָ֖ זֶ֑ה כִּי־אִם֙ אֲשֶׁ֣ר יֵצֵ֣א מִמֵּעֶ֔יךָ ה֖וּא יִֽירָשֶֽׁךָ׃ (ה) וַיּוֹצֵ֨א אֹת֜וֹ הַח֗וּצָה וַיֹּ֙אמֶר֙ הַבֶּט־נָ֣א הַשָּׁמַ֗יְמָה וּסְפֹר֙ הַכּ֣וֹכָבִ֔ים אִם־תּוּכַ֖ל לִסְפֹּ֣ר אֹתָ֑ם וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ כֹּ֥ה יִהְיֶ֖ה זַרְעֶֽךָ׃ (ו) וְהֶאֱמִ֖ן בַּֽה' וַיַּחְשְׁבֶ֥הָ לּ֖וֹ צְדָקָֽה׃ (ז) וַיֹּ֖אמֶר אֵלָ֑יו אֲנִ֣י ה' אֲשֶׁ֤ר הוֹצֵאתִ֙יךָ֙ מֵא֣וּר כַּשְׂדִּ֔ים לָ֧תֶת לְךָ֛ אֶת־הָאָ֥רֶץ הַזֹּ֖את לְרִשְׁתָּֽהּ׃ (ח) וַיֹּאמַ֑ר אדושם ה' בַּמָּ֥ה אֵדַ֖ע כִּ֥י אִֽירָשֶֽׁנָּה׃ (ט) וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו קְחָ֥ה לִי֙ עֶגְלָ֣ה מְשֻׁלֶּ֔שֶׁת וְעֵ֥ז מְשֻׁלֶּ֖שֶׁת וְאַ֣יִל מְשֻׁלָּ֑שׁ וְתֹ֖ר וְגוֹזָֽל׃ (י) וַיִּֽקַּֽח־ל֣וֹ אֶת־כָּל־אֵ֗לֶּה וַיְבַתֵּ֤ר אֹתָם֙ בַּתָּ֔וֶךְ וַיִּתֵּ֥ן אִישׁ־בִּתְר֖וֹ לִקְרַ֣את רֵעֵ֑הוּ וְאֶת־הַצִפֹּ֖ר לֹ֥א בָתָֽר׃

Genesis 15:2-10

(2) But Abram said, “O Lord GOD, what can You give me, seeing that I shall die childless, and the one in charge of my household is Dammesek Eliezer!” (3) Abram said further, “Since You have granted me no offspring, my steward will be my heir.” (4) The word of the LORD came to him in reply, “That one shall not be your heir; none but your very own issue shall be your heir.” (5) He took him outside and said, “Look toward heaven and count the stars, if you are able to count them.” And He added, “So shall your offspring be.” (6) And because he put his trust in the LORD, He reckoned it to his merit. (7) Then He said to him, “I am the LORD who brought you out from Ur of the Chaldeans to assign this land to you as a possession.” (8) And he said, “O Lord GOD, how shall I know that I am to possess it?” (9) He answered, “Bring Me a three-year-old heifer, a three-year-old she-goat, a three-year-old ram, a turtledove, and a young bird.” (10) He brought Him all these and cut them in two, placing each half opposite the other; but he did not cut up the bird.

רש"י על בראשית ט״ו:ה׳:א׳

ויוצא אתו החוצה. לְפִי פְּשׁוּטוֹ הוֹצִיאוֹ מֵאָהֳלוֹ לַחוּץ לִרְאוֹת הַכּוֹכָבִים, וּלְפִי מִדְרָשׁוֹ אָמַר לוֹ צֵא מֵאִצְטַגְנִינוּת שֶׁלְּךָ שֶׁרָאִיתָ בַּמַּזָּלוֹת שֶׁאֵינְךָ עָתִיד לְהַעֲמִיד בֵּן, אַבְרָם אֵין לוֹ בֵן, אֲבָל אַבְרָהָם יֵשׁ לוֹ בֵן, שָׂרַי לֹא תֵלֵד, אֲבָל שָׂרָה תֵלֵד; אֲנִי קוֹרֵא לָכֶם שֵׁם אַחֵר וְיִשְׁתַּנֶּה הַמַּזָּל.

Rashi on Genesis 15:5:1

ויוצא אתו החוצה AND HE BROUGHT HIM FORTH OUTSIDE — Its real meaning is: He brought him outside his tent so that he could look at the stars. Its Midrashic explanation is: Go forth from (give up) your astrological speculations — that you have seen by the planets that you will not raise a son; Abram indeed may have no son but Abraham will have a son: Sarai may not bear a child but Sarah will bear. I will give you other names, and your destiny (מזל planet, luck) will be changed. Another explanation: He brought him forth from the terrestrial sphere, elevating him above the stars, and this is why He uses the term הבט ‘‘look”, when He said “look at the heavens” — for this word signifies looking from above downward (Genesis Rabbah 44:12).

רמב"ן על בראשית ט״ו:ז׳:א׳

(א) אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרשתה...ולכן אמר במה אדע כי אירשנה ואינו כשאלת "מה אות" (מלכים ב כ ח) וגם הקדוש ברוך הוא לא עשה עמו כשאר האותות להראות לו אות או מופת בדבר נפלא אבל בקש אברהם שידע ידיעה אמיתית שיירשנה ולא יגרום חטאו או חטא זרעו למנעה מהם או שמא יעשו הכנענים תשובה ויקיים בהם רגע אדבר על גוי ועל ממלכה לנתוש ולנתוץ להאביד ושב הגוי ההוא מרעתו ונחמתי על הרעה (ירמיהו יח ז) והקדוש ברוך הוא כרת עמו ברית שיירשנה על כל פנים

Ramban on Genesis 15:7:1

...

10. Shabbos

שמות ל״א:ט״ז-י״ז

(טז) וְשָׁמְר֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶת־הַשַּׁבָּ֑ת לַעֲשׂ֧וֹת אֶת־הַשַּׁבָּ֛ת לְדֹרֹתָ֖ם בְּרִ֥ית עוֹלָֽם׃ (יז) בֵּינִ֗י וּבֵין֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל א֥וֹת הִ֖וא לְעֹלָ֑ם כִּי־שֵׁ֣שֶׁת יָמִ֗ים עָשָׂ֤ה ה' אֶת־הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת־הָאָ֔רֶץ וּבַיּוֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔י שָׁבַ֖ת וַיִּנָּפַֽשׁ׃ (ס)

Exodus 31:16-17

(16) The Israelite people shall keep the sabbath, observing the sabbath throughout the ages as a covenant for all time: (17) it shall be a sign for all time between Me and the people of Israel. For in six days the LORD made heaven and earth, and on the seventh day He ceased from work and was refreshed.

באר מים חיים, שמות ל״א:י״ז:א׳

(א) ביני ובין בני ישראל אות היא וגו' כי ששת ימים וגו' וביום השביעי וגו'. כלומר כי הם אינם צריכים כי אם לדורתם לדור תם שיהיו תמימים שיוכל הקדושה לחופף עליהם, אבל לא לעשות איזה דבר להמשיך הקדושה, כי ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם שיאיר עליהם הקדושה מאתי ולא יגרע מהם בשום פעם מצידי לבד, ולא מצדם כלל. והטעם כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ. כלומר רק ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ ועל כן גם הם מוכרחים לעשות כמוני לקיים הבריאה כנאמר. אבל וביום השביעי שבת שנפסק הבריאה, ועל כן גם הם מוכרחים שלא יכוונו לעשות בו שום עשיה כי הכל ממילא נעשה. ובשמירת שבת, בזה נזכרים ישראל לבחינת הבריאה כי עבור שבשבת ממילא מליא רישא דזעיר אנפין על כן נפסק הבריאה אז כנודע ליודעי מדע. ועל ידי זה ברית עולם הוא לידע ולהאמין בזה בחידוש העולם כי הוא ברא העולם בששת ימים. וגם אפילו לאותם שאינם יודעים כל הנזכר, מכל מקום על ידי קדושת שבת מבינים לכל הבריאה שששת ימים עשה וביום השביעי נח. ועל כן צריכים כולכם לעשות את השבת לדור תם שיופיע עליכם קדושה עליונה בכדי שיהיה זכרון למעשה בראשית והוא עילוי ותהלה ושבח גדול לבורא עולם כנודע.

Be'er Mayim Chaim, Exodus 31:17:1

...

11. Tefillin

דברים ו׳:ח׳-ט׳

(ח) וּקְשַׁרְתָּ֥ם לְא֖וֹת עַל־יָדֶ֑ךָ וְהָי֥וּ לְטֹטָפֹ֖ת בֵּ֥ין עֵינֶֽיךָ׃ (ט) וּכְתַבְתָּ֛ם עַל־מְזוּזֹ֥ת בֵּיתֶ֖ךָ וּבִשְׁעָרֶֽיךָ׃ (ס)

Deuteronomy 6:8-9

(8) Bind them as a sign on your hand and let them serve as a symbol on your forehead; (9) inscribe them on the doorposts of your house and on your gates.

משנה תורה, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה א׳:י״ג

(יג) סֵפֶר תּוֹרָה תְּפִלִּין וּמְזוּזוֹת שֶׁכְּתָבָן אֶפִּיקוֹרוֹס יִשָּׂרְפוּ. כְּתָבָן כּוּתִי אוֹ יִשְׂרָאֵל מוּמָר אוֹ מוֹסֵר בְּיַד אַנָּס אוֹ עֶבֶד אוֹ אִשָּׁה אוֹ קָטָן הֲרֵי אֵלּוּ פְּסוּלִין וְיִגָּנְזוּ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו ח) ״וּקְשַׁרְתָּם״ (דברים ו ט) ״וּכְתַבְתָּם״ כָּל שֶׁמֻּזְהָר עַל הַקְּשִׁירָה וּמַאֲמִין בָּהּ הוּא שֶׁכּוֹתֵב. נִמְצְאוּ בְּיַד אֶפִּיקוֹרוֹס וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מִי כְּתָבָן יִגָּנְזוּ. נִמְצְאוּ בְּיַד כּוּתִי כְּשֵׁרִים. וְאֵין לוֹקְחִין סְפָרִים תְּפִלִּין וּמְזוּזוֹת מִן הַכּוּתִים בְּיוֹתֵר עַל דְּמֵיהֶם שֶׁלֹּא לְהַרְגִּיל אוֹתָן לְגָנְבָן וּלְגָזְלָן:

Mishneh Torah, Tefillin, Mezuzah and the Torah Scroll 1:13

(13) A scroll of the Law, Tephillin, or Mezuzoth written by a heretic must be burnt. If written by a Samaritan, by a Jew converted to another faith, by one who surrenders Israelites to tyrants, by a slave, woman or minor, they are unfit for use, and must be hidden; for it is said, "And thou shalt bind them", "And thou shalt write them". The implication is that only that person is qualified to write them, who is charged with the duty of putting on Tephillin and believes in the obligation. If they are found in the possession of a heretic, and it is not known who wrote them, they should be hidden. If found in the possession of a Samaritan or non-Israelite, they are fit to be used. Scrolls of the Law, Tephillin and Mezuzoth are not to be bought from non-Israelites for more than their value, so as not to accustom the latter to steal these holy articles or take them by force.

מנחות ל״ו ב:ה׳

נפקא ליה מהיכא דנפקא ליה לר' עקיבא דתניא ר' עקיבא אומר יכול יניח אדם תפילין בשבתות ובימים טובים ת"ל (שמות יג, טז) והיה לאות על ידך ולטוטפת בין עיניך מי שצריכין אות יצאו שבתות וימים טובים שהן גופן אות

Menachot 36b:5

The Gemara answers: Rabba bar Rav Huna derives the exemption from the obligation to don phylacteries on Shabbat from a different source, the source where Rabbi Akiva derives it from, as it is taught in a baraita that Rabbi Akiva says: One might have thought that a person should don phylacteries on Shabbatot and Festivals. To counter this, the verse states: “And it shall be for a sign for you on your arm, and for a remembrance between your eyes, so that God’s law shall be in your mouth; for with a strong arm God brought you out of Egypt” (Exodus 13:9). This teaches that the obligation to don phylacteries applies when the Jewish people require a sign to assert their status as God’s nation, i.e., during the week. This serves to exclude Shabbatot and Festivals, as they themselves are signs of the Jewish people’s status as God’s nation and a remembrance of the exodus from Egypt. Consequently, no further sign is required on these days.

ברכות הודאה .12

ברכות נ״ט א:י״ב

אמר רבי יהושע בן לוי הרואה את הקשת בענן צריך שיפול על פניו שנאמר כמראה הקשת אשר יהיה בענן וגו׳ ואראה ואפל על פני לייטי עלה במערבא משום דמחזי כמאן דסגיד לקשתא אבל ברוכי ודאי מברך מאי מברך ברוך זוכר הברית במתניתא תנא רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא אומר נאמן בבריתו וקיים במאמרו אמר רב פפא הלכך נימרינהו לתרוייהו ברוך זוכר הברית ונאמן בבריתו וקיים במאמרו:

Berakhot 59a:12

Rabbi Alexandri said that Rabbi Yehoshua ben Levi said: Thunder was created only to impose fear and straighten the crookedness of the heart, as it is stated: “And God has so made it, that men should fear before Him” (Ecclesiastes 3:14). And Rabbi Alexandri said that Rabbi Yehoshua ben Levi said: One who sees a rainbow in a cloud must fall upon his face, as it is stated: “As the appearance of the bow that is in the cloud in the day of rain, so was the appearance of the brightness round about. This was the appearance of the likeness of the glory of the Lord. And when I saw it, I fell upon my face” (Ezekiel 1:28). The colors of the rainbow symbolize the glory of God and one may not stare at them. Yet, in the West, Eretz Yisrael, they would curse one who fell upon his face when seeing a rainbow because it appears as one who is bowing to the rainbow. As far as blessing is concerned, however, all agree that one certainly recites a blessing. What blessing does one recite? Blessed…Who remembers the covenant with Noah. It was taught in a baraita that Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yoḥanan ben Beroka, says that the blessing is: Blessed…Who is faithful to His covenant and fulfills His word. Rav Pappa said: Therefore we will say them both combined: Blessed…Who remembers the covenant and is faithful to His covenant and fulfills His word.

רש"י על ברכות נ״ט א:י״ב:א׳

צריך שיפול על פניו - לפי שהוא מראה כבוד ה':

Rashi on Berakhot 59a:12:1

...

שיטה מקובצת על ברכות נ״ט א:י״ב:א׳

הילכך נימרינהו לכולהו. ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם זוכר הברית ונאמן בבריתו וקים במאמרו - ואין לה שום חתימה:

Shita Mekubetzet on Berakhot 59a:12:1

...

ספר מצוות גדול, עשין כ״ז

(ט) ברכות ההודאה והבקשה

[בתחילת המשנה דף נ״ד ובגמ׳ דף נ״ד] הרואה מקום שנעשה בו ניסים לישראל כגון ים סוף ומעברות הירדן אומר ברוך אתה ה׳ אלקינו מלך העולם שעשה נסים לאבותינו במקום הזה. וכן בכל מקום שנעשה בו נס לרבים אבל כל מקום שנעשה בו נס ליחיד אותו היחיד ובנו ובן בנו מברך שעשה לי נס ולאבותי במקום הזה ועיקר דבר זה בירושלמי דפ׳ הרואה הרואה גוב אריות וכבשן האש מברך ברוך אתה ה׳ אלקינו מלד העולם שעשה ניסים לצדיקים במקום הזה ... וכן ישנו בירושלמי הרואה בריות טובות ומתוקנות ביותר ואילנות טובות אומר בירושלמי אפי׳ סוס נאה וחמור נאה מברך ברוך אתה ה׳ אלקינו מלך העולם שככה לו בעולמו. היוצא לשדה ולגנות בימי ניסן וראה אילנות פורחות וניצים עולים מברך ברוך אתה ה׳ אלקינו מלך העולם שלא חסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות כדי ליהנות מהם בני אדם. על הרוחות שנשבו בזעף ועל הברקים ועל הרעמי׳ מברך שכחו וגבורתו מלא עולם ומפרש בירושלמי אם בטרודין די בפעם אחת ואם במופסקים מברך על כל פעם ופעם פי׳ בטרודין שאין שם הפסק על ההרים ועל הגבעות ועל המדברות ועל הימים והנהרות הגדולות אם ראה אחד מהם לאחר שלשים יום מברך ברוך עושה מעשה בראשית הרואה את הים הגדול משלשים יום לשלשים יום או יותר מברך בא״י אמ״ה שעשה הים הגדול הרואה את הקשת בענן מברך ברוך אתה ה׳ אלקינו מלך העולם זוכר הברית נאמן בבריתו וקיים במאמרו

Sefer Mitzvot Gadol, Positive Commandments 27

...