(ו) וּמַהוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ. קֹדֶם שֶׁנּוֹלַד נֹחַ, לֹא כְּשֶׁהָיוּ זוֹרְעִין הָיוּ קוֹצְרִין, אֶלָּא הָיוּ זוֹרְעִין חִטִּים וְקוֹצְרִים קוֹצִים וְדַרְדָּרִים. כֵּיוָן שֶׁנּוֹלַד נֹחַ, חָזַר הָעוֹלָם לְיִשּׁוּבוֹ, קָצְרוּ מַה שֶּׁזָּרְעוּ, זוֹרְעִין חִטִּין וְקוֹצְרִין חִטִּין. שְׂעוֹרִים וְקוֹצְרִין שְׂעוֹרִים. וְלֹא עוֹד אֶלָּא עַד שֶׁלֹּא נוֹלַד נֹחַ עוֹשִׂין מְלָאכָה בִּידֵיהֶם לְכָךְ כְּתִיב וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ. נוֹלָד נֹחַ הִתְקִין לָהֶם מַחֲרֵשׁוֹת וּמַגָּלוֹת וְקַרְדֻּמּוֹת וְכָל כְּלֵי מְלָאכָה.
(6) What do the words in our work and in the toil of our hands (ibid.) imply? Prior to Noah’s birth, men did not reap what they sowed. They would sow wheat and reap thorns and thistles, but when Noah was born, the world reverted to normal: Wheat was sown and wheat was reaped; barley was sown and barley was reaped. Furthermore, prior to Noah’s birth, men performed all their labor by hand, as it is written: And in the toil of our hands, but after Noah was born, plows, scythes, axes, and other implements were introduced.
(ד) בדרתיו. מהו בדרתיו, רבי יוחנן אמר, בדורותיו ולא בדורות אחרים, וריש לקיש אמר, בדורותיו וכל שכן בדורות אחרים טולמ"ד ולא בדורות אחרים הפירוש הוא שאם היה בדורות צדיקים לא היתה צדקתו שלו נחשבת, ולמ"ד וכש"כ בדורות אחרים הכונה שאם היה בדורות של צדיקים היה לומד ממדותיהם, בעוד שעתה רואה אך במעשה הרשעים.
ולא נתבאר מי דחקו לר' יוחנן לפרש לגנאי בעוד שאפשר לפרש לשבח, וי"ל דר"י לשיטתיה במ"ר אמר שם דנח מחוסר אמנה היה שלא האמין במבול ולכן לא בא אל התבה כל זמן שלא שטף המבול, יעוי"ש דלמד כן, א"כ לדידיה באמת לא היתה בו שלמות האמונה כמו בצדיקים זולתו, וא"כ קשה הלשון צדיק תמים היה בדורותיו, ולכן הסיב הלשון בדורותיו ולא בדורות אחרים להורות בזה על מניעת שלמות צדקתו, וע"ע מש"כ לקמן פסוק ט"ז אות כ"ב. –
ודע דמסדר התפלה למוסף דר"ה כפי הנראה הכריע כמ"ד בדרותיו לגנאי, שכן כתב שם, וגם את נח באהבה זכרת ותפקדהו בדבר ישועה ורחמים בהביאך את מי המבול לשחת כל בשר מפני רוע מעלליהם על כן זכרונו בא לפניך, והלשון על כן אינו מבואר על מה סובב ונמשך, אמנם אם מכוין להדרשא בדורותיו לגנאי יתפרש הלשון והענין שנח בזכות עצמו לא היה כדאי להפקד בדבר ישועה, ורק כשזכר הקב"ה מעשיהם הרעים של אנשי דורו זכר אותו לטובה, שלעומתם היה צדיק, ומוסב לפי"ז הלשון על כן אל הלשון מפני רוע מעלליהם. ולפי המבואר בירושלמי ע"ז פ"א ה"ב ובויק"ר ר"פ כ"ט דמסדר התפלה אתה זוכר הוא רב, וידוע דר' יוחנן קיבל מרב,.
(חולין צ"ה ב' ורמב"ם בהקדמה ליה"ח], א"כ אזיל ר' יוחנן בשיטת רב רבו. –
ומה שכתוב בדרותיו ולא בדורו, כתב בספורנו מפני שהיה במקצת דורי של מתושלח ושל למך, ולדעתי אין זה מספיק, שהרי כל אדם בהמשך ימי חייו יש לו דור כביר ממנו וצעיר ממנו לימים. ואמנם אפשר לומר דבא לשון זה לרמז מש"כ הרמב"ם במורה בפרק מ"ז מחלק שני, שאורך השנים של הדורות הראשונים שבתורה היה רק ביחידים הנזכרים בתורה ושאר בני אדם בדורות ההם היו חיים בערך מספר השנים הרגילים אצלנו, יעו"ש, ורמב"ן ס"פ בראשית השיג עליו בדברים קשים, וממה שכתבנו יש סמוכים לדעת הרמב"ם, דלכן כתיב בנח בדורותיו, מפני שבאורך שנות חייו ראה כמה וכמה דורות מאנשים המונים שעברו, ובכולם אחז בצדקתו וישרו. .
(סנהדרין ק"ח א')
(ו) (בראשית ז, ז): וַיָּבֹא נֹחַ וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וגו', אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן נֹחַ מְחֻסָּר אֲמָנָה הָיָה, אִלּוּלֵי שֶׁהִגִּיעוּ הַמַּיִם עַד קַרְסֻלָּיו לֹא נִכְנַס לַתֵּבָה.
וְגַם אֶת נֹֽחַ בְּאַהֲבָה זָכַֽרְתָּ. וַתִּפְקְדֵֽהוּ בִּדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים בַּהֲבִיאֲךָ אֶת מֵי הַמַּבּוּל לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר מִפְּנֵי רֹֽעַ מַעַלְלֵיהֶם.
עַל כֵּן זִכְרוֹנוֹ בָּא לְפָנֶֽיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ לְהַרְבּוֹת זַרְעוֹ כְּעַפְרוֹת תֵּבֵל. וְצֶאֱצָאָיו כְּחוֹל הַיָּם.
כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶֽךָ וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֵת כָּל הַחַיָּה וְאֶת כָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה וַיַּעֲבֵר אֱלֹהִים רֽוּחַ עַל הָאָרֶץ וַיָּשֹֽׁכּוּ הַמָּֽיִם:
And No’ach too, You remembered with love, and [therefore] decreed for him a promise of deliverance and compassion, when You brought the flood-waters to destroy all flesh because of the wickedness of their deeds.
Therefore, his remembrance came before You, Adonoy, our God, to multiply his seed like the dust of the earth, and his descendants as the sand of the sea;
as it is written in Your Torah; “And God remembered No’ach and all the beasts and all the cattle that were with him in the Ark, and God caused a wind to pass over the earth, and the waters were calmed.”
(י) אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ (בראשית ו, ט), רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי יְהוּדָה אָמַר מָשָׁל לְשַׂר שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי בָנִים אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן אָמַר לַקָּטָן הַלֵּךְ עִמִּי וְאָמַר לַגָּדוֹל בּוֹא וְהַלֵּךְ לְפָנָי. כָּךְ אַבְרָהָם שֶׁהָיָה כֹּחוֹ יָפֶה (בראשית יז, א): הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים, אֲבָל נֹחַ שֶׁהָיָה כֹּחוֹ רַע, אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ.