Serach Bat Asher - More Sources
1א

(ו) וַיִּקְח֣וּ אֶת־מִקְנֵיהֶ֗ם וְאֶת־רְכוּשָׁם֙ אֲשֶׁ֤ר רָֽכְשׁוּ֙ בְּאֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן וַיָּבֹ֖אוּ מִצְרָ֑יְמָה יַעֲקֹ֖ב וְכָל־זַרְע֥וֹ אִתּֽוֹ׃ (ז) בָּנָ֞יו וּבְנֵ֤י בָנָיו֙ אִתּ֔וֹ בְּנֹתָ֛יו וּבְנ֥וֹת בָּנָ֖יו וְכָל־זַרְע֑וֹ הֵבִ֥יא אִתּ֖וֹ מִצְרָֽיְמָה׃ (ס)

(6) And they took their cattle, and their goods, which they had gotten in the land of Canaan, and came into Egypt, Jacob, and all his seed with him; (7) his sons, and his sons’ sons with him, his daughters, and his sons’daughters, and all his seed brought he with him into Egypt.

2ב

(יז) וּבְנֵ֣י אָשֵׁ֗ר יִמְנָ֧ה וְיִשְׁוָ֛ה וְיִשְׁוִ֥י וּבְרִיעָ֖ה וְשֶׂ֣רַח אֲחֹתָ֑ם וּבְנֵ֣י בְרִיעָ֔ה חֶ֖בֶר וּמַלְכִּיאֵֽל׃

(17) And the descendants of Asher: Imnah, and Ishvah, and Ishvi, and Beriah, and Serah their sister; and the sons of Beriah: Heber, and Malchiel.

3ג

(מד) בְּנֵ֣י אָשֵׁר֮ לְמִשְׁפְּחֹתָם֒ לְיִמְנָ֗ה מִשְׁפַּ֙חַת֙ הַיִּמְנָ֔ה לְיִשְׁוִ֕י מִשְׁפַּ֖חַת הַיִּשְׁוִ֑י לִבְרִיעָ֕ה מִשְׁפַּ֖חַת הַבְּרִיעִֽי׃ (מה) לִבְנֵ֣י בְרִיעָ֔ה לְחֶ֕בֶר מִשְׁפַּ֖חַת הַֽחֶבְרִ֑י לְמַ֨לְכִּיאֵ֔ל מִשְׁפַּ֖חַת הַמַּלְכִּיאֵלִֽי׃ (מו) וְשֵׁ֥ם בַּת־אָשֵׁ֖ר שָֽׂרַח׃ (מז) אֵ֛לֶּה מִשְׁפְּחֹ֥ת בְּנֵי־אָשֵׁ֖ר לִפְקֻדֵיהֶ֑ם שְׁלֹשָׁ֧ה וַחֲמִשִּׁ֛ים אֶ֖לֶף וְאַרְבַּ֥ע מֵאֽוֹת׃ (ס)

(44) The descendants of Asher according to their families: of Imnah, the family of the Imnites; of Ishvi, the family of the Ishvites; of Beriah, the family of the Beriites. (45) Of the sons of Beriah: of Heber, the family of the Heberites; of Malchiel, the family of the Malchielites. (46) And the name of the daughter of Asher was Serah. (47) These are the families of the sons of Asher according to those that were numbered of them, fifty and three thousand and four hundred.

4ד

הכתב והקבלה בראשית פרק מו

Yaakov Tzvi Mecklenburg, Germany, 1785-1865


(יז) ושרח אחתם. כתב רמב"ן (פנחס ושם בת אשר שרח) לא אמר בת אשר כי לא היתה בתו כ"א בת אשתו שהיתה לה מאיש אחר, וכת"א בת אשר בת אתת אשר, לכן אמר כאן ושרח אחותם, שהיתה אחותם, מן האם ולא מן האב, ע"ש. וכדבריו אמר בספר הישר (הביאו רוו"ה) אשת אשר היתה הדורם בת אבימאל בן עבר בן שרו, והיא הביאה עמה מעבר הנהר את שרח בתה, והיתה בת ג' שנים ותגדל הנערה בבית יעקב. והדברים תמוהים דא"כ איך נחשבה בכלל שש עשרה נפש שילדה זלפה ליעקב. ואף אם נדחוק לפרש ותלד שגדלה אותה זלפה, עדיין יקשה איך נחשבה בכלל שבעים נפש כיון שאינה מיוצאי ירך יעקב, וקרא אמר הבאים ליעקב יוצאי ירכו.

Haketav VeHakabala, Breishit 46


Serach their sister: The Ramban wrote (in Pinchas) that it is not written "the daughter of Asher" because she was not his daughter, rather his wife's daughter from another man...that is why it says "their sister", from the mother but not from the father. And as it is brought in the Sefer HaYashar, the wife of Asher was Haduram the daughter of Avimal...and she brought with her Serach her daugher who was 3 years old and she grew up in Yaakov's hom. This is hard for me to understand since she is counted as one of the 16 souls that Zilpah bore to Yaakov. And even if we say that Zilpah "bore" her because she brought her up, still this is difficult because she is counted as one of the 70 souls born to Yaakov and she was not actually one of his descendants and the Torah means that those "coming from Yaakov" refers to his [biological] descendants.

5ה

(טז) וַתִּקְרָ֛א אִשָּׁ֥ה חֲכָמָ֖ה מִן־הָעִ֑יר שִׁמְע֤וּ שִׁמְעוּ֙ אִמְרוּ־נָ֣א אֶל־יוֹאָ֔ב קְרַ֣ב עַד־הֵ֔נָּה וַאֲדַבְּרָ֖ה אֵלֶֽיךָ׃ (יז) וַיִּקְרַ֣ב אֵלֶ֔יהָ וַתֹּ֧אמֶר הָאִשָּׁ֛ה הַאַתָּ֥ה יוֹאָ֖ב וַיֹּ֣אמֶר אָ֑נִי וַתֹּ֣אמֶר ל֗וֹ שְׁמַע֙ דִּבְרֵ֣י אֲמָתֶ֔ךָ וַיֹּ֖אמֶר שֹׁמֵ֥עַ אָנֹֽכִי׃ (יח) וַתֹּ֖אמֶר לֵאמֹ֑ר דַּבֵּ֨ר יְדַבְּר֤וּ בָרִֽאשֹׁנָה֙ לֵאמֹ֔ר שָׁאֹ֧ל יְשָׁאֲל֛וּ בְּאָבֵ֖ל וְכֵ֥ן הֵתַֽמּוּ׃ (יט) אָנֹכִ֕י שְׁלֻמֵ֖י אֱמוּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אַתָּ֣ה מְבַקֵּ֗שׁ לְהָמִ֨ית עִ֤יר וְאֵם֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל לָ֥מָּה תְבַלַּ֖ע נַחֲלַ֥ת יְהוָֽה׃ (פ)

(16) Then cried a wise woman out of the city: ‘Hear, hear; say, I pray you, unto Joab: Come near hither, that I may speak with thee.’ (17) And he came near unto her; and the woman said: ‘Art thou Joab?’ And he answered: ‘I am.’ Then she said unto him: ‘Hear the words of thy handmaid.’ And he answered: ‘I do hear.’ (18) Then she spoke, saying: ‘They were wont to speak in old time, saying: They shall surely ask counsel at Abel; and so they ended the matter. (19) We are of them that are peaceable and faithful in Israel; seekest thou to destroy a city and a mother in Israel? why wilt thou swallow up the inheritance of the LORD?’

6ו

רד"ק שמואל ב פרק כ


(יט) שלמי אמוני ישראל - אני השלמתי נאמן לנאמן ע"י נגלה ארונו של יוסף למשה אני הגדתי ליעקב כי יוסף חי, ותימה הוא אם האריכה ימים כל כך סרח בת אשר אעפ"י שראינו שהאריכה ימים רבים שהרי נמנית עם באי מצרים ונמנית עם באי הארץ והיו שנותיה אז לפחות מאתים וחמשים שנה

Radak Shmuel II Ch. 20


7ז

(כד) וַיֹּ֤אמֶר יוֹסֵף֙ אֶל־אֶחָ֔יו אָנֹכִ֖י מֵ֑ת וֵֽאלֹהִ֞ים פָּקֹ֧ד יִפְקֹ֣ד אֶתְכֶ֗ם וְהֶעֱלָ֤ה אֶתְכֶם֙ מִן־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את אֶל־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֛ע לְאַבְרָהָ֥ם לְיִצְחָ֖ק וּֽלְיַעֲקֹֽב׃ (כה) וַיַּשְׁבַּ֣ע יוֹסֵ֔ף אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר פָּקֹ֨ד יִפְקֹ֤ד אֱלֹהִים֙ אֶתְכֶ֔ם וְהַעֲלִתֶ֥ם אֶת־עַצְמֹתַ֖י מִזֶּֽה׃

(24) And Joseph said unto his brethren: ‘I die; but God will surely remember you, and bring you up out of this land unto the land which He swore to Abraham, to Isaac, and to Jacob.’ (25) And Joseph took an oath of the children of Israel, saying: ‘God will surely remember you, and ye shall carry up my bones from hence.’

8ח

(יט) וַיִּקַּ֥ח מֹשֶׁ֛ה אֶת־עַצְמ֥וֹת יוֹסֵ֖ף עִמּ֑וֹ כִּי֩ הַשְׁבֵּ֨עַ הִשְׁבִּ֜יעַ אֶת־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר פָּקֹ֨ד יִפְקֹ֤ד אֱלֹהִים֙ אֶתְכֶ֔ם וְהַעֲלִיתֶ֧ם אֶת־עַצְמֹתַ֛י מִזֶּ֖ה אִתְּכֶֽם׃

(19) And Moses took the bones of Joseph with him; for he had surely sworn the children of Israel, saying: ‘God will surely remember you; and ye shall carry up my bones away hence with you.’

9ט

תורה תמימה קהלת פרק ט


טובה חכמה וגו' - דבר אחר טובה חכמה - זו חכמתה של סרח בת אשר מכלי קרב - של יואב, שנאמר (ש"ב כ') ותקרא אשה חכמה אל יואב), אמר לה, ואת מי היא, אמרה ליה, אנכי שלומי אמוני ישראל, אני היא שהשלמתי מנינן של ישראל במצרים) ואתה מבקש להמית עיר ואם בישראל, מדי ויען יואב ויאמר חלילה וגו' [שם]:

English

10י

שכל טוב (בובר) בראשית פרשת ויגש פרק מה סימן כו


כו) ויגדו לו. חסר יו"ד, לפי שהן בעצמם לא הגידו לו: לאמר. לומר ע"י סרח בת אשר

English

11יא

הדר זקנים על התורה בראשית פרק מה פסוק כו


(כו) ויגידו לו לאמר. מדרש מהו לאמר לפי שסרח בת אשר יצאה לקראתם ושמעה שהיו מדברים מן יוסף וכי הוא חי רצתה והקדימה והגידה ליעקב ואמר לה כן תחיי ומברכתו של צדיק עדיין היא חיה והיינו דאיתא בסדר עולם סרח בת אשר חיה לעולם:

English

12יב

שמות רבה (וילנא) פרשת שמות פרשה ה


יג [ד, ל - לא] וידבר אהרן את כל הדברים, עשה כמו שאמר הקדוש ברוך הוא ודבר הוא לך אל העם, ויעש האותות לעיני העם כמה שאמר למעלה, ויאמן העם, עשו כמו שאמר הקדוש ברוך הוא ושמעו לקולך, יכול לא האמינו עד שראו האותות, לא אלא וישמעו כי פקד ה' על השמועה האמינו ולא על ראיית האותות, ובמה האמינו על סימן הפקידה שאמר להם שכך היה מסורת בידם מיעקב שיעקב מסר את הסוד ליוסף ויוסף לאחיו ואשר בן יעקב מסר את הסוד לסרח בתו ועדיין היתה היא קיימת וכך אמר לה כל גואל שיבא ויאמר לבני פקוד פקדתי אתכם הוא גואל של אמת כיון שבא משה ואמר פקוד פקדתי אתכם מיד ויאמן העם, במה האמינו כי שמעו הפקידה הה"ד כי פקד ה' את בני ישראל וכי ראה את עניים ויקדו וישתחוו, ויקדו על הפקידה, וישתחוו על כי ראה את עניים.

English

13יג

שמות רבה (וילנא) פרשת בשלח פרשה כ


(דברים לד) ויקבור אותו בגי ומנין היה משה ידע היכן היה יוסף קבור, י"א סרח בת אשר הראה אותו והיה קבור בנילוס

English

14יד

פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) פיסקא יא - ויהי בשלח


[יב] ויקח משה את עצמות יוסף עמו (שם /שמות/ יג: יט). להודיע שבחו של משה, שכל ישר' /ישראל/ עסוקין בביזה ומשה עסוק בעצמות יוסף, הד' היא דכת' ויקח משה את עצמות יוסף עמו (שם /שמות י"ג/). מה הוא עמו, א"ר יוחנן עימו במחנה לויה. מי הודיע למשה איכן היה יוסף קבור, אמרו סרח בת אשר היתה באותו הדור אמרה למשה, משה בנילוס הנהר יוסף קבור. הלך משה ועמד לו על נילוס הנהר ואמר, יוסף יוסף הגיעה השעה שהקב"ה גואל את בניו, השכינה מעוכבת לך, ישר' מעוכבי' לך, ענני כבוד מעוכבין לך, אם מודיע את עצמך הרי יפה, ואם לאו הרי אנו נקיים משבועה שהשבעתה את אבותינו. מיד צף ועלה ארונו של יוסף. ויש או' נטל חרס וכתב עליו שם המפורש והשליכו ליאור, מיד צף ועלה ארונו של יוסף.

English

15טו

פרקי דרבי אליעזר (היגר) - "חורב" פרק מז


וכשבאו משה ואהרן אצל זקני ישראל ועשו האותות לעיניהם הלכו אצל סרח בת אשר אמרו לה בא אדם אחד אצלנו ועשה אותות לעינינו כך וכך, אמרה להם אין באותו ממש, אמרו לה והרי אמ' פקוד יפקוד אלהים אתכם, אמרה להם הוא האיש העתיד לגאול את ישראל ממצרים, שכן שמעתי מאבא פ"א פ"א פקוד יפקוד, מיד האמינו העם באלהיהם ובשלוחו, שנ' ויאמן העם וישמעו כי פקד ה' את עמו,

English

16טז

אוצר המדרשים (אייזנשטיין) אלפא ביתא דבן סירא עמוד 50


סרח בת אשר בעבור שאמרה ליעקב יוסף חי אמר לה יעקב זה הפה שבשרני על יוסף שהוא חי לא יטעום טעם מות

English

17יז

The Book of Jasher, p. 167, v. 92-98

A Hebrew midrash (Sefer HaYashar), named after the lost Book of Jasher mentioned in Samuel II 1:18


...they said to each other: "What shall we do in this matter before our father, fo if we come suddenly to him and tell him the matter, he will be greatly alarmed at our words and will not believe us...and they found Serach, daughter of Asher, going forth to meet them, and the damsel was very good and subtle and knew how to play upon the harp...they took her and gave her a harp, saying: "Go now before our father, and sit before him and strike upon the harp, and speak these words...and she came and sat near Jacob. And she played well and sang, and uttered in the sweetness of her words, "Joseph my uncle is living, and he rules throughout the land of Egypt, and is not dead". And she continud to repeat and utter these words, and Jacob heard her words and they were agreeable to him. He listened whilst she repeated them twice and trhice, and joy entered the heart of Jacob at the sweetness of her words and the spirit of G-d was upon him, and he knew all her words tbe true.

And Jacob blessed Serach when she spoke these words before him, and he said unto her, My daughter, may death never prevail over you, for you have revived my spirit..."

18יח

תלמוד בבלי מסכת סוטה דף יג עמוד א


ומנין היה יודע משה רבינו היכן יוסף קבור? אמרו: סרח בת אשר נשתיירה מאותו הדור, הלך משה אצלה, אמר לה: כלום את יודעת היכן יוסף קבור? אמרה לו: ארון של מתכת עשו לו מצרים וקבעוהו בנילוס הנהר, כדי שיתברכו מימיו. הלך משה ועמד על שפת נילוס, אמר לו: יוסף, יוסף, הגיע העת שנשבע הקדוש ברוך הוא שאני גואל אתכם, והגיעה השבועה שהשבעת את ישראל, אם אתה מראה עצמך - מוטב, אם לאו - הרי אנו מנוקין משבועתך, מיד צף ארונו של יוסף.

Talmud Bavli, Sotah, 13a


How did Moshe know where Yosef was buried? They said: “Serach bat Asher remains from that generation.” Moshe went to her and said: “Do you know where Yosef is buried?” She said: “The Egyptians buried him in an iron casket and placed it in the Nile so that its waters become blessed.” Moshe went and stood at the banks of the Nile. He said: “Yosef, Yosef, the time has come that the Holy One, blessed be He, swore that He would redeem them. The time has also come for the oath that Israel swore (to bury Yosef in the land of Israel). If you show yourself, well and good. If not, we are free from your oath.” Immediately, Yosef’s casket floated to the surface.

19יט

רש"ר הירש במדבר פרק כ:א


וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם. היא סיימה את שליחותה עלי אדמות. קברה בקדש יודיע לדור אחרון שלא הסתלקה מן העולם עד שלא היה הדור החדש מוכן לעתיד המובטח לו. במסע הארוך והעשיר בנסיונות קשים לא היו הנשים שותפות למעשי הבגידה בה', שבאו מתוך ייאוש. בשמחת לבב הן בטחו בה' וייחלו לו בהתמסרות, ולפיכך גזירת המיתה במדבר לא נגזרה על הנשים (מדרש רבה, במדבר כא, יא). ועתה אימהות וסבתות עמדו לעלות עם הדור החדש אל הארץ המובטחת, והן שמרו בליבן את הזכרון החי של העבר במצרים ושל המסע במדבר על פי ה', והן יכלו לרוות את נפש הנכדים והנינים מן המעיין הרוחני של חוויותיהן עם ה'. אכן נשי ישראל הקדימו להצטייד ברוח ישראל והיו חדורות בה עד לעומק נפשן, ועובדה זו ראויה להיות נזקפת לזכותה של מרים שהאירה לפניהן כנביאה

Rabbi S. R. Hirsch on Bamidbar 20:1


Miriam died there; and there, too she was buried. She had completed her mission on earth. Her grave in Kadesh might show future generations that she did not leave this world until the next generation was ready to enter into the future that had been promised to them. During Israel's long wanderings, filled with so many difficult experiences, the women were not implicated in the frequent incidents of defection born of despair. In happiness, the women did the most to preserve serene trust and persevering devotion to G-d. This, according to Midrash Rabbah Numbers 27:1, was the reason why the women were not included in the decree under which the entire old generation had to die out before the nation could enter the Promised Land. As a result, the women, as grandmothers and mothers, were able to go with the new generation when it entered the Promised Land for its new future, and to bring with them into that new future their personal recollections of their past in Egypt and of the momentous events they had witnessed in the wilderness under the protection and guidance of G-d. Thus they were given the opportunity to inspire their grandchildren and great-grandchildren with the spirit of the G-d-revealing experiences they themselves had witnessed. In fact these Jewish women were so deeply and thoroughly imbued with the Jewish spirit to the depths of their souls, and this may be ascribed in no small part to Miriam, who set them a shining example as a prophetess.

20כ

R. Soloveitchik in a eulogy for R. Chaim Heller (“Pleitat Sofreihem” in Divrei Hagut ve’Ha’aracha)


Why was it crucial that Serach play a role in the redemption? The generation of the exodus witnessed signs and wonders on an unprecedented scale. Such excitement could easily lead to a sense that their generation represents true religious greatness and that nothing that came beforehand really matters. Yet this conclusion is false. Every generation, irrespective of its accomplishments, needs to turn to its elders for counsel and wisdom. The living example of someone who knew Yaakov Avinu was an invaluable resource for the generation of redemption. For the same reason, the blessing in the Amida refers to “the remnants of the scribes’” (על פליטת סופריהם) rather than simple ‘the scribes.” We want not only wise individuals but also those with memories of previous generations.

21כא

Kotzker Rebbe


Not all that is thought need be said, not all that is said need be written, not all that is written need be published, and not all that is published need be read.

22כב

Tamar Kadari: Serach, daughter of Asher: Midrash and Aggadah (Tamar Kadari teaches Midrash at Bar Ilan University)


The tradition of Serah’s immortality is also reflected in a narrative set in the time of the Rabbis, in which Serah appears in order to resolve a disagreement in the academy (bet-midrash). R. Johanan was sitting in the bet-midrash and expounding the verse (Ex. 14:22): “the waters forming a wall for them on their right and on their left.” How could the water become as a wall? R. Johanan expounded that it was a sort of [impervious] net. Serah appeared and said: “I was there, and the water was not as a net, but as transparent windows” (Pesikta de-Rav Kahana 11:13). In this midrashic vignette, Serah is an extremely old woman who can testify, in the first person, to the miracle of the parting of the Reed Sea. In her wisdom, she is capable of comprehending, and participating in, the aggadic discussion conducted in the bet-midrash. Her statement is preferred to that of R. Johanan, since she has first-hand knowledge of the facts.