ובדרך רמז כל הפרשה תרמוז ענין האדם, וכמו שהתחילו לומר בה רז"ל (זהר חלק א קמז) ויצא יעקב היא הנפש בצאתה מעולם העליון, ונקרא יעקב על שם יצר הרע הכרוך כעקביו.
Using the exegetical approach of allusions we can interpret the entire episode as hinting to mankind. As our Sages say (Zohar 1,147), ויצא יעקב -- this refers to the departure of the soul from the higher world (i.e. in order to descend into a body). And this body is called יעקב on account of the evil urge which is tied to its heels (i.e. impossible to part from it).
ובדרך רמז כל הפרשה תרמוז ענין האדם, וכמו שהתחילו לומר בה רז"ל (זהר חלק א קמז) ויצא יעקב היא הנפש בצאתה מעולם העליון, ונקרא יעקב על שם יצר הרע הכרוך כעקביו.
If we look for allusions we can find that the whole paragraph alludes to man as a species. Zohar 1,147 understands the words ויצא יעקב as describing the soul when it first departs from the higher world and takes up residence within a body. This body is called יעקב on account of the evil urge which constantly tags along, at our heels, so to speak.
4
ואומרו מבאר שבע מקום שממנו יצאו הנשמות יקרא באר מים חיים, ושבעירמוז אל שבועת ה' אשר תשבע הנפש בצאתה שלא תעבור על דבר תורה (נדה ל:).
The words מבאר שבע, from "the well of the oath," is a reference to the source the souls come from which is known as "the well of living waters." The word שבע refers to the oath G'd makes every soul swear when it departs from heaven that it will not violate Torah laws while inside a human being (compare Niddah 30).
5
ואומר וילך חרנה על דרך אומרם ז"ל (סנהדרין צא:) כי יצר הרע יכנס באדם בצאתו מרחם אמו דכתיב (לעיל ד' ז') לפתח וגו'.
The words וילך חרנה are an allusion to the statement of our sages in Sanhedrin 91 that the evil urge enters man from the moment he leaves his mother's womb. This is based on Genesis 4,7 that "sin crouches at the entrance"
6
ואומרו ויפגע במקום כי צריך האדם להתפלל לה' שהוא מקומו של עולם שלא יעזבנו בידו.
The words ויפגע במקום are a reminder that man has to invoke G'd's help through prayer, G'd being the מקומו של עולם, the site of the universe.
7
ואומרו וילן שם כי בא השמש שצריך להתנהג כן עד לכתו מעולם הזה כשיעריב שמשו, והוא אומרם ז"ל (אבות פ"ב) אל תאמן בעצמך עד יום מותך.
When the Torah continued וילן שם כי בא השמש, this is a reminder that man has to conduct himself properly all his life until he dies, i.e. "until his sun sets." This is why our sages said in Avot 2,4: "do not be certain of your righteousness until the day you die."
8
ואומרו ויקח מאבני המקום על דרך אומרם ז"ל (ברכות ה:) וז"ל אמר ר' שמעון בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר הטוב וכו' ואם לאו יעסוק בתורה דכתיב (תהלים ד) אמרו בלבבכם והוא אומרו מאבני המקום פי' בניינו של עולם שהם דברי תורה, גם יתיחם להם אבני המקום שבהם נסקל ונרגם יצר הרע וכחותיו, והוא אומרם ז"ל (סוטה כא.) תורה מצלת מיצר הרע בין בזמן שעוסק בה בין בזמן שאינו עוסק בה.
The Torah continues: "He took from the stones of that site;" this is analogous to the statement by Rabbi Shimon ben Lakish in Berachot 5 that a person should constantly strive to provoke his good urge i.e. criticise himself by struggling against the evil urge. Should he fail to overcome his evil urge he should busy himself with Torah study as suggested by David in Psalms 4,5. When the Torah refers to מאבני המקום, that Jacob took from the stones of that site, this refers to the בנינו של עולם the building blocks by means of which the world is built, i.e. Torah. These words may also relate to the stones used to kill the evil urge and its representatives. This is what the Talmud means in Sotah 21 when we are told that Torah saves one from the evil urge not only when one is actively engaged in its study but even when one is temporarily not busy with Torah.
9
ואומרו וישם מראשותיו יכוין על דרך מה שאמר רשב"ל אם לא נצחו יקרא קריאת שמע שעל המטה שנאמר על משכבכם.
The Torah goes on: וישם מראשותיו, "he placed these stones under his head," to allude to the statement of Rabbi Shimon ben Lakish that when one fails to vanquish the evil urge one should resort to reciting the קריאת שמע which is recited at night, seeing David speaks of על משכבכם, on your bed, in Psalms 4,5.
10
ואומרו וישכב במקום ההוא יכוין למה שסיים רשב"ל לא נצחו יזכור לו יום המיתה, והוא אומרו וישכב שכיבה הידועה במקום הידוע דרך כל הארץ בית מועד לכל חי.
The words וישכב במקום ההוא he lay down in that place, allude to the final statement on the subject by Rabbi Shimon ben Lakish that if one fails to overcome one's evil urge one should think of the day when one is going to die. This is why the Torah preferred to use the word וישכב to the word ויישן, he slept, since that word implies a lying down from which one may not get up again. Having employed all those means to try and overcome one's evil urge one may be confident of success.
11
ואחר כל התנאים הללו מובטח הוא שינצח היצה"ר, ומעתה מבשרו הכתוב שיהיה ראוי לענף מענפי הנבואה שיגלה ה' אליו בחלום ידבר בו, וצא ולמד חלומותיו של ר' אלעזר בן ערך המובאים בספר הזוהר (ח"א קלט ובז"ח לך כה.).
After all this, the Torah shows that Jacob had become worthy of having a prophetic revelation in a dream. It is worth while to study the dreams of Rabbi Eleazar ben Arach which are recorded in the Zohar1,139 and in the Zohar Chadash לך לךsection 25.
12
והסולם הוא סוד נפש אדם ולהיות שבצאת נפש מאדם בשוכבו לא תעקר בהחלט מגופו של אדם אלא חלק ממנה בגוף, והוא אומרו מוצב ארצה וחלק מגיע השמימה, והעד על זה כשיהיה האדם ישן יקיץ על ידי התנועעות הגוף הישן ואם נפש האדם נפרדה והלכה לה לא תרגיש בהתנועעות הגוף אלא ודאי כי מוצבת ארצה וראשה מגיע השמימה פי' שאין מפסיק בינה ובין השמים, כיון שיצר הרע באדם אין, תגיע הנשמה לשמים.
The ladder is the mystical aspect of the human soul, something that is not entirely uprooted from the body at the time he is asleep. Part of that soul remains in the body. When the Torah speaks of the ladder being rooted in the ground with its head in the heavens, it refers to these two parts of the soul. The proof of all this is that when man sleeps he subsequently awakens by moving his sleeping body; if the entire soul had previously departed from him he would not be able to experience these motions of his body. The picture drawn for us by the Torah therefore is that of a sleeping person who is not detached from either heaven or earth but remains in contact with both. During his sleeep the evil urge is not able to act as a barrier between man and G'd seeing that part of man's soul is in direct contact with heaven.
13
ואומרו מלאכי אלהים עולים וגו' ירמוז אל בחינת מעשים טובים אשר ישתדל אדם בעולם הזה ויעלה באמצעותה אורות עליונים בשורש נשמתן והם נקראים בדבריהם ז"ל (זהר ח"א יח) מיין נוקבין להם יקרא מלאכי אלהים, וכן הוא במשנת חסידים (אבות פ"ד) העושה מצוה אחת קנה לו פרקליט אחד, ובעלות אלו ירדו מיין דכורין כי בהתעוררות התחתונים יתעוררו מים העליונים להשפיע אורות נוראים בסוד נשמתו, והוא אומרו ויורדים בו.
The מלאכים עולים ויורדים, the angels described as ascending and descending in Jacob's dream are an allusion to the good deeds which man attempts to perform in this world and which enable his soul to transmit light of a supernatural dimension to the source his soul emanates from. These are called מיין נוקבים, "feminine waters" in the Zohar 1,18. Another name for these lights is מלאכי אלוקים, "angels of G'd." In Avot 4,11 Rabbi Eliezer ben Yaakov calls the products of each good deed פרקליט, advocate. When these advocates rise heavenwards they in turn activate "masculine waters" to descend. [The concept is that just as there is an interaction between the waters in the heavens and those beneath on earth or below, without which nature cannot function and produce vegetation, there is a parallel process of a spiritual nature. In our Midrashim this interaction is compared to the sexual intercourse between man and woman which results in conception. Ed.] The Torah refers to that impact on what descends on man's soul in the words ויורדים בו, "they descend upon him."
14
ואומרו והנה ה' נצב פי' שממדרגה זו יעלה לנבואה עצמה ולא בחלום ידבר בו אלא תגלה עליו השכינה, ולזה תמצא שאמרו ז"ל (רמב"ם הל' תשובה פ"ה) על ישראל שלא הושלל אחד מהם מהנבואה וכולן מוכשרים לדבר זה:
The Torah continues והנה ה׳ נצב עליו to tell us that after such an interchange of spiritual forces man becomes capable of prophetic insights. This means that G'd will no longer speak to such a person onlyin a dream but that he will experience a divine revelation. Jacob's experience during that night then made every Jew in the future a potential vehicle for prophecy, for divine revelation. This is also mentioned by Maimonides who states in chapter 5 of his Hilchot Teshuvah that in principle not a single Israelite is unable to become a vessel for prophecy.
Click on the text above to navigate to Zohar 1, 147 and paste the text here.
and the words מבאר שבע allude to the place from which all souls depart, known as "the well of living waters." The word שבע refers to the oath G-d makes every soul swear when it departs from Heaven, that it will not transgress Torah laws while on Earth (see Niddah 30).
מכדי ימי טהרה כמה הוו שתין ושיתא דל שבוע ג' דאטבלינן לה פשו להו שתין נכי חדא שתין נכי חדא ותלתין וה' תשעין וד' הויין תשעין וחמש מאי עבידתייהו
אמר רב ירמיה מדפתי
כגון שבאת לפנינו בין השמשות דיהבינן לה טבילה יתירתא
ולב"ה דאמרי טבולת יום ארוך לא בעי טבילה ל"ה מאי עבידתייהו
עשרים ותמניא כדאמרן הך שבוע ה' מטבלינן כל ליליא וליליא אימר סוף נדה היא
י' שבועין למה לי
בתמניא ופלגא סגי
איידי דתנא פלגא דשבוע מסיק ליה ואיידי דתנא שבוע טמא תנא נמי שבוע טהור
והאיכא טבילת זבה
דלפני תשמיש קחשיב דלאחר תשמיש לא קחשיב
ולב"ש דחשיב דלאחר תשמיש ניחשוב נמי טבילת זבה
בלידה קמיירי בזיבה לא קמיירי
והאיכא יולדת בזוב
יולדת בזוב קחשיב זיבה גרידתא לא קחשיב
שבועתא קמא דאתיא לקמן ליטבלה ביומא דילמא כל יומא ויומא שלימו לה ספורים דידה
הא מני ר"ע היא דאמר
בעינן ספורים בפנינו
סוף שבוע קמא ליטבלה
חד בשבוע לא קמיירי
יומא קמא דאתיא לקמן ליטבלה דילמא שומרת יום כנגד יום היא
בזבה גדולה קמיירי בזבה קטנה לא קמיירי
ש"מ תלת ש"מ
ר"ע היא דאמר
בעינן ספורים בפנינו
וש"מ ר"ש היא דאמר
אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן שמא תבא לידי ספק
וש"מ
טבילה בזמנה מצוה
ורבי יוסי בר' יהודה אומר
דיה לטבילה באחרונה ולא אמרינן טבילה בזמנה מצוה
מתני׳ המפלת ליום מ' אינה חוששת לולד ליום מ"א תשב לזכר ולנקבה ולנדה
רבי ישמעאל אומר
יום מ"א תשב לזכר ולנדה יום פ"א תשב לזכר ולנקבה ולנדה שהזכר נגמר למ"א והנקבה לפ"א
וחכ"א
אחד בריית הזכר ואחד בריית הנקבה זה וזה מ"א
גמ׳ למה הוזכר זכר
אי לימי טומאה הא קתני נקבה ואי לימי טהרה
Click on the text above to navigate to Niddah 30, and paste the text here.
I am really confused about how I am supposed to do that...
ואומר וילך חרנה על דרך אומרם ז"ל (סנהדרין צא:) כי יצר הרע יכנס באדם בצאתו מרחם אמו דכתיב (לעיל ד' ז') לפתח וגו'.
The statement וילך חרנה should be understood along the lines of what our Sages say (Sanhedrin 91) that the evil urge enters a person from the moment he emerges from his mother's womb; as it says (ibid. 4:7) "sin crouches at the entrance, etc."
Sanhedrin 91:
וא"ל אנטונינוס לרבי נשמה מאימתי ניתנה באדם משעת פקידה או משעת יצירה א"ל משעת יצירה א"ל אפשר חתיכה של בשר עומדת שלשה ימים בלא מלח ואינה מסרחת אלא משעת פקידה אמר רבי דבר זה למדני אנטונינוס ומקרא מסייעו שנאמר (איוב י, יב) ופקודתך שמרה רוחי
And Antoninos said to Rabbi Yehuda HaNasi: From when is the soul placed in a person? Is it from the moment of conception or from the moment of the formation of the embryo, forty days after conception? Rabbi Yehuda HaNasi said to him: It is from the moment of the formation of the embryo. Antoninos said to him: That is inconceivable. Is it possible that a piece of meat could standfor even three days without salt as a preservative and would not rot? The embryo could not exist for forty days without a soul. Rather, the soul is placed in man from the moment of conception. Rabbi Yehuda HaNasi said: Antoninos taught me this matter, and there is a verse that supports him, as it is stated: “And Your Providence [pekudatekha] has preserved my spirit” (Job 10:12) indicating that it is from the moment of conception [pekida] that the soul is preserved within a person.
Genesis 4:7:
הֲל֤וֹא אִם־תֵּיטִיב֙ שְׂאֵ֔ת וְאִם֙ לֹ֣א תֵיטִ֔יב לַפֶּ֖תַח חַטָּ֣את רֹבֵ֑ץ וְאֵלֶ֙יךָ֙ תְּשׁ֣וּקָת֔וֹ וְאַתָּ֖ה תִּמְשָׁל־בּֽוֹ׃
Surely, if you do right, There is uplift. But if you do not do right Sin couches at the door; Its urge is toward you, Yet you can be its master.”
ואומרו ויפגע במקום כי צריך האדם להתפלל לה' שהוא מקומו של עולם שלא יעזבנו בידו.
The words ויפגע במקום indicate that a person has to daven to Hashem, because he is מקומו של עולם, the Omnipresent.
במקום is a geziras shov. A different time when the passuk says במקום it was reffering to Har Hamoriah. Here to it is reffering to Har Hamoriah.
ויפגע במקום AND HE LIGHTED UPON THE PLACE — Scripture does not mention which place, but by writing בַּמָקוֹם the place it refers to the place mentioned already in another passage, viz., Mount Moriah of which it is stated (Genesis 22:4) “And he saw the place (המקום) afar off”.
Scripture does not identify which place... Rashi is answering the question: The verse is written to explain, not to be indefinite. Why then does it not specify the place? Thus Rashi explains: “It refers to the place mentioned elsewhere.”
The words וילן שם כי בא השמש indicate that this struggle against the Yetzer HaRa is one in which a person must engage until he departs from this world, when his sun sets. This is why our Sages said (Avot 2:4) "Do not be certain of your righteousness until the day you die."
Who was Reish Lakish? Do an internet search, and briefly explain how his past history sheds light on his statement here.
He was a bandit and then he did Teshuva and became one of the greatest Amoraim of his time. Because of his past, he knew and really understood the struggle of overcoming the Yetzer Hara, This is why he wrote about the Yeter Hara in this Meforesh,
ואומרו ויקח מאבני המקום על דרך אומרם ז"ל (ברכות ה) וז"ל אמר ר' שמעון בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר הטוב וכו' ואם לאו יעסוק בתורה דכתיב (תהלים ד) אמרו בלבבכם והוא אומרו מאבני המקום פי' בניינו של עולם שהם דברי תורה, גם יתיחם להם אבני המקום שבהם נסקל ונרגם יצר הרע וכחותיו, והוא אומרם ז"ל (סוטה כא) תורה מצלת מיצר הרע בין בזמן שעוסק בה בין בזמן שאינו עוסק בה.
As for the statement, "He took from the stones of that site;" we can understand them as in line with the statement of our Sages (Berachos 5): "Rabbi Shimon ben Lakish said, "A person should constantly incite his Yetzer HaTov, etc., (i.e. against the Yetzer HaRa). If this does not succeed, he should busy himself with Torah study, as is stated (Tehillim 4:5), "say in your heart". This is indicated by the verse, מאבני המקום, that Yaakov took from the stones of that site. The meaning is, בנינו של עולם - the building blocks of the world, i.e. words of Torah. We can also say that המקום אבני - the stones of the place -- or the stones of Hashem -- that one can stone and kill the evil urge and its supporters. This is what the Talmud means (Sotah 21) "Torah saves one from the Yetzer HaRa, whether actively engaged in its study or not."
Click on the text above to navigate to Tehillim 4:5, and paste the text here.
How does that passuk serve as a jumping off point for the discussion in our text?
רִגְז֗וּ וְֽאַל־תֶּ֫חֱטָ֥אוּ אִמְר֣וּ בִ֭לְבַבְכֶם עַֽל־מִשְׁכַּבְכֶ֗ם וְדֹ֣מּוּ סֶֽלָה׃
So tremble, and sin no more; ponder it on your bed, and sigh.
There are many ways to overcome our Yetzer Hara and Reish Lakiesh goes through some ways in this Meforesh. The passuk in Tehillim is in a way asking how to overcome the Yetzer hara and Reish Lakiesh has the answer.
The Torah goes on, וישם מראשותיו, "he placed these stones under his head," to allude to the statement of Rabbi Shimon ben Lakish that when one fails to vanquish the evil urge one should resort to reciting the קריאת שמע which is recited at night, seeing David speaks of על משכבכם, on your bed (Psalms 4:5).
ואומרו וישכב במקום ההוא יכוין למה שסיים רשב"ל לא נצחו יזכור לו יום המיתה, והוא אומרו וישכב שכיבה הידועה במקום הידוע דרך כל הארץ בית מועד לכל חי.
The words וישכב במקום ההוא - he lay down in that place, alludes to Rabbi Shimon ben Lakish's final statement: "If he did not overcome his Yetzer HaRa, he should ponder his mortality."This is why the Torah used the word וישכב (instead of ויישן - he slept), since it implies "that lying down" in "that place," as is the way of all mortals, in the "Beit moed lechol chai."
Look in Iyov 30:23, for the phrase בֵּית מוֹעֵד לְכָל חָי. What does it mean?
the house assigned for all living.
ואחר כל התנאים הללו מובטח הוא שינצח היצה"ר, ומעתה מבשרו הכתוב שיהיה ראוי לענף מענפי הנבואה שיגלה ה' אליו בחלום ידבר בו, וצא ולמד חלומותיו של ר' אלעזר בן ערך המובאים בספר הזוהר (ח"א קלט ובז"ח לך כה.).
Following all these conditions, one who has accomplished these steps, is assured that he will triumph over his Yetzer HaRa. Thus the Torah informs him that he will become worthy of rising aloft on the wings of prophecy: that Hashem will appear to him and speak to him in a dream having a prophetic revelation in a dream. Take note of the dreams of Rabbi Eleazar ben Arach which are recorded in the Zohar (1,139 and in the Zohar Chadash לך לך section 25).
Using the search function above, search for "Rabbi Elazar ben Arach"+dreams and note down 1-2 incidents. I searched many times and wasnt able to find any of the incidents....
ואחר כל התנאים הללו מובטח הוא שינצח היצה"ר, ומעתה מבשרו הכתוב שיהיה ראוי לענף מענפי הנבואה שיגלה ה' אליו בחלום ידבר בו, וצא ולמד חלומותיו של ר' אלעזר בן ערך המובאים בספר הזוהר (ח"א קלט ובז"ח לך כה.).
After all this, the Torah shows that Jacob had become worthy of having a prophetic revelation in a dream. It is worth while to study the dreams of Rabbi Eleazar ben Arach which are recorded in the Zohar 1,139 and in the Zohar Chadash לך לך section 25.
והסולם הוא סוד נפש אדם ולהיות שבצאת נפש מאדם בשוכבו לא תעקר בהחלט מגופו של אדם אלא חלק ממנה בגוף, והוא אומרו מוצב ארצה וחלק מגיע השמימה, והעד על זה כשיהיה האדם ישן יקיץ על ידי התנועעות הגוף הישן ואם נפש האדם נפרדה והלכה לה לא תרגיש בהתנועעות הגוף אלא ודאי כי מוצבת ארצה וראשה מגיע השמימה פי' שאין מפסיק בינה ובין השמים, כיון שיצר הרע באדם אין, תגיע הנשמה לשמים.
The ladder represents the mystical aspect of the human soul. This is reflected in the fact that when the soul leaves the body while a person sleeps, it's not entirely uprooted from the body; rather, part of it remains within the body. This is what's meant by the description of the ladder as being rooted in the ground, while part reaches the Heavens. Proof of this is that when a person is asleep, he can be awoken by the movements of his sleeping body. If the entire soul had completely departed from the body, the sleeping person would sense these motions. Thus, this image of "being rooted in the ground, with her head reaching the Heavens," that there is no separation between the soul and Heaven. Therefore, a sleeping person is in contact with both Heaven and Earth. This is because while a person sleeps, his Yetzer Hara is nullified, and therefore his soul is able to have contact with Heaven.
ואומרו מלאכי אלהים עולים וגו' ירמוז אל בחינת מעשים טובים אשר ישתדל אדם בעולם הזה ויעלה באמצעותה אורות עליונים בשורש נשמתן והם נקראים בדבריהם ז"ל (זהר ח"א יח) מיין נוקבין להם יקרא מלאכי אלהים, וכן הוא במשנת חסידים (אבות פ"ד) העושה מצוה אחת קנה לו פרקליט אחד, ובעלות אלו ירדו מיין דכורין כי בהתעוררות התחתונים יתעוררו מים העליונים להשפיע אורות נוראים בסוד נשמתו, והוא אומרו ויורדים בו.
The מלאכים עולים ויורדים - the angels ascending and descending etc., hint to the good deeds a person exerts himself to perform in this world and by means of which his soul is able to to transmit light of the other dimensions (atzilus, briah...) to their soul-roots. These are called, in the worlds of Chazal, מיין נוקבים, "feminine waters" (Zohar 1:18). Another name for these lights is מלאכי אלוקים, "angels of G-d." And such is stated in Mishnas Chassidim (i.e. Avot 4:11) "One who does a single good deed acquires for himself a single פרקליט, advocate." When these advocates ascend, they stir up the "masculine waters" to descend. Because the "hisorerus hatachtonim" arouse the upper waters to pour down lights upon the depths of man's soul. This is what is indicated in the words ויורדים בו, "they descend upon him."
What phrase do you know from Tanya that resembles this discussion of "Mayin Nukvin" and "Mayin D'churin?
Type your answer here. Mayin Nukvin refferrs to womens. Mayin D'chorin reffers to men.
The words והנה ה׳ נצב עליו tell us that from this lofty level, man can even rise to the level of nevuah itself, not in a dream, but that the Shechinah will reveal itself to him. (The experience of Yaakov then, is what makes it possible) for our Sages say (Rambam, Hilchos Teshuvah 5), that no Jew is excluded from the potential for prophecy, that all of them are fitting for this experience.
Where, in Perek 41 of Tanya do you find this phrase?
Why do you think the Rebbe selected this as one of the 12 Pessukim?
Because when we realize how Hashem is really everywhere it is easier to do Mitzvos because we are with the king at every moment so we must act appropriately and follow what He says (Torah and Mitzvos).
והנה ה׳ ניצב עליו, ומלא כל הארץ כבודו, ומביט עליו
“And, behold, G‑d [Himself] stands over him,”3 and “The whole world is full only with His Glory,” and not only being omnipresent does He see everything, but moreover He scrutinizes him in particular,
ובוחן כליות ולב אם עובדו כראוי
and searches his reins and heart i.e., his innermost thoughts and emotions [to see] if he is serving Him as is fitting.
ועל כן צריך לעבוד לפניו באימה וביראה כעומד לפני המלך
Therefore, he must serve in His Presence with awe and fear (i.e., notes the Rebbe, not merely like one who is located in the King’s domain, but moreover) like one standing before the King.
What takeaway lessons do you personally relate to from this Or HaChaim?
Hashem is standing over me at all times. This is not in a way of fear and judgment but in a way of awe and love for Hashem who is our father.