קצר האביב / גרשון הכהן
הרוגע השאנן סחף כנראה את כולם, מבית המלוכה ועד אחרון האזרחים, פרט לירבעם. במעטפת הרוגע, השליכו יהבם על כוח צבאי שלא היה מעולם בידי בני ישראל: "ויהי לו אלף וארבע מאות רכב ושנים עשר אלף פרשים וינחם בערי הרכב ועם המלך בירושלים" (שם, י, כו). שלמה סטה כאן ממצוות התורה למלך: "רק לא ירבה לו סוסים ולא ישיב את העם מצרימה" (דברים יז, טז). בהקשר זה מצרים אינה רק מקום, היא מציינת רעיון ואורח חיים. אכן גם מבחינת הניסיון הצבאי ההיסטורי למדנו עד כמה, כוח צבאי רב עוצמה לכשעצמו, לא יצליח להיות תחליף לחברה מלוכדת, שיודעת לשם מה היא קיימת כחברה ועל מה היא מוכנה לחרף נפשה במלחמה. בממד הזה, שלמה פנה עורף לא רק לציווי התורה, אלא גם לאתוס עליו יוסדה מלכות אביו.
קרני אלדר / אל תגידו - עשו.
אני רואה את דוד בדמיון, והוא קל רגליים, ולוחם אמיץ. אני רואה גם את בנו, לעומתו, שמנמן ומתחכם. וכמה סימבולי שחטאו היחיד של דוד הוליד את ילד התאווה הזה. הוא העצמה של נקודת החולשה של אביו. דוד לא עמד ביצרו כשראה את בת שבע? אצל שלמה אין אפילו ניסיון לעמוד ביצר. דוד נפל עם אחת? אצל שלמה – תכפילו פי אלף.
אבל למה לבוא בתלונה לשלמה? הרי אנחנו מכירים את זה מספרי ההדרכה הבסיסיים ביותר להורים: אל תגידו, הוו דוגמה. אל תטיפו – עשו. ומי שנולד בחטא, ישכפל את החטא עד עולם. זוהי מהותו.