גרסינן בפ"ק דכריתות (ה:ב)... אמר אביי השתא דאמרת סימנא מלתא היא יהא איניש רגיל למיכל בריש שתא אתרוגא קרי רוביא כרתי סלקי ותמרי
רוביא פירש רש"י תלתן רוביא ירבו זכיותינו כרתי יכרתו כו' סלקי יסתלקו כו' תמרי יתמו כו' קרי מפני שממהר להיות גדל
ומזה רבו המנהגים כ"מ ומקום לפי מנהגו כמו באשכנז שרגילין לאכול בתחלת הסעודה תפוח מתוק בדבש לומר תתחדש עלינו שנה מתוקה
בפרובינצ"א נוהגין להביא על השלחן כל מיני חידוש ואוכלין ראש כבש והריאה לומר נהיה לראש ולא לזנב והריאה לפי שהיא קלה
והר"מ מרוטנבורג היה רגיל לאכול ראש איל זכר לאילו של יצחק:
In the first chapter of Keritot (5b)...Abbaye said,"Now that you have said that a sign is a [correct] matter, a man should accustom himself to eating citron, squash, beans (rubia), leeks (karti), beets (silkei) and dates (tamrei) on Rosh Hashanah."
Rashi explains that rubia is clover. Rubia - our merits should increase (yirbu); karti - (the enemies) should be cut off (yikaretu), etc.; silkei - removed (yistalku), etc.; tamrei finished (yitamu), etc.; squash because it is quick to grow.
And from this grew the [various] customs, every place according to its custom; as in Germany, where they are accustomed to eating sweet apple with honey at the beginning of the meal, to say, "Let this new year be sweet for us."
And in Provence they are accustomed to bring all types of novelties [to the meal] and to eat a sheep's head and lung, to say, "Let us be at the head and not at the tail;" and the lung because it is light.
And our teacher, Rabbi Meir of Rothenberg was accustomed to eat the head of a ram to commemorate the ram of Yitzchak.
בִּסְעוּדַת הַלַּיְלָה, נוֹהֲגִין לַעֲשׂוֹת סִימָנִים לְשָׁנָה טוֹבָה. טוֹבְלִין פְּרוּסַת הַמּוֹצִיא בִּדְבָשׁ. וְאַחַר שֶׁאָכַל כַּזַּיִת, אוֹמֵר, יְהִי רָצוֹן שֶׁתְּחַדֵּשׁ עָלֵינוּ שָׁנָה טוֹבָה וּמְתוּקָּה. וְאַחַר כָּךְ טוֹבֵל קְצָת תַּפּוּחַ מָתוֹק בִּדְבַשׁ וּמְבָרֵךְ עָלָיו בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ וְאוֹכְלוֹ, וְאַחַר כָּךְ אוֹמֵר גַּם כֵּן יְהִי רָצוֹן וְכוּ', וְנוֹהֲגִין לֶאֱכֹל רֹאשׁ שֶׁל בַּעַל חַי וְאוֹמְרִים, יְהִי רָצוֹן שֶׁנִּהְיֶה לְרֹאשׁ. וְיֵשׁ לְהַדֵּר אַחַר רֹאשׁ כֶּבֶשׂ, שֶׁיִּהְיֶה גַּם כֵּן זֵכֶר לְאֵילוֹ שֶׁל יִצְחָק. וְגַם יְרָקוֹת אוֹכְלִים אוֹתָן שֶׁיֵּשׁ לָהֶן בַּמְּדִינָה הַהוּא שֵׁם הַמּוֹרֶה לְטוֹבָה. כְּמוֹ זֵכֶר לְאֵילוֹ שֶׁל יִצְחָק. גַם אוֹכְלִים אוֹתָן הַיְרָקוֹת שֶׁיֵּשׁ לָהֶם בַּמְּדִינָה הַהִיא שֵׁם הַמּוֹרֶה לְטוֹבָה, כְּמוֹ בִּמְדִינָתֵנוּ מֶעהרֶען (גֶּזֶר), וְאוֹמְרִים יְהִי רָצוֹן שֶׁיִּרְבּוּ זְכֻיּוֹתֵינוּ. וְיֵשׁ נוֹהֲגִין גַּם כֵּן לְהַדֵּר לֶאֱכֹל דָּגִים, שֶׁיֵּשׁ רֶמֶז לִפְרוֹת וְלִרְבּוֹת כְּמוֹ הַדָגִים. וְאֵין לְבַשֵּׁל אוֹתָם בְּחֹמֶץ, כִּי אֵין אוֹכְלִים דְּבָרִים חֲמוּצִים אוֹ מְרִירִים בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה. וְאוֹכְלִין בָּשָׂר שָׁמֵן וְכָל מִינֵי מְתִיקָה. גַּם נוֹהֲגִין שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל אֱגוֹזִים וְלוּזִים, כִּי אֱגוֹז בְּגִמַטְרִיָּא ח"ט, וְגַם מַרְבִּים כִּיחָה וְנִיעָה הַמְבַטְּלִים אֶת הַתְּפִלָּה (תקפג). וְיֵשׁ לִלְמֹד עַל הַשֻּׁלְחָן תּוֹרָה. וְנוֹהֲגִין קְצָת לִלְמֹד מִשְׁנָיוֹת מַסֶּכֶת רֹאשׁ הַשָּׁנָה (חיי"א).
At the evening meal it is customary to prepare symbolic dishes [as auspicious omens] for a good year: you dip the piece of challah of Hamotzi in honey, and after eating a kazayis of challah you should say: "May it be Your will to renew for us a good and sweet year." After this you should dip a piece of apple in honey, say the berachah, Borei peri ha'eitz, and eat it. Then you say again Yehi ratzon etc. It is customary to eat the head of an animal and say "May it be Your will] that we will be the head." An enhancement of this is to use the head of a sheep, which simultaneously serves as a remembrance of the ram of Isaac. You should also eat those vegetables the names of which, in the language of your country, allude to good things. For example, in our country, the word for carrots- mehren - also means to increase. [When you eat it] you say, "May it be Your will that our merits increase." Some have the custom to eat fish, a symbol of multiplying like fish. The fish should not be cooked in vinegar because we avoid sour or bitter foods on Rosh Hashanah. You should eat choice meats and all kinds of sweets. It is also customary not to eat egozim and luzim (perhaps hazelnuts and almonds) because the numerical value of אֶגוֹז egoz the same as חֵט cheit, which means sin. In addition, eating nuts increases phlegm and mucus which interferes with praying. It is proper to study Torah during the meal. Some have the custom of studying mishnayos Maseches Rosh Hashanah.
סעיף א' יהא אדם רגיל לאכול בר"ה רוביא וכו'. נ"ב הנה הטעם מ"ש בש"ס ובש"ע לאכול דברים טובים ומתוקים אין הכוונה דרך תפלה דאין מקום לתפלה בשעת אכילה רק זה הוי לבטחון ואמונה כי מראה שהוא מאמין ובוטח שכן יהיה
ובפרט לפמ"ש בדרושים לפרשת תבא שנת תרי"ב דבר"ה יהיה אדם משמח ואומר כל מה שעשה הוא יתברך הוי לטובה ובזה יהיה נהפך באמת לטובה.
ולכך מה"ט נראה שיהיה אדם רגיל לומר בר"ה אחרי תפלת שחרית "כל מה דעביד רחמנא לטב עביד" וגם זו לטובה
ולכן מה"ט תקנו לאכול מאכלים טובים ומתוקים ולומר עליהם כן כדי שאם ח"ו נגזר להיפוך יהיה נהפך ע"י אמירה זו לטובה אמן כי"ר
ועיין בדרושים שלי לר"ה שנת תרי"ב ביאור הפטורת יום א' דר"ה תפלת חנה ג"כ ע"ד זה ע"ש ודו"ק:
(ה) שנה מתוקה - וע"כ יש נמנעים לבשל בר"ה מיני חומץ בארש"ט וכדומה וע"כ האוכלים דגים לסימנא שיפרו וירבו כדגים אין מבשלין אותן בחומץ. והנה כל אלו הענינים עושין הכל לסימן טוב ולכן פשיטא שיזהר מאד שלא יכעוס בימים האלו מלבד גודל האיסור כדי שיהיה לסימן טוב רק יהיה שמח לבו ובטוח בד' עם התשובה ומעש"ט:
א) [סעיף א'] יהא אדם רגיל לאכול בר"ה וכו' והאשה צריכה להיות זריזה ולהחליף בגדיה מבע"י ולהדליק הנרות ודינם כמו שאר יו"ט כמ"ש לעיל סי' תקי"ד סעי' י"א וסי' רס"ג סעי' ה' יטו"ש ולסדר מקום מושב הסעודה ולערוך השולחן ולכסותו במפה יפה קודם שיבא בעלה מבהכ"נ כדי שבבואו ימצא הכל מתוקן והשלחן ערוך והוא לסי' טו"ב ומ"מ אם נזדמן ובא ולא ראה שלחן ערוך לא יתקוטט עם אשתו ח"ו ולא יכעוס כי אדרבא הכעס הוא סי' רע ביותר אלא ידון לכף זכות ולא יקפיד אפי' בלב.
לאכול תפוח. כתב מהרי"ל וצריך לברך תחלה בפה"ע דהוי כדברים הבאים בתוך הסעודה שלא מחמת הסעודה ותפוח הוא רמז על שדה תפוחין הידוע על פי הקבלה עכ"ל:
... תפוח. ויברך על התפוח שהתפוח עיקר שכ' בכ"מ נוטלין התפוח וטובלין בדבש ולא כתב אוכלים דבש עם התפוח משמע שהתפוח עיקר, דוגמא דטיבול מרור (מהרי"ל ד"מ) ורי"ו פשטידא ויש נוהגין לטבל פרוס' המוציא בדבש:
בבואו לביתו יהיה השולחן ערוך ונרות דולקים כמו שאר יו"ט ויקדש כדין ...וכיון שהוא תחלת השנה נוהגין לעשות לסימן טוב לאכול דברים הרומזים לזה (והטעם לזה עיין ברמב"ן תחלת לך לך מש"כ דע כי כל גזרות עירין משיצא למטה סי' לזה לא ישתנה בשום אופן וזה נ"ל ברור שהוא הטעם שאמרו רז"ל השתא דאמרת סימנא מילתא) ונוהגין במדינתינו לאכול תפוח מתוק וראוי לנהוג שיברך על התפוח בפה"ע ויאכ' מעט ואח"כ יטבל אותו בדבש ויאמר יה"ר שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה...
בר"ה המנהג לאכול תפוח בדבש ואומרים יהי רצון שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה. ענין חידוש השנה הוא כמו שדברנו בש"ק העבר שלכל שבתות וראשי חדשים שבשנה יש לכל אחד קדושה מיוחדת כל שבת וכל חודש לפי בחינתו. ובהגיע היו"ט של ר"ה אז נתחדשים מחדש קדושת כל הזמנים על השנה הבאה להשפיע מחדש התעוררות הקדושה בנפש כבראשית הבריאה. ולכן נקרא יום הזכרון כמו שאומרים כי תביא חוק זכרון לפניך להפקד כל המעשים. וכמו שאומרים בתפלה ובקידוש היום ודברך מלכנו אמת וקיים לעד היינו שהדבר ה' שבו נבראו כל הברואים הוא אמת וקיים לעולם להתחדש בכל שנה ושנה. וע"ז אנו מבקשים שתחדש עלינו השנה לטובה היינו שיתחדש לבינו בכל הענינים להתנהג בהם בדרך הטוב שהוא כרצון השי"ת ע"פ דרך התורה כמו שנא' אמרו צדיק כי טוב. וצדיק נקרא מי ששומר את דרכיו לילך בדרך הטוב והישר לפניו ית' בדרך התורה גם אם אינו מרגיש בעצמו עוד טעם ומתיקות בעסק הקדושה להיות שמח בעבודתו כאמרם ז"ל (תענית י"ד.) צדיקים לאורה וישרים לשמחה כמו שנא' אור זרוע לצדיק היינו כענין הזריעה שמתחילת הזריעה איננו יודע עוד מה יצמח מזה. אבל ולישרי לב שמחה מפני שהוא כבר מרגיש טעם ומתיקות בהעבודה עד שנולד מזה השמחה בלבו. וזהו ענין כונת מתוקה שהוא הרגשת הטעם והשמחה בלב. ועל רמז זה אוכלים תפוח בדבש ע"ד שאז"ל שישראל נמשלו לתפוח מה תפוח זה פריו קודם לעליו אף ישראל הקדימו נעשה לנשמע. כי נעשה פי' שיעשה בחי' הטוב בעוד שאין מרגיש עוד הטעם רק לעשות מה שיצטוה מרצונו ית' ללכת בדרך התורה. ונשמע הוא הרגשת הטעם בד"ת ע"י ששומע ומבין ונקלט בלבו המתיקות בשמחה ובטוב טעם ודעת זהו פי' נשמע. וזהו ענין רמז התפוח על בחי' הטוב שהוא בחי' נעשה כנ"ל בחי' אמרו צדיק כי טוב. ודבש מרמז על מתיקות השמיעה והבנה בטוב טעם ודעת ועי"ז מרגיש השמחה בלבו ע"ד שנא' מה מתוק מדבש וכנ"ל ולישרי לב שמחה וזהו שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה: