(א) (בש"ע סעיף א')
...כתב בטור ברקת שיותר טוב בימים אלו להרבות סליחות ותחנונים עם הצבור מללמוד
וכתב בר"י שכן ראה לקצת רבנים שתמיד היו עוסקים בגופי הלכה ובחבורים ובחודש אלול היו מניחים קצת מסדרם ללמוד גירסא רק תחנונים...
...Tur Bareket wrote that it is better in these days (from Rosh Chodesh Elul through Yom Kippur) to say many prayers of penitential prayers and supplications [selichot ve'tachanunim] with the congregation than to learn [Torah].
And Birkei Yosef wrote that he saw that some rabbinic scholars, who were always occupied in halachic matters and in (reading? or writing?) compositions, would set aside some of their regular order of Talmud study in the month of Elul and say supplications instead...
(ד) (ג) מר"ח ואילך וכו' - ... נוהגין בכל יום של ימי החול מר"ח אלול ואילך אחר התפלה אומרי' בצבור עשרה מזמורים ... ובימי התשובה שבין ר"ה ליוה"כ אומרים יותר מעשרה מזמורים כדי לגמור התהלים פעם שלישית קודם יוה"כ [מטה אפרים]:
...It is customary during the weekdays from Rosh Chodesh onward, following the tefillot, to say ten chapters of Tehillim/Psalms with a minyan... During the days of Teshuvah/Repentance from Rosh Hashanah through Yom Kippur, we say more than ten chapters (daily) in order to complete Tehillim a third time before Yom Kippur [Matteh Ephraim].
(א) מִי שֶׁרוֹצֶה לִזְכּוֹת לִתְשׁוּבָה, יִהְיֶה רָגִיל בַּאֲמִירַת תְּהִלִּים, כִּי אֲמִירַת תְּהִלִּים מְסֻגָּל לִתְשׁוּבָה... וְעַל־יְדֵי אֲמִירַת תְּהִלִּים, אֲפִלּוּ מִי שֶׁאֵין לוֹ שׁוּם הִתְעוֹרְרוּת לִתְשׁוּבָה, הוּא מִתְעוֹרֵר לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה, וְגַם זוֹכֶה עַל־יְדֵי תְּהִלִּים לְהַגִּיעַ אֶל הַשַּׁעַר וְהָאוֹת הַשַּׁיָּךְ לוֹ וְלִפְתֹּחַ הַשַּׁעַר. נִמְצָא שֶׁזּוֹכֶה עַל־יְדֵי תְּהִלִּים לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה.
וְזֶה בְּחִינַת (שמואל ב כג): נְאֻם הַגֶּבֶר הוּקַם עָל, וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מו"ק טז:): שֶׁהֵקִים עֻלָּהּ שֶׁל תְּשׁוּבָה; וּנְעִים זְמִרוֹת יִשְׂרָאֵל, כִּי עַל־יְדֵי בְּחִינַת נְעִים זְמִירוֹת יִשְׂרָאֵל, דְּהַיְנוּ סֵפֶר תְּהִלִּים שֶׁיָּסַד, עַל־יְדֵי־ זֶה הוּקַם עֻלָּהּ שֶׁל תְּשׁוּבָה, כִּי עַל־יְדֵי תְּהִלִּים זוֹכִין לִתְשׁוּבָה כַּנַּ"ל. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ע"ז ד:): לֹא הָיָה דָּוִד רָאוּי לְאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה, אֶלָּא כְּדֵי לְהוֹרוֹת תְּשׁוּבָה לְיָחִיד וְכוּ'. נִמְצָא שֶׁעִקָּר הוֹרָאַת הַתְּשׁוּבָה עַל־יְדֵי דָּוִד הַמֶּלֶךְ, וְעִקָּר הַתְּשׁוּבָה שֶׁל דָּוִד הַמֶּלֶךְ הוּא סֵפֶר תְּהִלִּים, שֶׁאֲמָרוֹ בְּהִתְעוֹרְרוּת גָּדוֹל מְאֹד וּבְרוּחַ־הַקֹּדֶשׁ, עַד שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי מַה שֶּׁהוּא יָכוֹל לִמְצֹא אֶת עַצְמוֹ בְּתוֹךְ סֵפֶר תְּהִלִּים, וְלִזְכּוֹת לִתְשׁוּבָה עַל־יְדֵי אֲמִירַת תְּהִלִּים כַּנַּ"ל:
...One who wishes to merit repentance, should accustom himself in saying Psalms, for the recitation of Psalms is effective (mesuggal) for repentance. ... By reciting Psalms, even one who has no independent awakening to repentance, will be aroused to repent, and will also merit by means of Psalms to reach the gate and the letter that are appropriate for him and to open the gate. Thus, by means of Psalms he will merit to repent.
This is conceptually linked ("bechinat") to (II Samuel 23:1) "The utterance of the man set on high... (huqam `al)" (concerning which) our Rabbis expounded (bMoed Katan 16b), that he [David] raised up the yoke (heqim `ullah) of repentance, and [the same verse continues,] "...the favorite of the songs of Israel," for it is a result of the aspect of...the book of Psalms that he wrote, that one merits repentance, as said above. The Rabbis stated (bAvodah Zarah 4b) that David was not fit to act as he did in that matter (the affair of Batsheva, 2 Samuel 11), except that in this way he could teach repentance to the individual (sinner). Consequently, the central teaching of repentance is through King David, and the root of the repentance of King David is the Book of Psalms, which he said in a state of very great awakening and with the Holy Spirit (Ruach haKodesh), so that everyone, according to his capacity, can find himself (his own spiritual situation) in the Book of Psalms, in order to merit repentance through the recitation of Psalms, as stated above.
(ד) וְזֶה שֶׁאָנוּ רוֹאִין, שֶׁבִּימֵי תְּשׁוּבָה, דְּהַיְנוּ בֶּאֱלוּל וַעֲשֶׂרֶת־יְמֵי־ תְשׁוּבָה, כָּל יִשְׂרָאֵל עוֹסְקִין אָז בַּאֲמִירַת תְּהִלִּים, כִּי אֲמִירַת תְּהִלִּים מְסֻגָּל לִתְשׁוּבָה כַּנַּ"ל. וְעַל־כֵּן הוּא דָּבָר גָּדוֹל מְאֹד לַעֲסֹק תָּמִיד בַּאֲמִירַת תְּהִלִּים, כִּי תְּהִלִּים הוּא הִתְעוֹרְרוּת גָּדוֹל מְאֹד מְאֹד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אַשְׁרֵי שֶׁיֹּאחַז בּוֹ:
The fact that we see, during the Days of Repentance, that is in Elul and the Ten Days of Teshuvah, that all Israel occupy themselves with the recitation of Psalms, is because the recitation of Psalms is effective for repentance, as stated above. Therefore, it is a very great matter to occupy oneself at all times in the recitation of Psalms, for Psalms [provides] a very, very, great awakening to HaShem, may He be blessed; happy is he who holds fast to it [the practice of reciting Psalms].