After Giving Birth
(ב) דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר אִשָּׁה֙ כִּ֣י תַזְרִ֔יעַ וְיָלְדָ֖ה זָכָ֑ר וְטָֽמְאָה֙ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים כִּימֵ֛י נִדַּ֥ת דְּוֺתָ֖הּ תִּטְמָֽא׃ (ג) וּבַיּ֖וֹם הַשְּׁמִינִ֑י יִמּ֖וֹל בְּשַׂ֥ר עָרְלָתֽוֹ׃ (ד) וּשְׁלֹשִׁ֥ים יוֹם֙ וּשְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֔ים תֵּשֵׁ֖ב בִּדְמֵ֣י טָהֳרָ֑ה בְּכָל־קֹ֣דֶשׁ לֹֽא־תִגָּ֗ע וְאֶל־הַמִּקְדָּשׁ֙ לֹ֣א תָבֹ֔א עַד־מְלֹ֖את יְמֵ֥י טָהֳרָֽהּ׃ (ה) וְאִם־נְקֵבָ֣ה תֵלֵ֔ד וְטָמְאָ֥ה שְׁבֻעַ֖יִם כְּנִדָּתָ֑הּ וְשִׁשִּׁ֥ים יוֹם֙ וְשֵׁ֣שֶׁת יָמִ֔ים תֵּשֵׁ֖ב עַל־דְּמֵ֥י טָהֳרָֽה׃
(ה) וְכֵן כָּל הַיּוֹלֶדֶת בַּזְּמַן הַזֶּה הֲרֵי הִיא כְּיוֹלֶדֶת בְּזוֹב וּצְרִיכָה שִׁבְעַת יָמִים נְקִיִּים כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וּמִנְהָג פָּשׁוּט בְּשִׁנְעָר וּבְאֶרֶץ הַצְּבִי וּבִסְפָרַד וּבַמַּעֲרָב שֶׁאִם רָאֲתָה דָּם בְּתוֹךְ יְמֵי מְלֹאת אַף עַל פִּי שֶׁרָאֲתָה אַחַר שֶׁסָּפְרָה שִׁבְעַת יָמִים נְקִיִּים וְטָבְלָה הֲרֵי זוֹ סוֹפֶרֶת שִׁבְעַת יָמִים נְקִיִּים אַחַר שֶׁיִּפְסֹק הַדָּם וְאֵין נוֹתְנִין לָהּ יְמֵי טֹהַר כְּלָל. אֶלָּא כָּל דָּם שֶׁתִּרְאֶה הָאִשָּׁה בֵּין דַּם קֹשִׁי בֵּין דַּם טֹהַר הַכּל טָמֵא וְסוֹפֶרֶת שִׁבְעַת יָמִים נְקִיִּים אַחַר שֶׁיִּפְסֹק הַדָּם:
(א) יוֹלֶדֶת, אֲפִלּוּ לֹא רָאֲתָה דָּם, טְמֵאָה כְּנִדָּה; בֵּין יָלְדָה חַי, בֵּין יַלְדָּה מֵת וַאֲפִלּוּ נֵפֶל. וְכַמָּה הֵם יְמֵי טֻמְאָתָהּ, עַכְשָׁו בַּזְּמַן הַזֶּה כָּל הַיּוֹלְדוֹת חֲשׁוּבוֹת יוֹלְדוֹת בְּזוֹב וּצְרִיכוֹת לִסְפֹּר שִׁבְעָה נְקִיִּים; נִמְצֵאתָ אוֹמֵר שֶׁיּוֹלֶדֶת זָכָר יוֹשֶׁבֶת ז' לַלֵּדָה וְז' לִנְקִיִּים לְזִיבָה, וְהַיּוֹלֶדֶת נְקֵבָה יוֹשֶׁבֶת שְׁבוּעַיִם לַלֵּדָה וְז' נְקִיִּים לְזִיבָה. יְמֵי לֵדָה, שֶׁהֵם ז' לְזָכָר וְי''ד לִנְקֵבָה, אִם לֹא רָאֲתָה בָּהֶן עוֹלִים לִסְפִירַת זִיבָתָהּ; וְאִם שָׁלְמוּ ז' נְקִיִּים בְּתוֹךְ י''ד לִנְקֵבָה, הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה עַד לֵיל ט''ו; וְאִם טָבְלָה קֹדֶם לָכֵן, לֹא עָלְתָה לָהּ טְבִילָה. הַגָּה: וּלְאַחַר ז' לְזָכָר וְי''ד לִנְקֵבָה, מֻתֶּרֶת לְבַעֲלָהּ מִיָּד, מֵאַחַר שֶׁסָּפְרָה ז' נְקִיִּים וְלֹא חָזְרָה וְרָאֲתָה. מִיהוּ יֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁנּוֹהֲגִין שֶׁאֵין טוֹבְלִין תּוֹךְ מ' לְזָכָר וּשְׁמוֹנִים לִנְקֵבָה, (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם מהרי''ק שֶׁהֵבִיא הַתַּנְיָא וּבַאֲגֻדָּה פֶּרֶק ע''פ ובמהרי''ל), וְאֵין לְהַתִּיר בְּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְהַחְמִיר (ריב''ש) ; אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁאֵין מִנְהָג, אֵין לְהַחְמִיר כְּלָל רַק מִיָּד שֶׁלֹּא רָאֲתָה דָּם אַחַר ז' לְזָכָר וְי''ד לִנְקֵבָה וְסָפְרָה ז' נְקִיִּים, מֻתֶּרֶת לְבַעֲלָהּ (ת''ה סִימָן רנ''ה). אֲבָל אִם חָזְרָה וְרָאֲתָה, אֲפִלּוּ טִפַּת דָּם כְּחַרְדָּל, טְמֵאָה אַף עַל גַּב דְּמִדְּאוֹרַיְתָא דָּם טָהוֹר הוּא כְּבַר פָּשַׁט הַמִּנְהָג בְּכָל יִשְׂרָאֵל שֶׁאֵין בּוֹעֲלִין עַל דָּם טָהוֹר (בֵּית יוֹסֵף וְאָגוּר וְטוּר וּפוֹסְקִים בְּשֵׁם הַגְּאוֹנִים), וְדִינוֹ כִּשְׁאָר דָּם לְכָל דָּבָר.
(1) A woman giving birth: even if she has not seen blood, is ritually impure as though she were a menstruating woman; whether she delivered a live child, or whether she delivered a stillborn child and even if she miscarried. And how many are the days of her ritual impurity? Now, in this time, all of the childbearers are considered as those delivering in a flow and require to count seven clean days; it follows to say that one who delivers a male sits seven for the birth and seven clean (day)s for the blood-flow, and one who delivers a female sits two weeks for the birth and seven clean (day)s for the blood flow. The days of birth, which are 7 for a male and 14 for a female, if she did not see (any blood) on them, they count for the accounting of her blood-flow; and if seven clean days are completed within the 14 for a female child, such a woman is forbidden until the night of the 15th (day); and if she had immersed prior to that, the immersion does not count for her. Rema: And after 7 for a male and 14 for a female, she is permitted to her husband immediately, on account of the fact that she had counted seven clean (day)s and she did not further see (blood-flow). Nevertheless, there are places where the custom is that they do not immerse within 40 (days) for a male and 80 for a female (Beit Yosef citing the Mahari"k, who brought the tanya, and in the Agudah ch. A"P (Arvei Pesachim?) and in the Mahari"l), and one ought not be lenient in a place where they were accustomed to be stringent (Riv"sh); but in a place where there were no set custom, one ought not be strict at all - just as soon as she has not seen blood after the seven for a male and fourteen for a female, and has counted seven clean days, she is permitted to her husband (T"H - Torat haAdam? - section 255). But if she has once again seen, even a drop of blood the size of a mustard seed, she is ritually impure - even though according to biblical ruling it is pure blood - the custom has already spread throughout all of Israel that we do not engage in sexual relations over pure blood (Beit Yosef, and Agur, and Tur, and decisors citing the geonim), and its ruling is like the other cases of blood in every way.
Wedding Night
גמ' אמר רב בוגרת נותנין לה כל לילה הראשונה. וה"מ בלא ראתה. אבל ראתה אין נותנין לה אלא בעילת מצוה ותו לא רב ושמואל דאמרי תרווייהו הלכתא בועל בעילת מצוה ופורש סברי כרבותינו דתניא רבותינו חזרו ונמנו שהוא בועל בעילת מצוה ופורש ואע"ג דרב קאמר בוגרת נותנין לה כל לילה הראשונה אליבא דמתני' אמר ואיהו סבר כרבותינו שהסכימו להחמיר בדורות האחרונים. אמר עולא כי הוו רבי יוחנן וריש לקיש בתינוקת לא מסקי בה אלא כדמסיק תעלא מבי כרבא ומסיימי בה הכי בועל בעילת מצוה ופורש ולישנא משמע כי הוו בתינוקת בכל חילוקי בתולות האמורות בפרק תינוקת אפילו בלא הגיע זמנה לראות ולא ראתה בכולן החמירו בשוה ונראה לי דטעם לחומרא זו לא בשביל שנחוש שמא יצא דם מן המקור עם דם בתולים דלמה נחוש בתינוקת שלא הגיע זמנה לראות ואפי' באשה גדולה למה נחוש הא אמרינן לקמן (סימן ג) דאפי' אשה שהוחזקה להיות רואה מחמת תשמיש אם יש לה מכה תולה במכתה ולא חיישינן שמא יצא דם המקור עם דם מכתה. ואין לך מכה גדולה מזו שנבעלה ויצא ממנה דם בתולים אלא טעם חומרא זו משום דבעילת מצוה לכל מסורה ואין הכל בקיאין בחילוק שיש בין תינוקת שלא הגיע זמנה לראות ובין הגיע זמנה ובין בוגרת ובין ראתה ובין שלא ראתה ועוד משום דחתן יצרו תוקפו הלכך הסכימו רבותינו להשוות כולן וליתן להם דין חומרא שבחומרות. דהיינו בוגרת שראתה דנותנין לה בעילת מצוה פי' נותנין לה אותה הביאה שבועל כדרכו וגומר ביאתו ואין צריך לפרוש כדרך המשמש עם הטהורה ופירסה נדה תחתיו דנועץ ציפורניו בקרקע עד שימות האבר (שבועות דף יח.) אלא פורש אפי' בקושי אע"פ שיציאתו הנאה לו כביאתו. דביאה זו נתנו לו שיבעול ולא חששו להנאת יציאתו כדרך ששנו במשנה נותנין לה ארבעה לילות. ולא כמושפירש הראב"ד ז"ל דעומד עד שימות האבר דא"כ מאי נותנין לה דקאמר על כרחך צריך לבעול בעילת מצוה. אלא הכי פירושה אע"ג דהחמירו לעשותה כנדה אחר בעילה זו נותנין לו לכל ביאה זו שיבעול ויגמור. וכיון שהחמירו בביאה זו לעשותה כנדה הלכך אפי' בעל ולא מצא דם כיון דרוב נשים יש להן דם בתולים חיישינן שמא היה שם טיפת דם כחרדל ונאבד. או שמא חיפהו שכבת זרע. דבהטייה (נמי) לא תלינן דמילתא דלא שכיחא הוא. כדאמרינן (דף סד:) בעל ולא מצא דם וחזר ובעל ומצא דם רבי חנינא אמר טמאה ורב אסי אמר טהורה ר' חנינא אמר טמאה דאם איתא דהוה דם בתולים מעיקרא הוה אתי. רב אסי אמר טהורה דלמא איתרמי ליה כשמואל דאמר שמואל יכול אני לבעול כמה בתולות בלא דם. ואידך שאני שמואל דרב גובריה. ואפי' בוגרת נמי ואע"פ שאין לה טענת בתולים מכל מקום דכיון דיש בוגרת שיש לה דם בתולים לא פלוג וצריך לפרוש אפי' לא מצא דם. גרסינן בירושלמי שמואל אמר כל ההיא הלכתא דריש פירקא אחריתא דנדה להלכה אבל לא למעשה. רבי ינאי ערק אפי' מתינוקת שלא הגיע זמנה לראות ונשאת:
(א) שאלה רנג בחור כנס בתולה והיתה טהורה בשעת החופה וכמה לילות אח"כ ומכל מקום לא בעל אותה עד שחזרה ופירסה נידה אסורים הן עוד להתייחד בלי שומר אצלם או לאו:
(ב) תשובה יראה דצריך להתיישב בדבר דבהוראה זו איכא פלוגתא דרבוותא אחד מן הגדולים הורה לאסור הואיל ולא בעל עדיין כדמשמע לישנא דתלמודא בסתמא לא שנו אלא שלא בעל כו' וחד מרבוותא התיר ואמר דמה שאמר הספר דבלא בעל אסור להתייחד היינו דווקא היכא דלא הוות חזיא לבעול בתחילת החופה חיישינן דילמא תקיף עליו יצרו אבל בנדון דידן דחזינן דלא תקיף ליה יצריה באשה זו אפילו בשעת החופה ולא בא עליה מעולם וראויה היתה לו לא חיישינן לייחוד דידה דודאי לא יעבור דלא תקיף יצריה. והיה נראה להביא סעד לסברא זו מהא דשור המועד חוזר לתמותו כדחזינן דראה שוורים ג' פעמים ולא נגח אע"ג דאיהו נמי תקיף יצריה ליגח כדאיתא פ' כיצד הרגל מ"מ כי חזינן דנח יצריה דיינינן ליה בתם ולא אמרינן דבהא זימנין הוא דנח יצריה והיום או למחר הדר ליה יצריה ה"נ בנ"ד אע"ג דקים להו לרבנן דבסתם אדם תקיף ליה יצריה באשה שלא בא עליה מעולם היכא דחזינן דהאי גברא לא תקיף ליה יצריה דיינינן ליה כמי שנתייחד עם אשתו נידה שבא עליה כבר ומ"מ המחמיר תע"ב. הנראה לע"ד כתבתי: