(ט) וְלֹֽא־מָצְאָה֩ הַיּוֹנָ֨ה מָנ֜וֹחַ לְכַף־רַגְלָ֗הּ וַתָּ֤שָׁב אֵלָיו֙ אֶל־הַתֵּבָ֔ה כִּי־מַ֖יִם עַל־פְּנֵ֣י כָל־הָאָ֑רֶץ וַיִּשְׁלַ֤ח יָדוֹ֙ וַיִּקָּחֶ֔הָ וַיָּבֵ֥א אֹתָ֛הּ אֵלָ֖יו אֶל־הַתֵּבָֽה׃
(סה) וּבַגּוֹיִ֤ם הָהֵם֙ לֹ֣א תַרְגִּ֔יעַ וְלֹא־יִהְיֶ֥ה מָנ֖וֹחַ לְכַף־רַגְלֶ֑ךָ וְנָתַן֩ יְהוָ֨ה לְךָ֥ שָׁם֙ לֵ֣ב רַגָּ֔ז וְכִלְי֥וֹן עֵינַ֖יִם וְדַֽאֲב֥וֹן נָֽפֶשׁ׃
(ג) גָּֽלְתָ֨ה יְהוּדָ֤ה מֵעֹ֙נִי֙ וּמֵרֹ֣ב עֲבֹדָ֔ה הִ֚יא יָשְׁבָ֣ה בַגּוֹיִ֔ם לֹ֥א מָצְאָ֖ה מָנ֑וֹחַ כָּל־רֹדְפֶ֥יהָ הִשִּׂיג֖וּהָ בֵּ֥ין הַמְּצָרִֽים׃ (ס)
- הביטוי "לא מצאה מנוח לכף רגלה", המתאר את היונה בפרשת נח, כתוב בספר דברים בפסוקי הקללה. הגלות מתוארת בפסוקים כמצב בו "לא יהיה מנוח" ובמגילת איכה, הביטוי מתאר את הקושי למצוא את ה"מנוח" בגלות שבאה בעקבות החורבן. שלושת פסוקים אלה נדרשים יחד בבראשית רבה:
וְלֹא מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ וגו' (בראשית ח, ט), יְהוּדָה בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם ר"ש אָמַר
אִלּוּ מָצְאָה מָנוֹחַ לֹא הָיְתָה חוֹזֶרֶת, וְדִכְוָתָהּ (איכה א, ג): הִיא יָשְׁבָה בַגּוֹיִם לֹא מָצְאָה מָנוֹחַ, אִלּוּ מָצְאָה מָנוֹחַ לֹא הָיוּ חוֹזְרִים.
וּדְכַוָּתָהּ (דברים כח, סה): וּבַגּוֹיִם הָהֵם לֹא תַרְגִּיעַ וְלֹא יִהְיֶה מָנוֹחַ וגו', הָא אִלּוּ מָצְאָה מָנוֹחַ לֹא הָיוּ חוֹזְרִים. (בראשית ח, י):
(6) And again [Noach] sent forth the dove out of the ark . . . And the dove came in at evening, and here, an olive leaf torn off in her mouth” [Gn 8:11]. “An olive leaf torn off in her mouth”—From where did she bring it? R’ Bibi said: The gates of Gan Eden were opened for her, and from there she brought it. Said R’ Abahu: Had she brought it from Gan Eden, couldn’t she bring something special, cinnamon or balsam? But she gave [Noach] a hint, and said to Noach: Better is bitterness from this and not sweetness from beneath your hand.
- כיצד הקללה בספר דברים יכולה להפוך דרך מגילת איכה ופרשנות המדרש- לנחמה?
מתוך המאמר: "כך ניצח מייסד חב"ד את נפוליאון וסילק אותו מרוסיה" מאת שחר אילן
"...מתברר שכיבושי נפוליאון עוררו ויכוח נוקב בין גדולי הרבנים של הדור. הסיבה היתה, שבניגוד לכובשים שקדמו לו, נפוליאון הביא איתו לארצות שנכבשו תפישה של שוויון וזכויות אדם גם ליהודים, שהפחידה חלק מהרבנים עד מאוד. המבשר מסביר שעם כל הכבוד לשיוויון הזכויות, נפוליאון דרש שיהודים יתלבשו ככל הגויים ואף ישרתו בצבא. הדבר יצר "סכנה עצומה לעתידו ולגורלו של העם היהודי. בקהילות רבות נערכו ימי תפילה וצומות לביטול הגזירה הרוחנית". 1800 שנים של התבדלות ורדיפות אחרי יהודים עמדו בסכנה. בראש מחנה המתנגדים לנפוליאון עמדו הרב שניאור זלמן מלאדי, שראה בנפוליאון שליח השטן ואף מכשף, והרב נפתלי מראפשיץ שפעל לאחד את גדולי הדור למאבק בקיסר הצרפתי.
אחרים ראו במדיניות השוויון של נפוליאון דווקא תקווה גדולה וחלקם אף ראו במלחמות שניהל סימן לבואו הקרוב של המשיח. במחנה תומכי נפוליאון בלטו הרב מנחם מנדל מרימנוב והמגיד מקוז'ניץ הרב ישראל הופשטיין. המבשר מסביר ש"לאורך כל המלחמה התאמץ הצדיק מרימנוב לפעול בתפילותיו שמלחמת עולם זו תחשב כמלחמת גוג ומגוג ותהווה את סיומה של הגלות". הוא הזהיר שהמשך הגלות יעלה לעם ישראל בקורבנות רבים יותר".
עברית
English
- האם על עם ישראל שנמצא בגלות לקוות ולייחל לרדיפות או לשלום, ביטחון ושוויון זכויות?
המאמר המלא באתר "הארץ" בקישור הבא
המאמר המלאhttp://blogs.haaretz.co.il/shaharilan/679/
- השיר חוזר לכוונה הפשוטה של הביטוי "מנוח לכף רגלה" והשאיפה בו היא למקלט, ליישוב הדעת ולשלווה.
- האם יש דרך לחבר בין המדרש לשיר?
- כיצד אפשר לנוע בין בקשת המנוח אך לא לשקוע באזור הנוחות?