(א) אֵין הַמְנַחֲמִים רַשָּׁאִים לִפְתֹּחַ, עַד שֶׁיִּפְתַּח הָאָבֵל תְּחִלָה.
The comforters are not permitted to begin a conversation [with mourners], until the mourners begins one first.
ואף מה שהאדם סובל כמה עונשין וסבלנות, הרי יש אצל הש"י לנחם ולפייס את כל אדם שיהיה מרוצה ומפויס ומנוחם על כל מה שעבר עליו. וכדמסיק בזוה"ק (שם:) ועל דא אמר דוד רחמיך רבים ה' כמשפטיך חייני (תהלים קיט) אי על חייבין מטון רחמוי כש"כ על זכאין, אלא מאן בעי אסוותא אינון מארי כאבין אלין אינון חייבין אינון בעאן אסוותא ורחמי דקוב"ה רחמין עלייהו דלא יהוון שביקין מניה וכו'. ת"ח מה כתיב וילך שובב בדרך לבו וכתיב בתריה דרכיו ראיתי וארפאהו ואנחהו ואשלם נחומין לו ולאבליו וילך שובב אע"ג דחייבין עבדין כל מה דעבדין בזדון דאזלין באורחא דלבייהו ואחרין עבדין בהו התראה ולא בעאן לציית לון, בשעתא דתבין בתיובתא ונטלין ארחא טבא דתיובתא הא אסותא זמינא לקבלייהו. והיינו שהשי"ת יכול לנחם על כל הסבלנות ולהחזיר הכל לטובה וצופה רק לטובה, וכדמסיים (שם) והשתא דאתהדרו בהדיה הא ודאי נחומים לכל סטרין והשתא איהו חי ודאי חי בכל סטרין אחיד באילנא דחיי ... וכדאי' בזוה"ק משפטים (דף צט:) דהא לית מלה אפי' זעירא בעלמא דלא הוה ליה אתר ודוכתא לאתטמרא ולאתכנשא תמן ולא אתעביד לעלמין. (ושם בדף ק:) ואלין אינון גבורין עלאין דמלכא עלאה קדישא ולא אתאביד כלום אפילו הבל דפומא אתר ודוכתא אית ליה וקוב"ה עביד מניה מה דעביד, ואפילו מלה דבר נש ואפילו מלה דבר נש ואפי' קלא לא הוי בריקניא ואתר ודוכתא אית להו לכולא. ואף בכל אלו הסבלנות שהאדם סובל לא ידח לעולם ח"ו, כי על הסבלנות ינחם הש"י את כל נפש.
Even when a person suffers great ordeals and afflictions, God can make amends and console him, to the point that he is appeased and consoled over everything he has gone through. Our passage in the Zohar continues: Concerning this, David HaMelech said (Tehillim, 119), “Your mercies are great, O God, give me life according to Your law.” If God is merciful with the wicked, then all the more so with the righteous. Who needs the greatest healing? The ones who are in pain. Who is in pain? The wicked. They need God’s mercy and healing, so as not to be left abandoned… Come and see! It is written (Yeshayahu, 57:17), “He went rebelliously in the way of his heart.” Afterward, it says, “I have seen his ways, and I will heal him, and I will lead him, and I will console to make him and his mourners whole.” “He went rebelliously,” that is to say, even though the wicked do all kinds of intentional sins, pursuing their desires, with others warning them time and again, and the wicked not heeding them, nonetheless, upon returning to the path of God in penance, they will find the healing ready for them to receive. Here we see that God can comfort them over all their suffering. He can return everything to the good, and look forward for the good. This is as our passage in the Zohar concludes: Now that it has come back to him, we clearly see consolation on all sides. Now he is certainly alive – alive in all aspects, grasping onto the Tree of Life ... This is as it is said in the Zohar (Mishpatim, 99b): Everything in the world, no matter how small, has a place where it can stand and hide, a refuge to enter into and never be lost … These are the great powers of the Holy Supernal King, and nothing is lost. Even a fleeting breath has a place, and the God does with it that which He will. Even man’s slightest word is not in vain, for everything has a place. Even all of the pain that man suffers will not be ignored by God. God will comfort every soul that suffers.