(יג) הָב֣וּ לָ֠כֶם אֲנָשִׁ֨ים חֲכָמִ֧ים וּנְבֹנִ֛ים וִידֻעִ֖ים לְשִׁבְטֵיכֶ֑ם וַאֲשִׂימֵ֖ם בְּרָאשֵׁיכֶֽם׃
(13) Pick from each of your tribes men who are wise, discerning, and experienced, and I will appoint them as your heads.”
(א) הבו לכם. הַזְמִינוּ עַצְמְכֶם לַדָּבָר:
(1) הבו לכם means GET YOURSELVES READY for the matter (cf. Rashi on Genesis 11:3).
(יח) שֹׁפְטִ֣ים וְשֹֽׁטְרִ֗ים תִּֽתֶּן־לְךָ֙ בְּכָל־שְׁעָרֶ֔יךָ אֲשֶׁ֨ר יְהוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ לִשְׁבָטֶ֑יךָ וְשָׁפְט֥וּ אֶת־הָעָ֖ם מִשְׁפַּט־צֶֽדֶק׃
(18) You shall appoint magistrates and officials for your tribes, in all the settlements that the LORD your God is giving you, and they shall govern the people with due justice.
(א) שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך כו' ושפטו את העם משפט צדק (דברים טו, יח). דהנה הקדוש ברוך הוא שופט את הכנסת ישראל בבוא יום המשפט בגודל רחמיו וחסדיו. אך צריכין אתערותא דלתתא לעורר את המדה של רחמנות למעלה. ועל ידי מה נתעורר אותו המדה של חסד, כשאנו למטה מתנהגים בחסד ולמדים זכות על כל איש מישראל לדונן לכף זכות ואז על ידי זה גם מלמעלה נתעורר אותו המדה ולמדין גם עליו וגם על כל זרע ישראל חסדים. ואם כן האדם מעורר בעובדא שלמטה השער העליון לפתוח שערי חסד להריק ברכה על כל זרע ישראל. וזה שכתוב שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך, רוצה לומר שאתה בעצמך תתקן ותכין המשפט של מעלה על ידי שעריך, והוא השערים שלך שאתה עושה ומעורר במעשיך. וזהו ושפטו את העם משפט צדק, רוצה לומר כל איש ילמוד את עצמו להתנהג לשפוט את העם משפט צדק ללמד צדקה וזכות על כל זרע ישראל ואז האדם מעורר השער של מעלה ועל ידי זה יוצא בדין זכאי במשפט של מעלה, כי במדה שאדם מודד מודדין לו:
(1) Deuteronomy 16,18. “Judges and law enforcers you shall appoint in your “gates” who will judge the people fairly.”
While it is true, as we all know that G’d sits in judgment of the people of Israel on New Year’s Day, at which time He exercises His love as well as His mercy, there is still a need for justice being meted out down here on earth by human, i.e. mortal judges. The judges meting out justice on earth must also reflect the attribute of Mercy employed in the celestial spheres. When judges here on earth emulate the approach to the accused displayed in the celestial spheres, i.e. to assume that even if guilty, there are some excuses to be found for the conduct of the accused, then we can hope that, by taking this into consideration, our own judgment on New Year’s day will also reflect this consideration shown to sinners who had fallen victim to the evil urge.
From the above, it is clear that it is within our power, down here on earth to ”open” the gates of loving kindness, the source of G’d’s blessings for mankind. This is the reason that the Torah linked the dispensation of fair justice to “all your gates.” The Torah tells us that we ourselves must initiate the process of justice by giving anyone who appears to commit a wrong the benefit of the doubt, i.e. as the Talmud in Megillah 12 words it: ”man is measured by the yardsticks he applies to others.”
על מנת שאני צדיק אפילו רשע גמור מקודשת שמא הרהר תשובה בדעתו על מנת שאני רשע אפילו צדיק גמור מקודשת שמא הרהר דבר עבודת כוכבים בדעתו
If one says to a woman: Be betrothed to me on the condition that I am a righteous man, then even if he was a completely wicked man she is betrothed, as perhaps in the meantime he had thoughts of repentance in his mind and is now righteous. Similarly, if one says to a woman: Be betrothed to me on the condition that I am a wicked man, then even if he was a completely righteous man she is betrothed, as perhaps he had thoughts of idol worship in his mind, a serious sin that would earn him the label of wicked.
(ט) וָאֹמַ֣ר אֲלֵכֶ֔ם בָּעֵ֥ת הַהִ֖וא לֵאמֹ֑ר לֹא־אוּכַ֥ל לְבַדִּ֖י שְׂאֵ֥ת אֶתְכֶֽם׃
(9) Thereupon I said to you, “I cannot bear the burden of you by myself.
תנו רבנן לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז מעשה שבא רבי אלעזר (בן ר') שמעון ממגדל גדור מבית רבו והיה רכוב על החמור ומטייל על שפת נהר ושמח שמחה גדולה והיתה דעתו גסה עליו מפני שלמד תורה הרבה
The Sages further taught in praise of the reed: A person should always be soft like a reed, and he should not be stiff like a cedar. An incident occurred in which Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, came from Migdal Gedor, from his rabbi’s house, and he was riding on a donkey and strolling on the bank of the river. And he was very happy, and his head was swollen with pride because he had studied much Torah.
נזדמן לו אדם אחד שהיה מכוער ביותר אמר לו שלום עליך רבי ולא החזיר לו אמר לו ריקה כמה מכוער אותו האיש שמא כל בני עירך מכוערין כמותך אמר לו איני יודע אלא לך ואמור לאומן שעשאני כמה מכוער כלי זה שעשית כיון שידע בעצמו שחטא ירד מן החמור ונשתטח לפניו ואמר לו נעניתי לך מחול לי אמר לו איני מוחל לך עד שתלך לאומן שעשאני ואמור לו כמה מכוער כלי זה שעשית היה מטייל אחריו עד שהגיע לעירו יצאו בני עירו לקראתו והיו אומרים לו שלום עליך רבי רבי מורי מורי אמר להם למי אתם קורין רבי רבי אמרו לו לזה שמטייל אחריך אמר להם אם זה רבי אל ירבו כמותו בישראל אמרו לו מפני מה אמר להם כך וכך עשה לי אמרו לו אעפ"כ מחול לו שאדם גדול בתורה הוא אמר להם בשבילכם הריני מוחל לו ובלבד שלא יהא רגיל לעשות כן מיד נכנס רבי אלעזר בן רבי שמעון ודרש לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז ולפיכך זכה קנה ליטול הימנה קולמוס לכתוב בו ספר תורה תפילין ומזוזות:
He happened upon an exceedingly ugly person, who said to him: Greetings to you, my rabbi, but Rabbi Elazar did not return his greeting. Instead, Rabbi Elazar said to him: Worthless [reika] person, how ugly is that man. Are all the people of your city as ugly as you? The man said to him: I do not know, but you should go and say to the Craftsman Who made me: How ugly is the vessel you made. When Rabbi Elazar realized that he had sinned and insulted this man merely on account of his appearance, he descended from his donkey and prostrated himself before him, and he said to the man: I have sinned against you; forgive me. The man said to him: I will not forgive you go until you go to the Craftsman Who made me and say: How ugly is the vessel you made. He walked behind the man, trying to appease him, until they reached Rabbi Elazar’s city. The people of his city came out to greet him, saying to him: Greetings to you, my rabbi, my rabbi, my master, my master. The man said to them: Who are you calling my rabbi, my rabbi? They said to him: To this man, who is walking behind you. He said to them: If this man is a rabbi, may there not be many like him among the Jewish people. They asked him: For what reason do you say this? He said to them: He did such and such to me. They said to him: Even so, forgive him, as he is a great Torah scholar. He said to them: For your sakes I forgive him, provided that he accepts upon himself not to become accustomed to behave like this. Immediately, Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, entered the study hall and taught: A person should always be soft like a reed and he should not be stiff like a cedar, as one who is proud like a cedar is likely to sin. And therefore, due to its gentle qualities, the reed merited that a quill is taken from it to write with it a Torah scroll, phylacteries, and mezuzot.
נזדמן לו אדם אחד שהוא מכוער ביותר. במסכת דרך ארץ מפרש דאותו אדם היינו אליהו ולטוב נתכוין כדי שלא ירגיל בדבר:
ת"ר פעם אחת עלו כל ישראל לרגל לירושלים ולא היה להם מים לשתות הלך נקדימון בן גוריון אצל אדון אחד אמר לו הלויני שתים עשרה מעיינות מים לעולי רגלים ואני אתן לך שתים עשרה עינות מים ואם איני נותן לך הריני נותן לך שתים עשרה ככר כסף וקבע לו זמן
§ The Sages taught: Once all the Jewish people ascended for the pilgrimage Festival to Jerusalem and there was not enough water for them to drink. Nakdimon ben Guryon, one of the wealthy citizens of Jerusalem, went to a certain gentile officer [hegemon] and said to him: Lend me twelve wells of water for the pilgrims, and I will give back to you twelve wells of water. And if I do not give them to you, I will give you twelve talents of silver. And the officer set him a time limit for returning the water.
ועכשיו ירדו גשמים נכנס לבית המרחץ בשמחה עד שהאדון נכנס בשמחתו לבית המרחץ נקדימון נכנס לבית המקדש כשהוא עצב נתעטף ועמד בתפלה אמר לפניו רבונו של עולם גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי ולא לכבוד בית אבא עשיתי אלא לכבודך עשיתי שיהו מים מצויין לעולי רגלים מיד נתקשרו שמים בעבים וירדו גשמים עד שנתמלאו שתים עשרה מעינות מים והותירו עד שיצא אדון מבית המרחץ נקדימון בן גוריון יצא מבית המקדש כשפגעו זה בזה אמר לו תן לי דמי מים יותר שיש לי בידך אמר לו יודע אני שלא הרעיש הקב"ה את עולמו אלא בשבילך אלא עדיין יש לי פתחון פה עליך שאוציא ממך את מעותיי שכבר שקעה חמה וגשמים ברשותי ירדו חזר ונכנס לבית המקדש נתעטף ועמד בתפלה ואמר לפניו רבונו של עולם הודע שיש לך אהובים בעולמך מיד נתפזרו העבים וזרחה החמה באותה שעה אמר לו האדון אילו לא נקדרה החמה היה לי פתחון פה עליך שאוציא ממך מעותיי תנא לא נקדימון שמו אלא בוני שמו ולמה נקרא שמו נקדימון שנקדרה חמה בעבורו
and now it will rain? He entered the bathhouse in a state of joy, anticipating the large sum of money he was about to receive. As the master entered the bathhouse in his joy, Nakdimon entered the Temple in a state of sadness. He wrapped himself in his prayer shawl and stood in prayer. He said before God: Master of the Universe, it is revealed and known before You that I did not act for my own honor, nor did I act for the honor of my father’s house. Rather, I acted for Your honor, so that there should be water for the Festival pilgrims. Immediately the sky became overcast and rain fell until the twelve cisterns were filled with water, and there was even more water, so that they overflowed. As the master left the bathhouse, Nakdimon ben Guryon left the Temple. When they met one another, Nakdimon said to him: Give me the money you owe me for the extra water you received. The official said to him: I know that the Holy One, Blessed be He, has shaken His world and caused rain to fall only for you. However, I still maintain a claim against you, by which I can legally take my coins from you, as you did not pay me on the agreed date, for the sun had already set, and therefore the rain fell onto my property. Nakdimon went back and entered the Temple, wrapped himself in his prayer shawl, and stood in prayer. He said before God: Master of the Universe, let it be known that You have beloved ones in Your world. Immediately, the clouds scattered and the sun shined. At that time, the master said to him: If the sun had not broken through the clouds, I would have had a claim against you, by which I could have taken my coins from you. A Sage taught: Nakdimon was not his real name; rather his name was Buni. And why was he called Nakdimon? Because the sun broke through [nikdera] for him.
ונקדימון בן גוריון לא עבד צדקה והתניא אמרו עליו על נקדימון בן גוריון כשהיה יוצא מביתו לבית המדרש כלי מילת היו
The recorded incident implies that Nakdimon lost all of his wealth after having failed to use it for acts of kindness. The Gemara asks: And did not Nakdimon ben Guryon perform charity? Isn’t it taught in a baraita: They said about Nakdimon ben Guryon that when he would leave his home to go to the study hall, there were fine woolen garments his attendants would
ונקדימון בן גוריון לא עבד צדקה והתניא אמרו עליו על נקדימון בן גוריון כשהיה יוצא מביתו לבית המדרש כלי מילת היו
The recorded incident implies that Nakdimon lost all of his wealth after having failed to use it for acts of kindness. The Gemara asks: And did not Nakdimon ben Guryon perform charity? Isn’t it taught in a baraita: They said about Nakdimon ben Guryon that when he would leave his home to go to the study hall, there were fine woolen garments his attendants would
ונקדימון בן גוריון לא עבד צדקה והתניא אמרו עליו על נקדימון בן גוריון כשהיה יוצא מביתו לבית המדרש כלי מילת היו
The recorded incident implies that Nakdimon lost all of his wealth after having failed to use it for acts of kindness. The Gemara asks: And did not Nakdimon ben Guryon perform charity? Isn’t it taught in a baraita: They said about Nakdimon ben Guryon that when he would leave his home to go to the study hall, there were fine woolen garments his attendants would
ונקדימון בן גוריון לא עבד צדקה והתניא אמרו עליו על נקדימון בן גוריון כשהיה יוצא מביתו לבית המדרש כלי מילת היו
The recorded incident implies that Nakdimon lost all of his wealth after having failed to use it for acts of kindness. The Gemara asks: And did not Nakdimon ben Guryon perform charity? Isn’t it taught in a baraita: They said about Nakdimon ben Guryon that when he would leave his home to go to the study hall, there were fine woolen garments his attendants would
ונקדימון בן גוריון לא עבד צדקה והתניא אמרו עליו על נקדימון בן גוריון כשהיה יוצא מביתו לבית המדרש כלי מילת היו
The recorded incident implies that Nakdimon lost all of his wealth after having failed to use it for acts of kindness. The Gemara asks: And did not Nakdimon ben Guryon perform charity? Isn’t it taught in a baraita: They said about Nakdimon ben Guryon that when he would leave his home to go to the study hall, there were fine woolen garments his attendants would
ונקדימון בן גוריון לא עבד צדקה והתניא אמרו עליו על נקדימון בן גוריון כשהיה יוצא מביתו לבית המדרש כלי מילת היו
The recorded incident implies that Nakdimon lost all of his wealth after having failed to use it for acts of kindness. The Gemara asks: And did not Nakdimon ben Guryon perform charity? Isn’t it taught in a baraita: They said about Nakdimon ben Guryon that when he would leave his home to go to the study hall, there were fine woolen garments his attendants would
ת"ר מעשה ברבן יוחנן בן זכאי שהיה רוכב על החמור והיה יוצא מירושלים והיו תלמידיו מהלכין אחריו ראה ריבה אחת שהיתה מלקטת שעורים מבין גללי בהמתן של ערביים כיון שראתה אותו נתעטפה בשערה ועמדה לפניו אמרה לו רבי פרנסני אמר לה בתי מי את אמרה לו בת נקדימון בן גוריון אני אמר לה בתי ממון של בית אביך היכן הלך אמרה לו רבי לא כדין מתלין מתלא בירושלים מלח ממון חסר ואמרי לה חסד ושל בית חמיך היכן הוא אמרה לו בא זה ואיבד את זה אמרה לו רבי זכור אתה כשחתמת על כתובתי אמר להן לתלמידיו זכור אני כשחתמתי על כתובתה של זו והייתי קורא בה אלף אלפים דינרי זהב מבית אביה חוץ משל חמיה בכה רבן יוחנן בן זכאי ואמר אשריכם ישראל בזמן שעושין רצונו של מקום אין כל אומה ולשון שולטת בהם ובזמן שאין עושין רצונו של מקום מוסרן ביד אומה שפלה ולא ביד אומה שפלה אלא ביד בהמתן של אומה שפלה ונקדימון בן גוריון לא עבד צדקה והתניא אמרו עליו על נקדימון בן גוריון כשהיה יוצא מביתו לבית המדרש כלי מילת היו
Apropos the daughter of Nakdimon ben Guryon, the Gemara relates what later became of her: The Sages taught: There was an incident involving Rabban Yoḥanan ben Zakkai. When he was riding on a donkey and leaving Jerusalem, and his students were walking after him to learn from him, he saw a certain young woman who was gathering barley from among the dung of the animals of Arabs. She was so poor that she subsisted on the undigested barley within the dung. When she saw him, she wrapped herself in her hair, as she had nothing else with which to cover herself, and stood before him. She said to him: My teacher, sustain me. He did not recognize her, so he said to her: My daughter, who are you? She said to him: I am the daughter of Nakdimon ben Guryon. He said to her: My daughter, the money of your father’s household, where did it go? How did you become so poor? She said to him: My teacher, is it not that they say such a proverb in Jerusalem: Salt for money is lacking [ḥaser]? There is nothing with which to preserve it and prevent it from being lost. And some say the proverb asserts that kindness [ḥesed] is salt for money, i.e., using money for acts of kindness preserves it. He continued to ask her: And the money of your father-in-law’s house, which was used properly, for benevolent acts, where is it? She said to him: This one came and destroyed that one; all the money was combined, and it was all lost together. She said to him: My teacher, do you remember when you signed on my marriage contract? He said to his students: I remember that when I signed on the marriage contract of this woman, and I read in it, it listed a thousand thousands, i.e., one million gold dinars as a dowry from her father’s house, aside from that which was promised her from her father-in-law. Rabban Yoḥanan ben Zakkai cried and said: How fortunate are you, Israel, for when Israel performs the will of the Omnipresent, no nation or tongue can rule over them; and when Israel does not perform the will of the Omnipresent, He delivers them into the hand of a lowly nation. Not only are they delivered into the hand of a lowly nation, but even into the hand of the animals of a lowly nation, as in the pitiful instance of Nakdimon’s daughter. The recorded incident implies that Nakdimon lost all of his wealth after having failed to use it for acts of kindness. The Gemara asks: And did not Nakdimon ben Guryon perform charity? Isn’t it taught in a baraita: They said about Nakdimon ben Guryon that when he would leave his home to go to the study hall, there were fine woolen garments his attendants would
מציעין תחתיו ובאין עניים ומקפלין אותן מאחריו איבעית אימא לכבודו הוא דעבד ואיבעית אימא כדבעי ליה למיעבד לא עבד כדאמרי אינשי לפום גמלא שיחנא
spread underneath him to walk on, and with his blessing, the poor would come and fold them up from behind him for themselves? Clearly he gave abundant charity. The Gemara offers two possible explanations: If you wish, say that he acted that way for his own honor, to demonstrate that he considered the exorbitant expense trivial. And if you wish, say that as he should have done, he did not do. As people say, according to the camel is the burden. The stronger the camel, the heavier the load it must bear. Even if he gave altruistically, Nakdimon ben Guryon did not give as much as he was expected to give.
מציעין תחתיו - תחת רגליו להלך עליהם:
מציעין תחתיו - תחת רגליו להלך עליהם:
מציעין תחתיו - תחת רגליו להלך עליהם:
מציעין תחתיו - תחת רגליו להלך עליהם: