|
Incident |
Protaganist/ Yichus |
Action |
Punishment |
|
"Complainers" |
ר' שמעון בן מנסיא אומר: ותאכל בקצה המחנה - במוקצים שבהם, בגדולים שבהם |
וַיְהִ֤י הָעָם֙ כְּמִתְאֹ֣נְנִ֔ים רַ֖ע בְּאָזְנֵ֣י יְהוָ֑ה |
וַיִּשְׁמַ֤ע יְהוָה֙ וַיִּ֣חַר אַפּ֔וֹ וַתִּבְעַר־בָּם֙ אֵ֣שׁ יְהוָ֔ה וַתֹּ֖אכַל בִּקְצֵ֥ה הַֽמַּחֲנֶֽה׃ |
|
And it devoured 'biktzei' of the camp": in the ketzinim, (their officers), their great men |
The people took to complaining bitterly before the LORD. |
The LORD heard and was incensed: a fire of the LORD broke out against them, ravaging the outskirts of the camp. |
|
|
Korach |
יִּקַּ֣ח קֹ֔רַח בֶּן־יִצְהָ֥ר בֶּן־קְהָ֖ת בֶּן־לֵוִ֑י וְדָתָ֨ן וַאֲבִירָ֜ם בְּנֵ֧י אֱלִיאָ֛ב וְא֥וֹן בֶּן־פֶּ֖לֶת בְּנֵ֥י רְאוּבֵֽן׃וַיָּקֻ֙מוּ֙ לִפְנֵ֣י מֹשֶׁ֔ה וַאֲנָשִׁ֥ים מִבְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל חֲמִשִּׁ֣ים וּמָאתָ֑יִם נְשִׂיאֵ֥י עֵדָ֛ה קְרִאֵ֥י מוֹעֵ֖ד אַנְשֵׁי־שֵֽׁם׃ |
וַיִּֽקָּהֲל֞וּ עַל־מֹשֶׁ֣ה וְעַֽל־אַהֲרֹ֗ן וַיֹּאמְר֣וּ אֲלֵהֶם֮ רַב־לָכֶם֒ כִּ֤י כָל־הָֽעֵדָה֙ כֻּלָּ֣ם קְדֹשִׁ֔ים וּבְתוֹכָ֖ם יְהוָ֑ה וּמַדּ֥וּעַ תִּֽתְנַשְּׂא֖וּ עַל־קְהַ֥ל יְהוָֽה׃ |
תִּפְתַּ֤ח הָאָ֙רֶץ֙ אֶת־פִּ֔יהָ וַתִּבְלַ֥ע אֹתָ֖ם וְאֶת־בָּתֵּיהֶ֑ם וְאֵ֤ת כָּל־הָאָדָם֙ אֲשֶׁ֣ר לְקֹ֔רַח וְאֵ֖ת כָּל־הָרֲכֽוּשׁ׃ |
|
Now Korah, son of Izhar son of Kohath son of Levi, betook himself, along with Dathan and Abiram sons of Eliab, and On son of Peleth—descendants of Reuben—to rise up against Moses, together with 250 Israelites, chieftains of the community, chosen in the assembly, men of repute. |
They combined against Moses and Aaron and said to them, “You have gone too far! For all the community are holy, all of them, and the LORD is in their midst. Why then do you raise yourselves above the LORD’s congregation?” |
And the earth opened its mouth and swallowed them up with their households, all Korah’s people and all their possessions. |
|
|
Zimri |
שֵׁם֩ אִ֨ישׁ יִשְׂרָאֵ֜ל הַמֻּכֶּ֗ה אֲשֶׁ֤ר הֻכָּה֙ אֶת־הַמִּדְיָנִ֔ית זִמְרִ֖י בֶּן־סָל֑וּא נְשִׂ֥יא בֵֽית־אָ֖ב לַשִּׁמְעֹנִֽי׃ |
הִנֵּ֡ה אִישׁ֩ מִבְּנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֜ל בָּ֗א וַיַּקְרֵ֤ב אֶל־אֶחָיו֙ אֶת־הַמִּדְיָנִ֔ית לְעֵינֵ֣י מֹשֶׁ֔ה וּלְעֵינֵ֖י כָּל־עֲדַ֣ת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֑ל |
יַּ֗רְא פִּֽינְחָס֙ בֶּן־אֶלְעָזָ֔ר בֶּֽן־אַהֲרֹ֖ן הַכֹּהֵ֑ן וַיָּ֙קָם֙ מִתּ֣וֹךְ הָֽעֵדָ֔ה וַיִּקַּ֥ח רֹ֖מַח בְּיָדֽוֹ׃ וַ֠יָּבֹא אַחַ֨ר אִֽישׁ־יִשְׂרָאֵ֜ל אֶל־הַקֻּבָּ֗ה וַיִּדְקֹר֙ אֶת־שְׁנֵיהֶ֔ם אֵ֚ת אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֶת־הָאִשָּׁ֖ה אֶל־קֳבָתָ֑הּ |
|
The name of the Israelite who was killed, the one who was killed with the Midianite woman, was Zimri son of Salu, chieftain of a Simeonite ancestral house. |
Just then one of the Israelites came and brought a Midianite woman over to his companions, in the sight of Moses and of the whole Israelite community. |
When Phinehas, son of Eleazar son of Aaron the priest, saw this, he left the assembly and, taking a spear in his hand,he followed the Israelite into the chamber and stabbed the Israelite and the woman, through the belly. |
לֹ֥א תַחְמֹ֖ד בֵּ֣ית רֵעֶ֑ךָ לֹֽא־תַחְמֹ֞ד אֵ֣שֶׁת רֵעֶ֗ךָ וְעַבְדּ֤וֹ וַאֲמָתוֹ֙ וְשׁוֹר֣וֹ וַחֲמֹר֔וֹ וְכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר לְרֵעֶֽךָ׃
You shall not covet your neighbor’s house: you shall not covet your neighbor’s wife, or his male or female slave, or his ox or his ass, or anything that is your neighbor’s.
לא תחמוד. אנשים רבים יתמהו על זאת המצוה. איך יהיה אדם שלא יחמוד דבר יפה בלבו כל מה שהוא נחמד למראה עיניו.
ועתה אתן לך משל. דע כי איש כפרי שיש לו דעת נכונה והוא ראה בת מלך שהיא יפה, לא יחמוד אותה בלבו שישכב עמה. כי ידע כי זה לא יתכן. ואל תחשוב זה הכפרי שהוא כאחד מן המשוגעים שיתאוה שיהיו לו כנפים לעוף השמים.
You shall not covet: Many people have wondered about this commandment, how is is that a man not covet in his heart that which is beautiful [&] all that which appears pleasant in his eyes.
I will give you a parable [to explain this]. You should know that a villager who thinks correctly and sees that the king's daughter is beautiful will not covet her in his heart, that he should sleep with her; as he knows that this is impossible. And this villager will not think like one of the lunatics that desires that he should have wings to fly in the sky, when it is not possible.
...כְּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד (תהלים קלג). שֶׁהָיוּ אוֹהֲבִין וּמְחַבְּבִין זֶה אֶת זֶה.
שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁנָּטַל מֹשֶׁה אֶת הַמַּלְכוּת וְאַהֲרֹן אֶת הַכְּהֻנָּה, לֹא שָׂנְאוּ זֶה אֶת זֶה, אֶלָּא הָיוּ שְׂמֵחִים זֶה בִּגְדֻלַּת זֶה וְזֶה בִּגְדֻלַּת זֶה.
Do you mean like Moses and Aaron, of whom it is said: Behold how good and how pleasant it is for brethren to dwell together in unity (Ps. 133:1)? They loved and cherished each other.
At the time that Moses took the kingship and Aaron the priesthood, they bore no resentment toward each other. In fact, they rejoiced in each other’s exalted role.
וּבַמֶה יִתְגָּאֵה לֵב הָאָדָם? אִם בְּעֹשֶׁר – "ה' מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר" (שמ"א ב ז). וְאִם בְּכָבוֹד – הֲלֹא לֵאלֹקִים הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (דה"א כט יב): "וְהָעֹשֶׁר וְהַכָּבוֹד מִלְפָנֶיךָ", וְאֵיךְ מִתְפָּאֵר בִּכְבוֹד קוֹנוֹ? וְאִם מִתְפָּאֵר בְּחָכְמָה: "מֵסִיר שָֹפָה לְנֶאֱמָנִים, וְטַעַם זְקֵנִים יִקַח" (איוב יב כ).
נִמְצָא: הַכָּל שָׁוֶה לִפְנֵי הַמָּקוֹם, כִּי בְאַפּוֹ מַשְׁפִּיל גֵּאִים, וּבִרְצוֹנוֹ מַגְבִּיהַ שְׁפָלִים. לָכֵן הַשְׁפִּיל עַצְמְךָ, וִינַשַֹּאֲךָ הַמָּקוֹם.
What cause does one have for pride? Perhaps his wealth? "The Lord impoverishes and enriches" (I Samuel 2:7). Perhaps his honor? It belongs to God, as it is written (I Chronicles 29:12), "Wealth and honor come from You." So how could one adorn himself with G-d's honor? And one who prides himself in his wisdom surely knows that God "takes away the speech of assured men and reasoning from the sages" (Job 12:20).
Thus, all are equal before God, since with His anger He lowers the proud and when He wishes He raises the low. So humble yourself and G-d will raise you up!
ככה כל משכיל צריך שידע כי אשה יפה או ממון לא ימצאנו אדם בעבור חכמתו ודעתו...
ובעבור זה המשכיל לא יתאוה ולא יחמוד. ... כי ידע שהשם לא רצה לתת לו. לא יוכל לקחתו בכחו ובמחשבותיו ובתחבולותיו.
...So must every enlightened person know that a beautiful woman or money is not attained by a person because of his wisdom or knowledge; rather it is from that which God apportioned to him....
And because of this, the enlightened one will not desire and not covet...Since he knows that God did not want to give it to him [and that] he is not able to take it with his power and thoughts and machinations.
דהא דקדושה ראשונה לא קדשה לעתיד לבוא וקדושה שניה קדשה לעתיד לבוא....
ולכן אמרו כי ד' מתהלך בקרב מחניך זו מחנה הארון ונמצא דכיבוש ארץ ישראל היה ע"י הארון, כן הבהמ"ק היה ע"י גילוי שכינה, לכן כי חטאו ישראל פקע קדושתם לגמרי והוי כאילו לא נכבשו.
אבל בית שני שלא היה כיבוש ע"י ארון שלא היה ארון ובבהמ"ק לא הוה שכינה... לכן עדיין הן בקדושתן קיימין ...
_________________________
וזה שאמר:
- "עד יעבור עמך ד'" זו ביאה ראשונה, פירוש בפעם ראשון שעל ידי ד' גלוי שכינה והארון --->
- "עד יעבור עם זו קנית" זו ביאה שניה שהיתה בלא ארון ובלא גילוי שכינה ומשום זה לא זכר בה ד' -->
-ולכן "תביאמו ותטעמו בהר נחלתך" שיהיו כנטוע לעולם.
ומה יהיה קדושתו? -->
-"מכון לשבתך פעלת ד'" למה יהיה מוכן?
-ל"מקדש ד' כוננו ידיך" -->
והוא מקדש שלישי אשר ירד בנוי ומשוכלל מן השמים .
(very loose translation)
The Kedusha of the 1st entry into Israel was not everlasting, but that of the 2nd entry is...
The 1st entry (Yehoshua) was complete with the Aron Kodesh, and revealed Shechinah [and conquering and wars, and real capturing of the land], so when Bnei Yisrael sinned, they lost it all, it was like they never even conquered the land.
But, the 2nd entry (Ezra) did not have an Aron nor did it have the revealed Shechinah [and was seemingly less eventful, as the Jews were allowed to return from Babylon and slowly trickled back in.]