״תפילה״ בתנ״ך - כפל המילה לעניינים שונים

בראשית כ:ז - וְעַתָּ֗ה הָשֵׁ֤ב אֵֽשֶׁת־הָאִישׁ֙ כִּֽי־נָבִ֣יא ה֔וּא וְיִתְפַּלֵּ֥ל בַּֽעַדְךָ֖ וֶֽחְיֵ֑ה וְאִם־אֵֽינְךָ֣ מֵשִׁ֔יב דַּ֚ע כִּי־מ֣וֹת תָּמ֔וּת אַתָּ֖ה וְכָל־אֲשֶׁר־לָֽךְ:

בראשית כ:יז - וַיִּתְפַּלֵּ֥ל אַבְרָהָ֖ם אֶל־הָֽאֱלֹהִ֑ים וַיִּרְפָּ֨א אֱלֹהִ֜ים אֶת־אֲבִימֶ֧לֶךְ וְאֶת־אִשְׁתּ֛וֹ וְאַמְהֹתָ֖יו וַיֵּלֵֽדוּ:

במדבר יא:ב - וַיִּצְעַ֥ק הָעָ֖ם אֶל־משֶׁ֑ה וַיִּתְפַּלֵּ֤ל משֶׁה֙ אֶל־יְהֹוָ֔ה וַתִּשְׁקַ֖ע הָאֵֽשׁ:

במדבר כא:ז - וַיָּבֹא֩ הָעָ֨ם אֶל־משֶׁ֜ה וַיֹּֽאמְר֣וּ חָטָ֗אנוּ כִּֽי־דִבַּ֤רְנוּ בַֽיהֹוָה֙ וָבָ֔ךְ הִתְפַּלֵּל֙ אֶל־יְהֹוָ֔ה וְיָסֵ֥ר מֵֽעָלֵ֖ינוּ אֶת־הַנָּחָ֑שׁ וַיִּתְפַּלֵּ֥ל משֶׁ֖ה בְּעַ֥ד הָעָֽם:

דברים ט:כ - וּבְאַֽהֲרֹ֗ן הִתְאַנַּ֧ף יְהֹוָ֛ה מְאֹ֖ד לְהַשְׁמִיד֑וֹ וָֽאֶתְפַּלֵּ֛ל גַּם־בְּעַ֥ד אַֽהֲרֹ֖ן בָּעֵ֥ת הַהִֽוא:

דברים ט:כו - וָֽאֶתְפַּלֵּ֣ל אֶל־יְהֹוָה֘ וָֽאֹמַר֒ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֗ה אַל־תַּשְׁחֵ֤ת עַמְּךָ֙ וְנַֽחֲלָ֣תְךָ֔ אֲשֶׁ֥ר פָּדִ֖יתָ בְּגָדְלֶ֑ךָ אֲשֶׁר־הוֹצֵ֥אתָ מִמִּצְרַ֖יִם בְּיָ֥ד חֲזָקָֽה:

בראשית מח:יא - וַיֹּ֤אמֶר יִשְׂרָאֵל֙ אֶל־יוֹסֵ֔ף רְאֹ֥ה פָנֶ֖יךָ לֹ֣א פִלָּ֑לְתִּי וְהִנֵּ֨ה הֶרְאָ֥ה אֹתִ֛י אֱלֹהִ֖ים גַּ֥ם אֶת־זַרְעֶֽךָ:

תרגום אונקלוס - ואמר ישראל ליוסף מחזי אפך לא סברית והא אחזי יתי יי אף ית בנך:

פירוש רש״י
לֹ֣א פִלָּ֑לְתִּי - לא מלאני לבי לחשוב מחשבה שאראה פניך עוד. פללתי לשון מחשבה, כמו ״הָבִ֚יאִי עֵצָה֙ עֲשִֹ֣י פְלִילָ֔ה:״

שמות כא:כב - וְכִֽי־יִנָּצ֣וּ אֲנָשִׁ֗ים וְנָ֨גְפ֜וּ אִשָּׁ֤ה הָרָה֙ וְיָֽצְא֣וּ יְלָדֶ֔יהָ וְלֹ֥א יִֽהְיֶ֖ה אָס֑וֹן עָנ֣וֹשׁ יֵֽעָנֵ֗שׁ כַּֽאֲשֶׁ֨ר יָשִׁ֤ית עָלָיו֙ בַּ֣עַל הָֽאִשָּׁ֔ה וְנָתַ֖ן בִּפְלִלִֽים:

תרגום אונקלוס - וארי ינצון גוברין וימחון אתתא מעדיא ויפקון ולדהא ולא יהי מותא אתגבאה יתגבי כמא דישוי עלוהי בעלה דאתתא ויתין ממימר דיניא:

פירוש רש״י
בפלילים - על פי הדיינים:

דברים לב:לא - כִּ֛י לֹ֥א כְצוּרֵ֖נוּ צוּרָ֑ם וְאֹֽיְבֵ֖ינוּ פְּלִילִֽים:

תרגום אונקלוס - ארי לא כתוקפנא תוקפהון ובעלי דבבנא הוו דייננא:

פירוש רש״י

וְאֹֽיְבֵ֖ינוּ פְּלִילִֽים - ועכשיו אויבינו שופטים אותנו, הרי שצורנו מכרנו להם:

רש״ר הירש - חורב, פרקי העבודה, תפילה ג

הפעל ״התפלל,״ אשר ממנו נגזר השם ״תפילה״ מובנו עפ״י מקור הוראתו ״לבחון את עצמני ולשפוט את עצמנו״ או כפי אשר יורה לרוב הבנין ״התפעל״ להתחרות פנימית: להחליט בקרב לבבנו ולחרוץ משפט, משפט-אמת וצדק, על אודות עצמנו. הוראת המלה היא: כי המתפלל יוצא הנהו מחוג החיים הפועלים ומשטמט מהם, למען יחרוץ משפט אמת וצדק על עצמו על אודות ״האני״ שלו, הלא הוא על אודות כל היחוסים שלו בנוגע אל ה׳ והתבל, גם לדעת ולהכיר את משפט ה׳ והתבל על אודותיו, ובכוח משפט כזה יחדור בקרב הלב והרוח לפעול, כי שניהם כאחד יצרפו ויתלבנו על ידו להיות חזקים ומוכשרים בעצם טהרם, למען יוכלו להמסר מחדש אל החיים הפועלים. - הפעולה להשגת משפט חרוץ כזה נקראת בשם ״תפילה.״ - ״תפילה״ קוראים אנחנו בלשון אשכנז ״געבעט״ אבל המלה ״געבעט״ לא יביע את מושג ״התפילה״ בעצם הכונתה, בעוד המלה האשכנזית קרובה יותר אל מושג ״בקשה״ אשר היא אמנם רק המדרגה התחתונה מהתפילה. או מוצאה ממקור הפעל ״בעטען״ בשפת אשכנז העתיקה, אשר אם לא אשגה, יורה רק על ״הרצאת דברים״ (הערזאגען) וקריאה בלבד.

ר׳ יוסף אלבו - ספר העיקרים מאמר ד פרק יח
מה שהביא האנשים לפקפק בתפלה קרוב למה שהביא אותם לסלק ידיעת השם. וזה שהם אומרים שלא ימלט הדבר מחלוקה אם שנגזר מהשם טוב מה על איש מה או לא נגזר. ואם נגזר אין צריך תפלה, ואם לא נגזר איך תועיל התפלה לשנות רצון השם לגזור עליו טוב אחר שלא נגזר, שלא ישתנה השם מן הרצון אל לא רצון ולא מלא רצון אל רצון? ובעבור זה יאמרו שלא יועיל כשרון המעשה אל שיגיע לאדם מהשם בעבורו טוב מה, וכן יאמרו שלא תועיל התפלה להשיג טוב מה או להנצל מרע שנגזר עליו...

וזה הדעת אינו נכון, שהשפעות העליונות יושפעו על המקבל בהיותו במדרגה ידועה והכנה ידועה לקבלם, ואם לא יכין האדם עצמו לקבל השפע ההוא הנה הוא המונע טוב מעצמו. שאם נגזר על איש מה על דרך משל שיצליחו תבואותיו בשנה פלונית והוא לא יחרוש ולא יזרע בשנה ההיא, אף אם ימטיר השם מטרות עזו על פני תבל ארצה לא תצלחנה תבואותיו אחר שלא חרש וזרע, והוא מונע מעצמו הטוב ההוא בשלא הכין עצמו לקבלו.

ולפי זה נאמר שכשנגזר על האדם טוב מה הנה הוא נגזר עליו במדרגה ידועה מכשרון המעשה, וזה כלל יעודי התורה, וכן כשנגזר עליו רע מה הנה הוא נגזר בהיותו במדרגה ידועה מהרוע או בהכנה ידועה, וכשתשתנה המדרגה ההיא או ההכנה ההיא תשתנה הגזרה בהכרח לטוב או לרע.

וזה כמלך שגזר על כל הערלים שבמדינה פלונית שיהרגו או שינתן לכל אחד ככר זהב, ועמד אחד מהם ונימול, שתשתנה בלי ספק הגזרה ההיא ותבטל מעליו לרע או לטוב כפי ההכנה שנתחדשה באיש ההוא. ולזה היה ההשתדלות בעשית הטוב וכשרון המעשה טוב והכרחי בכל דבר, שהוא הכנה לקבול השפע האלהי או לבטל מעליו הגזרה...

ומזה הצד הוא שתועיל התשובה לרשע, שעל ידי התשובה הוא כאלו נהפך לאיש אחר שלא נגזרה עליו אותה גזרה...שהגזרה הנגזרת על הרשע הוא בהיותו בתואר ההוא מן הרוע, וכשישתנה מן התואר ההוא על ידי התשובה, הנה הוא כאלו נהפך לאיש אחר שלא נגזרה עליו אותה גזרה.

ועל זה הדרך הוא מבואר שתועיל התפלה או כשרון המעשה אל שיוכן המתפלל לקבל שפע הטוב או לבטל ממנו הרע הנגזר עליו, להיותו משתנה ממדרגת הרוע שיהיה בה...

ואין להקשות ולומר איך ישתנה רצון השם יתברך על ידי התפלה, שכך היה רצון השם מתחלה שתתקיים הגזירה בהיותו באותה מדרגה ואותה הכנה, ואם תשתנה ההכנה תשתנה הגזרה...

רמב״ם, הלכות תשובה ב:א-ב

א - אי זו היא תשובה גמורה? זה שבא לידו דבר שעבר בו ואפשר בידו לעשותו ופירש ולא עשה מפני התשובה, לא מיראה ולא מכשלון כח...

ב - ומה היא התשובה? הוא שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד...וכן יתנחם על שעבר...ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם...

מלכים א׳ ח:לג - בְּֽהִנָּגֵ֞ף עַמְּךָ֧ יִשְׂרָאֵ֛ל לִפְנֵ֥י אוֹיֵ֖ב אֲשֶׁ֣ר יֶחֶטְאוּ־לָ֑ךְ וְשָׁ֚בוּ אֵלֶ֙יךָ֙ וְהוֹד֣וּ אֶת־שְׁמֶ֔ךָ וְהִֽתְפַּֽלְל֧וּ וְהִֽתְחַנְּנ֛וּ אֵלֶ֖יךָ בַּבַּ֥יִת הַזֶּֽה:

שמואל א׳ ב:כה - אִם־יֶחֱטָ֨א אִ֚ישׁ לְאִישׁ֙ וּפִֽלְל֣וֹ אֱלֹהִ֔ים וְאִ֚ם לַֽיהֹוָה֙ יֶֽחֱטָא־אִ֔ישׁ מִ֖י יִתְפַּלֶּל־ל֑וֹ וְלֹ֚א יִשְׁמְעוּ֙ לְק֣וֹל אֲבִיהֶ֔ם כִּֽי־חָפֵ֥ץ יְהֹוָ֖ה לַהֲמִיתָֽם:

מצודת ציון

וּפִֽלְל֣וֹ...יִתְפַּלֶּל - ענין משפט כמו ״וְנָתַ֖ן בִּפְלִלִֽים״

סנהדרין דף מד. 44-46 ושם דף פב: 14-15

...״וַיַּֽעֲמֹ֣ד פִּֽ֖ינְחָס וַיְפַלֵּ֑ל וַ֜תֵּֽעָצַ֗ר הַמַּגֵּפָֽה,״ ואמר רבי אלעזר: ״ויתפלל״ לא נאמר, אלא ״וַיְפַלֵּ֑ל״ - מלמד (כביכול) שעשה פלילות עם קונו...

פירוש רש״י בדף מד.
פלילות - דין

פירוש רש״י בדף פב:
פלילות - ריב

בראשית רבה (וילנא) נב:יג
וַיִּתְפַּלֵּ֥ל אַבְרָהָ֖ם אֶל־הָֽאֱלֹהִ֑ים - אמר רבי חמא בר רבי חנינא מתחלת הספר ועד כאן לא נאמר בלשון הזה, כיון שהתפלל אבינו אברהם הותר הקשר הזה.

פירוש מהרז״ו

בלשון זה - לשון תפלה לא נאמר עד פרשה זו ״וְיִתְפַּלֵּ֥ל בַּֽעַדְךָ֖,״ ואח״כ ״וַיִּתְפַּלֵּ֥ל אַבְרָהָ֖ם.״ ומ״ש ״הותר הקשר הזה,״ נראה שדעת המדרש שלשון תפלה הוא מלשון ״נַפְתּוּלֵ֨י אֱלֹהִ֧ים נִפְתַּ֛לְתִּי," שפירש רש״י ז״ל שם "מלשון ׳עִקֵּ֖שׁ וּפְתַלְתֹּֽל׳." ואונקלוס תרגם שם מל׳ תפלה בעותי באתחננותי, ושניהם אמת, שאלהים עשה את העולם ואת האדם ישר, אך בחטא האדם נעקש היושר ונעשה פתלתול בעולם. והתפלה לישר העקש ולהסיר הפתלתל, וזהו נַפְתּוּלֵ֨י אֱלֹהִ֧ים שתחלה נעקשתי ונתפתלתי בהשגחה ואח״כ ע״י התפלה הותר הפתלתל, וע״ש זה נקרא תפלה לפי שמסיר הפתלתל וע״ד סִּֽירֹתָיו֙ לְדַשְּׁנ֔וֹ. וּבְכָל־תְּב֖וּאָתִ֣י תְשָׁרֵֽשׁ. וזה ע״פ מדה ט״ז מיוחד במקומו שאצל כי עצור כתוב ויתפלל.

ספרי דברים (פינקלשטין) פרשת ואתחנן, פיסקא כו, פרק ג פסוק כג

עשרה לשונות נקראת תפלה:
​​​​​​​זעקה שועה נאקה שנאמר ״וַיְהִי֩ בַיָּמִ֨ים הָֽרַבִּ֜ים הָהֵ֗ם וַיָּ֨מָת֙ מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם וַיֵּאָֽנְח֧וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל מִן־הָֽעֲבֹדָ֖ה וַיִּזְעָ֑קוּ וַתַּ֧עַל שַׁוְעָתָ֛ם...וַיִּשְׁמַ֥ע אֱלֹהִ֖ים אֶת־נַֽאֲקָתָ֑ם,״ (שמות ב:כג-כד)
נקראת בצר וקריאה שנאמר ״בַּצַּר־לִי֙ אֶקְרָ֣א יְהֹוָ֔ה,״ (שמואל ב כב:ז)
נקראת רנה ופגיעה שנאמר ״וְאַתָּ֞ה אַל־תִּתְפַּלֵּ֣ל | בְּעַד־הָעָ֣ם הַזֶּ֗ה וְאַל־תִּשָּׂ֧א בַֽעֲדָ֛ם רִנָּ֥ה וּתְפִלָּ֖ה וְאַל־תִּפְגַּע־בִּ֑י,״ (ירמיה ז:טז)
נקראת נפול שנאמר ״וָֽאֶתְנַפַּ֞ל לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֗ה,״ (דברים ט:כה)
נקראת פלול שנאמר ״וָֽאֶתְפַּלֵּ֣ל אֶל־יְהֹוָה֘,״ (דברים ט:כו)
נקראת עתירה שנאמר ״וַיֶּעְתַּ֨ר יִצְחָ֤ק לַֽיהֹוָה֙ לְנֹ֣כַח אִשְׁתּ֔וֹ,״ (בראשית כה:כא)
נקראת עמידה שנאמר ״וַיַּֽעֲמֹ֣ד פִּֽ֖ינְחָס וַיְפַלֵּ֑ל וגו',״ (תהלים קו:ל)
נקראת חילוי שנאמר ״וַיְחַ֣ל משֶׁ֔ה וגו',״ (שמות לב:יא)
נקראת תחנה שנאמר ״וָֽאֶתְחַנַּ֖ן אֶל־יְהֹוָ֑ה.״ (דברים ג:כג)

כפל הענין במלות שונות - כפל המלה לעניינים שונים