מתני׳ כל מצות הבן על האב - אנשים חייבין ונשים פטורות, וכל מצות האב על הבן -אחד אנשים ואחד נשים חייבין, וכל מצות עשה שהזמן גרמא - אנשים חייבין ונשים פטורות, וכל מצות עשה שלא הזמן גרמא - אחד האנשים ואחד הנשים חייבין , וכל מצות לא תעשה - בין שהזמן גרמא בין שלא הזמן גרמא, אחד האנשים ואחד הנשים חייבין, חוץ מבל תקיף, ובל תשחית, ובל תטמא למתים:
אמר רב אדא בר אהבה נשים חייבות בקדוש היום דבר תורה. אמאי? מצות עשה שהזמן גרמא הוא, וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות! אמר אביי מדרבנן. אמר ליה רבא והא דבר תורה קאמר, ועוד כל מצות עשה נחייבינהו מדרבנן! אלא אמר רבא אמר קרא "זכור" ו"שמור" - כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה, והני נשי הואיל ואיתנהו בשמירה, איתנהו בזכירה.
(ג) כָּל מִצְוֹת לֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁבַּתּוֹרָה אֶחָד אֲנָשִׁים וְאֶחָד נָשִׁים חַיָּבִים חוּץ מִ"בַּל תַּשְׁחִית" וּ"בַל תַּקִּיף" וּ"בַל יִטָּמֵא כֹּהֵן לַמֵּתִים" (משנה קידושין א ז). וְכָל מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁהִיא מִזְּמַן לִזְמַן וְאֵינָהּ תְּדִירָה נָשִׁים פְּטוּרוֹת חוּץ מִקִּדּוּשׁ הַיּוֹם וַאֲכִילַת מַצָּה בְּלֵילֵי הַפֶּסַח וַאֲכִילַת הַפֶּסַח וּשְׁחִיטָתוֹ וְהַקְהֵל וְשִׂמְחָה שֶׁהַנָּשִׁים חַיָּבוֹת:
(3) Both men and woman are obliged to observe all of the prohibitive commandments in the Torah, save destroying a beard, rounding the corners of the head, and a priest's contamination for the dead which refer only to men; and, pertaining to mandatory commandments, every such commandment the performance of which takes place only at stated times, and not continuously women are exempted, save the sanctification of the Sabbath day with words of prayer, eating of Mazzah on the first (two) night(s) of Passover, the eating of the Paschal lamb, its slaughter, to be present when all Israel assemble once in seven years, and rejoicing on the festivals wherein women's participation is obligatory.4Kiddushin, 29a; Ibid. 31a; Berakot, 20b; Pesahim, 87a. C. G.
מתני׳ ...זה הכלל כל שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתן:
אמר ליה רבינא לרבא נשים בברכת המזון דאורייתא או דרבנן? למאי נפקא מינה? לאפוקי רבים ידי חובתן. אי אמרת (בשלמא) דאורייתא, אתי דאורייתא ומפיק דאורייתא, אלא אי אמרת דרבנן, הוי שאינו מחוייב בדבר, וכל שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתן. מאי? תא שמע: באמת אמרו בן מברך לאביו, ועבד מברך לרבו, ואשה מברכת לבעלה, אבל אמרו חכמים תבא מארה לאדם שאשתו ובניו מברכין לו. אי אמרת בשלמא דאורייתא, אתי דאורייתא ומפיק דאורייתא, אלא אי אמרת דרבנן, אתי דרבנן ומפיק דאורייתא?! ולטעמיך קטן בר חיובא! הוא אלא הכא במאי עסקינן? כגון שאכל שיעורא דרבנן, דאתי דרבנן ומפיק דרבנן:
(רעח)...ואשה היודעת לקדש מקדשת ואם לאו מקדישין לה. יבאר הר״ש ז״ל ואפי׳ להוציא אחרים ידי חובתם שאינן יודעין לקדש...
(ב) נשים חייבות בקידוש אע"פ שהוא מצות עשה שהזמן גרמא (פי' מצות עשה התלויה בזמן) משום דאתקש "זכור" ל"שמור", והני נשי הואיל ואיתנהו בשמירה איתנהו בזכירה, ומוציאות את האנשים הואיל וחייבות מן התורה כמותם:
(1) ...When he arrives at his home, he should hurry to eat the meal immediately...
(2) Women are obligated in Kiddush, even though it is a positive commandment that time causes (meaning, a positive commandment dependent on time), because Remember is compared to Guard. And these women since they are included in watching, they are include in remembering. And they can discharge men (from their obligation) since they are obligated biblically, like them.
(3) If he has not the means (finances) at hand to purchase wine for Kiddush and to prepare the needs of the meal for both the meal at night, the meal on Shabbat day and Kiddush for Shabbat day, it is better to purchase wine for the night Kiddush rather than to purchase needs for meals or wine for Kiddush on Shabbat day. For as it is taught: "The honour of the day precedes the honour of the night, this is only with regards to other needs of the meal. However if he does not have more than one cup for Kiddush, then the honour of the night is prioritised over the honour of the day.
(4) It is forbidden to taste anything before one makes Kiddush [at night], even water. And even if one began eating while it was still day, he needs to stop eating, spread out a tablecloth [to set up the meal] and make Kiddush. And if they were drinking wine first, they only need to say the Bracha of Kiddush and not a Bracha on the wine. Afterward they will make a Bracha on the bread. And if he does not have wine, he can make Kiddush on bread, he need not make a Bracha on bread [because he has already been part of a meal where bread was eaten]. There are those who say that even if he makes a Bracha on wine, he also need not make a Bracha on the bread.
(5) Two people who were drinking and then said "Come, let us make Kiddush", they are forbidden from drinking more until they make Kiddush. If they want to return and drink before they make Kiddush, even if they are required, need to again make the Bracha on the wine and then they can drink. Edit: A person who forgot to make Kiddush and realised only after he make the Bracha on the bread, and yet remembered before he ate; should make Kiddush on the bread and then eat it. But, if it was Havdalah, he should first eat the bread - for we do not make Havdalah on bread.
(7) ...Even if it is forbidden for one to taste food before Kiddush, if they did taste food, they should still make Kiddush.
(8) If one did not make Kiddush at night - whether it was unintentional or intentional, he must make up for it the next day. Edit: And he should say all of the text of Kiddush of the night, except for "Vayechulu"
(9) There needs to be a tablecloth on the table underneath the bread and another cloth spread out on top of the bread.
(10) One should make Kiddush on a full cup of wine that is not
(13) One must drink a cheekful from the Kiddush cup, i.e. if one moves all the wine to one side of their mouth and their cheek appears full, and this is the majority of a Revi'it.
ואחד אנשים ונשים חייבים בקידוש היום. וז"ל הכל בו וביאר הר"ש ז"ל ואפילו להוציא אחרים ידי חובתם שאינן יודעין לקדש עכ"ל ומביאו ב"י ופסק כך בשלחן ערוך (ס"ב), אבל גבי מגילה סימן תרפ"ט כתב בשלחן ערוך (ס"ב) יש אומרים שהנשים אינן מוציאות את האנשים וכת' על פי דברי בה"ג שהביא רבינו לשם החולק על פירוש רש"י [הר"ש] שכתב שהנשים מוציאות את האנשים, ותימה שכאן פסק כפירוש רש"י [הר"ש] שהביאו בספר כל בו והפסקים סותרין זה את זה דנראה דאין לחלק בין קידוש למגילה, ולפעד"נ עיקר להחמיר בקידוש כמו במגילה שאין הנשים מוציאות לאנשים וכן ראיתי שכתב מהרש"ל:
ט"ז אורח חיים סימן רעא ס"ק ב
ומוציאות את האנשים כו'. אף על גב דבסי' תרפ"ט פסק בש"ע כבה"ג דאין נשים מוציאות אנשים במקרא מגילה אף ע"ג שהם חייבות במקרא מגילה, לא דמי לכאן, דבמגילה יש דיעות דאין לנשים לברך "על מקרא מגילה" אלא "על משמע מגילה" כמ"ש שם ב"י, ע"כ בודאי לא נכון שלכתחלה יוציאו האנשים, משא"כ כאן. הכל מודים שאין חילוק כלל בין אנשים לנשים, ע"כ שפיר מוציאות אותם. ורש"ל ומו"ח ז"ל פסקו גם כאן דאין מוציאות כמו במגילה ואין זה מוכרח כלל:
מגן אברהם סימן רעא ס"ק ב
ומוציאות את האנשים. הקשה הב"ח מ"ש ממגילה דאין מוציאות וכמ"ש סימן תרפ"ט ואשתמיטתיה דברי התוס' בסוכה דף ל"ח שכתבו כיון דרבים הם זילא בהו מילתא שתוציאם אשה...
גמ׳...תני אהבה בריה דר' זירא כל הברכות כולן - אע"פ שיצא מוציא, חוץ מברכת הלחם וברכת היין שאם לא יצא מוציא, ואם יצא אינו מוציא. בעי רבא ברכת הלחם של מצה וברכת היין של קידוש היום מהו? כיון דחובה הוא מפיק, או דלמא ברכה לאו חובה היא? ת"ש דאמר רב אשי כי הוינן בי רב פפי הוה מקדש לן, וכי הוה אתי אריסיה מדברא הוה מקדש להו.
רש"י מסכת ראש השנה דף כט עמוד א
אף על פי שיצא מוציא - שהרי כל ישראל ערבין זה בזה למצות.
חוץ מברכת הלחם והיין - ושאר ברכת פירות וריחני, שאינן חובה אלא שאסור ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה, ובזו - אין כאן ערבות, שאינו חובה על האדם; לא ליתהני ולא ליבריך.
ברכת הלחם - של אכילת מצה, שמברכין (לפני) +מסורת הש"ס: [לפניה]+ המוציא.
וברכת היין - שמברכין לפני קידוש.
כיון דחובה היא - אכילת מצה חובה עליו, וכן קידוש היום חובה עליו, ואי אפשר שלא בהנאה, והנאה אי אפשר בלא ברכה - נמצאת המצוה תלויה בברכת הנאה, ומפיק.
או דלמא - בברכת ההנאה לאו חובה למצוה אתיא, שאף בכל ההניות היא נוהגת.
(א) לאכול מיד. היינו לקדש כדי שיזכור שבת בכניסתו...ומ"ע בתשוב' כתב שאם אינו תאב לאכול יכול להמתין שכבר זכר אותו בכניסתו בבה"כ ע"ש,...כ' הרמב"ם פכ"ט קידוש היום דאורייתא בלא יין, ורבנן תקנו על היין. וכ"כ התוס' בסוכה פ"ג דף ל"ח. ונ"ל דמדאוריי' בקידוש שאמר בתפל' סגי, דקרא כתיב "זכור את יום השבת", והרי זכר אותו, וקידוש במקום סעוד' רבנן תקנוהו, כמ"ש סי' רס"ט, וכ"מ בתוס' שכתבו דלר"ת מי שאין לו יין לא יקדש כלל, וק' - וכי יעקור מ"ע דאורייתא?! אלא ע"כ דדי בתפלה...
דגול מרבבה אורח חיים סימן רעא
ואמנם מה שאני מסתפק, אפילו באיש המקדש ומוציא אשתו ובני ביתו, אם הנשים לא התפללו ערבית והאיש כבר התפלל ערבית, ואם כן האיש אינו מחויב מן התורה, והנשים שלא התפללו חייבות מן התורה, אם יוצאין בשמיעתן מן האיש. ואף שכל הברכות אף שיצא מוציא, כמו שכתוב במסכת ראש השנה דף כ"ט ע"א, היינו מטעם ערבות, שכל ישראל ערבים זה בזה כמו שכתב רש"י שם [ד"ה אף על פי], והרי כתב הרא"ש במסכת ברכות בפרק ג' דף כ' ע"ב [סוף סימן יג] שהאשה אינה בכלל ערבות לכך אינה מוציאה אלא מי שחיובו מדרבנן, ע"ש. ואני מסתפק, אם האשה אינה בכלל ערבות דהיינו שהיא אינה עריבה בעד אחרים, אבל האנשים שקיבלו ערבות בהר גריזים והר עיבל נתערבו גם בעד הנשים, וא"כ שפיר מוציא האיש את האשה אף שכבר יצא, או דלמא כשם שהנשים לא נכנסו בכלל ערבות כך לא קיבלו האנשים ערבות בשביל נשים. ועיין ביבמות דף מ"ז ע"ב בתוספות ד"ה קשים גרים, וצ"ע:
רבי עקיבא איגר אורח חיים סימן רעא סעיף ב
ועמ"ש רסי' קצ"ג. בס' דגול מרבבה כ' דאיש שכבר התפלל ערבית א"י להוציא בקידוש לאשה שלא התפללה ערבית, דהוא אינו מחוייב בדבר מדאורייתא, דאף דבברכות המצות אם יצא מוציא. הא הטעם משום דכולם עריבים זה בזה כמ"ש תוס' ר"ה כ"ט. והרי הרא"ש כ' בפ"ג דברכות דאשה אינה בכלל ערבות, לכך אינה מוציאה אלא למי שחיובו מדרבנן. ובזה יש להסתפק די"ל נשים אין עריבים בעד אחרים. אבל אנשים ערבים גם על הנשים עיין שם.
ולענ"ד דאין חלוק בין אנשים לנשים לענין ערבות, ולא מצינו בשום דוכתא דבנשים אין הדין דאם יצא מוציא...אבל נראה דכוונת הרא"ש דהערבות היה רק לגבי מי שמחוייב במצוה זו הוא ערב על אחרים. ואם נשים בבהמ"ז דאורייתא באמת אם יצאו מוציאים לאנשים. דכיון שהם שייכים במצוה זו, ישנם ג"כ בכלל ערבות. אבל במצוה שאין חייבים בה, דהיינו אם נשים בבהמ"ז דרבנן, אין להם דין ערבות במצוה א'... אע"כ דאין כוונת הרא"ש לחלק בין נשים לאנשים לענין ערבות. אלא דמי שאינו בר חיוב במצוה זו אינו בכלל ערבות על אחרים...
(ג) דאיתקש זכור לשמור - ד"זכור את יום השבת לקדשו" האמור בדברות הראשונות ו"שמור את יום השבת לקדשו" האמור בדברות אחרונות שניהם בדבור אחד נאמרו. ו"זכור" קאי על מ"ע דקידוש וכנ"ל, ו"שמור" קאי על שמירה ממלאכה. וכשם שבאיסור מלאכה בודאי גם נשים מוזהרות, דבמצות ל"ת אין חלוק בין זמן גרמא בין שאין הזמן גרמא, כן בעשה ד"זכור" גם נשים מצוות.
ופשוט דקטן אינו מוציא את האשה, דלא אתי דרבנן ומפיק דאורייתא. ואפילו אם הוא בן י"ג שנה חיישינן שמא לא הביא שתי שערות, דבמילי דאורייתא לא סמכינן אחזקה דמכיון שהגיע לכלל שנים הגיע לכלל סימני שערות[ה], עד שיתמלא זקנו כמ"ש בח"מ סימן ל"ה, ולכן תקדש האשה לעצמה. ואם אינה יודעת לקדש בעצמה, תאמר עמו מלה במלה מראשו ועד סופו, ולא תכוין לצאת בקידושו. ובאופן זה כיון שהיא אומרת הקידוש בעצמה נכון שיהא פת או יין מונח גם לפניה בעת הקידוש. ולא תסמוך על מה שהנער אוחז הכוס או הפת בידו, כיון שאינה יוצאת בקידוש שלו. ועצה זו מועילה אפילו אם הוא קטן ביותר.
וכ"ז בשלא התפללה האשה תפלת ערבית, אבל אם התפללה, דלדעת המ"א הנ"ל כבר יצאה ידי קידוש דאורייתא, בזה יש לסמוך על נער בן י"ג שנים שיוציאה אח"כ בקידוש דהיינו שיכוין להוציאה...
(ד) ומוציאות את האנשים - וכן הסכימו הט"ז ומ"א והגר"א וש"א ומ"מ יש להחמיר לכתחלה שלא תוציא אשה אנשים שאינם מבני ביתה דזילא מילתא [א"ר ודה"ח]:
(ה) הואיל וחייבות וכו' - ולכן יכולה להוציא אפילו היא כבר יצאת ידי קידוש וכמו באיש לקמן בסימן רע"ג ס"ד דלענין קידוש אנשים ונשים שוין.
(ד) יכול אדם לקדש לאחרים אע"פ שאינו אוכל עמהם, דלדידהו הוי מקום סעודה...ואם עדיין לא קידש לעצמו יזהר שלא יטעום עמהם שאסור לו לטעום עד שיקדש במקום סעודתו:
ערוך השולחן אורח חיים סימן רעא
סעיף ה
נשים חייבות בקידוש היום דבר תורה ואף על פי שהיא מצות עשה שהזמן גרמא...וכתב רבינו הב"י בסעי' ב' שמוציאות את האנשים הואיל וחייבות מן התורה כמותם עכ"ל. ואפילו להסוברים דקידוש על הכוס מדרבנן דמן התורה יוצאים בתפלה, מ"מ שוים האנשים והנשים וכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון, וגם נשים כן הוא, דמן התורה יוצאות בתפלה, ועל הכוס חייבות מדרבנן. א"כ עומדים בחדא דרגא וביכלתן להוציאם. ויש רוצים לומר שאינן מוציאות אנשים כמו במגילה לקמן סי' תרפ"ט [רש"ל וב"ח], ואינו עיקר, דבשם כיון דברבים הוא, זילא מילתא כמ"ש התוס' בסוכה [ל"ח.], משא"כ בקידוש. וכ"כ מפרשי הש"ע [הט"ז והמג"א סק"ב]:
סעיף ו
ונראה לכאורה דאימתי מוציאין זה את זה? כששניהם התפללו או שניהם לא התפללו דחיובם שוה, אבל אם האחד התפלל והשני לא התפלל, אין המתפלל מוציא ידי חובת של מי שלא התפלל לדעת הפוסקים דמן התורה יוצאים בתפלה. וא"כ, מי שהתפלל, חיובו רק מדרבנן, ומי שלא התפלל, חיובו מן התורה, ולא אתי דרבנן ומפיק דאורייתא. אך לפ"ז לא מצאנו ידינו ורגלינו בכל המשפחות שהבעה"ב מקדש ומוציא אשתו ובנותיו וכלותיו אף על פי שלא התפללו! אמנם האמת דזהו רק בברכת הנהנין וברהמ"ז, ולא כן בברכת המצות שאחד יכול להוציא את חבירו אף שכבר יצא ידי חובתו מטעם דכל ישראל ערבים זה בזה, כדאיתא ספ"ג דר"ה. ולכן איש ואשה יכולין להוציא זא"ז בכל גווני. ויש מי שרוצה לומר דאשה אינה בכלל ערבות [דגמ"ר], ודבר תמוה הוא. והרא"ש שכתב סברא זו ברפ"ג דברכות אינו אלא במצוה שאין להאשה שייכות בזה ע"ש, אבל במה שהיא מחוייבת, שוה היא לגמרי לאיש [וכ"כ הגרע"א בגליון הש"ע ובתשו']: