(א) שביעית, משמטת את המלוה בשטר ושלא בשטר. הקפת החנות, אינה משמטת. ואם עשאה מלוה, הרי זו משמטת. רבי יהודה אומר, הראשון הראשון משמט. שכר שכיר, אינו משמט. ואם עשאו מלוה, הרי זה משמט. רבי יוסי אומר, כל מלאכה שפוסקת בשביעית, משמטת. ושאינה פוסקת בשביעית, אינה משמטת.
(ב) השוחט את הפרה וחלקה בראש השנה, אם היה החדש מעבר, משמט. אם לאו, אינו משמט. האונס, והמפתה, והמוציא שם רע, וכל מעשה בית דין, אינן משמטין. המלוה על המשכון, והמוסר שטרותיו לבית דין, אינן משמטין.
(ג) פרזבול, אינו משמט. זה אחד מן הדברים שהתקין הלל הזקן, כשראה שנמנעו העם מלהלוות זה את זה ועוברין על מה שכתוב בתורה (דברים טו) השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל וגו', התקין הלל פרזבול.
(ד) זהו גופו שלפרזבול, מוסר אני לכם איש פלוני ופלוני הדינים שבמקום פלוני, שכל חוב שיש לי, שאגבנו כל זמן שארצה. והדינים חותמין למטה, או העדים.
(1) The Sabbatical year cancels a loan [that was made] with a contract and [a loan that was made] without a contract. Store credit is not cancelled, but if it was made into a loan, it is canceled. Rabbi Yehudah says, the previous [of each subsequent purchase on credit] is cancelled. Wages owed to a worker are not canceled, but if it was made into a loan, it is canceled. Rabbi Yossi says, any type of work which must pause during the Sabbatical year, [wages owed for that work] are cancelled. But any work which need not pause during the Sabbatical year, [wages owed for that work] are not canceled.
(2) If one slaughters a cow and distributes it [to others] on [the post-Sabbatical] Rosh Hashanah [New Year's festival], if the [previous] month was full then [the debt owed the slaughterer is] canceled. [The fines for] rape, seduction, Motzi Shem Ra [husband who falsely accuses his bride of not having been a virgin], and any judicial court matter are not canceled. One who lends on collateral, and one who entrusts his contracts to the judicial court, [those loans] are not canceled.
(3) [Any loan made with a] Pruzbul [court exemption from the Sabbatical year cancellation of a loan] is not canceled. This is one of the matters that Hillel the elder instituted. When he observed that the nation withheld from lending to each other and were transgressing what is written in the Torah (Deuteronomy 15:9): "Beware lest there be in your mind a base thought," he instituted the Pruzbul.
(4) This is the body of the Pruzbul: "I entrust to you, so-and-so and so-and-so, who judge in such-and-such place, that any loan that I have, I may collect it any time that I wish." And the judges affix their signatures below, or the witnesses.
ספרי דברים פרשת ראה פיסקא קיג
את אחיך תשמט ידך, ולא המוסר שטרותיו לבית דין מיכן אמרוהתקין הלל פרוסבול מפני תיקון העולם שראה את העם שנמנעו מלהלוות זה את זה ועברו על מהשכתוב בתורה עמד והתקין פרוסבול וזהו גופו של פרוסבול מוסרני אני לכם פלוני ופלוני הדייניםשבמקום פלוני כל חוב שיש לי שאגבנו כל זמן שארצה והדיינים חותמים למטה או העדים
(כז) תלמידי חכמים שהלוו זה את זה ומסר דבריו לתלמידים ואמר מוסרני לכם שכל חוב שיש לי שאגבנו כל זמן שארצה אינו צריך לכתוב פרוזבול מפני שהן יודעים שהשמטת כספים בזמן הזה מדבריהם ובדברים בלבד היא נדחית.
מי איכא מידי דמדאוריית' משמט שביעית ותיקן הלל דלא משמט. השתא לא בעי רבא לשנויי אהך קושיא דהפקר ב"ד היה הפקר כדמשני בתר הכי משום דקשיא ליה דלא היה לו להלל לעקור שביעית שהיא דאורייתא ואע"ג דדרשינן בספרי ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידך (דברים טו) ולא של אחיך בידך מכאן אמרו המלוה חבירו על המשכון והמוסר שטרותיו לב"ד אין משמיטין מ"מ לא היה לו לעשות תקנה ללמד לעשות כן שביטל בכך. השמטת כספים שצותה תורה ובקונט' פירש דרבא קאי נמי לשנויי פרכא דהכא ודרשא דספרי עיקרה אמלוה על המשכון דמוסר שטרותיו הוי מטעם דהפקר ב"ד היה הפקר אלא דאקרא קסמיך לה:
רש"י מסכת גיטין דף לו עמוד ב
רבא אמר - לעולם בין לרבנן דפליגי אדרבי ואמרי שביעית להשמטת מלוה בזמן הזה דאורייתאותקין הלל דלא תשמט בין לרבי דאמר לאו דאורייתא ואמור רבנן דתשמט לא תיקשי דבר דבדברשבממון אין כאן עקירת דבר מן התורה במקום סייג וגדר דהפקר ב"ד בממון היה הפקר.
רש"י מסכת מכות דף ג עמוד ב
מוסר שטרותיו לב"ד - הוא פרוזבול שהתקין הלל שכתוב בו מוסרני לכם פלוני ופלוני הדיינין שבמקום פלוני שכל חוב שיש לי שאגבנו כל זמן שארצה.
מדרש תנאים
" 'ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידך' - לא המוסר שטרותיו לבית דין. מכאן התקין הלל פרוזבול, וכך דרש הלל: 'ואשר יהיה לך את אחיך' - לא המוסר שטרותיו לבית דין" (דברים ט"ו, ג).
חידושי הריטב"א מסכת מכות דף ג עמוד ב
ובמוסר שטרותיו לב"ד. פי' רש"י ז"ל והיינו פרוזבול שתקן הלל שכתוב בו מוסרני לכם וכו', והקשו עליובתוספות שהרי במשנת מסכת שביעית מייתי הא ומייתי בתר הכי תקנת פרוזבול אלמא תרי מילינינהו, ובספרי מייתי לה להא מן הכתוב שנאמר ואת אשר יהיה לך את אחיך תשמט ידיך ולא מהשלאחיך בידך פרט למלוה על המשכון ומוסר שטרותיו לב"ד שאין משמטין, אלא ודאי כל שמוסרשטרותיו ממש לב"ד מדאורייתא אינו משמט דהא נגוש ועומד הוא, והלל תקן פרוזבול שלא יהא צריךלמסור שטרותיו, וכן משום מלוה על פה שיאמר להם מוסרני וכו' וכדפרישנא בדוכתא, ואפשר כי רש"יז"ל כך רוצה לומר דהיינו תקנת פרוזבול כלומר אהא אסמכה.
(ה) פרזבול המקדם, כשר. והמאחר, פסול. שטרי חוב המקדמים, פסולים. והמאחרים, כשרים. אחד לוה מחמשה, כותב פרזבול לכל אחד ואחד. חמשה לוין מאחד, אינו כותב אלא פרזבול אחד לכלם.
(5) A predated Pruzbul is effective, but a postdated one is ineffective. Loan-documents which are predated are ineffective, but postdated ones are effective. If one borrows from five different people, a Pruzbul must be written for each [of the lenders] individually. If five borrow from one person, only one Pruzbul may be written for all of them.
שו"ת הר"ן סי' ע"ז
לאו קושיא היא, שאילו היה הפרוסבול מעיד שנמסרו השטרות לבית דין, אין הכי נמי, אבל הפרוסבול אין עניינו כך, שכגון זה לא הוצרך כלל לתקן, דמוסר שטרותיו לבית דין מדאורייתא הוא, ותקנתו של הלל היתה במסירת מילי לבד, ובכהאי גוונא משמע ששטר הפרוסבול עצמו הוא שמפקיע הממון ולא ישיבת הבית דין שישבו על כך
שו"ת הריב"ש, סי' שפ"ב
...דהתם כיון שאמר לפני בית דין 'מוסרני לכם פלוני ופלוני הדיינין', הרי נגמר מעשה הפרוזבול, והפרוזבול שחותמין בו אינו אלא לראיה בעלמא, דהא למאן דאמר פרוזבול בשלשה, אפילו הכי סגי דלחתמו ביה עדים, משום דלא הוי אלא לראיה בעלמא
(כ) תלמידי חכמים שהלוו זה את זה ומסר דבריו לתלמידים ואמר מוסרני לכם שכל חוב שיש לי שאגבנו כ"ז שארצ' אינו צריך לכתוב פרוזבול מפני שהם יודעים ששמיטת כספים בזמן הזה מדבריהם ובדברים בלבד היא נדחת: הגה: וי"א דכל אדם נמי יוכל לומר דבריו בעל פה לפני ב"ד ומהני וא"צ פרוזבול (טור) ואין חילוק בין אם המלוה בעיר הדיינים או לא כי יכול לומר אפי' שלא בפניהם אני מוסר שטרותי לב"ד פלוני שבעיר פלוני (מרדכי ס"פ השולח):
ב"ח חושן משפט סימן סז
וכן ראוי לעשות מעשה כמו שהעיד ב"י שהיו נוהגים במצרים כהרמב"ם דדוקא תלמידי חכמים ופשוט הוא דאפילו במלוה על פה סגי במימסר מילייהו: