Suicide statistics
Sources for suicide prohibition
דתניא (בראשית ט, ה) ואך את דמכם לנפשותיכם אדרש ר' אלעזר אומר מיד נפשותיכם אדרש את דמכם
as it is taught in a baraita: The verse states: “And surely your blood of your souls will I require” (Genesis 9:5), and Rabbi Elazar says: From the hand of your souls, i.e., from yourself, will I require your blood, meaning one is liable even for taking his own life
(ג) "אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרשׁ" זֶה הוֹרֵג עַצְמוֹ.
(3) "I will require your lifeblood" (9:5) refers to suicide.
(ו) הַחוֹבֵל בְּעַצְמוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי, פָּטוּר.
(6) One who injures himself, even though he is not permitted, he is exempt.
(א) אָסוּר לְאָדָם לַחֲבל בֵּין בְּעַצְמוֹ בֵּין בַּחֲבֵרוֹ.
(1) A man is forbidden to injure himself or another.
Rationale for suicide prohibition
(ד) . שֶׁאֵין נַפְשׁוֹ שֶׁל זֶה הַנֶּהֱרָג קִנְיַן גּוֹאֵל הַדָּם אֶלָּא קִנְיַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר לה לא) "וְלֹא תִקְחוּ כֹפֶר לְנֶפֶשׁ רֹצֵחַ".
(4) For the life of this person who was killed is not the possession of the redeemer of blood but rather the possession of the Holy One Blessed be He as it says, "Do not take a ransom for the life of a murderer."
Laws for one who commits suicide
(יא) הַמְאַבֵּד עַצְמוֹ לָדַעַת אֵין מִתְעַסְּקִין עִמּוֹ לְכָל דָּבָר וְאֵין מִתְאַבְּלִין עָלָיו וְאֵין מַסְפִּידִין אוֹתוֹ. אֲבָל עוֹמְדִין עָלָיו בְּשׁוּרָה וְאוֹמְרִין עָלָיו בִּרְכַּת אֲבֵלִים וְכָל דָּבָר שֶׁהוּא כָּבוֹד לַחַיִּים.
(11) When a person commits suicide [kills oneself with clarity of mind], we do not engage in activity on their behalf at all. We do not mourn for him or eulogize him. We do, however, stand in a line to comfort the relatives, recite the blessing for the mourners and perform any act that shows respect for the living.
(א) הַמְאַבֵּד עַצְמוֹ לָדַעַת, אֵין מִתְעַסְקִים עִמּוֹ לְכָל דָּבָר, וְאֵין מִתְאַבְּלִין עָלָיו, וְאֵין מַסְפִּידִין אוֹתוֹ, וְלֹא קוֹרְעִין וְלֹא חוֹלְצִין, אֲבָל עוֹמְדִין עָלָיו בְּשׁוּרָה וְאוֹמְרִים עָלָיו בִּרְכַּת אֲבֵלִים וְכָל דָּבָר שֶׁהוּא כָּבוֹד לַחַיִּים.
(1) One who commits suicide wilfully is not attended to at all; and one does not mourn for him and no lamentation is made for him, nor does one rend [garments] or bare [the shoulder in mourning for him], but one stands for him in the line [of comforters], and one recites over him the mourners' blessing, and whatever [brings] honour [only] to the living [may be done].
TE, ayn lo chelek
(יג) ואחר הוצעה זו אומר מה שמרגלא בפומי' דאין אומרי' קדיש אחר המאבד עצמו לדעת לא ידעתי טעם הגון מפני שלא עשה מעשה עמיו לא נצילהו מרדת שחת ואם ירד לא נעלהו ומי לנו אינו עושה מעשה עמיו כאבשלום ודהע"ה אמר ז' פעמים בני להעלותו מז' מדורי גיהנם ואלישע אחר לא עשה מעשה עמיו בחיים חיותו ור' מאיר העלה עשן מקברו והוציאו מגיהנם וא"כ לפי טעם הרמב"ם הי' ראוי לומר קדיש עבורו אך נ"ל נשתרבב המנהג לטעם השני דלא יניחוהו שארי האבילי' לחלוק עמהם בקדישים כי יטענו לאו כל כמיני' להאביד עצמו ולהשליך תיקון נשמתינו עלינו ואולי הי' חי כמה שנים והי' מת בזמן אחר או במקום אחר ע"כ האבילי' דהשתא מעכבי' בדין:
(יד) אלא דלפ"ז נ"ל פשוט דאם הבן מקבץ עשרה בביתו באופן שאין הפסד לאבלי' יכול לומר קדיש אפי' בשארי מאבד ע"ל מכ"ש הכא דאיכא למימר שלא האביד עצמו כמש"ל ועוד נ"ל דיכול לומר קדיש כל יב"ח דטעמא מאי אומר רק י"א חדש דלא לשוי' לאביו רשע האי גברא שוי נפשי' רשיעי וניחא לי' דתהוי' לי' כפרה וה' הטוב יכפר בעדו ויצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות הכ"ד המצפה לישועת. פ"ב נגהי ליום ה' בטוב למב"י תקצ"ט לפ"ק.
(י) מ"מ אומר אני היכי דאיכא כבוד משפחה נכבדת אשר יהיה להם לבוז ולכלימה עולמית שאחד מהם קלקל מעשיו ואם יתיר להם המורה להתאבל אז יאמרו הבריות קמו בי' רבנן במילתי' ונתברר שלא היה לו דין מאבד עצמו לדעת אזי יכול המורה להורות לכתחילה להתאבל אפי' אם באמת נתברר לו שהיה לו כל דין מאבד עצמו לדעת ... אבל לענין פגם משפחה אין הלכה כהמקיל בכבוד בני אברהם יצחק ויעקב ועיין היטב בתשובת מהר"ם פאדו' סימן פ"ז ופסקו הרמ"א בא"ח סי' קל"ט סעי' ג':
IM, still save life
now begins criteria for suicide
(ב) אֵיזֶהוּ מְאַבֵּד עַצְמוֹ לָדַעַת, כְּגוֹן שֶׁאָמַר: הֲרֵי הוּא עוֹלֶה לְרֹאשׁ הַגַּג, וְרָאוּהוּ שֶׁעָלָה מִיָּד דֶּרֶךְ כַּעַס, אוֹ שֶׁהָיָה מֵצֵר, וְנָפַל וָמֵת, הֲרֵי זֶה בְּחֶזְקַת שֶׁאִבֵּד עַצְמוֹ לָדַעַת. אֲבָל אִם רָאוּהוּ חָנוּק וְתָלוּי בָּאִילָן, אוֹ הָרוּג וּמֻשְׁלָךְ עַל גַּבֵּי סֵיפוֹ, הֲרֵי הוּא בְּחֶזְקַת כָּל הַמֵּתִים, וּמִתְעַסְקִים עִמּוֹ וְאֵין מוֹנְעִין מִמֶּנּוּ דָּבָר. הַגָּה: מִי שֶׁגָּנַב וְגָזַל וְעַל יְדֵי זֶה נֶהֱרַג בְּדִין מַלְכוּת, מִתְאַבְּלִים עָלָיו, אִם אֵין בּוֹ סַכָּנָה מִפְּנֵי אֵימַת הַמַּלְכוּת, וְלֹא מִקְרֵי מְאַבֵּד לָדַעַת (מהרי''ו סִימָן קי''ד).
(2) Who is [considered] a wilful suicide? — For example, if one stated that he is going up to the roof-top, and they saw him go up at once in anger; or he was in distress, and [then] fell down and died, — [the law is that] such a person is presumed to have committed suicide wilfully. But if they discovered him strangled and hung upon a tree, or [they found him] killed and thrown upon his sword, he is presumed to be like all [other] dead, and they attend to him and withhold not from him anything.
(יא) וְאֵי זֶהוּ הַמְאַבֵּד עַצְמוֹ לָדַעַת. לֹא שֶׁעָלָה לַגַּג וְנָפַל וּמֵת אֶלָּא הָאוֹמֵר הֲרֵינִי עוֹלֶה לְרֹאשׁ הַגַּג. רָאוּהוּ שֶׁעָלָה מִיָּד דֶּרֶךְ כַּעַס אוֹ שֶׁהָיָה מֵצֵר וְנָפַל וּמֵת. הֲרֵי זֶה בְּחֶזְקַת שֶׁאִבֵּד עַצְמוֹ לָדַעַת. אֲבָל אִם רָאוּהוּ חָנוּק וְתָלוּי בָּאִילָן אוֹ הָרוּג וּמֻשְׁלָךְ עַל גַּב סֵיפוֹ הֲרֵי זֶה בְּחֶזְקַת כָּל הַמֵּתִים וּמִתְעַסְּקִין עִמּוֹ וְאֵין מוֹנְעִין מִמֶּנּוּ דָּבָר:
(11) What is meant by a person who commits suicide? Not necessarily one who climbs up on a roof, falls, and dies, but rather, one who says: "I am going up to the top of the roof." If we see him climb up immediately in anger or know that he was distressed and see him fall and die, we presume such a person is one who committed suicide. If, however, we see him strangled and hanging from a tree or slain and lying on the back of his sword, we presume that he is like all other corpses. We engage in activity on his behalf and do not withhold anything from him.
now practical limitations
(ג) קָטָן הַמְאַבֵּד עַצְמוֹ לָדַעַת, חָשׁוּב כְּשֶׁלֹּא לָדַעַת. וְכֵן גָּדוֹל הַמְאַבֵּד עַצְמוֹ לָדַעַת, וְהוּא אָנוּס כְּשָׁאוּל הַמֶּלֶךְ, אֵין מוֹנְעִין מִמֶּנּוּ כָּל דָּבָר.
(3) A minor who commits suicide wilfullly, is considered as though it were [done] unintentionally.12Sem(H). II, 4-5. Since he is of immature mind. The same is applicable to an imbecile — Tur. And likewise, one who was of age, and committed suicide wilfully, [being under pressure, as [in the case of] King Saul,13For whom suicide was permitted lest the Philistines torture him. Yeb. 78b: ‘“For Saul” (II Sam. XXI, 1) because he was not mourned for properly.’ also Gen. R. Noah XXXIV, 1 Thus also N and Asheri. On King Saul’s tragic death v. I Sam. — [the law is that] they withhold not from him a thing.
(ד) וַיֹּ֣אמֶר שָׁאוּל֩ לְנֹשֵׂ֨א כֵלָ֜יו שְׁלֹ֥ף חַרְבְּךָ֣ ׀ וְדָקְרֵ֣נִי בָ֗הּ פֶּן־יָ֠בוֹאוּ הָעֲרֵלִ֨ים הָאֵ֤לֶּה וּדְקָרֻ֙נִי֙ וְהִתְעַלְּלוּ־בִ֔י וְלֹ֤א אָבָה֙ נֹשֵׂ֣א כֵלָ֔יו כִּ֥י יָרֵ֖א מְאֹ֑ד וַיִּקַּ֤ח שָׁאוּל֙ אֶת־הַחֶ֔רֶב וַיִּפֹּ֖ל עָלֶֽיהָ׃
(4) Saul said to his arms-bearer, “Draw your sword and run me through, so that the uncircumcised may not run me through and make sport of me.” But his arms-bearer, in his great awe, refused; whereupon Saul grasped the sword and fell upon it.
(ג) דאפי' אמר ראו שאני עולה לגג ונופל ומת ולא ראוהו עולה פי' ואח"כ מצאוהו מת מ"מ כל שלא ראוהו עולה איננו בחזקת מאבד עצמו לדעת ע"ש והיינו מטעם הנ"ל דעביד איניש דגזים ולא עביד
(ז) אמרו יקום איש צרורות הוא בן אחותו של [ר' יוסי בן] יועזר איש צרידה והוא רכוב על סוסיא אזיל לקמיה מלכא ונפיק למקטלייא אמר ליה חמי סוסיא דארכבי מרי וחמי סוסיא דארכבך מרך. אמר למכעיסיו כן קל וחומר לעושי רצונו. אמר ליה ועושה אדם רצונו יותר ממך אמר לו ואם לעושי רצונו כן קל וחומר למכעיסיו. נכנס בו הדבר כארס של עכנאי והלך וקיים בעצמו ארבע מיתות בית דין. מה עשה הביא קורה ונעצה בארץ וקשר בו נימא וערך עצים והקיף עליהם גדר של אבנים ועשה מדורה לפניו ונעץ החרב באמצע והצית את האש מתחת האבנים ונתלה בקורה ונחנק ונפסקה הנימא ונפל באש וקידמתו החרב ונהפך עליו הגדר של אבנים. נתנמנם ר' יוסי בן יועזר וראה מטתו פורחת באויר אמר חזו לשעה קדמני לגן עדן:
(כב) הוּא הָיָה אוֹמֵר, הַיִּלּוֹדִים לָמוּת, וְהַמֵּתִים לְהֵחָיוֹת, וְהַחַיִּים לִדּוֹן. לֵידַע לְהוֹדִיעַ וּלְהִוָּדַע שֶׁהוּא אֵל, הוּא הַיּוֹצֵר, הוּא הַבּוֹרֵא, הוּא הַמֵּבִין, הוּא הַדַּיָּן, הוּא עֵד, הוּא בַעַל דִּין, וְהוּא עָתִיד לָדוּן. בָּרוּךְ הוּא, שֶׁאֵין לְפָנָיו לֹא עַוְלָה, וְלֹא שִׁכְחָה, וְלֹא מַשּׂוֹא פָנִים, וְלֹא מִקַּח שֹׁחַד, שֶׁהַכֹּל שֶׁלּוֹ. וְדַע שֶׁהַכֹּל לְפִי הַחֶשְׁבּוֹן. וְאַל יַבְטִיחֲךָ יִצְרְךָ שֶׁהַשְּׁאוֹל בֵּית מָנוֹס לְךָ, שֶׁעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה נוֹצָר, וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה נוֹלָד, וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה חַי, וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה מֵת, וְעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:
(22) He would say: Those that are born will die, and those that are dead will be revived, and the living will be judged. [It is necessary] to know, to make known, and to become conscious that He is God, He is the Maker, He is the Creator, He is the Understander, He is the Judge, He is the Witness, He is the Litigant, and He is destined to judge. Blessed be He, who has before Him no wrong, no forgetfulness, no respect of persons, no taking of bribes, for all is His. And know that everything is according to the reckoning. And do not let your [evil] impulse assure you that the netherworld is a place of refuge for you; because against your will you were created, and against your will you were born, and against your will you live, and against your will you die, and against your will you are destined to give account and reckoning before the King of kings, the Holy One, blessed be He.
(ג) והנה סדר העבודה בעסק התורה והמצוות הנמשכת מבחינת אהבה עזה זו, היא בבחינת שוב לבד, כמו שנתבאר בספר יצירה: "ואם רץ לבך, שוב לאחד". פירוש, "ואם רץ לבך", היא תשוקת הנפש שבלב בחלל הימני, כשמתגברת ומתלהבת ומתלהטת במאד מאד עד כלות הנפש ממש, להשתפך אל חיק אביה חיי החים ברוך הוא, ולצאת ממאסרה בגוף הגופני וגשמי לדבקה בו יתברך, אזי זאת ישיב אל לבו מאמר רז"ל, כי על כרחך אתה חי בגוף הזה להחיותו, כדי להמשיך חיים עליונים מחיי החים ברוך הוא למטה על ידי תורת חיים, להיות דירה בתחתונים לאחדותו יתברך בבחינת גילוי, כמו שנתבאר לעיל. וכמו שכתוב בזוהר הקדוש, "למהוי אחד באחד", פירוש, שהיחוד הנעלם יהיה בבחינת עלמא דאתגליא. וזהו שאומרים: "לכה דודי" וכו'. ובזה יובן מאמר רז"ל: "על כרחך אתה חי ועל כרחך" וכו'; ואלא איך יהיה רצונו? וכמו שנתבאר במקום אחר באריכות על משנה זו: על כרחך אתה חי בעזרת חיי החיים ברוך הוא.