(א) ואלה תולדת אהרן ומשה. ואינו מזכיר אלא בני אהרן ונקראו תולדות משה, לפי שלמדן תורה. מלמד שכל המלמד את בן חברו תורה, מעלה עליו הכתוב כאלו ילדו:
(יג) רבי יהודה אומר, הוי זהיר בתלמוד , ששגגת תלמוד עולה זדון.רבי שמעון אומר, שלשה כתרים הם, כתר תורה וכתר כהנה וכתר מלכות, וכתר שם טוב עולה על גביהן.
(13) Rabbi Yehuda said: Be careful when teaching, for your errors in teaching are considered as intentional transgression. Rabbi Shimon said: There are three crowns: the crown of Torah, the crown of priesthood and the crown of the monarchy - but the crown of a good name outweighs them all.
(כ) מי שהדין נותן שכופין אותו לגרש את אשתו ולא רצה לגרש. בית דין של ישראל בכל מקום ובכל זמן מכין אותו עד שיאמר רוצה אני ויכתוב הגט והוא גט כשר. וכן אם הכוהו עכו"ם ואמרו לו עשה מה שישראל אומרין לך ולחצו אותו ישראל ביד העכו"ם עד שיגרש הרי זה כשר. ואם העכו"ם מעצמן אנסוהו עד שכתב הואיל והדין נותן שיכתוב הרי זה גט פסול. ולמה לא בטל גט זה שהרי הוא אנוס בין ביד עכו"ם בין ביד ישראל. שאין אומרין אנוס אלא למי שנלחץ ונדחק לעשות דבר שאינו מחוייב בו מן התורה כגון מי שהוכה עד שמכר או עד שנתן. אבל מי שתקפו יצרו הרע לבטל מצוה או לעשות עבירה והוכה עד שעשה דבר שחייב לעשותו או עד שנתרחק מדבר האסור לעשותו אין זה אנוס ממנו אלא הוא אנס עצמו בדעתו הרעה. לפיכך זה שאינו רוצה לגרש מאחר שהוא רוצה להיות מישראל ורוצה הוא לעשות כל המצות ולהתרחק מן העבירות ויצרו הוא שתקפו וכיון שהוכה עד שתשש יצרו ואמר רוצה אני כבר גרש לרצונו. לא היה הדין נותן שכופין אותו לגרש וטעו בית דין של ישראל או שהיו הדיוטות ואנסוהו עד שגירש הרי זה גט פסול הואיל וישראל אנסוהו יגמור ויגרש. ואם העכו"ם אנסוהו לגרש שלא כדין אינו גט. אע"פ שאמר בעכו"ם רוצה אני ואמר לישראל כתבו וחתמו הואיל ואין הדין מחייבו להוציא והעכו"ם אנסוהו אינו גט.
(א) ביום דבר ה׳ את משה. לפי הדרש שהביא רש״י בפי׳ תולדות אהרן ומשה. משום שלמד תורה עמם. דייק הכתוב את משה ולא אל משה. דבאמת אינו מובן בהשקפה ראשונה הא כל ישראל למדו ממשה. ומאי אולמייהו דבני אהרן שנקראו ביחוד בני משה. אבל הענין דמה שאמרו בסנהדרין די״ט ארשב״נ אר״י כל המלמד את בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאלו ילדו. היינו בחכמת התלמוד שנעשה עפ״י זה בריה חדשה כדאי׳ עוד בסנהדרין דצ״ט המעשה את חבירו לד״ת מעלה עליו הכתוב כאלו עשאו.