(א) וַיֵּ֥שֶׁב יִשְׂרָאֵ֖ל בַּשִּׁטִּ֑ים וַיָּ֣חֶל הָעָ֔ם לִזְנ֖וֹת אֶל־בְּנ֥וֹת מוֹאָֽב׃ (ב) וַתִּקְרֶ֣אןָ לָעָ֔ם לְזִבְחֵ֖י אֱלֹהֵיהֶ֑ן וַיֹּ֣אכַל הָעָ֔ם וַיִּֽשְׁתַּחֲוּ֖וּ לֵֽאלֹהֵיהֶֽן׃ (ג) וַיִּצָּ֥מֶד יִשְׂרָאֵ֖ל לְבַ֣עַל פְּע֑וֹר וַיִּֽחַר־אַ֥ף ה' בְּיִשְׂרָאֵֽל׃ (ד) וַיֹּ֨אמֶר ה' אֶל־מֹשֶׁ֗ה קַ֚ח אֶת־כָּל־רָאשֵׁ֣י הָעָ֔ם וְהוֹקַ֥ע אוֹתָ֛ם לַה' נֶ֣גֶד הַשָּׁ֑מֶשׁ וְיָשֹׁ֛ב חֲר֥וֹן אַף־ה' מִיִּשְׂרָאֵֽל׃ (ה) וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה אֶל־שֹׁפְטֵ֖י יִשְׂרָאֵ֑ל הִרְגוּ֙ אִ֣ישׁ אֲנָשָׁ֔יו הַנִּצְמָדִ֖ים לְבַ֥עַל פְּעֽוֹר׃ (ו) וְהִנֵּ֡ה אִישׁ֩ מִבְּנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֜ל בָּ֗א וַיַּקְרֵ֤ב אֶל־אֶחָיו֙ אֶת־הַמִּדְיָנִ֔ית לְעֵינֵ֣י מֹשֶׁ֔ה וּלְעֵינֵ֖י כָּל־עֲדַ֣ת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֑ל וְהֵ֣מָּה בֹכִ֔ים פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃ (ז) וַיַּ֗רְא פִּֽינְחָס֙ בֶּן־אֶלְעָזָ֔ר בֶּֽן־אַהֲרֹ֖ן הַכֹּהֵ֑ן וַיָּ֙קָם֙ מִתּ֣וֹךְ הָֽעֵדָ֔ה וַיִּקַּ֥ח רֹ֖מַח בְּיָדֽוֹ׃ (ח) וַ֠יָּבֹא אַחַ֨ר אִֽישׁ־יִשְׂרָאֵ֜ל אֶל־הַקֻּבָּ֗ה וַיִּדְקֹר֙ אֶת־שְׁנֵיהֶ֔ם אֵ֚ת אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֶת־הָאִשָּׁ֖ה אֶל־קֳבָתָ֑הּ וַתֵּֽעָצַר֙ הַמַּגֵּפָ֔ה מֵעַ֖ל בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (ט) וַיִּהְי֕וּ הַמֵּתִ֖ים בַּמַּגֵּפָ֑ה אַרְבָּעָ֥ה וְעֶשְׂרִ֖ים אָֽלֶף׃ (פ) (י) וַיְדַבֵּ֥ר ה' אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ (יא) פִּֽינְחָ֨ס בֶּן־אֶלְעָזָ֜ר בֶּן־אַהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֗ן הֵשִׁ֤יב אֶת־חֲמָתִי֙ מֵעַ֣ל בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֔ל בְּקַנְא֥וֹ אֶת־קִנְאָתִ֖י בְּתוֹכָ֑ם וְלֹא־כִלִּ֥יתִי אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּקִנְאָתִֽי׃ (יב) לָכֵ֖ן אֱמֹ֑ר הִנְנִ֨י נֹתֵ֥ן ל֛וֹ אֶת־בְּרִיתִ֖י שָׁלֽוֹם׃ (יג) וְהָ֤יְתָה לּוֹ֙ וּלְזַרְע֣וֹ אַחֲרָ֔יו בְּרִ֖ית כְּהֻנַּ֣ת עוֹלָ֑ם תַּ֗חַת אֲשֶׁ֤ר קִנֵּא֙ לֵֽאלֹקָ֔יו וַיְכַפֵּ֖ר עַל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (יד) וְשֵׁם֩ אִ֨ישׁ יִשְׂרָאֵ֜ל הַמֻּכֶּ֗ה אֲשֶׁ֤ר הֻכָּה֙ אֶת־הַמִּדְיָנִ֔ית זִמְרִ֖י בֶּן־סָל֑וּא נְשִׂ֥יא בֵֽית־אָ֖ב לַשִּׁמְעֹנִֽי׃ (טו) וְשֵׁ֨ם הָֽאִשָּׁ֧ה הַמֻּכָּ֛ה הַמִּדְיָנִ֖ית כָּזְבִּ֣י בַת־צ֑וּר רֹ֣אשׁ אֻמּ֥וֹת בֵּֽית־אָ֛ב בְּמִדְיָ֖ן הֽוּא׃ (פ) (טז) וַיְדַבֵּ֥ר ה' אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ (יז) צָר֖וֹר אֶת־הַמִּדְיָנִ֑ים וְהִכִּיתֶ֖ם אוֹתָֽם׃ (יח) כִּ֣י צֹרְרִ֥ים הֵם֙ לָכֶ֔ם בְּנִכְלֵיהֶ֛ם אֲשֶׁר־נִכְּל֥וּ לָכֶ֖ם עַל־דְּבַר־פְּע֑וֹר וְעַל־דְּבַ֞ר כָּזְבִּ֨י בַת־נְשִׂ֤יא מִדְיָן֙ אֲחֹתָ֔ם הַמֻּכָּ֥ה בְיוֹם־הַמַּגֵּפָ֖ה עַל־דְּבַר־פְּעֽוֹר׃
(1) While Israel was staying at Shittim, the people profaned themselves by whoring with the Moabite women, (2) who invited the people to the sacrifices for their god. The people partook of them and worshiped that god. (3) Thus Israel attached itself to Baal-peor, and the LORD was incensed with Israel. (4) The LORD said to Moses, “Take all the ringleaders and have them publicly impaled before the LORD, so that the LORD’s wrath may turn away from Israel.” (5) So Moses said to Israel’s officials, “Each of you slay those of his men who attached themselves to Baal-peor.” (6) Just then one of the Israelites came and brought a Midianite woman over to his companions, in the sight of Moses and of the whole Israelite community who were weeping at the entrance of the Tent of Meeting. (7) When Phinehas, son of Eleazar son of Aaron the priest, saw this, he left the assembly and, taking a spear in his hand, (8) he followed the Israelite into the chamber and stabbed both of them, the Israelite and the woman, through the belly. Then the plague against the Israelites was checked. (9) Those who died of the plague numbered twenty-four thousand. (10) The LORD spoke to Moses, saying, (11) “Phinehas, son of Eleazar son of Aaron the priest, has turned back My wrath from the Israelites by displaying among them his passion for Me, so that I did not wipe out the Israelite people in My passion. (12) Say, therefore, ‘I grant him My pact of friendship. (13) It shall be for him and his descendants after him a pact of priesthood for all time, because he took impassioned action for his God, thus making expiation for the Israelites.’” (14) The name of the Israelite who was killed, the one who was killed with the Midianite woman, was Zimri son of Salu, chieftain of a Simeonite ancestral house. (15) The name of the Midianite woman who was killed was Cozbi daughter of Zur; he was the tribal head of an ancestral house in Midian. (16) The LORD spoke to Moses, saying, (17) “Assail the Midianites and defeat them— (18) for they assailed you by the trickery they practiced against you—because of the affair of Peor and because of the affair of their kinswoman Cozbi, daughter of the Midianite chieftain, who was killed at the time of the plague on account of Peor.”
(ו) הַגּוֹנֵב אֶת הַקַּסְוָה וְהַמְקַלֵּל בַּקּוֹסֵם וְהַבּוֹעֵל אֲרַמִּית, קַנָּאִין פּוֹגְעִין בּוֹ. כֹּהֵן שֶׁשִּׁמֵּשׁ בְּטֻמְאָה, אֵין אֶחָיו הַכֹּהֲנִים מְבִיאִין אוֹתוֹ לְבֵית דִּין, אֶלָּא פִרְחֵי כְהֻנָּה מוֹצִיאִין אוֹתוֹ חוּץ לָעֲזָרָה וּמַפְצִיעִין אֶת מֹחוֹ בִּגְזִירִין:
(6) One who steals a kasvah [a vessel for use in the Temple]; one who curses [God] by enchantment; and one who sleeps with an Aramean woman—zealots may attack him. A priest who served while ritually impure, his fellow priests do not bring him to the court. Rather, the young priests take him outside the Temple courtyard, and split his skull with logs.
כתיב וירא פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן מה ראה ראה את המעשה ונזכר להלכה הבועל ארמית הקנאים פוגעין בהן. תני שלא ברצון חכמים. ופינחס שלא ברצון חכמים א"ר יודה בר פזי ביקשו לנדותו אילולי שקפצה עליו רוח הקודש ואמרה והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם וגומר.
It is written: “And Phineas saw.” What did he see? He saw the act and thereby remembered the law zealots may attack him. Did Phineas act without the approval of the Sages? Rabbi Judah the son of Pazi said: They wanted to place him under the ban, had the holy spirit not jumped upon him, saying: "And it shall be for him and for his seed after him, a covenant of perpetual priesthood, [in recompense for his acting zealously for his God] etc. (Numbers 25:13)
...
(כה) וַיַּרְא פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר (במדבר כה, ז), וְכֻלָּם לֹא רָאוּ וְהָכְתִיב (במדבר כה, ו): לְעֵינֵי משֶׁה וּלְעֵינֵי כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא רָאָה מַעֲשֶׂה וְנִזְכַּר הֲלָכָה הַבּוֹעֵל אֲרָמִית קַנָּאִין פּוֹגְעִין בּוֹ. (במדבר כה, ז): וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה, מֵהֵיכָן עָמַד, אֶלָּא שֶׁהָיוּ נוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין בַּדָּבָר אִם הוּא חַיָּב מִיתָה אִם לָאו, עָמַד מִתּוֹךְ הָעֵדָה וְנִתְנַדֵּב וְלָקַח רֹמַח בְּיָדוֹ, נָטַל שִׁנֵּי בַּרְזֶל בְּיָדוֹ וְהִנִּיחוֹ בְּחֵיקוֹ וְהִתְחִיל מִסְתַּמֵּךְ עַל הָעֵץ, שֶׁנִּתְיָרֵא מִפְּנֵי שִׁבְטוֹ שֶׁהִקִּיפוּ אוֹתוֹ, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ אֶצְלָם אָמְרוּ לוֹ לָמָּה בָּאתָ, אָמַר לָהֶם אַף אֲנִי בָּא לַעֲשׂוֹת צָרְכִּי, הִנִּיחוּהוּ וְנִכְנַס, שֶׁאִלְמָלֵא כֵן לֹא הִנִּיחוּהוּ לִכָּנֵס, (במדבר כה, ח): וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל הַקֻּבָּה, דָּקַר שְׁנֵיהֶם זֶה עַל גַּב זֶה לְתוֹךְ טֻמְאַת שְׁנֵיהֶם, כְּדֵי שֶׁלֹא יִהְיוּ יִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים לֹא הָיְתָה שָׁם טֻמְאָה, וְקִנֵּא לִשְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא,
And Phineas saw… he saw the act and thereby remembered the law: ‘One who is having intercourse with an idol-worshipper: zealots may kill him....
(ג) הָאִשָּׁה שֶׁנָּדְרָה בְנָזִיר, וְהָיְתָה שׁוֹתָה בְיַיִן וּמִטַּמְּאָה לְמֵתִים, הֲרֵי זוֹ סוֹפֶגֶת אֶת הָאַרְבָּעִים. הֵפֵר לָהּ בַּעְלָהּ וְהִיא לֹא יָדְעָה שֶׁהֵפֵר לָהּ בַּעְלָהּ, וְהָיְתָה שׁוֹתָה בְיַיִן וּמִטַּמְּאָה לְמֵתִים, אֵינָהּ סוֹפֶגֶת אֶת הָאַרְבָּעִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם אֵינָהּ סוֹפֶגֶת אֶת הָאַרְבָּעִים, תִּסְפֹּג מַכַּת מַרְדּוּת:
(3) The woman who vowed as a nazir and she drank wine or become impure from corpses, she receives forty lashes. If her husband annulled it for her, but she did not know that her husband annulled it for her, and she drank wine or became impure from corpses, she does not receive forty lashes. Rabbi Yehuda says: "If she does not receive forty [lashes], she receives lashes for rebellion [against Rabbinic law]."
(ד) כָּל הַנִּסְקָלִין נִתְלִין, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵינוֹ נִתְלֶה אֶלָּא הַמְגַדֵּף וְהָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. הָאִישׁ תּוֹלִין אוֹתוֹ פָּנָיו כְּלַפֵּי הָעָם, וְהָאִשָּׁה פָּנֶיהָ כְלַפֵּי הָעֵץ, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, הָאִישׁ נִתְלֶה וְאֵין הָאִשָּׁה נִתְלֵית. אָמַר לָהֶן רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וַהֲלֹא שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטָח תָּלָה נָשִׁים בְּאַשְׁקְלוֹן. אָמְרוּ לוֹ, שְׁמֹנִים נָשִׁים תָּלָה, וְאֵין דָּנִין שְׁנַיִם בְּיוֹם אֶחָד:
(4) All who are stoned are hanged, according to Rabbi Eliezer. But the Sages say, the only [offenders] who are hanged are the blasphemer and the idolator. A man is hanged with his face toward the people, and a woman with her face toward the gallows, according to Rabbi Eliezer. But the Sages say, a man is hanged, but a woman is not hanged. Rabbi Eliezer said to them, Did Shimon ben Shetach not hang women in Ashkelon? They said to him, he hanged eighty women, and we do not [even] judge two [capital cases] in one day!
מדרש תנאים (דברים כה:ג)
פן יסיף להם על אלה—על אלה אין את מוסיף להכתו, מוסיף את להכותו על מכת מרדות. על אלה הוא עובר בלא תעשה אינו עובר בלא תעשה על מכת מרדות. אלא שהפרש בין מכות בית דון למכות מרדות, מכות בית דין בבית דין, מכות מרדות שלא בבית דין. מכות בית דין במנין, מכות מרדות שלא במנין.צכות בית דין באומד מכות מרדת שלא באומד. מכות בית דין ברצועה ,מכת מרדת ברצועה ושלא ברצועה.
Midrash Tannaim (Deuteronomy 25:3)
[He should strike him forty times, no more,] lest he strike him more than these – he cannot strike him more than these, but he can strike him more for rebel‟s lashes. For these he will violate a Biblical prohibition [if he adds blows], but he will not violate [one] with rebel's lashes. Rather, here are the differences between court lashes and rebel's lashes:A. Court lashes are administered in the court; rebel's lashes are outside of the court.B. Court lashes have a set amount;rebel's lashes have no set amount.C. Court lashes come with a medical evaluation; rebel's lashes have no medical evaluation.D. Court lashes are with a strip; rebel's lashes are either with or without a strap.
תניא ר"א בן יעקב אומר שמעתי שבית דין מכין ועונשין שלא מן התורה ולא לעבור על דברי תורה אלא כדי לעשות סייג לתורה ומעשה באחד שרכב על סוס בשבת בימי יונים והביאוהו לבית דין וסקלוהו לא מפני שראוי לכך אלא שהשעה צריכה לכך שוב מעשה באדם אחד שהטיח את אשתו תחת התאנה והביאוהו לבית דין והלקוהו לא מפני שראוי לכך אלא שהשעה צריכה לכך:
It is taught in a baraita: Rabbi Eliezer ben Ya’akov says: I heard that the court may administer lashes and capital punishment, even when not required by Torah law. And they may not administer these punishments with the intention of violating the statement of the Torah, i.e., to disregard the punishment stated in the Torah and administer another punishment; rather, they may administer these punishments to erect a fence around the Torah, so that people will fear sinning. And an incident occurred involving one who rode a horse on Shabbat during the days of the Greeks, and they brought him to court and stoned him, not because he deserved that punishment, as riding a horse on Shabbat is forbidden only by rabbinic decree, but because the hour required it, as people had become lax in their observance of Shabbat and therefore it became necessary to impose the severe punishment for a relatively minor offense. Another incident occurred involving a man who engaged in intercourse with his wife in public under a fig tree, and they brought him to court and flogged him, not because that punishment was fitting for him, as such conduct is not forbidden by the Torah, but because the hour required it. People had become remiss in matters of modesty; therefore, stringent measures had to be taken to rectify the situation.
כי הא דבר חמא קטל נפשא אמר ליה ריש גלותא לרב אבא בר יעקב פוק עיין בה אי ודאי קטל ליכהיוהו לעיניה
... a man named bar Ḥama killed a person. The Exilarch said to Rav Abba bar Ya’akov: Go investigate this case, and if he certainly killed him, let them put his eyes out.
רבינו חננאל מסכת סנהדרין דף כז עמוד א
כי הא דבר חמא קטל נפשא אמר ליה ריש (לקיש) גלותא לרב אחא בר יעקב עיין בדיניה אי ודאי קטל ניכהיוה כלומר יכו אותו בממונו ליכהיוה מלשון הכאה כך פירשוהו מקצת הגאונים דאמר' ליכהיוה יכה את עיניו ורוב חכמי הגאונים אמרו קונסין אותו ונוטלין את כחו ואת רוחו.
Rabbenu Hananel
“Hit him”– meaning, hit him monetarily. The word “likayuha” comes from the word “haka‟a,” to hit. This is the explanation offered by the Geonim. They said “likayuha” means (literally) to hit his eyes. Most of the Geonic scholars said that (the passage means) they should penalize him (so severely that it) takes away his strength and spirit.
רש"י מסכת סנהדרין דף כז עמוד א
לכהיוהו לעיניה - ינקרו את עיניו, דבטלו מיתות בית דין, והאי קנסא קא עבדינן ביה, דבית דין מכין ועונשין שלא מן התורה, ויש אומרים: יטלו ממונו ויתנו ליורשין, ויש אומרים: שמתא, וראשון עיקר.
Rashi
“Darken his eyes” – gouge out his eyes, for actual punishments in Jewish courts were no longer practiced (at this time), and this is just a penalty, for the courts are allowed to strike and punish outside the framework of Torah [law]. However, there are those who (interpret figuratively and) say that it means they should take his money and give it to the inheritors of the deceased. And there are those who say that it means they should excommunicate the man. But the first interpretation is the correct one.
(ד) יֵשׁ לְבֵית דִּין לְהַלְקוֹת מִי שֶׁאֵינוֹ מְחֻיַּב מַלְקוֹת וְלַהֲרֹג מִי שֶׁאֵינוֹ מְחֻיַּב מִיתָה וְלֹא לַעֲבֹר עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה אֶלָּא לַעֲשׂוֹת סְיָג לַתּוֹרָה. וְכֵיוָן שֶׁרוֹאִים בֵּית דִּין שֶׁפָּרְצוּ הָעָם בַּדָּבָר יֵשׁ לָהֶן לִגְדֹּר וּלְחַזֵּק הַדָּבָר כְּפִי מַה שֶּׁיֵּרָאֶה לָהֶם הַכּל הוֹרָאַת שָׁעָה לֹא שֶׁיִּקְבַּע הֲלָכָה לְדוֹרוֹת. וּמַעֲשֶׂה וְתָלָה שִׁמְעוֹן בֶּן שֶׁטַח שְׁמוֹנִים נָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד בְּאַשְׁקְלוֹן וְלֹא הָיוּ שָׁם כָּל דַּרְכֵי הַדְּרִישָׁה וַחֲקִירָה וְהַהַתְרָאָה וְלֹא בְּעֵדוּת בְּרוּרָה אֶלָּא הוֹרָאַת שָׁעָה כְּפִי מַה שֶּׁרָאָה:
A court has the authority to administer lashes to a person who is not required to receive lashes and to execute a person who is not liable to be executed. This license was not granted to overstep the words of the Torah, but rather to create a fence around the words of the Torah. When the court sees that the people have broken the accepted norms with regard to a matter, they may establish safeguards to strengthen the matter according to what appears necessary to them. All the above applies with regard to establishing directives for the immediate time, and not with regard to the establishment of halakhah for all time... An incident occurred and Shimon ben Shetach hung 80 women on one day in Ashkelon. All of the required processes of questioning, cross-examination, and warnings were not followed, nor was the testimony unequivocal. Instead, their execution was a directive for that immediate time according to what he perceived as necessary.
(ה) וְכֵן יֵשׁ לְבֵית דִּין בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן לְהַלְקוֹת אָדָם שֶׁשְּׁמוּעָתוֹ רָעָה וְהָעָם מְרַנְּנִים עָלָיו שֶׁהוּא עוֹבֵר עַל הָעֲרָיוֹת וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה קוֹל שֶׁאֵינוֹ פּוֹסֵק כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ וְלֹא יִהְיוּ אֵלּוּ אוֹיְבִים יְדוּעִים שֶׁמּוֹצִיאִין עָלָיו שְׁמוּעָה רָעָה. וְכֵן מְבַזִּין אֶת זֶה שֶׁשְּׁמוּעָתוֹ רָעָה וּמְחָרְפִין אֶת יוֹלַדְתּוֹ בְּפָנָיו:
Similarly, at any time, and in any place, a court has the license to give a person lashes if he has a reputation for immorality and people gossip about him, saying that he acts licentiously. This applies provided the rumor is heard continuously, as we explained, and he does not have any known enemies who would spread this unfavorable report. Similarly, a person with such an unsavory reputation may be humiliated and scorn may be heaped on his mother in his presence.
(ח) וְכֵן יֵשׁ לַדַּיָּן לַעֲשׂוֹת מְרִיבָה עִם הָרָאוּי לָרִיב עִמּוֹ וּלְקַלְּלוֹ וּלְהַכּוֹתוֹ וְלִתְלֹשׁ שְׂעָרוֹ וּלְהַשְׁבִּיעַ בֵּאלֹקִים בְּעַל כָּרְחוֹ שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה אוֹ שֶׁלֹּא עָשָׂה. שֶׁנֶּאֱמַר (נחמיה יג כה):
So too, a judge should battle with those who need to be battled, to curse him, hit him and pull out his hair, and to force him to swear by God against his will that he will never do this again, as it says…
(ט) וְכֵן יֵשׁ לוֹ לִכְפּוֹת יָדַיִם וְרַגְלַיִם וְלֶאֱסֹר בְּבֵית הָאֲסוּרִים וְלִדְחֹף וְלִסְחֹב עַל הָאָרֶץ שֶׁנֶּאֱמַר (עזרא ז כו) :
And one should tie up hands and feet and lock him in a prison, and push him and drag him on the ground, as it says…......
(א) וזה מה שהשבתי לחכם ר' יעקב בן הכשף, בעל ישיבה בטוליטולה, על הנהגת המדינה זו, ויסור העוברים.
(ב) דע: כי לשון רכה תשבור גרם, ולעולם כל מישר ומישר, ופנה דרך לפני העם, להסיר המכשלה את העם צריך לעלות מן הקלה אל החמורה. ואין נוטלין כל החבלה ביחד, ואחר כוונת הלב הדברים אמורים. כבר ידעת מ"ש בנזיר (דף כג:): גדולה עבירה לשמה, ממצוה שלא לשמה. וכבר הראו לנו מועצות ודעת, במה שהזכירו בפ"ק דע"ז (דף טז) גבי של בית רבי, שהיה מקריב לבית קיסר שור פיטם ביום אידם, חיסר ד' רבוון. שלא יהיו מקריבין אותו יום, אלא למחר. חיסר ד' רבוון, שלא מקריבין אותו כל עיקר. ואמרו: ר' למעקר מילתא בעי, ועקרי אותה פורתא פורתא. הנה זאת שמענה, ואתה דע לך עוד, כי אי אפשר לנהוג בכל האנשים במדה אחת. וזכור נא ענין דוד אדונינו מלכינו, אשר נהג להעלים עינו מיואב ושמעי, ואף על פי שהיו בני מות. והטענה שאמר: כי היום ידעתי שאני מלך על ישראל. כי לכל זמן מזומן, והעלמת עין מן העובר, לעתים מצוה, והכל לפי צורך השעה. והחכם מעלים עיין לעתים בקלות. ואני רואה שצריך שיתחזק ענין התקנות בתחילה, ולא יכנס במחלוקת. וכבר ידעת ענין מלכנו הראשון שאול, כי היה כמחריש והעלמת עין בדבר זה, עד אשר יחזקו זרועות העומדים על הפקודים, מצוה רבה. והמקיים את המצוה, עשה סמוכות לתקנה, ובנקלה חומה בצורה. ואחר תחזקנה ידיך, ומלכת בכל אשר תאוה נפשך. והנך רואה כי גלתה סנהדרין ממקומה, כדאיתא (בסנהדרין דף מא) כדי שלא יצטרכו לרבות בדיני נפשות, מפני שראו דרבו הרצחנים. כ"ש אנו, שאין בנו כח מדין תורה לדין בדיני נפשות, ואף לא בדיני קנסות, אלא לצורך השעה. ולא לעבור על דברי תורה, אלא לעשות סייג לתורה, כמוזכר בסנהדרין (דף מו) וביבמות (דף צ). ואם השתיקה לעתים לגדר, אין כאן סייג בחזקה ידבק ההפך. זהו עצתי, שתפתה בלשון רכה, פעם ושתים. והרבה רעים על הרעים, שמאל דוחה וימין מקרבת, אולי יזכו, וישובו מדרכם הרעה, ורשעים עוד אינם. ואם לא ישמעו, ויעברו בשלח יעבורו, תלוש ומרוט, טול מקל והך על קדקדם, אלף ופרוטרוט. היש דבר שצריך שישקול הפסד כנגד שכר. וצריך מתון והסכמה והמלכה, ומתוך כך יסור הרבים לשום שמים. כי כל שהמעשה גדול, וחזקת היד רצה, צריך יותר השגחה והסרת הכעס. וצריך שיהא הדיין חושש את עצמו, שמא אש קנאתו לשי"ת [= לשם יתברך] תבער בו, ותהיה גורמת להעלם הדרך הטוב והנכון מעליו. על כן, כי תבא הנקימה לפניו, בעודה בכפו לא יבלענה, שמא יאכלנה פגא. אלא יבשלנה, וימתיקנה בסוד הזקנים, וישרים בלבותם. ואם יש אנשים רשעים מפורסמים, ורצית למתקם, ועוד הם בתמרוריהם עומדים, תמנה עם הזקנים, בין להלקות, בין לקוץ יד או רגל, ואפי' להמיתו ואף על פי שדיני התורה בטלו מן הסנהדרין, עוד לא בטלו לצורך השעה. הנה אמרו בפרק כל היד (דף יג:): רב הונא קץ ידא. ואמרו ביבמות פרק האשה רבה (שם [צ']): שבית דין מתנין לעקור דבר מן התורה, לגדור דבר הצריך גדר, וצורך שעה. דתניא: אליו תשמעון, אפי' אמר לך עבור על אחת מכל מצות האמורות בתורה, כגון אליהו בהר הכרמל, הכל לפי שעה, שמע. למסקנא, למגדר מילתא. ותניא: א"ר אליעזר בן יעקב: שמעתי שב"ד מכין ועונשין שלא מן התורה. לא לעבור על דברי תורה, אלא לעשות סייג לתורה. ומעשה באדם אחד, שרכב על סוס בשבת בימי יונים, והביאהו לב"ד וסקלוהו. ולא מפני שראוי לכך, אלא שהשעה צריכה לכך. ובכולם אסיקנן: טעמא למגדר מילתא. ושוב מעשה באדם שהטיח את אשתו תחת התאנה, והביאו לב"ד וכו'. ולא מפני שראוי לכך, אלא דהשעה צריכה לכך. והנה שמעון בן שטח תלה פ' נשים באשקלון ביום אחד, כמוזכר בפרק נגמר הדין. ואף על פי שאין תולין נשים, ושאינם דנין שנים ביום אחד, והנה ר"ש בן אלעזר שהיה גדולם של ישראל, שהיה הורג ברשעי ישראל בהורמנא דמלכא, ושלא בעדים והתראה, כמוזכר בפ' השוכר את הפועלים (דף פג:).
This was my reply to the learned R. Jacob b. Hakashaf, head of the yeshiva in Tolitula [Toledo] about the government of the country, and the chastisement of offenders.
And bear in mind: a gentle tongue can break bones (Proverbs 25:16) and it always straightens and makes straight, and clears the way for the people. And to remove stumbling blocks that are before the people we have to proceed from the easy to the difficult. The whole burden must not be lifted at once. I speak, of course, allegorically. And you are already familiar with the talmudic statement, “a well-intentioned transgression is better than fulfilling a precept out of ulterior motives.” And we have already been given sound advice and understanding in what the Talmud relates in tractate Avodah Zarah about the house of Rabbi [Yehudah ha-Nasi]: They had to present a fatted ox to the Romans for their festival, and a sum of 40,000 coins was paid for the concession not to present it on the day of the festival but on the morrow… then 40,000 was again paid to be freed altogether from presenting it. And they said: Rabbi was anxious to abolish the thing entirely, but he considered it advisable to abolish it little by little. That much we know. But you should also bear in mind, that not all people can be treated the same way. Remember the conduct of King David, our lord and king, who was accustomed to overlooking the deeds of Joab and Shimei, though they had forfeited their lives. And this was his argument: “Do not I know that on this day I am King over Israel? (2 Samuel 19:23). For everything has its own time, and overlooking an offender is sometimes a religious duty—everything according to the needs of the time. And a wise person can easily overlook something now and then.
I think that there is a need to strengthen the institution of enactments first, and avoid getting involved in controversies. And you know well what happened to our first king, Saul, who kept silent. And overlooking things, as called for until the bodies responsible for implementing the enactments are strengthened, is indeed highly commendable. And whoever follows this command can make the rules authoritative, and they will readily be fortified and protected. After you have gained sufficient strength, you can rule in any way you desire.
As you know, the Sanhedrin chose to be exiled from its abode [Jerusalem], as the Talmud relates to avoid trying capital cases, for they saw that murderers were becoming more numerous. How much more so is this true for us, who lack the authority and endowed by scriptural law to try capital cases, or impose fines, except when it is an exigency of the times, and this is ‘not to transgress the law but to safeguard the law,’ as noted by the Talmud. And if silence sometimes serves to safeguard the law, you need have no qualms that the opposite view might take hold. My advice is that you should try to appeal [to the people] with gentle language; once, and then another time. Make more friends than enemies, using the carrot and the stick [lit., the left pushes away, the right draws near]—perhaps they will be rewarded, and repent of their evil ways, and the wicked will be no more (Psalms 104:35). But if they do not obey, they shall perish by the sword (Job 36:12). Pluck and tear them out, take a stick and hit them on the head a thousand or so times. There are matters on which it is necessary to weigh losses against gains. There is a need for moderation, consent, and thoughtfulness, but these [virtues] will turn the many to the way of heaven. For the greater the issue is, and the call to use force, so grows the need for care and dissipation of anger. The judge must take care lest his zeal for God, may He be blessed, inflames him and causes him to depart from the good and right path. This being so, when vengeance comes to him, while it is still in his and, let him not consume it, lest he swallow it half-ripe. Let him ripen it and sweeten it, in accordance with the secrets of the elders whose hearts are upright (Psalms 125:4)
...
שו"ת הרא"ש כלל יח סימן יג
המודיע לכבודך, שבהיותי בקוקא עכשיו, עם דון גואן, שצ"ו, נודע לי ממקצת יהודים אשר הם שם, כי אלמנה אחת נתעברה מישמעאל אחד וכריסה בין שניה, וקלא דלא פסיק נפק עלה. ואני חקרתי ושאלתי הענין בכל יכלתי עם היהודים, לידע אם יש עדים ברורים על זה, כדי לאמת אותו על נכון. ולא מצאתי שום יהודי שיעיד עדות ברורה עליה, אבל אמרו לי, כי כן נודע בעיר בקלא דלא פסיק, ושהאלמנה הנזכרת נתנה רוב נכסיה לישמעאל שהיא חשודה עמו. ושאלו ממנה היהודים, כשראוה מעוברת, ממי נתעברה, והודתה בפניהם שמן הישמעאל שהיתה חשודה עמו; ומפני שיראתי שמא תתחלף לא נראה לי לדרוש ולחקור בפרהסיא על זה. וגם כן בא תרעומות זה ממני בקוקא, בפני דון גואן, שצ"ו, מהישמעאלי אשר שם, והוא השיב להם כי זה הדין אינו שלו, מאחר שהיא יהודית, אבל אנו שנדין אותה על פי משפטי תורתנו. ואח"כ, כשהלכנו לקוליאר, נודע לי שילדה זכר ונקבה, כ"ד לאייר, ומת הזכר והמירה הנקבה, שלקחוה הישמעאלים, על פי הדברים אשר אמרתי, שהישמעאלים אומרים כי כן הוא. על כן אני מחלה פניך היקרים והנעימים, שתנחני בעצתך הנכונה כיצד אדון אותה, כדי שלא יהיו משפטי תורתנו קלים ובזויים בעיני העמים. שמאת השם היה לתת כזאת בלב דון גואן, שצ"ו, להעמידנו על דתנו, יש לנו להחמיר הדין כפי שתיעצני, ולא להקל. וכמו שלמדתנו: מעשה באחד שרכב על סוס וכו'; ומעשה באחד שהטיח באשתו תחת התאנה. ושכל הקהלות אשר סביבות קוקא מרננין, כי יצא דבר הזונה על כל הגוים להבזות דתנו בעיניהם, ולמען תשמענה כל הנשים ולא תעשינה כזמתה. ומה שעלה בדעתי, מפני שהענין כל כך מפורסם, ליסרה כדת /בדפוס ויניציאה שס"ז: מפורסם לחתוך חוטמה/, כדי לשחת תאר פניה שקשטה בפני הבועל, ושתפרע לאדוני העיר קצת ממון. ועתה, אם תרצה בעצתך להחמיר יותר, או לישאר בדיני, כן אעשה, ממנה לא אטה. והוצרכתי לשלוח לפניך זה הדין, כדי להעמידני על נכון, ובחסדך, שתאזור כח וחיל, לשלוח לי מענה מיד, ומאת השם יוסיפו לך מעלה על מעלתך וכבוד על כבודך. נאם החותם מ"ד לעמר שנת פ' לפרט. יהודה ב"ר יצחק נ"ע ואקר.
תשובה: הנכבד החכם רבי יהודה בן ואקר, ש"צ, יפה דנת, ליסרה כדת /בדפוס ויניציאה שס"ז: דנת וחתכו חטמה/ כדי שתתגנה על מנאפיה; ודבר זה יעשו פתאום, כדי שלא תצא לתרבות רעה; ולפי עושרה לקנסה בממונה. ואתה וכל אשר לך שלום, כנפש אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.
Rosh--R. Asher ben Yehiel, Responsa
… I am informing your honor that when I was just recently in Koka with Don Juan, I was informed by some of the Jews who [live] there that a certain widow got pregnant from a Muslim, and was showing,13 and there is never-ending chatter about her. I looked into the matter and questioned the Jews as diligently as possible to find out if there were definite witnesses regarding her [illicit affair], in order to determine the truth of the matter. I did not find any Jew willing to testify definitively, but they said to me that it is well known in the city by the never-ending chatter, that the aforementioned widow gave most of her possessions to the very Muslim with whom she is reputed to be having the affair. When they saw she was pregnant, the Jews asked her from whom she became pregnant, and she admitted in front of them that it was from the Muslim with whom she was reputed to be having the affair. And since I was worried that she might disappear on me, it did not seem wise for me to begin a public inquiry.So too did these murmurings travel past me in Koka and make it to Don Juan about the Muslim who lived there, and he responded that this matter is not his, since the woman is Jewish, but that we should judge her by the laws of our Torah. Afterwards, when we went to Kolear, I was informed that she gave birth to a boy and a girl on the 24th of Iyyar, and that the boy died and the girl was taken by the Muslims and converted, based on the things that I mentioned earlier, as the Muslims claim that they are true.Therefore, I am asking you as a respected personage if you can direct me with your wise discrimination how I should judge this matter, such that the laws of our Torah not become light and disrespected in the eyes of the nations, for it is nothing less than the grace of God that Don Juan decided to leave it up to our own religion‟s [rules]. [Therefore,] we should be stricter than is legally necessary, as I will advise, and not be lenient… and because all of the communities surrounding Koka are talking, for the story of this harlot has dispersed amongst all of the gentiles, such that our religion has been cheapened in their eyes, and so that all of the women hear and not act lecherously as she did.What occurred to me to do, since the matter is so well known, was to cut off her nose, to destroy the attractiveness of her face which she beautified for her lover, and that she pay the city council some money. Now, if you would like to advise me to do something stricter or if you just want things to remain as I have judged them, I will do it, and will not veer from [your instruction]…]To this analysis, Rabbi Asher answered:[To the honorable Rabbi Judah ben Wakkar; you have judged well. Cut off her nose to make her disgusting to her lovers. Do it suddenly, so that she not go off to immoral living [in order to avoid the punishment]. Peace be upon you and yours, Asher ben Rabbi Yehiel.
שו"ת הרא"ש כלל יז סימן ח
יודע למורנו שיחיה, שאירע בכאן בקרטבא מאורע קשה עד מאוד, אשר כל שומעו תצלינה אזניו. והוא, שנבל אחד מהנבלים נחבש על תביעה שתבעוהו כותים, ונתפשר עמהם בממון משלו, והלכו קצת מיודעיו לנחמו, ויצא נצב פתח חצרו ודברו על לבו בענין זה, ואמר אחד מהם: ברוך מתיר אסורים; ובכל זה חרף וגדף וקלל במלכו ובאלהיו, ופנה למעלה. והדיינין וחשובי הקהל, כששמעו זה, נתקבצו והסכימו לעשות בו דין. ושגרו לתפסו ולא נמצא, ונשתדלו לקבל העדות שלא בפניו, כיון שברח, ולא מצאו אלא עד אחד, והאחרים נשמטו וכבשו עדותן. ועתה עמנו בעיר הנכבד והנעלה ר"י =רבי יהודה= שצ"ו בר' יצחק בן ואקר, וקנא לשם קנאה, ונשתדל בענין עד שבא לידו מכוער זה ותפסו בכח המלכות וחבשו בבית האסורים. וכמו כן גברה ידו על שאר העדים הנשמטין, והכריחם והשביעם וקבל עדותן כראוי, בענין גדוף זה. ואף על פי שהיה הגדוף בלשון ערב, כיון שנבל זה אינו יודע ספר ולא לשון קדש, הסכימה דעת נכבד זה עם הדיינין וחשובי הקהל שיחשב גידוף זה לנבזה זה, כיון ששם העצם בלשון ערב גדוף כמו שם העצם בלשון קדש ליודעיו, וכדי לעשות גדר בדבר, ולא יפרצו הרשעים קלי עולם להטיח דברים כלפי מעלה. והאיש הזה קשה ורע מעללים מעודו, ולא נמצא בעיר מי שילמד עליו זכות, ויש לו פרשים אלמים החזיקו ידו. והסכימו כמו עשרה מחשובי הקהל אנשי המעשה עם הנכבד ר' יהודה זה, ועם הלמדנים שיש בכאן ועם זקני העיר, לענשו. וכשהיו הנזכרין במעמד הסכמה זו, הלכו קרובי הרשע ושחדו בממון, לפי הנראה, ותבעו מן הטפסר הגדול דון גואן מנואל, שקבלנו במקומנו זה לאפטרופוס של המלך ירום הודו, להחמיץ דינו, ושגר אחר /אחד/ מפרשיו אלינו, שלא נגמר דינו עד אשר נשאל את פיו. והנכבד רבי יהודה זה, השתדל בענין בכל יכלתו, ופייס מן הטפסר שלא יעביר עלינו הדרך להוציא דיננו לפני כותים, והסכימה דעת השר הזה שישאר הרשע בתפיסתו עד אשר תבא תשובת מורי שיחיה, כדת מה לעשות. ועתה ברוך ה', אנו מחלין פני מורנו שיקנא לשם קנאה גדולה, וימהר שלוחנו זה קודם שיהפך לבב השר הזה, ונשכבה בבשתנו ותכסנו כלימתנו, ושלח לנו בביאור ובהוכחות דינו מאי והיאך. וכמו כן בחסדו יחזיק טובה ויחזק ידי הנכבד ר"י =רבי יהודה=, ועל מה שהשתדל בענין זה, ועל מה שישתדל לעשות, והש"י יהיה בעזרך מורי, ויאריך ימיו בטובה ונחת. וזו העתקת העדיות, שנתקבלו בלשון ערב בפני בית דין של שלשה, מקבלי עדותו בפני בית דין אחרים, ביום ראשון י"ו יום לחדש אדר, משנת אלף ושלש מאות ונ"ח למנין גוים שקורין אל צפר. העיד בפנינו, אנו חתומי מטה, רבי אברהם ברבי יצחק בן נתן הידוע באלשמש, שבכלל ה' ימים ראשונים מחדש ניומבר שמנינו בו למעלה, הלך זה העד עם רבי אברהם בן אלזוימי, לרבי יעקב ברבי יוסף ספאיה, לחצר אברהם ספאיה ברבי יעקב. ויצא להם אברהם סאפיא זה לפתח החצר, ונתנו לו שלום, ונשאו ונתנו ביניהם בענין חבישת אברהם ספאיה זה. ואמר לו זה העד: ברוך מתיר אסורים; ועל זה אמר אברהם ספאיה: זה מבורך בשמו; וזו הברכה אמרה על דרך מה שאמרו רז"ל ברכת השם. והמלה שאמרה אברהם סאפיא בזה הגידוף, היתה שאמר: יברך אללה, בלשון ערב, את פלוני; וזה הפלוני הוא השם שאין ראוי לזכרו בזה הענין. ועל זה אמר לו זה העד: ברוך דיין האמת, מה אתה אומר? ואמר אברהם סאפיה: אלולי שהתפללתי לו אני, לא היה נארע לי זה. ובזה היום הנזכר, העיד רבי אברהם ברבי יצחק נ"ע בן אלזוימי, אל רבי יעקב ברבי יוסף סאפיה, נוסח זו העדות הנזכר למעלה, שהעיד ר' אברהם בן נתן; אלא שהם לא נתאמת אצלם שאברהם סאפיה זה זכר בעת הגדוף בשמו.
תשובה: ישאו רוב שלומים, הנעימים והתמימים הנחמדים והנכבדים. הפלאתם לשאלני בדיני נפשות; כי בכל הארצות ששמעתי עליהם, אין דנין דיני נפשות, לולי פה בארץ ספרד. ותמהתי מאד בבאי הלום, איך היו דנין דיני נפשות בלא סנהדרין, ואמרו לי כי הורמנא דמלכא הוא. וגם העדה שופטים להציל, כי כמה דמים היו נשפכים יותר אם היו נדונים ע"י הערבים, והנחתיה להם כמנהגם, אבל מעולם לא הסכמתי עמהם על איבוד נפש. אמנם, אני רואה שדעת כלכם מסכמת לבער זה הרע מקרבכם. ובודאי חלל השם בפרהסיא, וכבר נשמע הדבר בין הישמעאלים, והם מחמירים מאד במדבר נגד דתם ואמונתם. וניתוסף החילול אם לא יעשו בו כדין בשביל מיגדר מילתא, וגם כן ראוי הוא שיתקדש השם בענש הרשע הזה. /בדפוס וניציאה שס"ז במקום הקטע: אם לא יעשו בו כדין וכו' עד סוף המשפט, כתוב: אם לא יעשו בו נקמה. ומצינו דמי שיתקדש שם שמים שלחו יד בבני מלכים בשביל גרים גרורים והלינו נבלתם על העץ וגם בשביל מיגדר מילתא הקלו למי שרכב על סוס בשבת וגם כן ראוי הוא שיתקדש השם באיבוד הרשע הזה. ועשו בו כטוב בעיניכם ואם הייתי בהסכמתכם דעתי היתה נוטה שיוציאו לשונו מפיו ויחתכו רוב המדבר שבלשונו ותאלמנה שפתותיו ובדבר הזה ימודו לו כפעלו וזאת היא נקמה מפורסמ' הנראית בכל יום לעינים./ ואתם עשו לפי הענין ככל אשר יראה טוב בעיניכם, כי ידעתי אשר כונתכם שיתקדש שם שמים; וחפץ השם יצלח בידכם. נאם הכותב אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.
Rosh--R. Asher ben Yehiel, Responsa 17:8
Our teacher – may he live – we would like to inform [you] of a terrible incident that occurred here in Cortaba. Anyone who hears of it will cover both his ears. A certain despicable man was arrested based on a claim taken against him by a gentile, and he settled with [this gentile] with his own money. Some of his friends went to console him. He went outside into his courtyard, and they spoke kindly to him about this. One of them said: “Praised be the freer of the bound!” Nevertheless, the person began to curse his King and his God, turning his face upwards. The judges and other important members of the community, when they heard this, gathered together and decided to execute a judgment. They sent for him but could not get him. They tried to gather testimony [about the incident] without his being present, since he ran off, but they only found one witness, as the others avoided [being called as witnesses] by withholding their testimony.Now we have here with us the honorable Rabbi Judah ben Rabbi Isaac Wakkar, and he was exceedingly zealous, and he worked hard on this until the despicable person was placed in his custody by the power of the government and thrown into prison. Also, he overpowered the witnesses who were shirking, and forced them to take an oath and he then took their testimony properly, on the subject of this blasphemy. Even though the blasphemy was done in Arabic, since this base man is illiterate and does not know Hebrew, the honorable [Rabbi Wakkar] agreed with the judges and important men of the community that this should be considered a case of blasphemy by this lowly man, since the term used in Arabic for the blasphemy is similar to that used in Hebrew by its speakers. Furthermore, [they want to do this] in order to make a fence around this practice, so that the evil ones – the lowly of the world – do not break through it and send their curses to the Heavens [in Arabic].Now this man is a difficult man and has committed bad deeds for a long time, and there is no one in the city who wants to defend him, but he has violent representatives in league with him. Hence, about ten of the important members of the congregation, men of action, agreed with this honorable Rabbi Judah, and with the learned men that are here as well as the elders of the city, to punish him. And when the above mentioned arrived at this agreement, the evil man‟s relatives, it appears, went to demand as well as bribe with money the great leader Don Juan Manuel (who we have received in our area as an emissary of the King, may his greatness be magnified), in order to spoil the judgment. He sent one of his representatives to us, that we should not proceed to sentencing until we speak with him. The honorable Rabbi Wakkar used all his influence, and calmed the leader, convincing him not to force us to cross over and explain our laws to the gentiles. So this minister agreed that the wicked man should remain in custody until such time as the response of Our Teacher (i.e. Rabbi Asher) could be obtained, advising us what to do.
And now, praise God, we beseech our teacher to have great zealousness, and hurry to send this to us before the minister changes his mind and we end up prostrated in embarrassment and covered by our humiliation. And send it to us with explanation and proofs what the punishment should be and how [it should be administered]…Rabbi Asher responded with the following:…You have confronted me with a capital question. In all other countries that I am aware of they do not judge capital cases except for here in Spain. I was totally bewildered when I arrived here, how can they judge capital cases without a Sanhedrin?! I was told that it is by royal appointment. Also, the community judges with intent to save, as much more blood would be spilled if they were to be judged by the Arabs. So I left them to their ways but I never agreed to take a life. Nevertheless, I see that all of you are in agreement to destroy the evil from in your midst. Certainly he desecrated God‟s name in public, and it has already been heard by the Muslims, and they are very strict with anyone who talks against their religion and faith. It will add to the desecration if they do not exact {vengeance from him. We have found that in order to sanctify the name of Heaven children of kings were killed and their bodies hung from a tree to expiate for [sin committed against] proselytes. Also, to protect the law, they were lenient [with the requirements for punishment] for someone who rode his horse on Shabbat. So too here, it would be a sanctification of God‟s name to get rid of this wicked man. So do whatever seems right to you. If I were in your confidence, my opinion would be that we should pull his tongue out of his mouth and cut off the majority of it and let his lips be widowed, and this would be measuring him according to his deeds, and would be a well-known punishment which everyone would see daily with his eyes.} Now you do in this case whatever you think is right, for I know that your intention is to sanctify the name of Heaven, and may it be God‟s will that you succeed in your endeavors.