(18) Thou shalt not take vengeance, nor bear any grudge against the children of thy people, but thou shalt love thy neighbour as thyself: I am the LORD.
(ב) ואהבת לרעך כמוך. אמר רבי עקיבא זה כלל גדול בתורה:
(2) And you shall love your fellow as yourself: Rabbi Akiva said: "This is a fundamental principle in the Torah.
(ג) ואהבת לרעך כמוך - רעך הוא אם טוב [הוא], אבל לא אם הוא רשע, כדכתיב: יראת ה' שנאת רע.
(3) ואהבת לרעך כמוך, if he is truly your colleague, friend; however, if he is wicked you need not love him, as even G’d hates him as we know from Proverbs 8,13 יראת ה' שנאת רע, “to fear the Lord is to hate evil.” (compare Pessachim 113)
(א) וטעם ואהבת לרעך כמוך - הפלגה, כי לא יקבל לב האדם שיאהוב את חברו כאהבתו את נפשו, ועוד שכבר בא רבי עקיבא ולמד חייך קודמין לחיי חבירך (ב"מ סב א). אלא מצוות התורה שיאהב חברו בכל עניין כאשר יאהב את נפשו בכל הטוב. ויתכן בעבור שלא אמר "ואהבת את רעך כמוך", והשוה אותם במלת "לרעך", וכן ואהבת לו כמוך (פסוק לד): דגר, שיהיה פירושו להשוות אהבת שניהם בדעתו, כי פעמים שיאהב אדם את רעהו בדברים ידועים להטיבו בעושר ולא בחכמה וכיוצא בזה, ואם יהיה אוהבו בכל יחפוץ שיזכה רעהו האהוב לו בעושר ובנכסים וכבוד ובדעת ובחכמה, ולא שישווה אליו אבל יהיה חפץ בלבו לעולם שיהיה הוא יותר ממנו בכל טובה, ויצווה הכתוב שלא תהיה פחיתות הקנאה הזאת בלבו, אבל יאהב ברבות הטובה לחברו כאשר אדם עושה לנפשו ולא יתן שיעורין באהבה. ועל כן אמר ביהונתן (ש"א כ יז): כי אהבת נפשו אהבו, בעבור שהסיר מידת הקנאה מלבו ואמר (שם כג יז): ואתה תמלוך על ישראל וגו'. ועניין הנקמה והנטירה, כבר פירשוהו רבותינו (תו"כ קדושים ד י יא): שהוא בדבר שאין בו חיוב ממון, השאילני מגלך השאילני קרדומך. כי בדבר שנתחייב לו חברו ממון כגון בנזיקין וכיוצא בהן, אינו מחויב להניח לו אבל יתבענו בב"ד וישולם ממנו מפסוק כאשר עשה כן יעשה לו (להלן כד יט), והוא מעצמו חייב לשלם כאשר ישלם מה שלוה או מה שגזל. וכל שכן בעניין נפש, שיהיה נוקם ונוטר לו עד שיגאל דמי אחיו מידו, על פי בית דין המורים במשפטי התורה.
(1) The phrase “Love your neighbor as yourself” cannot be meant literally, since man cannot be expected to love his neighbor as himself. Moreover, Rabbi Akiva has ruled that “Your life comes first.” The Torah here enjoins us that we should wish upon our neighbor the same benefits that we wish upon ourselves. Perhaps, this is the reason for the dative instead of the accusative form of the verb phrase; we find the same in “And you shall love him as yourself” (19:34). Indeed, sometimes a person may wish upon his neighbor certain benefits, but only wealth, not wisdom and the like. But even if he wishes his cherished friend well in everything, i.e. wealth, honor, learning, and wisdom, he will not do so unstintingly; he will still insist on a larger share of the benefits. It is this shortcoming that the Torah condemned. Rather, a man should wish his fellow well in everything, just as he does in his own case, and he should place no limitations on his love. Therefore, in the case of Yonatan and David (I Shemuel 20:17), it says that Yonatan “loved him as his own soul,” since he had removed all jealousy from his heart, declaring “And you shall rule over Israel” (ibid. 23:17).
(א) ואהבת לרעך כמוך אהוב בעד רעך מה שהיית אוהב בעדך אם היית מגיע למקומו. ובהיות שמכלל יראת האל יתברך היא שמירת החוקים כי אמנם השומרם למען לא יחטא לו לא יהיה זה אלא שכבר הכיר גדלו ושאין ראוי למרות את דברו ושכבר הכיר טובו וידע שלא יצוה אלא הראוי והטוב אף על פי שלא נתפרסם טעם המצוה, אמר:
(1) There follows a general, all inclusive rule to be observed in relations towards one’s fellow, phrased as ואהבת לרעך כמוך, telling us to apply the same yardstick to our concern for our fellow that we would want applied to ourselves if we were in his shoes in similar situations.
(ז) ר' תנחומא בשם ר' אלעזר ורבי מנחם בשם רב אמר: כל האומניות אדם הראשון למדם. מאי טעמיה? (ישעיה מד) וחרשים המה מאדם, מאדם הראשון. רבנן אמרין: אפי' סירגולו של ספר אדם הראשון למדו, שנאמר: זה ספר, הוא וסירגולו. ביום ברא אלהים אדם, הדא מסייעא לההיא. דאמר ר' אלעזר בן עזריה: שלוש פלאים נעשו באותו היום: בו ביום נבראו, בו ביום שמשו, בו ביום הוציאו תולדות. בן עזאי אומר: זה ספר תולדות אדם, זה כלל גדול בתורה. ר' עקיבא אומר: (ויקרא יט) ואהבת לרעך כמוך, זה כלל גדול בתורה, שלא תאמר הואיל ונתבזיתי יתבזה חבירי עמי, הואיל ונתקללתי יתקלל חבירי עמי. אמר רבי תנחומא: אם עשית כן, דע למי אתה מבזה, בדמות אלהים עשה אותו.
(7) Rabbi Tanchuma said in the name of Rabbi Eliezer and Rabbi Menachem in the name of Rav said... Ben Azzai said: “These are the generations of Adam" is a great principle in the Torah. Rabbi Akiva said: This is a great principle of the Torah: "You shall love your neighbor as yourself" (Lev. 19:18). Thus, one should not say, “Since I am scorned, I should scorn my fellow as well; since I have been cursed, I will curse my fellow as well.” Rabbi Tanchumah said, if you act thus, realize who it is that you are willing to have humiliated - "the one who was made in the likeness of God."
(ח) ביום ברא אלהים אדם, הדא מסייעא לההיא. דאמר ר' אלעזר בן עזריה: שלוש פלאים נעשו באותו היום: בו ביום נבראו, בו ביום שמשו, בו ביום הוציאו תולדות. בן עזאי אומר: זה ספר תולדות אדם, זה כלל גדול בתורה. ר' עקיבא אומר: (ויקרא יט) ואהבת לרעך כמוך, זה כלל גדול בתורה, שלא תאמר הואיל ונתבזיתי יתבזה חבירי עמי, הואיל ונתקללתי יתקלל חבירי עמי. אמר רבי תנחומא: אם עשית כן, דע למי אתה מבזה, בדמות אלהים עשה אותו.
(8) Rabbi Tanchuma says, “If you do so, you should know who are you scorning — ‘in the likeness of God He created him.’”