|
Talmud, Baba Metzia 84a |
One day R. Johanan was bathing in the Jordan, when Resh Lakish saw him and leapt into the Jordan after him. Said he [R. Johanan] to him, 'Your strength should be for the Torah.'13 — 'Your beauty,' he replied, 'should be for women.' 'If you will repent,' said he, 'I will give you my sister [in marriage], who is more beautiful than I.' He undertook [to repent]; then he wished to return and collect his weapons, but could not.14 Subsequently, [R. Johanan] taught him Bible and Mishnah, and made him into a great man. Now, one day there was a dispute in the schoolhouse [with respect to the following. Viz.,] a sword, knife, dagger, spear, hand-saw and a scythe — at what stage [of their manufacture] can they become unclean? When their manufacture is finished.15 And when is their manufacture finished? — R. Johanan ruled: When they are tempered in a furnace. Resh Lakish maintained: When they have been furbished in water. Said he to him: 'A robber understands his trade.'16 Said he to him, 'And wherewith have you benefited me: there [as a robber] I was called Master, and here I am called Master.'17 'By bringing you under the wings of the Shechinah,' he retorted. R. Johanan therefore felt himself deeply hurt,18 [as a result of which] Resh Lakish fell ill. His sister [sc. R. Johanan's, the wife of Resh Lakish] came and wept before him: 'Forgive him19 for the sake of my son,' she pleaded. He replied: 'Leave thy fatherless children. I will preserve them alive.'20 'For the sake of my widowhood then!' 'And let thy widows trust in me,'21 he assured her. Resh Lakish died, and R. Johanan was plunged into deep grief. Said the Rabbis, 'Who shall go to ease his mind? Let R. Eleazar b. Pedath go, whose disquisitions are very subtle.' So he went and sat before him; and on every dictum uttered by R. Johanan he observed: 'There is a Baraitha which Supports you.' 'Are you as the son of Lakisha?'22 he complained: 'when I stated a law, the son of Lakisha used to raise twenty-four objections, to which I gave twenty-four answers, which consequently led to a fuller comprehension of the law; whilst you say, "A Baraitha has been taught which supports you:" do I not know myself that my dicta are right?' Thus he went on rending his garments and weeping, 'Where are you, O son of Lakisha, where are you, O son of Lakisha;' and he cried thus until his mind was turned. Thereupon the Rabbis prayed for him, and he died.
Rachel Adler, The Goals of Chevruta: “The Juxtaposition of Text and Person,”
The chaverim (study partners) do not simply study Bible. . . . The very structure of their relationship and the nature of its boundaries present a Jewish model for the relation between self and other. In this relationship, people experience each other as whole, rather than as fragmented, beings…
Self and other are not sharply separate here. To be chaverim is to be neither fused nor counterposed, but to be juxtaposed. The root CH-B-R means to join together at the boundaries. The curtains of the tabernacle, for instance, are chevrot isha elachotah, “joined one to another” Some boundaries are barricades—chain link fences guarded by [watch dogs]. Others are not primarily barricades but loci of interaction. A cell membrane, for example, is part of the living substance of the cell. It is the perimeter at which the cell conducts its interchanges with other cells—the contacts, the flowings in and out, which maintain its life within its environment. The boundary between self and other [in the study partner relationship] resembles this living, permeable boundary…
|
Mishna Avot 4:14 R. Nehorai said: Go as a [voluntary] exile to a place of Torah, and do not suppose that it [the Torah] will seek you out, for it is only your companions in study who can make it your permanent possession [lit. establish it in your hand]. And as for your own understanding, do not depend on it. |
משנה מסכת אבות פרק ד:יד רבי נהוראי אומר הוי גולה למקום תורה ואל תאמר שהיא תבוא אחריך שחביריך יקיימוה בידך ואל בינתך אל תשען: |
כי האי מעשה לידיה פגע ביה אליהו אמר ליה עד מתי אתה מוסר עמו של אלהינו להריגה אמר ליה מאי אעביד הרמנא דמלכא הוא אמר ליה אבוך ערק לאסיא את ערוק ללודקיא כי הוו מקלעי ר' ישמעאל ברבי יוסי ור' אלעזר בר' שמעון בהדי הדדי הוה עייל בקרא דתורי בינייהו ולא הוה נגעה בהו אמרה להו ההיא מטרוניתא בניכם אינם שלכם אמרו לה שלהן גדול משלנו כל שכן איכא דאמרי הכי אמרו לה (שופטים ח, כא) כי כאיש גבורתו איכא דאמרי הכי אמרו לה אהבה דוחקת את הבשר ולמה להו לאהדורי לה והא כתיב (משלי כו, ד) אל תען כסיל כאולתו שלא להוציא לעז על בניהם א"ר יוחנן איבריה דר' ישמעאל [בר' יוסי] כחמת בת תשע קבין אמר רב פפא איבריה דרבי יוחנן כחמת בת חמשת קבין ואמרי לה בת שלשת קבין דרב פפא גופיה כי דקורי דהרפנאי אמר רבי יוחנן אנא אישתיירי משפירי ירושלים האי מאן דבעי מחזי שופריה דרבי יוחנן נייתי כסא דכספא מבי סלקי ונמלייה פרצידיא דרומנא סומקא ונהדר ליה כלילא דוורדא סומקא לפומיה ונותביה בין שמשא לטולא ההוא זהרורי מעין שופריה דר' יוחנן איני והאמר מר שופריה דרב כהנא מעין שופריה דרבי אבהו שופריה דר' אבהו מעין שופריה דיעקב אבינו שופריה דיעקב אבינו מעין שופריה דאדם הראשון ואילו ר' יוחנן לא קא חשיב ליה שאני ר' יוחנן דהדרת פנים לא הויא ליה ר' יוחנן הוה אזיל ויתיב אשערי טבילה אמר כי סלקן בנות ישראל מטבילת מצוה לפגעו בי כי היכי דלהוו להו בני שפירי כוותי גמירי אורייתא כוותי אמרו ליה רבנן לא מסתפי מר מעינא בישא אמר להו אנא מזרעא דיוסף קאתינא דלא שלטא ביה עינא בישא דכתיב (בראשית מט, כב) בן פורת יוסף בן פורת עלי עין ואמר ר' אבהו אל תקרי עלי עין אלא עולי עין ר' יוסי בר חנינא אמר מהכא (בראשית מח, טז) וידגו לרוב בקרב הארץ מה דגים שבים מים מכסים אותם ואין העין שולטת בהן אף זרעו של יוסף אין העין שולטת בהן יומא חד הוה קא סחי ר' יוחנן בירדנא חזייה ריש לקיש ושוור לירדנא אבתריה אמר ליה חילך לאורייתא אמר ליה שופרך לנשי א"ל אי הדרת בך יהיבנא לך אחותי דשפירא מינאי קביל עליה בעי למיהדר לאתויי מאניה ולא מצי הדר אקרייה ואתנייה ושוייה גברא רבא יומא חד הוו מפלגי בי מדרשא הסייף והסכין והפגיון והרומח ומגל יד ומגל קציר מאימתי מקבלין טומאה משעת גמר מלאכתן ומאימתי גמר מלאכתן רבי יוחנן אמר משיצרפם בכבשן ריש לקיש אמר משיצחצחן במים א"ל לסטאה בלסטיותיה ידע אמר ליה ומאי אהנת לי התם רבי קרו לי הכא רבי קרו לי אמר ליה אהנאי לך דאקרבינך תחת כנפי השכינה חלש דעתיה דרבי יוחנן חלש ריש לקיש אתאי אחתיה קא בכיא אמרה ליה עשה בשביל בני אמר לה (ירמיהו מט, יא) עזבה יתומיך אני אחיה עשה בשביל אלמנותי אמר לה (ירמיהו מט, יא) ואלמנותיך עלי תבטחו נח נפשיה דר' שמעון בן לקיש והוה קא מצטער ר' יוחנן בתריה טובא אמרו רבנן מאן ליזיל ליתביה לדעתיה ניזיל רבי אלעזר בן פדת דמחדדין שמעתתיה אזל יתיב קמיה כל מילתא דהוה אמר רבי יוחנן אמר ליה תניא דמסייעא לך אמר את כבר לקישא בר לקישא כי הוה אמינא מילתא הוה מקשי לי עשרין וארבע קושייתא ומפריקנא ליה עשרין וארבעה פרוקי וממילא רווחא שמעתא ואת אמרת תניא דמסייע לך אטו לא ידענא דשפיר קאמינא הוה קא אזיל וקרע מאניה וקא בכי ואמר היכא את בר לקישא היכא את בר לקישא והוה קא צוח עד דשף דעתיה [מיניה] בעו רבנן רחמי עליה ונח נפשיה