Kitab al Khazari (Kuzari). Part 3:19
1 א
ספר הכוזרי. רבי יהודה הלוי
2ב
והמתפלל אך ורק בעדו דומה לאדם שבשעת סכנה למדינה יסתפק בתקון ביתו הוא ואינו רוצה להשתתף עם אנשי המדינה בתקון חומותיהם אדם כזה הוצאתו מרבה וסכנתו מתמדת ואלו האיש המשתתף עם הצבור הוצאתו מועטת ובטחונו מרבה כי את אשר לא הספיק האחד לעשות בא האחר ומשלימו וכך תעמד המדינה על השלמות הגדולה ביותר האפשרית לה וכל אנשיה יהיו נהנים מברכותיה על ידי הוצאה מועטת והכל לפי החק ומתוך הסכמה כך קורא אפלטון את ההוצאה לפי החק השתתפות החלק בכל ומשעה שהיחיד מתעלם מהיותו חלק בכל זאת אומרת מחובתו לעבד למען תקון הצבור שהוא חלק ממנו ומחליט לחסך תועלתו לו לעצמו חוטא הוא לכלל וביותר לנפשו כי היחיד בקרב הצבור הוא כאבר יחיד בכללות הגוף שכן אלו היתה הזרוע מונעת את דמה בשעה שיש צרך בהקזתו היה הגוף כלה והזרוע כלה עמו אכן ראוי לו ליחיד לסבל אף את מר המות למען הצלת הכלל אך לפחות צריך היחיד לחשב על חלקו בכלל למען יתן תמיד חלקו ולא יתעלם ממנו אולם הואיל ודבר זה אין ללמדו מן ההקש קבע האלוה את כל דיניו המעשרות והמתנות והקרבנות ודומיהם הם חלק הכלל בקנינים ובמעשים השבתות והמועדים והשמטות והיובלים וכיוצא בהם ובדבורים התפלות והברכות והתשבחות ובמדות האהבה והיראה והשמחה
A person who prays only for himself is like one who retires alone into his house, refusing to assist his fellow-citizens in the repair of the city walls. His expenditure increases while his risk stays constant. The person, however, who joins the community [in repairing the walls] spends little, yet his security increases, because that which one is unable to do, another comes and completes it. Thus the city will be in the best possible condition, and all its inhabitants will benefit from the city's prosperity with but little expenditure. And all of this is according to the law. In agreement with this, Plato writes that which is expended on behalf of the law, 'the portion of the whole.' If the individual, however, neglects this 'portion of the whole' which is the basis of the welfare of the commonwealth of which he forms a part, in the belief that he does better in spending it on himself, sins against the commonwealth, and more against himself. For the relation of the individual is as the relation of the single limb to the body. Should the arm, in case bleeding is required, refuse its blood, the whole body, the arm included, would suffer. It is, however, the duty of the individual to bear hardships, or even death, for the sake of the welfare of the commonwealth. He must particularly be careful to contribute his 'portion of the whole,' without fail. Since ordinary speculation did not institute this, God prescribed it in tithes, gifts, and offerings, etc., as a 'portion of the whole' of worldly property. Among actions this is represented by Sabbath, holy days, years of release and jubilee and similar institutions; among words it is prayers, blessings and thanksgivings; among abstract things it is love, fear and joy.
3 ג

Suggested Discussion Questions:

In your opinion, should a person preference caring for himself or the community?

Halevy's approach is that the individual is an organic part of the community, like a limb of a body. Do you agree with this approach? What does this approach require from a person?

If the values of the individual and society collide - which values do choose?

4 ד
Time Period: Medieval (Geonim through the 16th Century)