מנחת קנאות, בתוך כל כתבי המר"ץ חיות, עמ' תתרי"ג – תתרי"ד
אבל אלו האנשים אשר אינם מדיחים בעצמם, רק נמשכו אחר עצת המשתדלים והמתחכמים, אינם בכלל, כי אנוסים המה על פי מוריהם ומלמדיהם, והעם חושבים כי דבר ד' אמת בפי הדרשנים, באלו נאמר וקראת להם לשלום, וראוי להנהיג עמהם כמו שהורה לנו הרמב"ם שמה בהלכות ממרים כי בני הקראים ואותם אשר נתגדלו על ברכם ראוי להחזירם בתשובה ולמשכם בדברי אהבה ושלום אלינו כדי שיחזרו לאיתן התורה ע"ש, מאשר לא מרדו במעל ובזדדון רק נפתו ונתפסו על ידי המתקנים בית דין שריא אשר הושמו עליהם, ופתוי ומשיכה על ידי דברי חלקות נחשב קצת לאונס.
However, those people that are not influencing others, but have followed the counsel of the cunning persuaders are not included. They are under the duress of their teachers and instructors. The people think that God's true word is spoken by the preachers. Regarding them it is said that we should call out to them in peace. It is appropriate to relate to them as Maimonides taught us in the Laws of Transgressors that the children of the Karaites, and those that were raised at their feet, should be returned in repentance and drawn near to us with words of love and peace so that they can return to the ever flowing Torah because they never rebelled with willful betrayal, but were seduced and caught by those who establish courts of permission upon them. Seduction, and attraction with smooth words is considered a small form of duress.
[Translation by Rabbi Steve Greenberg]
Suggested Discussion Questions:
Why does the reader think that Reform congregants are like captured children?
What are the advantages and disadvantages to labeling someone a captive child?
Could the idea be applied to other groups of people?
Time Period: Modern (Spinoza through post-WWII)