שולחן ערוך, יורה דעה שלה:ד
אין מבקרין החולה בג' שעות ראשונות של יום, מפני שכל חולה מיקל עליו חליו בבקר, ולא יחוש לבקש עליו רחמים. ולא בג' שעות אחרונות של יום, שאז מכביד עליו חליו ויתייאש מלבקש עליו רחמים [וכל שביקר ולא ביקש עליו רחמים, לא קיים המצוה]
We don’t visit the sick person in the first three hours of the day, since all sick people have their illnesses eased in the morning and the visitor will not be moved to pray [for the sick person]; and not in the last three hours of the day, since then the sickness becomes more severe and the visitor will despair of praying for the sick person. (Anyone who visits and does not pray for the sick person has not fulfilled the commandment.)
[AJWS translation]
Suggested Discussion Questions:
1. What happens to someone when their sick that makes visits so beneficial?
2. What is the connection between health and prayer? How do our advances in medicine impact this connection?
3. What social justice themes emerge from this text?
Time Period: Medieval (Geonim through the 16th Century)