Rambam, Laws of Mourning 14:4-5, (cf. Shulchan Aruch, Yoreh De'ah, 235-238)
1 א
רמבם, הלכות אבל יד:ד-ה
בקור חולים מצוה על הכל, אפילו גדול מבקר את הקטן, ומבקרין הרבה פעמים ביום, וכל המוסיף משובח ובלבד שלא יטריח, וכל המבקר את החולה כאילו נטל חלק מחליו והקל מעליו, וכל שאינו מבקר כאילו שופך דמים. אין מבקרין את החולה אלא מיום שלישי והלאה, ואם קפץ עליו החולי והכביד מבקרין אותו מיד, ואין מבקרין את החולה לא בשלש שעות ראשונות ביום, ולא בשלש אחרונות, מפני שהן מתעסקין בצרכי החולה, ואין מבקרין לא חולי מעיים ולא חולי העין, ולא מחושי הראש, מפני שהבקור קשה להן.
Visiting the sick is a mitzvah incumbent upon all and even the great ones visit the small ones. We visit many times a day and the one who visits more is more praiseworthy, provided they don’t bother the sick ones with their visits. And anyone who visits a sick person, it’s as if he lifted part of his illness and made it lighter. And anyone who doesn’t visit, it’s as if he’s a spiller of blood. We don’t visit the sick person, except from the third day of the illness and onward. But if the illness overtook him suddenly and became severe, we visit him right away. And we don’t visit the sick person either in the first three hours of the day or in the last three hours of the day because that is when they are busy with the needs of the sick person. And we don’t visit those who are sick with intestinal diseases or with eye diseases or with headaches because the visiting is difficult for the sick ones. [AJWS translation]
3 ג

Suggested Discussion Questions:

1. What happens when people are ill that makes visits so important? What is the role of human interaction in the process of healing?

2. How do you think this text would respond to terminal illness?

3. What social justice themes emerge from this text?

4 ד
Time Period: Medieval (Geonim through the 16th Century)