רמבם, הלכות תשובה ב:ט
אין התשובה ולא יום הכפורים מכפרין אלא על עבירות שבין אדם למקום כגון מי שאכל דבר אסור או בעל בעילה אסורה וכיוצא בהן, אבל עבירות שבין אדם לחבירו כגון החובל את חבירו או המקלל חבירו או גוזלו וכיוצא בהן אינו נמחל לו לעולם עד שיתן לחבירו מה שהוא חייב לו וירצהו.
Tshuvah and Yom Kippur only atone for sins between people and God; for example, a person who ate a forbidden food or engaged in forbidden sexual relations, and the like. However, sins between people; for example, someone who injures a colleague, curses a colleague, steals from him, or the like, will never be forgiven until he gives his colleague what he owes him and appeases him.
[AJWS translation]
Suggested Discussion Questions:
1. What significance is there for repaying damages and asking for forgiveness?
2. What social justice themes emerge from this text?
Time Period: Medieval (Geonim through the 16th Century)