1 א
ר' משה כלפון הכהן, "דרכי משה" פרשת שמות, ג'רבא, תוניס, מאה ה-19
וכן אל יחשוב בלבבו לאמור שמא על ידי זה שאני מטפל בעסקי זולתי פן יבולע לי ויהיה לי איזה הפסד ממוני או גופני או לא יהיו עוד דברי נשמעים אצל הממשלה, ואבידתי ואבידת חברי אבידתי קודמת וכיוצא. כי לא יאמר כזאת רק מי שהוא בעל נפש לא טהורה, האחד כי אם כה לא יעשה להציל ולהושיע עני ואביון למחר או למחרתו יוסיפו עוד בני עולה לענותו גם הוא ונמצא כי הדבר נוגע ממש אל עצמו ואל בשרו. ועוד כי בדבר כזה שהוא כללי לישוב המדיני, החוב והמצווה על כל אדם למחות לקיים מה שנאמר ובערת הרע מקרבך. וכל המעלים עין בזה אינו אלא טועה נבזה וחדל אישים.
A person must also not think to themselves: "Perhaps by attending to someone else's issues I will suffer some physical harm or monetary loss, or my status will fall in the eyes of the local government", even quoting the Rabbinical rule that "Your lost object and your peer's lost object – your lost object takes precedence" etc., for only someone who is of an unclean spirit would say such things, firstly because if one does not act to help and save the poor and impoverished – tomorrow or the day after the persecution will arrive at that person’s door – and then it will indeed be one’s own affliction. And moreover in issues that regard the rule of the land – it is an obligation and a commandment for every person to protest, thus fulfilling the verse: "And you shall purge the evil from your midst" (Deut. 13:6). And whoever turns away from such situations is a despicable lost wretch. [Translation by Mishael Zion. Edited for gender neutrality]
3 ג

Suggested Discussion Questions:

1. To what common fear does this text speak?

2. What are the reasons he provides for why one must not shy from helping others in vulnerable positions?

3. How does he command you to act? How can we act today?

4 ד
Time Period: Modern (Spinoza through post-WWII)