שו"ת חתם סופר חלק ב (יורה דעה) סימן רלא
כי יהיה בך אביון באחד שעריך דדריש ספרי אביון התאב תאב קודם ושוב דריש עניי עמך קודמין וכו' ועניי קרוביך קודמין כ' ז"ל לכן הקדים התאב תאב קודם לומר עניי עירך קודמין לעניי עיר אחרת היינו אם שניהם צריכים למזון או לכסות אבל אם עניי עירך יש להם כדי חיותם אלא שאין להם הרוחה כלל לזה עניי עיר אחרת קודמין לעניי עירך דהתאב תאב קודם
“If there is a poor person within your gates,” Sifre (collection of legal midrash on the book of Deuteronomy) expounds this verse saying, “When one is starving, the one who is starving takes precedence” and then expounds, “The poor of your city take precedence over the poor of another city.” That is to say—this applies if both poor people need food or clothing. However, if the poor of your city have what they need to live, but just don’t have any extra money [and the poor of the other city don’t have food or clothing], then the poor of the other city take precedence over the poor of your city, for the neediest takes precedence. [Translation by Rabbi Jill Jacobs]
Suggested Discussion Questions:
1. When do we prioritize the poor of our city over the poor of another? Why?
2. When do the poor of another city take precedence? Why?
3. How do we decide how to split our resources when they are limited? Who should take precedence in our social justice work?
Time Period: Modern (Spinoza through post-WWII)