אברהם בן הרמבם, המספיק לעובדי השם, פרק ה, ב
הנדיבות מחיבת שייטיב הנדיב עם זולתו והקמצנות מחיבתו שלא ייטיב עם זולתו, אף שהוא מבזבז על עצמי ביד רחבה. אכן הנדיבות שעליה מעוררת התורה היא שיהא האדם מיטיב עם זולתו ולא יבזבז רק על עצמו בלבד. אדרבא, אם יצמצם בהוצאותיו וייטיב עם זולתו תחשב לו זאת לנדיבות יתר.
Generosity causes one to give abundantly to others, while stinginess causes one to withhold from others, though one might splurge for one’s own desires. The Torah urges us to be generous in a way that we will share with others but not spend lavishly on ourselves. In fact, if one limits one’s own expenses in order to spend more on others, one is considered especially generous. [Translation by R. Yaakov Wincelberg, edited for gender neutrality. Translated from Judeo-Arabic]
Suggested Discussion Questions:
1. According to this text, should we spend more on others than we do ourselves?
2. Should we donate more money to one particular person than we would spend on ourselves?
3. What is the limit of Abraham son of the Rambam’s concept of generosity?
Time Period: Medieval (Geonim through the 16th Century)