מכילתא דרבי ישמעאל יתרו - מסכתא דבחדש פרשה יא
כי חרבך הנפת עליה וגו'. מכאן היה רבי שמעון בן אלעזר אומר, המזבח נברא להאריך שנותיו של אדם, והברזל נברא לקצר שנותיו של אדם, אינו רשאי להניף המקצר על המאריך. רבן יוחנן בן זכאי אומר, הרי הוא אומר +דברים כז ו+ אבנים שלמות תבנה, אבנים שמטילות שלום. והרי דברי' ק"ו ומה אם אבני מזבח שאינן לא רואות ולא שומעות ולא מדברות, על שמטילות שלום בין ישראל לאביהם שבשמים, אמר הקב"ה +שם שם /דברים כז/ ה+ לא תניף עליהם ברזל, המטיל שלום בין איש לאיש בין איש לאשתו בין עיר לעיר בין אומה לאומה בין ממשלה לממשלה בין משפחה למשפחה, על אחת כמה כמה שלא תבואהו פורענות.
The Midrash (Mekhilta to Exodus 20:22) explains the law against using iron for the construction of the altar (Exodus 20:22) on the grounds that the altar stones were created to atone for people and prolong life whereas iron, from which weapons of war are made, shortens our lives and it is not right to bring the two into contact with one another. The Midrash continues: "Now there is here an argument from the minor to the major. If the stones of the altar, which neither see nor hear nor speak, yet because they promote peace between Israel and their God in Heaven, said that no iron must be lifted up on them, then how much more will one who promotes peace between city and city, nation and nation, government and government be saved from trouble!"
Suggested Discussion Questions:
1. Why can't we combine iron and stone in the construction of the altar?
2. How is one who promotes peace viewed?
3. How is one who promotes war viewed?
Time Period: Rabbinic (Maccabees through the Talmud)