רמב"ם הלכות שכירות פרק יג:הלכה ז
כדרך שמוזהר בעה"ב שלא יגזול שכר עני ולא יעכבנו כך העני מוזהר שלא יגזול מלאכת בעה"ב ויבטל מעט בכאן ומעט בכאן ומוציא כל היום במרמה אלא חייב לדקדק על עצמו בזמן שהרי הקפידו על ברכה רביעית של ברכת המזון שלא יברך אותה, וכן חייב לעבוד בכל כחו שהרי יעקב הצדיק אמר כי בכל כחי עבדתי את אביכן, לפיכך נטל שכר זאת אף בעולם הזה שנאמר ויפרץ האיש מאד מאד. /סליקו להו הלכות שכירות/.
Just as the employer is commanded not to deprive the employee of his wages or withhold them, so too is the employee commanded not to steal from his employer by slacking off a bit here and there and thus dishonestly spending his workday. It is incumbent on him to carefully utilize all of his time...and he is obligated to work with all of his might, as the righteous Patriarch Yaakov declared to his wives: "With all my might I worked for your father."
Suggested Discussion Questions:
1. How is this text a reflection of justice?
2. Do we traditionally ponder employer ethics or employee ethics? Is this text unique?
Time Period: Medieval (Geonim through the 16th Century)