ספר מורה הנבוכים חלק ג פרק לב
כי כמו שאין בטבע האדם שיגדל על מלאכת עבדות בחמר ובלבנים והדומה להם ואחר כן ירחץ ידיו לשעתו מלכלוכם וילחם עם ילידי הענק פתאום, כי אין בטבעו שיגדל על מינים רבים מן העבודות ומעשים מורגלים, שכבר נטו אליהם הנפשות עד ששבו כמושכל ראשון, ויניחם כלם פתאום, וכמו שהיה מחכמת השם להסב אותם במדבר עד שילמדו גבורה, כמו שנודע שההליכה במדבר ומיעוט הנאות הגוף מרחיצה וכיוצא בהם יולידו הגבורה והפכם יולידו רך לבב, ונולדו גם כן אנשים שלא הרגילו בשפלות ובעבדות
It is not in the nature of humans, reared in slavery, in bricks and straw and the like, to wash their hands of their dirt and suddenly rise up and fight with the giants of Canaan. God in His wisdom contrived that they wander in the wilderness until they had become schooled in courage, since it is well known that physical hardships toughen and the converse produce faintheartedness. A new generation was born which had not been accustomed to slavery and degradation. [Hebrew translated from Judeo-Arabic]
Suggested Discussion Questions:
1. What does this philosophy imply about oppression and the will of the oppressed to liberate themselves?
2. Need people be "schooled in courage," as the Children of Israel were in the desert, or should the oppressed be assisted by others? How do you interpret this anecdote?
3. How does this text understand generational divides? Need one have exposure to liberation in order to seek one's own liberation or do human's inherently believe that they deserve freedom? Give examples.
Time Period: Medieval (Geonim through the 16th Century)