רמב"ם הלכות סנהדרין פרק כד הלכה י
ובכל יהיו מעשיו לשם שמים ואל יהיה כבוד הבריות קל בעיניו שהרי הוא דוחה את לא תעשה של דבריהם וכל שכן בני אברהם יצחק ויעקוב המחזיקין בתורת האמת שיהיה זהיר שלא יהרס כבודם אלא להוסיף בכבוד המקום בלבד שכל המבזה את התורה גופו מחולל על הבריות והבכבד את התורה גופו מכובד על הבריות.
Whatever [the judge] does should be for the sake of Heaven, and human dignity should not be light in the judge's eyes, since it overrides a Rabbinic prohibition. This applies with even greater force to the honor of the children of Abraham, Isaac, and Jacob, who adhere to the true Law. The judge should be careful not to do anything to injure their dignity. The judge's sole concern should be to enhance the glory of God, for whoever dishonors the Torah is themselves dishonored by others, and whoever honors the Torah is themselves honored by others. [Rabbis for Human Rights. Edited for gender neutrality]
Suggested Discussion Questions:
1. What does it mean that justice "applies with even greater force" for Jews? What are the implications of this statement for Jewish judges living, and judging, in non-Jewish communities?
2. What is the relationship between the pursuit of justice and honoring God?
3. How can this text serve as a guide?
Time Period: Rabbinic (Maccabees through the Talmud)