חיית הברזל- קפיטליזם גלובליזם

דניאל בתרגום עברי מסורתי מתוך אתר וויקיטקסט

(א) בִּשְׁנַת אַחַת לְבֵלְאשַׁצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל דָּנִיֵּאל רָאָה חֲלוֹם, וְחֶזְיוֹנוֹת רֹאשׁוֹ עַל מִשְׁכָּבוֹ. אָז אֶת הַחֲלוֹם כָּתַב, רֹאשׁ מִלִּים אָמַר:

(ב) וַיַּעַן דָּנִיֵּאל וַיֹּאמַר: רוֹאֶה הָיִיתִי בַּחֲזוֹנִי עִם לַיְלָה, וְהִנֵּה אַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם מְגִיחוֹת לַיָּם הַגָּדוֹל. (ג) וְאַרְבַּע חַיּוֹת גְּדוֹלוֹת עוֹלוֹת מִן הַיָּם, שׁוֹנוֹת זוֹ מִזּוֹ. (ד) הָרִאשׁוֹנָה כְּאַרְיֵה וּכְנָפַיִם שֶׁל נֶשֶׁר לָהּ, רוֹאֶה הָיִיתִי עַד אֲשֶׁר נִמְרְטוּ כְנָפֶיהָ וְנִשְּׂאָה מִן הָאָרֶץ, וְעַל רַגְלַיִם כְּאָדָם הוּקָמָה, וּלְבַב אָדָם נִתַּן לָהּ. (ה) וְהִנֵּה חַיָּה אַחֶרֶת שְׁנִיָּה דּוֹמָה לְדֹב, וּלְצַד אֶחָד הוּקָמָה, וְשָׁלֹשׁ צְלָעוֹת בְּפִיהָ בֵּין שִׁנֶּיהָ, וְכֵן אוֹמְרִים לָהּ: קוּמִי אִכְלִי בָּשָׂר רָב. (ו) אַחֲרֵי זֶה רוֹאֶה הָיִיתִי וְהִנֵּה אַחֶרֶת כְּנָמֵר, וְלָהּ אַרְבַּע כְּנָפַיִם שֶׁל עוֹף עַל גַּבָּהּ, וְאַרְבָּעָה רָאשִׁים לַחַיָּה, וְשִׁלְטוֹן נִתַּן לָהּ. (ז) אַחֲרֵי זֶה רוֹאֶה הָיִיתִי בְּחֶזְיוֹנוֹת לַיְלָה, וְהִנֵּה חַיָּה רְבִיעִית נוֹרָאָה וַאֲיֻמָּה וַחֲזָקָה יוֹתֵר, וְשִׁנַּיִם שֶׁל בַּרְזֶל לָהּ גְּדוֹלוֹת, אוֹכֶלֶת וּמְדִקָּה, וְהַשְּׁאָר בְּרַגְלָהּ רוֹפֶסֶת. וְהִיא מְשֻׁנָּה מִכָּל הַחַיּוֹת אֲשֶׁר לְפָנֶיהָ, וְעֶשֶׂר קַרְנַיִם לָהּ. (ח) מִסְתַּכֵּל הָיִיתִי בַּקַּרְנַיִם, וְהִנֵּה קֶרֶן אַחֶרֶת זְעִירָה עָלְתָה בֵינֵיהֶן, וְשָׁלֹשׁ מִן הַקַּרְנַיִם הָרִאשׁוֹנוֹת נֶעֶקְרוּ מִפָּנֶיהָ. וְהִנֵּה עֵינַיִם כְּעֵינֵי אָדָם בְּקֶרֶן זוֹ, וּפֶה מְדַבֵּר גְּדוֹלוֹת.

(ט) רוֹאֶה הָיִיתִי עַד אֲשֶׁר כִּסְאוֹת הֻנְּחוּ וְעַתִּיק יָמִים יָשַׁב, לְבוּשׁוֹ כְּשֶׁלֶג לָבָן וּשְׂעַר רֹאשׁוֹ כְּצֶמֶר נָקִי. כִּסְאוֹ שְׁבִיבִים שֶׁל אֵשׁ, גַּלְגַּלָּיו אֵשׁ דּוֹלֶקֶת. (י) נָהָר שֶׁל אֵשׁ נִמְשָׁךְ וְיוֹצֵא מִלְּפָנָיו, אֶלֶף אֲלָפִים יְשַׁמְּשׁוּהוּ וְרִבּוֹא רְבָבוֹת לְפָנָיו יַעֲמֹדוּ. הַדִּין יָשַׁב וּסְפָרִים נִפְתָּחוּ.

(יא) רוֹאֶה הָיִיתִי אָז מִקּוֹל הַדְּבָרִים הַגְּדוֹלִים שֶׁל הַקֶּרֶן הַמְּדַבֶּרֶת, רוֹאֶה הָיִיתִי עַד אֲשֶׁר הוּמְתָה הַחַיָּה, וְהָאֳבַד גּוּפָהּ וְנִתְּנָה לִיקוֹד אֵשׁ. (יב) וּשְׁאָר הַחַיּוֹת הָעָבְרוּ מִשִּׁלְטוֹנָן, וְאַרְכָּה בַחַיִּים נִתְּנָה לָהֶן עַד זְמָן וּמוֹעֵד.

(יג) רוֹאֶה הָיִיתִי בְּחֶזְיוֹנוֹת הַלַּיְלָה, וְהִנֵּה עִם עַנְנֵי הַשָּׁמַיִם הָיָה בָּא כְּבֶן אָדָם, וְעַד עַתִּיק הַיָּמִים הִגִּיעַ, וּלְפָנָיו הִקְרִיבוּהוּ. (יד) וְלוֹ נִתַּן שִׁלְטוֹן וִיקָר וּמַלְכוּת, וְכָל הָעַמִּים הָאֻמּוֹת וְהַלְּשׁוֹנוֹת אוֹתוֹ יַעֲבֹדוּ. שִׁלְטוֹנוֹ שִׁלְטוֹן עוֹלָם אֲשֶׁר לֹא יַעֲבֹר, וּמַלְכוּתוֹ אֲשֶׁר לֹא תִּשָּׁחֵת.

{פ} (טו) נִפְעֲמָה רוּחִי, אֲנִי דָּנִיֵּאל בְּתוֹךְ זֶה, וְחֶזְיוֹנוֹת רֹאשִׁי יְבַהֲלוּנִי. (טז) קָרַבְתִּי אֶל אֶחָד מִן הָעוֹמְדִים, וְאֶת הָאֱמֶת אֲבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ עַל כָּל זֶה. וַיֹּאמֶר לִי, וּפִתְרוֹן הַדְּבָרִים יוֹדִיעֵנִי:

(יז) אֵלֶּה הַחַיּוֹת הַגְּדוֹלוֹת שֶׁהֵן אַרְבַּע, אַרְבָּעָה מְלָכִים יָקוּמוּ מִן הָאָרֶץ. (יח) וִיקַבְּלוּ אֶת הַמַּלְכוּת קְדוֹשֵׁי עֶלְיוֹנִים, וְיִירְשׁוּ אֶת הַמַּלְכוּת עַד הָעוֹלָם וְעַד עוֹלָם עוֹלָמִים.

(יט) אָז חָפַצְתִּי וַדָּאוּת עַל הַחַיָּה הָרְבִיעִית שֶׁהָיְתָה שׁוֹנָה מִכֻּלָּן נוֹרָאָה מְאֹד, שִׁנֶּיהָ שֶׁל בַּרְזֶל וְצִפָּרְנֶיהָ שֶׁל נְחֹשֶׁת, אוֹכֶלֶת מְדִקָּה וְהַשְּׁאָר בְּרַגְלָהּ רוֹפֶסֶת. (כ) וְעַל עֶשֶׂר הַקַּרְנַיִם אֲשֶׁר בְּרֹאשָׁהּ, וְאַחֶרֶת אֲשֶׁר עָלְתָה וַתִּפֹּלְנָה מִלְּפָנֶיהָ שָׁלֹשׁ, וְהַקֶּרֶן הַהִיא וְעֵינַיִם לָהּ, וּפֶה מְדַבֵּר גְּדוֹלוֹת, וּמַרְאֶהָ גָּדוֹל מִן חַבְרוֹתֶיהָ.

(כא) רוֹאֶה הָיִיתִי, וְהַקֶּרֶן הַהִיא עוֹשָׂה קְרָב עִם קְדוֹשִׁים, וִיָכְלָה לָהֶם. (כב) עַד אֲשֶׁר בָּא עַתִּיק הַיָּמִים, וְדִין נִתַּן לִקְדוֹשֵׁי עֶלְיוֹנִים וְהַזְּמָן הִגִּיעַ, וְאֶת הַמַּלְכוּת יָרְשׁוּ קְדוֹשִׁים.

(כג) כֵּן אָמַר: הַחַיָּה הָרְבִיעִית, מַלְכוּת רְבִיעִית תִּהְיֶה בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר תִּשְׁנֶה מִכָּל הַמַּלְכֻיּוֹת, וְתֹאכַל אֶת כָּל הָאָרֶץ וּתְדוּשֶׁנָּה וּתְדִקֶּנָּה. (כד) וְעֶשֶׂר הַקַּרְנַיִם: מִן הַמַּלְכוּת עֲשָׂרָה מְלָכִים יָקוּמוּ. וְאַחֲרוֹן יָקוּם אַחֲרֵיהֶם, וְהוּא יִשְׁנֶה מִן הָרִאשׁוֹנִים, וּשְׁלֹשֶׁת מְלָכִים יַשְׁפִּיל. (כה) וּדְבָרִים לְצַד הָעֶלְיוֹן יְדַבֵּר, וְאֶת קְדוֹשֵׁי הָעֶלְיוֹנִים יְעַנֶּה, וְיַחְשֹׁב לְשַׁנּוֹת זְמַנִּים וְדָת. וְיִנָּתְנוּ בְיָדוֹ עַד מוֹעֵד וּמוֹעֲדִים וַחֲצִי מוֹעֵד. (כו) וְהַדִּין יֵשֵׁב וְשִׁלְטוֹנוֹ יַעֲבִירוּ, לְהַשְׁמִיד וּלְהַאֲבִיד עַד הַסּוֹף. (כז)וְהַמַּלְכוּת וְהַשִּׁלְטוֹן וְהַגְּדֻלָּה, אֲשֶׁר לַמַּלְכֻיּוֹת תַּחַת כָּל הַשָּׁמַיִם, נִתְּנוּ לְעַם קְדוֹשֵׁי עֶלְיוֹנִים. מַלְכוּתוֹ מַלְכוּת עוֹלָם, וְכָל הַשִּׁלְטוֹנוֹת לוֹ יַעַבְדוּ וְיִשָּׁמֵעוּ.

(כח) עַד כֹּה סוֹפוֹ שֶׁל הַדָּבָר. אֲנִי דָּנִיֵּאל, מְאֹד רַעְיוֹנַי יְבַהֲלוּנִי וְזִיוִי יִשְׁתַּנֶּה עָלַי. וְאֶת הַדָּבָר בְּלִבִּי שָׁמַרְתִּי.

דניאל ז׳:א׳-כ״ח

(א) בִּשְׁנַ֣ת חֲדָ֗ה לְבֵלְאשַׁצַּר֙ מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֔ל דָּנִיֵּאל֙ חֵ֣לֶם חֲזָ֔ה וְחֶזְוֵ֥י רֵאשֵׁ֖הּ עַֽל־מִשְׁכְּבֵ֑הּ בֵּאדַ֙יִן֙ חֶלְמָ֣א כְתַ֔ב רֵ֥אשׁ מִלִּ֖ין אֲמַֽר׃ (ב) עָנֵ֤ה דָנִיֵּאל֙ וְאָמַ֔ר חָזֵ֥ה הֲוֵ֛ית בְּחֶזְוִ֖י עִם־לֵֽילְיָ֑א וַאֲר֗וּ אַרְבַּע֙ רוּחֵ֣י שְׁמַיָּ֔א מְגִיחָ֖ן לְיַמָּ֥א רַבָּֽא׃ (ג) וְאַרְבַּ֤ע חֵיוָן֙ רַבְרְבָ֔ן סָלְקָ֖ן מִן־יַמָּ֑א שָׁנְיָ֖ן דָּ֥א מִן־דָּֽא׃ (ד) קַדְמָיְתָ֣א כְאַרְיֵ֔ה וְגַפִּ֥ין דִּֽי־נְשַׁ֖ר לַ֑הּ חָזֵ֣ה הֲוֵ֡ית עַד֩ דִּי־מְּרִ֨יטוּ גַפַּ֜יהּ וּנְטִ֣ילַת מִן־אַרְעָ֗א וְעַל־רַגְלַ֙יִן֙ כֶּאֱנָ֣שׁ הֳקִימַ֔ת וּלְבַ֥ב אֱנָ֖שׁ יְהִ֥יב לַֽהּ׃ (ה) וַאֲר֣וּ חֵיוָה֩ אָחֳרִ֨י תִנְיָנָ֜ה דָּמְיָ֣ה לְדֹ֗ב וְלִשְׂטַר־חַד֙ הֳקִמַ֔ת וּתְלָ֥ת עִלְעִ֛ין בְּפֻמַּ֖הּ בֵּ֣ין שניה [שִׁנַּ֑הּ] וְכֵן֙ אָמְרִ֣ין לַ֔הּ ק֥וּמִֽי אֲכֻ֖לִי בְּשַׂ֥ר שַׂגִּֽיא׃ (ו) בָּאתַ֨ר דְּנָ֜ה חָזֵ֣ה הֲוֵ֗ית וַאֲר֤וּ אָֽחֳרִי֙ כִּנְמַ֔ר וְלַ֨הּ גַּפִּ֥ין אַרְבַּ֛ע דִּי־ע֖וֹף עַל־גביה [גַּבַּ֑הּ] וְאַרְבְּעָ֤ה רֵאשִׁין֙ לְחֵ֣יוְתָ֔א וְשָׁלְטָ֖ן יְהִ֥יב לַֽהּ׃ (ז) בָּאתַ֣ר דְּנָה֩ חָזֵ֨ה הֲוֵ֜ית בְּחֶזְוֵ֣י לֵֽילְיָ֗א וַאֲר֣וּ חֵיוָ֣ה רביעיה [רְֽבִיעָאָ֡ה] דְּחִילָה֩ וְאֵֽימְתָנִ֨י וְתַקִּיפָ֜א יַתִּ֗ירָא וְשִׁנַּ֨יִן דִּֽי־פַרְזֶ֥ל לַהּ֙ רַבְרְבָ֔ן אָֽכְלָ֣ה וּמַדֱּקָ֔ה וּשְׁאָרָ֖א ברגליה [בְּרַגְלַ֣הּ] רָפְסָ֑ה וְהִ֣יא מְשַׁנְּיָ֗ה מִן־כָּל־חֵֽיוָתָא֙ דִּ֣י קָֽדָמַ֔יהּ וְקַרְנַ֥יִן עֲשַׂ֖ר לַֽהּ׃ (ח) מִשְׂתַּכַּ֨ל הֲוֵ֜ית בְּקַרְנַיָּ֗א וַ֠אֲלוּ קֶ֣רֶן אָחֳרִ֤י זְעֵירָה֙ סִלְקָ֣ת ביניהון [בֵּֽינֵיהֵ֔ן] וּתְלָ֗ת מִן־קַרְנַיָּא֙ קַדְמָ֣יָתָ֔א אתעקרו [אֶתְעֲקַ֖רָה] מִן־קדמיה [קֳדָמַ֑הּ] וַאֲל֨וּ עַיְנִ֜ין כְּעַיְנֵ֤י אֲנָשָׁא֙ בְּקַרְנָא־דָ֔א וּפֻ֖ם מְמַלִּ֥ל רַבְרְבָֽן׃ (ט) חָזֵ֣ה הֲוֵ֗ית עַ֣ד דִּ֤י כָרְסָוָן֙ רְמִ֔יו וְעַתִּ֥יק יוֹמִ֖ין יְתִ֑ב לְבוּשֵׁ֣הּ ׀ כִּתְלַ֣ג חִוָּ֗ר וּשְׂעַ֤ר רֵאשֵׁהּ֙ כַּעֲמַ֣ר נְקֵ֔א כָּרְסְיֵהּ֙ שְׁבִיבִ֣ין דִּי־נ֔וּר גַּלְגִּלּ֖וֹהִי נ֥וּר דָּלִֽק׃ (י) נְהַ֣ר דִּי־נ֗וּר נָגֵ֤ד וְנָפֵק֙ מִן־קֳדָמ֔וֹהִי אֶ֤לֶף אלפים [אַלְפִין֙] יְשַׁמְּשׁוּנֵּ֔הּ וְרִבּ֥וֹ רבון [רִבְבָ֖ן] קָֽדָמ֣וֹהִי יְקוּמ֑וּן דִּינָ֥א יְתִ֖ב וְסִפְרִ֥ין פְּתִֽיחוּ׃ (יא) חָזֵ֣ה הֲוֵ֔ית בֵּאדַ֗יִן מִן־קָל֙ מִלַּיָּ֣א רַבְרְבָתָ֔א דִּ֥י קַרְנָ֖א מְמַלֱּלָ֑ה חָזֵ֣ה הֲוֵ֡ית עַד֩ דִּ֨י קְטִילַ֤ת חֵֽיוְתָא֙ וְהוּבַ֣ד גִּשְׁמַ֔הּ וִיהִיבַ֖ת לִיקֵדַ֥ת אֶשָּֽׁא׃ (יב) וּשְׁאָר֙ חֵֽיוָתָ֔א הֶעְדִּ֖יו שָׁלְטָנְה֑וֹן וְאַרְכָ֧ה בְחַיִּ֛ין יְהִ֥יבַת לְה֖וֹן עַד־זְמַ֥ן וְעִדָּֽן׃ (יג) חָזֵ֤ה הֲוֵית֙ בְּחֶזְוֵ֣י לֵֽילְיָ֔א וַאֲרוּ֙ עִם־עֲנָנֵ֣י שְׁמַיָּ֔א כְּבַ֥ר אֱנָ֖שׁ אָתֵ֣ה הֲוָ֑ה וְעַד־עַתִּ֤יק יֽוֹמַיָּא֙ מְטָ֔ה וּקְדָמ֖וֹהִי הַקְרְבֽוּהִי׃ (יד) וְלֵ֨הּ יְהִ֤יב שָׁלְטָן֙ וִיקָ֣ר וּמַלְכ֔וּ וְכֹ֣ל עַֽמְמַיָּ֗א אֻמַיָּ֛א וְלִשָּׁנַיָּ֖א לֵ֣הּ יִפְלְח֑וּן שָׁלְטָנֵ֞הּ שָׁלְטָ֤ן עָלַם֙ דִּֽי־לָ֣א יֶעְדֵּ֔ה וּמַלְכוּתֵ֖הּ דִּי־לָ֥א תִתְחַבַּֽל׃ (פ) (טו) אֶתְכְּרִיַּ֥ת רוּחִ֛י אֲנָ֥ה דָנִיֵּ֖אל בְּג֣וֹא נִדְנֶ֑ה וְחֶזְוֵ֥י רֵאשִׁ֖י יְבַהֲלֻנַּֽנִי׃ (טז) קִרְבֵ֗ת עַל־חַד֙ מִן־קָ֣אֲמַיָּ֔א וְיַצִּיבָ֥א אֶבְעֵֽא־מִנֵּ֖הּ עַֽל־כָּל־דְּנָ֑ה וַאֲמַר־לִ֕י וּפְשַׁ֥ר מִלַּיָּ֖א יְהוֹדְעִנַּֽנִי׃ (יז) אִלֵּין֙ חֵיוָתָ֣א רַבְרְבָתָ֔א דִּ֥י אִנִּ֖ין אַרְבַּ֑ע אַרְבְּעָ֥ה מַלְכִ֖ין יְקוּמ֥וּן מִן־אַרְעָֽא׃ (יח) וִֽיקַבְּלוּן֙ מַלְכוּתָ֔א קַדִּישֵׁ֖י עֶלְיוֹנִ֑ין וְיַחְסְנ֤וּן מַלְכוּתָא֙ עַֽד־עָ֣לְמָ֔א וְעַ֖ד עָלַ֥ם עָלְמַיָּֽא׃ (יט) אֱדַ֗יִן צְבִית֙ לְיַצָּבָ֔א עַל־חֵֽיוְתָא֙ רְבִיעָ֣יְתָ֔א דִּֽי־הֲוָ֥ת שָֽׁנְיָ֖ה מִן־כלהון [כָּלְּהֵ֑ין] דְּחִילָ֣ה יַתִּ֗ירָה שניה [שִׁנַּ֤הּ] דִּֽי־פַרְזֶל֙ וְטִפְרַ֣יהּ דִּֽי־נְחָ֔שׁ אָֽכְלָ֣ה מַדֲּקָ֔ה וּשְׁאָרָ֖א בְּרַגְלַ֥יהּ רָֽפְסָֽה׃ (כ) וְעַל־קַרְנַיָּ֤א עֲשַׂר֙ דִּ֣י בְרֵאשַׁ֔הּ וְאָחֳרִי֙ דִּ֣י סִלְקַ֔ת ונפלו [וּנְפַ֥לָה] מִן־קדמיה [קֳדָמַ֖הּ] תְּלָ֑ת וְקַרְנָ֨א דִכֵּ֜ן וְעַיְנִ֣ין לַ֗הּ וְפֻם֙ מְמַלִּ֣ל רַבְרְבָ֔ן וְחֶזְוַ֖הּ רַ֥ב מִן־חַבְרָתַֽהּ׃ (כא) חָזֵ֣ה הֲוֵ֔ית וְקַרְנָ֣א דִכֵּ֔ן עָבְדָ֥ה קְרָ֖ב עִם־קַדִּישִׁ֑ין וְיָכְלָ֖ה לְהֽוֹן׃ (כב) עַ֣ד דִּֽי־אֲתָ֗ה עַתִּיק֙ יֽוֹמַיָּ֔א וְדִינָ֣א יְהִ֔ב לְקַדִּישֵׁ֖י עֶלְיוֹנִ֑ין וְזִמְנָ֣א מְטָ֔ה וּמַלְכוּתָ֖א הֶחֱסִ֥נוּ קַדִּישִֽׁין׃ (כג) כֵּן֮ אֲמַר֒ חֵֽיוְתָא֙ רְבִיעָ֣יְתָ֔א מַלְכ֤וּ רביעיא [רְבִיעָאָה֙] תֶּהֱוֵ֣א בְאַרְעָ֔א דִּ֥י תִשְׁנֵ֖א מִן־כָּל־מַלְכְוָתָ֑א וְתֵאכֻל֙ כָּל־אַרְעָ֔א וּתְדוּשִׁנַּ֖הּ וְתַדְּקִנַּֽהּ׃ (כד) וְקַרְנַיָּ֣א עֲשַׂ֔ר מִנַּהּ֙ מַלְכוּתָ֔ה עַשְׂרָ֥ה מַלְכִ֖ין יְקֻמ֑וּן וְאָחֳרָ֞ן יְק֣וּם אַחֲרֵיה֗וֹן וְה֤וּא יִשְׁנֵא֙ מִן־קַדְמָיֵ֔א וּתְלָתָ֥ה מַלְכִ֖ין יְהַשְׁפִּֽל׃ (כה) וּמִלִּ֗ין לְצַ֤ד עליא [עִלָּאָה֙] יְמַלִּ֔ל וּלְקַדִּישֵׁ֥י עֶלְיוֹנִ֖ין יְבַלֵּ֑א וְיִסְבַּ֗ר לְהַשְׁנָיָה֙ זִמְנִ֣ין וְדָ֔ת וְיִתְיַהֲב֣וּן בִּידֵ֔הּ עַד־עִדָּ֥ן וְעִדָּנִ֖ין וּפְלַ֥ג עִדָּֽן׃ (כו) וְדִינָ֖א יִתִּ֑ב וְשָׁלְטָנֵ֣הּ יְהַעְדּ֔וֹן לְהַשְׁמָדָ֥ה וּלְהוֹבָדָ֖ה עַד־סוֹפָֽא׃ (כז) וּמַלְכוּתָ֨ה וְשָׁלְטָנָ֜א וּרְבוּתָ֗א דִּ֚י מַלְכְוָת֙ תְּח֣וֹת כָּל־שְׁמַיָּ֔א יְהִיבַ֕ת לְעַ֖ם קַדִּישֵׁ֣י עֶלְיוֹנִ֑ין מַלְכוּתֵהּ֙ מַלְכ֣וּת עָלַ֔ם וְכֹל֙ שָׁלְטָ֣נַיָּ֔א לֵ֥הּ יִפְלְח֖וּן וְיִֽשְׁתַּמְּעֽוּן׃ (כח) עַד־כָּ֖ה סוֹפָ֣א דִֽי־מִלְּתָ֑א אֲנָ֨ה דָֽנִיֵּ֜אל שַׂגִּ֣יא ׀ רַעְיוֹנַ֣י יְבַהֲלֻנַּ֗נִי וְזִיוַי֙ יִשְׁתַּנּ֣וֹן עֲלַ֔י וּמִלְּתָ֖א בְּלִבִּ֥י נִטְרֵֽת׃ (פ)

Daniel 7:1-28

(1) In the first year of King Belshazzar of Babylon, Daniel saw a dream and a vision of his mind in bed; afterward he wrote down the dream. Beginning the account, (2) Daniel related the following: “In my vision at night, I saw the four winds of heaven stirring up the great sea. (3) Four mighty beasts different from each other emerged from the sea. (4) The first was like a lion but had eagles’ wings. As I looked on, its wings were plucked off, and it was lifted off the ground and set on its feet like a man and given the mind of a man. (5) Then I saw a second, different beast, which was like a bear but raised on one side, and with three fangs in its mouth among its teeth; it was told, ‘Arise, eat much meat!’ (6) After that, as I looked on, there was another one, like a leopard, and it had on its back four wings like those of a bird; the beast had four heads, and dominion was given to it. (7) After that, as I looked on in the night vision, there was a fourth beast—fearsome, dreadful, and very powerful, with great iron teeth—that devoured and crushed, and stamped the remains with its feet. It was different from all the other beasts which had gone before it; and it had ten horns. (8) While I was gazing upon these horns, a new little horn sprouted up among them; three of the older horns were uprooted to make room for it. There were eyes in this horn like those of a man, and a mouth that spoke arrogantly. (9) As I looked on, Thrones were set in place, And the Ancient of Days took His seat. His garment was like white snow, And the hair of His head was like lamb’s wool. His throne was tongues of flame; Its wheels were blazing fire. (10) A river of fire streamed forth before Him; Thousands upon thousands served Him; Myriads upon myriads attended Him; The court sat and the books were opened. (11) I looked on. Then, because of the arrogant words that the horn spoke, the beast was killed as I looked on; its body was destroyed and it was consigned to the flames. (12) The dominion of the other beasts was taken away, but an extension of life was given to them for a time and season. (13) As I looked on, in the night vision, One like a human being Came with the clouds of heaven; He reached the Ancient of Days And was presented to Him. (14) Dominion, glory, and kingship were given to him; All peoples and nations of every language must serve him. His dominion is an everlasting dominion that shall not pass away, And his kingship, one that shall not be destroyed. (15) As for me, Daniel, my spirit was disturbed within me and the vision of my mind alarmed me. (16) I approached one of the attendants and asked him the true meaning of all this. He gave me this interpretation of the matter: (17) ‘These great beasts, four in number [mean] four kingdoms will arise out of the earth; (18) then holy ones of the Most High will receive the kingdom, and will possess the kingdom forever—forever and ever.’ (19) Then I wanted to ascertain the true meaning of the fourth beast, which was different from them all, very fearsome, with teeth of iron, claws of bronze, that devoured and crushed, and stamped the remains; (20) and of the ten horns on its head; and of the new one that sprouted, to make room for which three fell—the horn that had eyes, and a mouth that spoke arrogantly, and which was more conspicuous than its fellows. (21) (I looked on as that horn made war with the holy ones and overcame them, (22) until the Ancient of Days came and judgment was rendered in favor of the holy ones of the Most High, for the time had come, and the holy ones took possession of the kingdom.) (23) This is what he said: ‘The fourth beast [means]—there will be a fourth kingdom upon the earth which will be different from all the kingdoms; it will devour the whole earth, tread it down, and crush it. (24) And the ten horns [mean]—from that kingdom, ten kings will arise, and after them another will arise. He will be different from the former ones, and will bring low three kings. (25) He will speak words against the Most High, and will harass the holy ones of the Most High. He will think of changing times and laws, and they will be delivered into his power for a time, times, and half a time. (26) Then the court will sit and his dominion will be taken away, to be destroyed and abolished for all time. (27) The kingship and dominion and grandeur belonging to all the kingdoms under Heaven will be given to the people of the holy ones of the Most High. Their kingdom shall be an everlasting kingdom, and all dominions shall serve and obey them.’” (28) Here the account ends. I, Daniel, was very alarmed by my thoughts, and my face darkened; and I could not put the matter out of my mind.

.במידת האפשר מומלץ לשמוע את השיר ואז לקרוא אותו.

שירו של מאיר אריאל הוא בעצם פירוש של נבואת דניאל ובנוסף מהווה בסיס לתוכחה שלו על התקופה שבה הוא חי והפרשנות שהוא נותן למציאות שסובבת אותו. ניתן לראות זו כנבואת תוכחה מודרנית על בסיס נבואה תנ"כית. (תופעה תרבותית מרתקת!)

מאיר אריאל מכנה את התקופה שבה הוא חי "תקופת המתכת/עידן הברזל" (הוא מרחיב על כך בהמשך השיר) וזה מזכיר לו את החיה הרביעית מחזון דניאל שיש לה שיניים מברזל וציפורניים מנחשת. זה הפתיח להשוואה ולפיתוח השיר.

הרעיון הוא אחרי השמיעה/קריאה ראשונה, להתעכב על כל שורה ולפרש מה אריאל מנסה לומר לנו.

חית הברזל

מילים ולחן: מאיר אריאל

תקופת המתכת, עידן הברזל

מזכיר לי חיה מחזון דניאל

חיית המתכת חיית הברזל

כל כך דומה שאני מתבהל...

בשנת אחת לבלטשאצר מלך בבל

חזון בחלום ראה דניאל

ותעלינה ארבע חיות גדולות מהים

וכל חיה מסמלת מלכות בעולם

והרביעית שונה ומשונה מקודמותיה

מפחידה ואימתנית ותקיפה בתנועותיה

עם שיני ברזל גדולות אוכלת וגורסת

והשאר בציפורני נחושת דורסת

ועשר קרנים לה והקטנה מתוכם צומחת וגדלה

וצצות בה כעיני בני אדם

ופה מדבר גדולות מתרברב

סופה להתקטל ולהתחרב

חיית המתכת חיית הברזל

מלכות משונה שחזה דניאל

תקופת המתכת עידן הברזל

כל כך דומה שאני מתבהל...

כל המגדלים המשוננים האלה הנוגסים בתכלת

כל השפיצים האלה בגרפים

ברזל כתנין, מתכת כפרד

ברזל כציפור, מתכת ג'ירפה

ברזל מצופה מתכת ערמומית

מוזרמת אלקטרוניקה, מוזרקת נתונים

פרצוף של שפחה, לא עושה ענינים

עם הרשת הכי גדולה של סוכנים כפולים

כל המחשבים האלה

המרדימים האלה, העוקרים האלה

את אצבעותינו...מעולמנו...

תקופת המתכת, עידן הברזל

הזו הרביעית שראה דניאל

בחזיונות לילה אז בבבל

האם זה עכשיו שוב מתגלגל...?

גורסת, דורסת, הורסת, הודקת,

ומשווקת את זה כחופש דיבור

מוצצת ויורקת, משתמשת וזורקת

עצם לתחקירני זכות הציבור

קרנים שולטות רחוק, עיניים בכל מקום,

פה לא מפסיק ללהג

אומר מה לרצות, מה לחשוב,

מה להיות, מה לעשות ואיך להתנהג

והמונים המונים חצי אוטומטי

הלומי פטישוני כסף סמויים

רצים רצים מפוקדי ריצודים מהבהבים

עטופים במגילה של תנאים וזכויות

מסוממי קידמה והתפתחויות

לעבוד בלי דעת ולשרת

לשמש ולשמן את

חיית המתכת חיית הברזל

לכל מקום יגיעו יונקותיה

שלטון המתכת מלכות הברזל

בני אדם, טיפות של דם וקשקשיה

מקובל שהרביעית היא רומי

מקובל שרומי היא אדום

ממש כך או באופן סמלי יש די הרבה מרומי היום

כל הקולוסיאום הכל-עולמי הזה

עם חלונות ההצצה אל הזירה

המלאה גלדיאטורים שהם חיות טרף

ודם מציף את תת ההכרה

תחליף תחנות תמיר ערוצים

תשוטט כאוות נפשך בעולם

תחשוב שאתה מחוץ לכל זה

לא נוגע לך זה שם

אבל בינתיים בעצם מה שקורה זה

שאתה עוד אחד שיורה ויורה

מתרגל לחסל בלחיצת כפתור

חיית טרף גלדיאטור

תקופת המתכת, עידן הברזל

מזכיר לי חיה מחזון דניאל

חיית המתכת, חיית הברזל

כל כך דומה שאני מתבהל...

(ארמית):

חזה הוית באדין מן קל מליא רברבתא די קרנא ממללה,

חזה הוית עד די קטילת חיותא והובד גשמה ויהיבת ליקדת אשא.

אתכרית רוחי אנה דניאל וחזוי ראשי יבהלנני...

האם גם הטקסט שבספורי מעשיות של ר' נחמן מדבר על תקופת המתכת ועידן הברזל? מה המשותף בתיאורים ומה שונה?

ספורי מעשיות י״ב:ב׳

(ב) - מַעֲשֶׂה פַּעַם אֶחָד הָיָה בַּעַל תְּפִלָּה .... וְהָיָה מְדִינָה, שֶׁהָיָה שָׁם עֲשִׁירוּת גָּדוֹל, שֶׁהָיוּ כֻּלָּם עֲשִׁירִים אַךְ הָיָה דַּרְכָּם וְהַנְהָגָתָם זָר וּמְשֻׁנֶּה מְאד כִּי הַכּל הָיָה מִתְנַהֵג אֶצְלָם כְּפִי הָעֲשִׁירוּת שֶׁהָיָה עֵרֶךְ מַעֲלַת כָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי הָעֲשִׁירוּת שֶׁלּוֹ שֶׁמִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ כָּךְ וְכָךְ אֲלָפִים אוֹ רְבָבוֹת יֵשׁ לוֹ מַעֲלָה זוֹ וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ כָּךְ וְכָךְ מָמוֹן יֵשׁ לוֹ מַעֲלָה אַחֶרֶת וְכֵן כַּיּוֹצֵא בָּזֶה כָּל סֵדֶר הַמַּעֲלוֹת הָיָה אֶצְלָם כְּפִי הַמָּמוֹן שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ כָּךְ וְכָךְ אֲלָפִים וּרְבָבוֹת כְּפִי הַסְּכוּם, שֶׁהָיָה קָצוּב אֶצְלָם הוּא מֶלֶךְ וְכֵן הָיָה לָהֶם דְּגָלִים שֶׁמִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ כָּךְ וְכָךְ מָמוֹן הוּא בְּדֶגֶל זֶה וְיֵשׁ לוֹ אוֹתוֹ הַמַּעֲלָה פְּלוֹנִית בְּאוֹתוֹ הַדֶּגֶל וּמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ כָּךְ וְכָךְ מָמוֹן הוּא בְּדֶגֶל אַחֵר וְיֵשׁ לוֹ שָׁם אֵיזֶה מַעֲלָה בְּאוֹתוֹ הַדֶּגֶל לְפִי עֵרֶךְ מָמוֹנוֹ וְהָיָה קָצוּב אֶצְלָם כַּמָּה מָמוֹן יִהְיֶה לוֹ, וְיִהְיֶה נֶחֱשָׁב בְּאוֹתוֹ הַדֶּגֶל בְּמַעֲלָה פְּלוֹנִית וְכַמָּה מָמוֹן יִהְיֶה לוֹ, וְיִהְיֶה נֶחֱשָׁב בְּדֶגֶל אַחֵר בְּאֵיזֶה מַעֲלָה וְכֵן הַדַּרְגָּא וְהַמַּעֲלָה שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד הָיָה הַכּל כְּפִי הַמָּמוֹן כְּפִי מַה שֶּׁהָיָה קָצוּב אֶצְלָם וְכֵן הָיָה קָצוּב אֶצְלָם כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ כָּךְ וְכָךְ מָמוֹן, הוּא סְתָם בֶּן אָדָם וְאִם יֵשׁ לוֹ עוֹד פָּחוֹת מִזֶּה הוּא חַיָּה אוֹ עוֹף וְכַיּוֹצֵא וְהָיָה אֶצְלָם חַיּוֹת רָעוֹת וְעוֹפוֹת דְּהַיְנוּ כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ רַק כָּךְ וְכָךְ הוּא נִקְרָא אַרְיֵה אֱנוֹשִׁי וְכֵן כַּיּוֹצֵא בָּזֶה שְׁאָר חַיּוֹת רָעוֹת וְעוֹפוֹת וְכוּ' דְּהַיְנוּ שֶׁלְּפִי מִעוּט מָמוֹנוֹ הוּא רַק חַיָּה אוֹ עוֹף וְכוּ' כִּי עִקַּר הָיָה אֶצְלָם הַמָּמוֹן וּמַעֲלָה וְדַרְגָּא שֶׁל כָּל אֶחָד הָיָה רַק לְפִי הַמָּמוֹן וְנִשְׁמַע בָּעוֹלָם, שֶׁיֵּשׁ מְדִינָה כָּזוֹ וְהָיָה הַבַּעַל תְּפִלָּה מִתְאַנֵּחַ עַל זֶה וְהָיָה אוֹמֵר: מִי יוֹדֵעַ עַד הֵיכָן הֵם יְכוֹלִים לֵילֵךְ וְלִתְעוֹת עַל יְדֵי זֶה ? !

Sippurei Maasiyot 12:2

...

אפשרות לשילוב בדיון עצמו או המשך דיון. איזה מסר התמונה מנסה להעביר? לאלו דברים בשיר של מאיר אריאל התמונות מתקשרות?