Shemitah 18 - Nature of Shemitat Kesafim - Preliminary Sources

(א) מִקֵּ֥ץ שֶֽׁבַע־שָׁנִ֖ים תַּעֲשֶׂ֥ה שְׁמִטָּֽה׃ (ב) וְזֶה֮ דְּבַ֣ר הַשְּׁמִטָּה֒ שָׁמ֗וֹט כָּל־בַּ֙עַל֙ מַשֵּׁ֣ה יָד֔וֹ אֲשֶׁ֥ר יַשֶּׁ֖ה בְּרֵעֵ֑הוּ לֹֽא־יִגֹּ֤שׂ אֶת־רֵעֵ֙הוּ֙ וְאֶת־אָחִ֔יו כִּֽי־קָרָ֥א שְׁמִטָּ֖ה לַֽיהוָֽה׃ (ג) אֶת־הַנָּכְרִ֖י תִּגֹּ֑שׂ וַאֲשֶׁ֨ר יִהְיֶ֥ה לְךָ֛ אֶת־אָחִ֖יךָ תַּשְׁמֵ֥ט יָדֶֽךָ׃ (ד) אֶ֕פֶס כִּ֛י לֹ֥א יִֽהְיֶה־בְּךָ֖ אֶבְי֑וֹן כִּֽי־בָרֵ֤ךְ יְבָֽרֶכְךָ֙ יְהוָ֔ה בָּאָ֕רֶץ אֲשֶׁר֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ נֹֽתֵן־לְךָ֥ נַחֲלָ֖ה לְרִשְׁתָּֽהּ׃ (ה) רַ֚ק אִם־שָׁמ֣וֹעַ תִּשְׁמַ֔ע בְּק֖וֹל יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ לִשְׁמֹ֤ר לַעֲשׂוֹת֙ אֶת־כָּל־הַמִּצְוָ֣ה הַזֹּ֔את אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּֽוֹם׃ (ו) כִּֽי־יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ בֵּֽרַכְךָ֔ כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּר־לָ֑ךְ וְהַֽעֲבַטְתָּ֞ גּוֹיִ֣ם רַבִּ֗ים וְאַתָּה֙ לֹ֣א תַעֲבֹ֔ט וּמָֽשַׁלְתָּ֙ בְּגוֹיִ֣ם רַבִּ֔ים וּבְךָ֖ לֹ֥א יִמְשֹֽׁלוּ׃ (ס)

Deuteronomy 15:1-6

(1) At the end of every seven years thou shalt make a release. (2) And this is the manner of the release: every creditor shall release that which he hath lent unto his neighbour; he shall not exact it of his neighbour and his brother; because the LORD’S release hath been proclaimed. (3) Of a foreigner thou mayest exact it; but whatsoever of thine is with thy brother thy hand shall release. (4) Howbeit there shall be no needy among you—for the LORD will surely bless thee in the land which the LORD thy God giveth thee for an inheritance to possess it— (5) if only thou diligently hearken unto the voice of the LORD thy God, to observe to do all this commandment which I command thee this day. (6) For the LORD thy God will bless thee, as He promised thee; and thou shalt lend unto many nations, but thou shalt not borrow; and thou shalt rule over many nations, but they shall not rule over thee.

שו"ת הרשב"א חלק א סימן תשעה

נשאל עוד בנשבע לחבירו שיפרע לזמן. הגיע שמיטה אם נפטר משבועתו שהרי שבועה דאורייתאושמטה בזמן הזה דרבנן?
והשיב דשביעית משמטתו ואפילו בזמן הזה דהפקר ב"ד =בית דין= הפקר. וכענין שאמרו מי איכאמידי דמדאורייתא לא תשמט ואתא הלל ותקן דתשמט. והילכ' לא נשבע לפרוע אלא כל זמן שהואחייב לו. שאלו מחל לו את חובו אין חיוב שבועה עליו. וכיון שכן הוה ליה כנמחל דאפקעתא דמלכאהוי. דהפקר ב"ד =בית דין= דאורייתא כדילפינן מאלה הנחלות.
כתב עוד שמעתי משם הגאון ז"ל בתשובה והביא ראיה ממה ששנינו חלתה חייב לרפאתה. ואם אמ'הרי גיטה וכתובתה תרפא את עצמה רשאי לומר הרי גיטה וכתובתה. אבל שלא בכתובת' אינו רשאי.ואם לא קבל עליו את הדין מנדין אותו.

מרדכי מסכת גיטין פרק השולח

[רמז שפ] שאל רבינו חזקיה לרבינו אביגדור הכהן לבי נוקפי ונסתפקתי על מעשה באחד שהיה נושהבחבירו מכבר ז' שנים ועתה תובעו והוא משיב כי כבר [*השמטה] השמיטתו ואמת שר"י פוסקשהשמטה נוהגת בזמן הזה אך בשנה השמטה לא בא אליו ולא אמר ליה משמט אני [*עד שעברההשמיטה מ"י] ושמא כיון שעברה השמטה ולא אמר משמט אני תו לא מחויב להשמיט עד שמטהאחרת ולפי הענין נראה דשביעית הפקעתא דמלכא הוא אע"ג דלא אמר משמט אני וזו השיב לעניןהשמטת כספים קבלתי שהשביעית משמטת מאיליה אע"פ שלא אמר משמט אני. אלא מצוה הואדרמיא עליה [באמירה] דכתיב וזה דבר השמטה ומ"מ אם בא להחזיר במוצאי שביעית כלשון המחזירחוב בשביעית יאמר לו משמט אני כו' אבל אם לא בא להחזיר במוצאי שביעית כלשון המחזיר חובבשביעית א"צ כלום דשמוט ועומד הוא דומיא דקתני התם בסיפא רוצח שגלה לערי מקלט ורצו אנשיהעיר לכבדו יאמר רוצח אני משמע דלא רמי עליה לומר כן אא"כ רצו לכבדו כדי למונעם הכי נמי לארמי עליה אא"כ בא להחזיר אבל הדיבור אינו מעכב השמטה זכר לדבר נולד לו בכור בעדרו מצוהלהקדישו אע"פ שכבר קדוש מאליו משעת לידה.

ספר יראים סימן קסד [דפוס ישן - רעח]

וחוב שעבר עליו שביעית אינו רשאילוה לעכבו אלא על פי מלוה שכל זמן שלא השמיטו מלוה חייב לפרוע אלא לוה יזמין מלוה לדיןשישמיט לו חובו כאשר צוה היוצר וב"ד יחייבו למלוה לומר משמיט אני כאשר צוהו חכמים כדתנןבסוף שביעית ומייתינן לה בהשולח [ל"ז ב'] המחזיר חוב לחבירו בשביעית צריך שיאמר משמיט אניואם אמר אעפ"כ יקבל ממנו שנאמר וזה דבר השמיטה.