"In the story of Isaac, it is not only God’s intervention at the beginning and the end, but even the factual and psychological elements which come between, that are mysterious, merely touched upon, fraught with background; and therefore they require subtle investigation and interpretation, they demand them." -Erich Auerbach as quoted by Nechama Liebowitz, "God will Provide the Lamb"
Part I: Rashi's running commentary on Avraham's feelings during the Akeidah
For each comment, ask: Is Abraham currently eager or conflicted about sacrificing Isaac? At any given point, why did Avraham feel the way he did?
(2) הנני HERE AM I — Such is the answer of the pious: it is an expression of meekness and readiness (Midrash Tanchuma, Vayera 22).
(א) קח נא אֵין נָא אֶלָא לְשׁוֹן בַּקָשָׁה אָמַר לוֹ בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ, עֲמוֹד לִי בְּזֶה הַנִסּיוֹן, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ הָרִאשׁוֹנוֹת לֹא הָיָה בָהֶן מָמָּשׁ:
(1) קח נא TAKE NOW — The word נא is used as a request: God said to him, “I beg of you, stand firm for me in this trial, so that people may not say that the previous trials were no real tests” (Sanhedrin 89b).
(ב) את בנך אָמַר לוֹ שְׁנֵי בָנִים יֵשׁ לִי, אָמַר לוֹ אֶת יְחִידְךָ; אָמַר לוֹ זֶה יָחִיד לְאִמּוֹ וְזֶה יָחִיד לְאִמּוֹ אָמַר לוֹ אֲשֶֹר אָהַבְתָּ; אָמַר לוֹ שְׁנֵיהֶם אֲנִי אוֹהֵב, אָמַר לוֹ אֶת יִצְחָק
(2) את בנך THY SON — Abraham said to God, “I have two sons”. “He answered him, “Thine only son”. Abraham said, “This one is the only son of his mother and the other is the only son of his mother”. God then said, “the one whom thou lovest”. Abraham replied, “I love both of them”. Whereupon God said “even Isaac”.
(ב) ויחבש הוּא בְעַצְמוֹ, וְלֹא צִוָּה לְאֶחָד מֵעֲבָדָיו, שֶׁהָאַהֲבָה מְקַלְקֶלֶת הַשּׁוּרָה:
(2) ויחבוש AND HE SADDLED [HIS ASS]—He himself: he did not order one of his servants to do so, because love disregards the normal social rules. (Genesis Rabbah 55:8)
(א) עד כה ... וּמִ"אַ אֶרְאֶה הֵיכָן הוּא מַה שֶׁאָמַר לִי הַמָּקוֹם "כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ":
(ב) ונשובה נִתְנַבֵּא שֶׁיָּשׁוּבוּ שְׁנֵיהֶם:
(1) עד כה YONDER — ... The Midrashic explanation (based upon the meaning of כה “thus”) is: I will see where will be (i.e. what will happen to) the promise which God made to me, (Genesis 15:5) “Thus (כה) shall thy seed be” (Genesis Rabbah 56:2).
(2) ונשובה AND WE WILL COME BACK — He prophesied that they would both return (Midrash Tanchuma, Vayera 22).
(2) וילכו שניהם יחדיו AND THEY WENT BOTH OF THEM TOGETHER — Abraham who was aware that he was going to slay his son walked along with the same willingness and joy as Isaac who had no idea of the matter.
(א) יראה לו השה כְּלוֹמַר יִרְאֶה וְיִבְחַר לוֹ הַשֶּׂה וְאִם אֵין שֶׂה, לעולה בני! וְאַף עַל פִּי שֶׁהֵבִין יִצְחָק, שֶׁהוּא הוֹלֵך לְהִשָּׁחֵט...
(1) יראה לו השה — that is to say: He will look out for and choose a lamb for Himself, and if there will be no lamb for a burnt offering, then, בני MY SON will be the offering! Although Isaac then understood that he was travelling on to be slain...
(2) וילכו שניהם יחדיו THEY WENT BOTH OF THEM TOGETHER — with the same (ready) heart (Genesis Rabbah 56:4).
(ב) כי עתה ידעתי אָמַר רַבִּי אַבָּא, אָמַר לוֹ אַבְרָהָם אֲפָרֵשׁ לְפָנֶיךָ אֶת שִׂיחָתִי, אֶתְמוֹל אָמַרְתָּ לִי כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע, וְחָזַרְתָּ וְאָמַרְתָּ קַח נָא אֶת בִּנְךָ, עַכְשָׁיו אַתָּה אוֹמֵר אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר!
(2) כי עתה ידעתי FOR NOW I KNOW—R. Aba said: Abraham said to God, “I will lay my complaint before you. Yesterday (on an earlier occasion) you told me, (Genesis 21:12) “In Isaac shall seed be called to thee”, and then again you said, (Genesis 21:2) “Take now thy son”. Now you tell me, “Lay not thy hand upon the lad”!
Part II: The Satan's role in the Akeidah
קדמו השטן בדרך ונדמה לו כדמות זקן א"ל ... שם הייתי כשאמר לך הקדוש ברוך הוא קח את בנך וזקן כמותך ילך ויאבד בן שנתן לו למאה שנה? ... ותאבד נשמה שתחייב עליה בדין!
Satan appeared before him on the road in the guise of an old man and asked: "... I was present when the Holy One, blessed be He, ordered you to take your son. Why should an old man, who begets a son at the age of a hundred, destroy him?....And furthermore, if you destroy a soul, you will be held legally accountable for it!”
ביום השלישי וכי מאחר שהדרך קרובה למה נתעכב שלשת ימים כיון שראה שלא קבלו ממנו הלך ונעשה לפניהם נהר גדול
On the third day Abraham lifted up his eyes (ibid., v. 4). Since the distance was extremely short, what delayed them three days? When Satan realized that they would not pay any attention to him, he went ahead and created a river in their path.
אמר ר"ל הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות
Reish Lakish says: Satan, the evil inclination, and the Angel of Death are one
Nechama Leibewitz, "God Will Provide the Lamb"
"What is the significance of this dialogue [in the Midrash Tanchuma excerpted above] which constitutes, as in many similar cases, a symbolic representation of an internal struggle? The voice of the tempter in the guise of an old man is none other than the promptings of Abraham’s own heart during those three momentous days. One by one doubts assail him—the voice of the tempter."
Question: Nechama Leibowitz equates the Satan with a part of Avraham's own personality, in particular as the yezter hara (evil inclination) as per Bava Batra 16a. Now, look at the role played by the Satan in the midrashim from the Talmud (Sanhedrim 89b) selected by Rashi, shown below - what is he trying to accomplish according to Rashi?
(א) אחר הדברים האלה יֵשׁ מֵרַבּוֹתֵינוּ אוֹמְרִים (סנהדרין פ"ט) אַחַר דְבָרָיו שֶׁל שָׂטָן, שֶׁהָיָה מְקַטְרֵג וְאוֹמֵר מִכָּל סְעוּדָה שֶׁעָשָׂה אַבְרָהָם לֹא הִקְרִיב לְפָנֶיךָ פַּר אֶחָד אוֹ אַיִל אֶחָד; אָמַר לוֹ כְּלוּם עָשָׂה אֶלָּא בִּשְׁבִיל בְּנוֹ, אִלּוּ הָיִיתִי אוֹמֵר לוֹ זְבַח אוֹתוֹ לְפָנַי, לֹא הָיָה מְעַכֵּב.
וְיֵ"אֹ אַחַר דְבָרָיו שֶׁל יִשְׁמָעֵאל, שֶׁהָיָה מִתְפָּאֵר עַל יִצְחָק שֶׁמָּל בָּן י"ג שָׁנָה וְלֹא מִיחָה, אָמַר לוֹ יִצְחָק בְּאֵבֶר א' אַתָּה מְיָרְאֵנִי? אִלּוּ אָמַר לִי הַקָּבָּ"ה זְבַח עַצְמְךָ לְפָנַי, לֹא הָיִיתִי מְעַכֵּב!
(1) אחר הדברים האלה AFTER THESE THINGS [or, WORDS] —Some of our Rabbis say (Sanhedrin 89b) that it means after the words of Satan who denounced Abraham saying, “Of all the banquets which Abraham prepared not a single bullock nor a single ram did he bring as a sacrifice to You’’. God replied to him, “He has not done anything except for his son's sake. Yet if I were to say to him, “Sacrifice him to Me’’, he would not refuse’’.
Others say that it means “after the words of Ishmael” who boasted to Isaac that he had been circumcised when he was thirteen years old without resisting. Isaac replied to him, “You think to intimidate me by mentioning the loss of one part of the body! If the Holy One, blessed be He, were to tell me, “Sacrifice yourself to Me” I would not refuse” (Sanhedrin 89b).
Question: Why is the midrash on Isaac brought? Is there a common idea connecting the two midrashim?
(3) כי עתה ידעתי FOR NOW I KNOW — From now I have a reply to give to Satan and to the nations who wonder at my love for you: I have an opening of the mouth (i.e. I have an excuse, a reason to give them) now that they see that you are a God-fearing man (Genesis Rabbah 56:7).
(4) בקרניו BY ITS HORNS — because it (the ram) was running towards Abraham, but Satan caused it to be caught and entangled among the trees (Pirkei DeRabbi Eliezer 31).
Question: What would have happened if the Satan did not get the ram caught in the tree? (Bonus: Look at what Ibn Ezra, the Rashbam and others say about the timing between the ram getting caught and when Avraham saw the ram. Where does Rashi sit on this debate? How would this change the view on what the Satan was trying to accomplish by getting the ram caught?)
בראשית רבה נ״ה:ד׳ Bereishit Rabbah 55:4
(ד) אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אַחַר הִרְהוּרֵי דְבָרִים שֶׁהָיוּ שָׁם, מִי הִרְהֵר אַבְרָהָם הִרְהֵר וְאָמַר שָׂמַחְתִּי וְשִׂמַּחְתִּי אֶת הַכֹּל וְלֹא הִפְרַשְׁתִּי לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא פַּר אֶחָד וְלֹא אַיִל אֶחָד. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל מְנָת שֶׁנֹּאמַר לְךָ שֶׁתַּקְרִיב אֶת בִּנְךָ וְלֹא תְעַכֵּב,
Question: Why did Rashi choose the midrash from Sanhedrin 89b instead? According to Rashi's selection, was Abraham self-aware of his own deficiency in neglecting to bring a sacrifice to G-d after Isaac's birth?
Part III: Avraham's confusion
(2) And He said, “Take your son, your favored one, Isaac, whom you love, and go to the land of Moriah, and offer him there as a burnt offering on one of the heights that I will point out to you.”
(4) והעלהו AND OFFER HIM (literally, bring him up) — He did not say, “Slay him”, because the Holy One, blessed be He, did not desire that he should slay him, but he told him to bring him up to the mountain to prepare him as a burnt offering. So when he had taken him up, God said to him, “Bring him down” (Genesis Rabbah 56:8).
(ב) כי עתה ידעתי אָמַר רַבִּי אַבָּא, אָמַר לוֹ אַבְרָהָם אֲפָרֵשׁ לְפָנֶיךָ אֶת שִׂיחָתִי, אֶתְמוֹל אָמַרְתָּ לִי כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע, וְחָזַרְתָּ וְאָמַרְתָּ קַח נָא אֶת בִּנְךָ, עַכְשָׁיו אַתָּה אוֹמֵר אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר!
אָמַר לוֹ הַקָּבָּ"ה לֹא אֲחַלֵּל בְּרִיתִי וּמוֹצָא שְׂפָתַי לֹא אֲשַׁנֶּה; כְּשֶׁאָמַרְתִּי לְךָ "קַח", מוֹצָא שְׂפָתַי לֹא אֲשַׁנֶּה – לֹא אָמַרְתִּי לְךָ שְׁחָטֵהוּ אֶלָּא הַעֲלֵהוּ אַסַקְתֵּיהּ, אַחַתֵיהּ!
(2) כי עתה ידעתי FOR NOW I KNOW—R. Aba said: Abraham said to God, “I will lay my complaint before you. Yesterday (on an earlier occasion) you told me, (Genesis 21:12) “In Isaac shall seed be called to thee”, and then again you said, (Genesis 21:2) “Take now thy son”. Now you tell me, “Lay not thy hand upon the lad”!
The Holy One, blessed be He, said to him, “My covenant will I not profane, nor alter that which is gone out of My lips”. When I told you, “Take thy son”, I was not altering that which went out from My lips, namely, My promise that you would have descendants through Isaac. I did not tell you “Slay him” but bring him up to the mountain. You have brought him up — take him down again” (Genesis Rabbah 56:8).
According to Rashi, Avraham's conviction that G-d commanded him to kill Isaac was based on a misunderstanding.
Questions:
(1) Who is responsible for the misunderstanding? Avraham, G-d, or both?
(2) Did Avraham have any motivation for misunderstanding? Did G-d have motivation for causing the misunderstanding?
(3) Rashi has G-d explain what He meant by והעלהו at the end of the Akeida. However, Rashi brings the same explanation as a "spoiler" right at the beginning to tell us, the reader, something Avraham only heard later. Why?
(4) Look back at sequence of Rashi's comments in Part I. Before G-d's big reveal at the end, did Avraham suspect that he may have misunderstood G-d's command of והעלהו or try to resolve the contradiction between G-d's promise and command?
Part IV: Miscellaneous
ספרי כ"ק אדמו"ר > לקוטי שיחות > כרך לה > וירא > שיחה ג
http://chabadlibrary.org/books/admur/lkus/35/4/3/index.htm
הטעם שחשב שזה הי' הציווי מעיקרא — הסביר באמרו "אתמול אמרת לי כי ביצחק יקרא לך זרע וחזרת ואמרת קח נא את בנך עכשיו אתה אומר לי אל תשלח ידך אל הנער", כלומר: לכתחילה אכן לא הבין אברהם כיצד יכולים להתקיים שני דיבורי ה' (כי ביצחק גו' וקח נא גו') הסותרים (אלא שכיון שנצטווה בפירוש "קח גו' והעלהו גו'" קיים זה מבלי להרהר אחרי מדותיו של הקב"ה)
...
והיינו, כנ"ל, דכאשר אברהם שמע את הציווי "אל תשלח גו' ואל תעש לו מאומה", אע"פ שהקב"ה ציווהו "קח נא את בנך גו' והעלהו שם לעולה" — הסיק מזה, שאולי הטעם שהקב"ה אינו מניחו לקיים הציווי ד"קח נא גו'" הוא מפני שאינו ראוי לזה — וע"ז ענה לו הקב"ה "(אל תשלח גו') כי עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה גו'", דזה שציווהו "אל תשלח גו'" אינו בגלל חסרון ח"ו באברהם, דאדרבה, "עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה", אלא זהו לפי ש"לא אמרתי לך שחטהו אלא העלהו"
(ד) וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה חֲבָל עַל דְּאָבְדִין וְלָא מִשְׁתַּכְּחִין, הַרְבֵּה פְּעָמִים נִגְלֵיתִי עַל אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדַּי וְלֹא הוֹדַעְתִּי לָהֶם כִּי שְׁמִי ה' כְּשֵׁם שֶׁאָמַרְתִּי לְךָ וְלֹא הִרְהֲרוּ אַחַר מִדּוֹתָי, אָמַרְתִּי לְאַבְרָהָם (בראשית יג, יז): קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ וגו', בִּקֵּשׁ לִקְבֹּר שָׂרָה וְלֹא מָצָא עַד שֶׁקָּנָה בְּדָמִים וְלֹא הִרְהֵר אַחַר מִדּוֹתָי, אָמַרְתִּי לְיִצְחָק (בראשית כו, ג): גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ וגו', בִּקֵּשׁ לִשְׁתּוֹת מַיִם וְלֹא מָצָא אֶלָּא (בראשית כו, כ): וַיָּרִיבוּ רֹעֵי גְרָר עִם רֹעֵי יִצְחָק, וְלֹא הִרְהֵר אַחַר מִדּוֹתָי. אָמַרְתִּי לְיַעֲקֹב (בראשית כח, יג): הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ וגו', בִּקֵּשׁ מָקוֹם לִנְטוֹת אָהֳלוֹ וְלֹא מָצָא עַד שֶׁקָּנָה בְּמֵאָה קְשִׂיטָה, וְלֹא הִרְהֵר אַחַר מִדּוֹתַי וְלֹא שְׁאָלַנִי מַה שְּׁמִי כְּשֵׁם שֶׁשָּׁאַלְתָּ אַתָּה, וְאַתָּה תְּחִלַּת שְׁלִיחוּתִי אָמַרְתָּ לִי מַה שְּׁמִי, וּלְבַסּוֹף אָמַרְתָּ (שמות ה, כג): וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה. וְעַל זֶה נֶאֱמַר: וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי, שֶׁנִּתְּנָה לָהֶם כְּמוֹ שֶׁאָמַרְתִּי לָהֶם שֶׁאֶתֵּן לָהֶם אֶת הָאָרֶץ וְלֹא הִרְהֲרוּ אַחֲרָי. וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לְפִי שֶׁהֵן לֹא הִרְהֲרוּ אַחֲרָי, וְגַם אַף עַל פִּי שֶׁיִּשְׂרָאֵל שֶׁבְּאוֹתוֹ הַדּוֹר לֹא הָיוּ נוֹהֲגִין כַּשּׁוּרָה, שָׁמַעְתִּי נַאֲקָתָם בַּעֲבוּר הַבְּרִית שֶׁכָּרַתִּי עִם אֲבוֹתֵיהֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות ו, ה): וָאֶזְכֹּר אֶת בְּרִיתִי. לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֵין לָכֵן אֶלָּא לְשׁוֹן שְׁבוּעָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואלא ג, יד): וְלָכֵן נִשְׁבַּעְתִּי לְבֵית עֵלִי, נִשְׁבַּע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיִּגְאָלֵם, שֶׁלֹא יִירָא משֶׁה שֶׁמָּא מִדַּת הַדִּין יְעַכֵּב גְּאֻלָּתָן. וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם, אַרְבַּע גְּאֻלּוֹת יֵשׁ כָּאן, וְהוֹצֵאתִי, וְהִצַּלְתִּי, וְגָאַלְתִּי, וְלָקַחְתִּי. כְּנֶגֶד אַרְבַּע גְּזֵרוֹת שֶׁגָּזַר עֲלֵיהֶן פַּרְעֹה. וּכְנֶגְדָּן תִּקְּנוּ חֲכָמִים אַרְבַּע כּוֹסוֹת בְּלֵיל הַפֶּסַח, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר (תהלים קטז, יג): כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָֹּׂא וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא, וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי, אֶעֱשֶׂה לָהֶן מַה שֶּׁאָמַרְתִּי לַאֲבוֹתֵיהֶן שֶׁאֶתֵּן לָהֶם אֶת הָאָרֶץ וְיִהְיוּ יוֹרְשִׁין אוֹתָהּ בִּזְכוּתָן.