(ויקרא יט) ואהבת לרעך כמוך. רבי עקיבה אומר זהו כלל גדול בתורה.
"Thou shalt love thy neighbor as thyself." Rabbi Akiva says: This is the great principal of the Torah.
(ויקרא כה, לו) וחי אחיך עמך אהדר ליה כי היכי דניחי ורבי יוחנן האי וחי אחיך עמך מאי עביד ליה מבעי ליה לכדתניא שנים שהיו מהלכין בדרך וביד אחד מהן קיתון של מים אם שותין שניהם מתים ואם שותה אחד מהן מגיע לישוב דרש בן פטורא מוטב שישתו שניהם וימותו ואל יראה אחד מהם במיתתו של חבירו עד שבא ר' עקיבא ולימד וחי אחיך עמך חייך קודמים לחיי חבירך
“And your brother shall live with you” (Leviticus 25:36), from which it is derived: Return the interest to him so that he may live.
The Gemara asks: And Rabbi Yoḥanan, what does he do with this verse: “And your brother shall live with you”?
The Gemara answers: He requires the verse for that which is taught in a baraita: If two people were walking on a desolate path and there was a jug [kiton] of water in the possession of one of them, and the situation was such that if both drink from the jug, both will die, as there is not enough water, but if only one of them drinks, he will reach a settled area, there is a dispute as to the halakha. Ben Petora taught: It is preferable that both of them drink and die, and let neither one of them see the death of the other. This was the accepted opinion until Rabbi Akiva came and taught that the verse states: “And your brother shall live with you,” indicating that your life takes precedence over the life of the other.
1) The phrase “Love your neighbor as yourself” cannot be meant literally, since man cannot be expected to love his neighbor as himself. Moreover, Rabbi Akiva has ruled that “Your life comes first.” The Torah here enjoins us that we should wish upon our neighbor the same benefits that we wish upon ourselves. Perhaps, this is the reason for the dative instead of the accusative form of the verb phrase; we find the same in “And you shall love him as yourself” (19:34). Indeed, sometimes a person may wish upon his neighbor certain benefits, but only wealth, not wisdom and the like. But even if he wishes his cherished friend well in everything, i.e. wealth, honor, learning, and wisdom, he will not do so unstintingly; he will still insist on a larger share of the benefits. It is this shortcoming that the Torah condemned. Rather, a man should wish his fellow well in everything, just as he does in his own case, and he should place no limitations on his love. Therefore, in the case of Yonatan and David (I Shemuel 20:17), it says that Yonatan “loved him as his own soul,” since he had removed all jealousy from his heart, declaring “And you shall rule over Israel” (ibid. 23:17).
א"ר יוחנן משום ר"ש בן יהוצדק נימנו וגמרו בעליית בית נתזה בלוד כל עבירות שבתורה אם אומרין לאדם עבור ואל תהרג יעבור ואל יהרג חוץ מעבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים ועבודת כוכבים לא והא תניא א"ר ישמעאל מנין שאם אמרו לו לאדם עבוד עבודת כוכבים ואל תהרג מנין שיעבוד ואל יהרג ת"ל (ויקרא יח, ה) וחי בהם ולא שימות בהם יכול אפילו בפרהסיא תלמוד לומר (ויקרא כב, לב) ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי אינהו דאמור כר"א דתניא ר"א אומר (דברים ו, ה) ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך אם נאמר בכל נפשך למה נאמר בכל מאדך ואם נאמר בכל מאדך למה נאמר בכל נפשך אם יש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו לכך נאמר בכל נפשך ואם יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו לכך נאמר בכל מאדך גילוי עריות ושפיכות דמים כדרבי דתניא רבי אומר (דברים כב, כו) כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה וכי מה למדנו מרוצח מעתה הרי זה בא ללמד ונמצא למד מקיש רוצח לנערה המאורסה מה נערה המאורסה ניתן להצילו בנפשו אף רוצח ניתן להצילו בנפשו ומקיש נערה המאורסה לרוצח מה רוצח יהרג ואל יעבור אף נערה המאורסה תהרג ואל תעבור רוצח גופיה מנא לן סברא הוא דההוא דאתא לקמיה דרבה ואמר ליה אמר לי מרי דוראי זיל קטליה לפלניא ואי לא קטלינא לך אמר ליה לקטלוך ולא תיקטול מי יימר דדמא דידך סומק טפי דילמא דמא דהוא גברא סומק טפי
Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Shimon ben Yehotzadak: The Sages who discussed this issue counted the votes of those assembled and concluded in the upper story of the house of Nitza in the city of Lod: With regard to all other transgressions in the Torah, if a person is told: Transgress this prohibition and you will not be killed, he may transgress that prohibition and not be killed, because the preserving of his own life overrides all of the Torah’s prohibitions. This is the halakha concerning all prohibitions except for those of idol worship, forbidden sexual relations, and bloodshed. Concerning those prohibitions, one must allow himself to be killed rather than transgress them. ...
The Gemara asks: From where do we derive this halakha with regard to a murderer himself, that one must allow himself to be killed rather than commit murder? The Gemara answers: It is based on logical reasoning that one life is not preferable to another, and therefore there is no need for a verse to teach this halakha. The Gemara relates an incident to demonstrate this: As when a certain person came before Rabba and said to him: The lord of my place, a local official, said to me: Go kill so-and-so, and if not I will kill you, what shall I do? Rabba said to him: It is preferable that he should kill you and you should not kill. Who is to say that your blood is redder than his, that your life is worth more than the one he wants you to kill? Perhaps that man’s blood is redder. This logical reasoning is the basis for the halakha that one may not save his own life by killing another. §