א"ר אבא אמר שמואל שלש שנים נחלקו ב"ש וב"ה הללו אומרים הלכה כמותנו והללו אומרים הלכה כמותנו יצאה בת קול ואמרה אלו ואלו דברי אלקים חיים הן והלכה כב"ה וכי מאחר שאלו ואלו דברי אלקים חיים מפני מה זכו ב"ה לקבוע הלכה כמותן מפני שנוחין ועלובין היו ושונין דבריהן ודברי ב"ש ולא עוד אלא שמקדימין דברי ב"ש לדבריהן
Rabbi Abba said that Shmuel said: For three years Beit Shammai and Beit Hillel disagreed. These said: The halakha is in accordance with our opinion, and these said: The halakha is in accordance with our opinion. Ultimately, a Divine Voice emerged and proclaimed: Both these and those are the words of the living God. However, the halakha is in accordance with the opinion of Beit Hillel. The Gemara asks: Since both these and those are the words of the living God, why were Beit Hillel privileged to have the halakha established in accordance with their opinion? The reason is that they were agreeable and forbearing, showing restraint when affronted, and when they taught the halakha they would teach both their own statements and the statements of Beit Shammai. Moreover, when they formulated their teachings and cited a dispute, they prioritized the statements of Beit Shammai to their own statements, in deference to Beit Shammai.
חידושי הריטב"א מסכת עירובין דף יג עמוד ב
אלו ואלו דברי אלקים חיים. שאלו רבני צרפת ז"ל היאך אפשר שיהו שניהם דברי אלקים חיים וזה אוסר וזה מתיר, ותירצו כי כשעלה משה למרום לקבל תורה הראו לו על כל דבר ודבר מ"ט פנים לאיסור ומ"ט פנים להיתר, ושאל להקב"ה על זה, ואמר שיהא זה מסור לחכמי ישראל שבכל דור ודור ויהיה הכרעה כמותם
Ritvah Eiruvin 13b
"These and these are the words of God." The rabbis of France asked, how can it be that both opinions are the words of God when one prohibits and one permits? They answered, for when Moshe ascended to heaven to receive the Torah, He (God) showed him for each thing 49 perspectives to prohibit and 49 perspectives to permit. He (Moshe) asked God regarding this [what the law should be], and He answered that it is given over to the sages of every generation and the determination of the law will be according to them.
ואף הוא פתח ודרש (קהלת יב, יא) דברי חכמים כדרבונות וכמסמרות נטועים בעלי אסופות נתנו מרועה אחד...בעלי אסופות אלו תלמידי חכמים שיושבין אסופות אסופות ועוסקין בתורה הללו מטמאין והללו מטהרין הללו אוסרין והללו מתירין הללו פוסלין והללו מכשירין שמא יאמר אדם היאך אני למד תורה מעתה תלמוד לומר כולם נתנו מרועה אחד אל אחד נתנן פרנס אחד אמרן מפי אדון כל המעשים ברוך הוא דכתיב (שמות כ, א) וידבר אלקים את כל הדברים האלה
And Rabbi Elazar ben Azarya also commenced his lecture and taught: It is written: “The words of the wise are as goads, and as nails well fastened are those that are composed in collections; they are given from one shepherd” (Ecclesiastes 12:11)...“Those that are composed in collections [ba’alei asufot]”: These are Torah scholars who sit in many groups [asupot] and engage in Torah study. There are often debates among these groups, as some of these Sages render an object or person ritually impure and these render it pure; these prohibit an action and these permit it; these deem an item invalid and these deem it valid. Lest a person say: Now, how can I study Torah when it contains so many different opinions? The verse states that they are all “given from one shepherd.” One God gave them; one leader, i.e., Moses, said them from the mouth of the Master of all creation, Blessed be He, as it is written: “And God spoke all these words” (Exodus 20:1). The plural form “words” indicates that God transmitted all the interpretations of the Ten Commandments. Since the Sages invariably utilize the Torah itself or the statements of the prophets as the sources for their opinions, there is a certain unity to the study of Torah, despite the numerous explanations and
חדושי אגדות חגיגה ג:
נתנו מרועה אחד...דכולן מפי הגבורה נאמרו שהיה הדבור מתחלק לכמה קולות כדאמרינן פרק ר"ע ודבר שאינו מפורש בתורה איכא צדדין לטמא ואיכא צדדין לטהר והתורה נתנה להכריע בהן ע"פ הרוב כמ"ש אחרי רבים להטות ואמר ע"ז עשה אזניך כאפרכסת כו' פירש בערוך אפרכסת הוא דלי של רחיים שהוא מכניס הרבה ומוציא קמעא עכ"ל והוא משל לעניינו שיכניס לאזנו לשמוע הרבה דברי כולן בין המטמאין ובין המטהרין אבל יקנה לו לב להבחין מדעות החלוקות איזה יכשר ויקבענו לו הלכה כמותו כפרש"י:
Maharsha Chagiga 3b
"Were given from One Shepherd."...They were all said by the Almighty, for His speech was divided into a number of voices, like we said in chapter Rabbi Akiva. And anything not stated explicitly in the Torah has sides to deem impure and sides to deem pure, and the Torah was given to decide among them according to the majority, as it says, "After the many, lean." And He said about this, "Make your ear an afarcheset, etc." It is explained in the Aruch that an afarcheset is the grain receiver of a millstone, which one puts a lot into and received a little from. And this is a parable for our topic, that he should enter a lot into his ear, to listen to everyone's ideas, whether they deem impure or they deem pure. However, he should acquire for himself a heart to distinguish among the different opinions which he finds most proper and we will establish the law like him.
משרבו זחוחי הלב רבו מחלוקת בישראל משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שימשו כל צורכן רבו מחלוקת בישראל ונעשית תורה כשתי תורות
From the time when those with boastful [zeḥuḥei] hearts proliferated, dispute proliferated in Israel. From the time when the students of Shammai and Hillel who did not serve their Rabbis sufficiently proliferated, dispute proliferated in Israel, and the Torah became like two Torahs.
Such was the matter, that the names of the early ones are not known other than the names of the Nisiim and the Avot Beit Din alone because they did not dispute [in general in that generation]. Rather, they knew all the reasons/explanations of the Torah with clear knowledge. And they also had clear knowledge of its analysis and all the details of the mishnayot on every matter...and [their] wisdom was great and they did not need to burden others [with dispute]. And only about smicha (leaning on an animal sacrifice) did they have a dispute. And when Shammai and Hillel came, they too only argued about three things...and since the temple was destroyed and they left to Beitar and then Beitar was also destroyed and the rabbis scattered to every direction, and due to this tumult and persecution that occurred at that time, students did not service their teachers as required [and so ended up forgetting things] and dispute increased.
רמב"ם: הקדמה לפרוש על המשנה
אבל מי שיחשוב...שאחד מהם קבל קבלה אמת והשני טעה בקבלתו או שכח או לא שמע מפי רבו כל מה שצריך לשמוע ויביא ראיה על זה מה שנאמר (סנהדרין דף פח:) משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכן רבתה מחלוקת בישראל ונעשית תורה כשתי תורות זה הדבר מגונה מאד. והוא דברי מי שאין לו שכל ואין בידו עיקרים ופוגם באנשים אשר נתקבלו מהם המצות וכל זה שוא ובטל...
אבל מה שאמרו משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכם רבתה מחלוקת בישראל ענין זה מבואר שכל ב' אנשים בהיותם שוים בשכל ובעיון ובידיעת העיקרים שיוציאו מהם הסברות לא תפול ביניהם מחלוקת בסברתם בשום פנים ואם נפלה תהיה מעוטא. כמו שלא נמצא שנחלקו שמאי והלל אלא בהלכות יחידות...
אבל כאשר רפתה שקידת התלמידים על החכמה ונחלשה סברתם נגד סברת הלל ושמאי ובם נפלה מחלוקת ביניהם בעיון על דברים רבים שסברת כל אחד ואחד מהם היתה לפי שכלו...
ואין להאשימם בכל זאת...שהקדוש ברוך הוא לא צונו בעבודתו על ענין זה. אבל צונו לשמוע מחכמי הדור כמו שנאמר (דברים יז) אל השופט אשר יהיה בימים ההם.
ועל הדרכים האלו נפלה המחלוקת לא מפני שטעו בהלכות ושהאחד אומר אמת והשני שקר. ומה מאד מבואר ענין זה לכל המסתכל בו. ומה יקר וגדול זה העיקר במצות:
Rambam's Introduction to his Commentary on the Mishnah
But one who would think...one of them received the true transmission and the other made a mistake in his transmission or he forgot or he did not hear from his teacher everything he was supposed to hear – and bring [as] a proof about this, that which they said (Sanhedrin 88b), "From when the students of Shammai and Hillel – who did not serve all that was required of them – multiplied, disagreement grew in Israel and the Torah was made to be like two Torahs"; this thing is very repugnant. And these are the words of one who has no intellect and does not have the fundamental principles in his hand and who disfigures the people from which the commandments were transmitted; and all of this is emptiness and naught...
Rather, the matter of that which they said, "From when the students of Shammai and Hillel – who did not serve all that was required of them – multiplied, disagreement grew in Israel," is evident; in that when two people are of equal intellect and investigation and knowledge of the fundamentals from which reasonings extrapolate, no disagreement will occur in their reasonings in any way. And if it does occur, it will be minimal; as it is only found that Shammai and Hillel disagreed about isolated laws...
But when the diligence of the students towards wisdom slackened and their reasoning weakened – in comparison to the reasoning of Hillel and Shammai – disagreement occurred among them in the investigation of many things; as the reasoning of each and every one of them was according to his intellect...
And nonetheless, they should not be blamed...as the Holy One, blessed be He, did not command His service in this manner. But [rather] He commanded us to listen to the sages of the generation, as it is stated (Deuteronomy 17:9), "to the judge that will be in those days."
And it is through these ways that disagreement occurred; not because they erred in the laws, and one is saying truth and the other is saying falsehood. And how evident is this matter to all that give cognizance to it! And how precious and great is this fundamental principle about the commandments!
וזה הוא תנור של עכנאי...באותו היום השיב רבי אליעזר כל תשובות שבעולם ולא קיבלו הימנו. אמר להם אם הלכה כמותי חרוב זה יוכיח נעקר חרוב ממקומו מאה אמה ואמרי לה ארבע מאות אמה אמרו לו אין מביאין ראיה מן החרוב חזר ואמר להם אם הלכה כמותי אמת המים יוכיחו חזרו אמת המים לאחוריהם אמרו לו אין מביאין ראיה מאמת המים חזר ואמר להם אם הלכה כמותי כותלי בית המדרש יוכיחו הטו כותלי בית המדרש ליפול גער בהם רבי יהושע אמר להם אם תלמידי חכמים מנצחים זה את זה בהלכה אתם מה טיבכם לא נפלו מפני כבודו של רבי יהושע ולא זקפו מפני כבודו של ר"א ועדיין מטין ועומדין חזר ואמר להם אם הלכה כמותי מן השמים יוכיחו יצאתה בת קול ואמרה מה לכם אצל ר"א שהלכה כמותו בכ"מ עמד רבי יהושע על רגליו ואמר (דברים ל, יב) לא בשמים היא מאי לא בשמים היא אמר רבי ירמיה שכבר נתנה תורה מהר סיני אין אנו משגיחין בבת קול שכבר כתבת בהר סיני בתורה (שמות כג, ב) אחרי רבים להטות אשכחיה רבי נתן לאליהו א"ל מאי עביד קוב"ה בההיא שעתא א"ל קא חייך ואמר נצחוני בני נצחוני בני
And this is known as the oven of akhnai...On that day, when they discussed this matter, Rabbi Eliezer answered all possible answers in the world to support his opinion, but the Rabbis did not accept his explanations from him. After failing to convince the Rabbis logically, Rabbi Eliezer said to them: If the halakha is in accordance with my opinion, this carob tree will prove it. The carob tree was uprooted from its place one hundred cubits, and some say four hundred cubits. The Rabbis said to him: One does not cite halakhic proof from the carob tree. Rabbi Eliezer then said to them: If the halakha is in accordance with my opinion, the stream will prove it. The water in the stream turned backward and began flowing in the opposite direction. They said to him: One does not cite halakhic proof from a stream. Rabbi Eliezer then said to them: If the halakha is in accordance with my opinion, the walls of the study hall will prove it. The walls of the study hall leaned inward and began to fall. Rabbi Yehoshua scolded the walls and said to them: If Torah scholars are contending with each other in matters of halakha, what is the nature of your involvement in this dispute? The Gemara relates: The walls did not fall because of the deference due Rabbi Yehoshua, but they did not straighten because of the deference due Rabbi Eliezer, and they still remain leaning. Rabbi Eliezer then said to them: If the halakha is in accordance with my opinion, Heaven will prove it. A Divine Voice emerged from Heaven and said: Why are you differing with Rabbi Eliezer, as the halakha is in accordance with his opinion in every place that he expresses an opinion? Rabbi Yehoshua stood on his feet and said: It is written: “It is not in heaven” (Deuteronomy 30:12). The Gemara asks: What is the relevance of the phrase “It is not in heaven” in this context? Rabbi Yirmeya says: Since the Torah was already given at Mount Sinai, we do not regard a Divine Voice, as You already wrote at Mount Sinai, in the Torah: “After a majority to incline” (Exodus 23:2). Since the majority of Rabbis disagreed with Rabbi Eliezer’s opinion, the halakha is not ruled in accordance with his opinion. The Gemara relates: Years after, Rabbi Natan encountered Elijah the prophet and said to him: What did the Holy One, Blessed be He, do at that time, when Rabbi Yehoshua issued his declaration? Elijah said to him: The Holy One, Blessed be He, smiled and said: My children have triumphed over Me; My children have triumphed over Me.