(א) תניא שואלין בהלכות פסח קודם פסח ל' יום בפ"ק דפסחים (ו:)
וא"ת והא תניא בפ' בני העיר (לב:) "משה תיקן להם לישראל שיהו שואלין ודורשין הלכות פסח בפסח הלכות עצרת בעצרת הלכות חג בחג"
וי"ל דהא דתניא שואלין ודורשין קודם הפסח ל' יום - לאו למימרא דאנו מחוייבים לשאול ולדרוש בהלכות הפסח, אלא משום דקי"ל בעלמא בשני תלמידים ששואלין א' שואל כענין וא' שלא כענין נזקקין לשואל כענין, אתא לאשמועי' דכל ששואל בהלכות הפסח ל' יום קודם לפסח חשיב שואל כענין. וכן פירש הר"ן.
ועי"ל דדיני פסח עכ"פ צריך להודיעם לעם קודם לפסח ל' יום, כדי שיהי' להם שהות רב להתעסק בטחינת החטים ואפיית מצה והגעלת כלים וביעור חמץ. דאילו בפסח לית להו תקנתא אי לא עבדו להו כהלכתייהו מקמי הכי, משא"כ בשאר מועדים; דבעצרת ליכא דינים יותר מבשאר יו"ט. ובסוכות אע"ג דאיכא מצות סוכה ולולב א"צ ללמוד בהם כל כך דינים, דאפי' סוכת גנב"ך ורקב"ש כשרה ובדפנות סגי בשתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח ולולבים ואתרוגים רובם כשרים, ועוד שאין טרחת סוכה ולולב מרובה ודיין להתעסק בהם בערב החג, ומש"ה לא בעי לשאול ולדרוש בהלכותיו כל כך זמן קודם. והא דתניא ששואלין בהלכות פסח בפסח והלכות חג בחג היינו לדרוש בטעמים שבעבורם נצטוינו במועד ההוא, וג"כ לדרוש בדברים שאסור ומותר לעשות בי"ט. ותדע דדומיא דעצרת קתני שאין בו הלכות אחרות אלא אלו. וכן שואלין בפסח וחג - לא קאמר אלא על הלכות אלו, אבל שאר הלכות קודם לכן שואלין ודורשין בהם קודם לפסח ל' יום ובסוכות יום או יומים.
ועוד י"ל דבפ"ק דע"ז (ה:) אמרינן דטעמא דבעינן קודם לפסח ל' יום - מפני הקרבן, כדי לבודקו ממומין. כלומר, שכל ישראל חייבין להקריב קרבן לחג זה צריכין ל' יום לדרוש להם בהלכות הפסח כדי שיהא שהות לכולם ליקח להם קרבנות בדוקים ממומין.
ואע"ג דהשתא בעונותינו אין לנו קרבן, כיון דבזמן שהיה קרבן התקינו שיהו דורשין ל' יום קודם תקנה, לא זזה ממקומה :