Mishnayot Seder Moed: Yoma
1א

(א) שבעת ימים קדם יום הכפורים מפרישין כהן גדול מביתו ללשכת פלהדרין, ומתקינין לו כהן אחר תחתיו, שמא יארע בו פסול. רבי יהודה אומר, אף אשה אחרת מתקינין לו, שמא תמות אשתו, שנאמר (ויקרא טז) וכפר בעדו ובעד ביתו. ביתו, זו אשתו. אמרו לו, אם כן, אין לדבר סוף.

(ב) כל שבעת הימים הוא זורק את הדם ומקטיר את הקטרת ומטיב את הנרות ומקריב את הראש ואת הרגל. ושאר כל הימים, אם רצה להקריב, מקריב, שכהן גדול מקריב חלק בראש ונוטל חלק בראש.

(ג) מסרו לו זקנים מזקני בית דין וקורין לפניו בסדר היום, ואומרים לו, אישי כהן גדול, קרא אתה בפיך, שמא שכחת או שמא לא למדת. ערב יום הכפורים שחרית, מעמידין אותו בשער המזרח ומעבירין לפניו פרים ואילים וכבשים, כדי שיהא מכיר ורגיל בעבודה.

(ד) כל שבעת הימים לא היו מונעין ממנו מאכל ומשתה, ערב יום הכפורים עם חשכה, לא היו מניחים אותו לאכל הרבה, מפני שהמאכל מביא את השנה.

(ה) מסרוהו זקני בית דין לזקני כהנה, והעלוהו לעלית בית אבטינס, והשביעוהו ונפטרו והלכו להם. ואמרו לו, אישי כהן גדול, אנו שלוחי בית דין, ואתה שלוחנו ושליח בית דין , משביעין אנו עליך במי ששכן שמו בבית הזה, שלא תשנה דבר מכל מה שאמרנו לך. הוא פורש ובוכה, והן פורשין ובוכין.

(ו) אם היה חכם, דורש. ואם לאו, תלמידי חכמים דורשין לפניו. ואם רגיל לקרות, קורא. ואם לאו, קורין לפניו. ובמה קורין לפניו? באיוב ובעזרא ובדברי הימים. זכריה בן קבוטל אומר, פעמים הרבה קריתי לפניו בדניאל.

(ז) בקש להתנמנם, פרחי כהנה מכין לפניו באצבע צרדה, ואומרים לו, אישי כהן גדול, עמוד והפג אחת על הרצפה. ומעסיקין אותו עד שיגיע זמן השחיטה.

(ח) בכל יום תורמין את המזבח בקריאת הגבר או סמוך לו, בין לפניו בין לאחריו. ביום הכפורים מחצות, וברגלים מאשמורה הראשונה, ולא היתה קריאת הגבר מגעת עד שהיתה עזרה מלאה מישראל.

(1) Seven days before the Day of Atonement, we sequester the High Priest from his house to the Palhedrin Chamber, and we prepare for him another priest in his place, [for] perhaps there will occur in him a disqualification. Rabbi Yehuda says: We even prepare another wife for him, [for] perhaps his wife will die; as it is said, "and he shall atone for himself and for his household" - his "household" is his wife. The Sages said: If so, there is no end to the matter.

(2) All seven days [of his sequestration], [the High Priest] casts the blood, and burns the incense, and cleans the lamps, and offers the head and the leg [of the continual-offering]. All other days, if he wants to offer, he offers — for the High Priest offers a portion first, and takes a portion first.

(3) They provided for him elders from the elders of the beit din [Rabbinic court] who would read before him the order of the service [for Yom Kippur]. They would say to him: My master the High Priest, memorize the order of the service; perhaps you forgot or never learned. On the day before Yom Kippur in the morning they stood him in the eastern gate of the Temple and passed before him all the bulls, rams and lambs [that would be used the next day in the service] so that he would recognize and be familiar with the service [of offering each of them].

(4) All seven days, they would not prevent him from eating or drinking. The day before Yom Kippur, toward nightfall, they would not let him eat a lot, because food brings on sleep.

(5) The elders of the Court would transfer him to the elders of the priesthood, and they would bring him up to the upper chamber of the House of Avtinas, administer the oath to him, take their leave and depart. And they would say to him, My master, High Priest, we are the messengers of the beit din, and you are our messenger and the messenger of the beit din. We make you swear, by He Who caused His name to dwell in this House, that you will not change a thing from what we have told you. He would separate from them and sob, and they would separate from him and sob.

(6) If he was a sage, he would expound. If not, sages would expound in front of him. If he was accustomed to reading, he would read. If not, they would read in front of him. And from what would they read in front of him? From Job, and from Ezra, and from Chronicles. Zecharya ben Kabutal said, many times I read from Daniel in front of him.

(7) If he wanted to fall asleep, young priests would snap their middle fingers in front of him and say to him, My master the High Priest, stand up and get rid [of the fatigue] this once [by standing] on the floor. And they would engage with him until the time came for slaughtering [the morning sacrifice].

(8) Every day, they would remove the ashes from the altar at [the time of] cockcrow or around that time, whether before or after. [But] on Yom Kippur, [it would be done] at midnight, and on the festivals, at the first watch. And cockcrow would never occur [on these occasions] before the Temple courtyard was filled with Israelites.

2ב

(א) בראשונה, כל מי שרוצה לתרם את המזבח, תורם. ובזמן שהן מרבין, רצין ועולין בכבש, וכל הקודם את חברו בארבע אמות זכה. ואם היו שניהם שוין, הממנה אומר להם הצביעו. ומה הן מוציאין? אחת או שתים, ואין מוציאין אגדל במקדש.

(ב) מעשה שהיו שניהם שוין ורצין ועולין בכבש, ודחף אחד מהן את חברו, ונפל ונשברה רגלו. וכיון שראו בית דין שבאין לידי סכנה, התקינו שלא יהו תורמין את המזבח אלא בפיס. ארבעה פיסות היו שם , וזה הפיס הראשון.

(ג) הפיס השני, מי שוחט, מי זורק, ומי מדשן מזבח הפנימי, ומי מדשן את המנורה, ומי מעלה אברים לכבש: הראש והרגל, ושתי הידים, העקץ והרגל, החזה והגרה, ושתי הדפנות, והקרבים, והסלת, והחבתין, והיין. שלשה עשר כהנים זכו בו. אמר בן עזאי לפני רבי עקיבא משום רבי יהושע, דרך הלוכו היה קרב.

(ד) הפיס השלישי, חדשים לקטרת באו והפיסו. והרביעי, חדשים עם ישנים, מי מעלה אברים מן הכבש ולמזבח.

(ה) תמיד קרב בתשעה, בעשרה, באחד עשר, בשנים עשר, לא פחות ולא יותר. כיצד? עצמו בתשעה. בחג, ביד אחד צלוחית של מים, הרי כאן עשרה. בין הערבים, באחד עשר: הוא עצמו בתשעה, ושנים בידם שני גזירי עצים. ובשבת באחד עשר, הוא עצמו בתשעה, ושנים בידם שני בזיכי לבונה של לחם הפנים. ובשבת שבתוך החג, ביד אחד צלוחית של מים.

(ו) איל קרב באחד עשר: הבשר בחמשה, הקרבים והסלת והיין בשנים שנים .

(ז) פר קרב בעשרים וארבעה: הראש והרגל, הראש באחד, והרגל בשנים. העקץ והרגל, העקץ בשנים, והרגל בשנים. החזה והגרה, החזה באחד, והגרה בשלשה. שתי ידים בשנים. שתי דפנות בשנים. הקרבים והסלת והיין בשלשה שלשה. במה דברים אמורים? בקרבנות צבור. אבל בקרבן יחיד, אם רצה להקריב, מקריב. הפשטן ונתוחן של אלו ואלו שוין.

(1) Originally, whoever wanted to remove the ashes from the altar would do it. And when there were many, they would run up the ramp, and whoever got to within four cubits [of the altar] first would win [the task of removing the ashes]. If two tied, the assigner [of tasks] would tell [all of] them: "Stick out your fingers [for the procedure to assign the task]." And what would they stick out? Either one or two [fingers], and they would not stick out their thumb in the Temple.

(2) Once, two were even as they ran up the ramp, and one pushed the other, and he fell and his leg broke. And when the court saw that this practice leads to danger, they decreed that the ashes would not be removed from the altar except by lottery. There were four lotteries there, and this was the first lottery.

(3) The second lottery [decided] who would slaughter [the daily sacrifice], who would throw the blood [onto the altar], who would remove the ashes from the inner altar, who would remove the ashes from the candelabra, and who would bring the limbs to the ramp: the head and the [left] hind-leg, the two fore-legs, the tail and the [right]] hind-leg, the chest and the throat, the two sides, the innards, the flour [for the accompanying meal-offering], the cakes, and the wine. Thirteen priests were chosen in this [lottery]. Ben Azzai said before Rabbi Akiva in the name of Rabbi Yehoshua: [the animal being sacrificed] was offered the way that it walks.

(4) In the third lottery, new priests [who had never offered the incense] came and drew lots. The fourth [lottery] consisted of new priests and experienced priests [to determine] who would take the limbs from the ramp to the altar.

(5) The daily offering was offered by nine, ten, eleven, or twelve [priests], no less and no more. How [did this proceed]? [The offering] itself would have nine. On Sukkot, one would hold a bottle of water, making ten. For the afternoon [offering], there were eleven: [the offering] itself with nine and two holding logs of wood. And on the Sabbath there were eleven: [the offering] itself by nine, and two [more] holding censers of frankincense for the lechem hapanim [show-bread]. And on the Sabbath during Sukkot, one [more] would hold a bottle of water.

(6) A ram was offered by eleven [priests]: the meat by five, the innards, the flour, and the wine by two each.

(7) A bullock was offered by twenty four [priests]. The head and hind-leg: the head by one and the hind-leg by two. The tail and the [other] hind-leg: The tail by two and the hind-leg by two. The chest and the throat: the chest by one and the throat by three. The two fore-legs by two. The two sides by two. The innards and the flour and the wine by three each. What does this concern? A communal offering. But for an individual's offering, if [one priest] wanted to offer [all of] it, he could. [But] the flaying and dismembering of both [the communal and individual sacrifices] were the same.

3ג

(א) אמר להם הממנה, צאו וראו אם הגיע זמן השחיטה. אם הגיע, הרואה אומר, ברקאי. מתתיא בן שמואל אומר, האיר פני כל המזרח עד שבחברון? והוא אומר הן.

(ב) ולמה הצרכו לכך, שפעם אחת עלה מאור הלבנה ודמו שהאיר מזרח, ושחטו את התמיד, והוציאוהו לבית השרפה. הורידו כהן גדול לבית הטבילה. זה הכלל היה במקדש, כל המסיך את רגליו טעון טבילה, וכל המטיל מים טעון קדוש ידים ורגלים.

(ג) אין אדם נכנס לעזרה לעבודה אפלו טהור, עד שיטבול. חמש טבילות ועשרה קדושין טובל כהן גדול ומקדש בו ביום, וכלן בקדש על בית הפרוה, חוץ מזו בלבד.

(ד) פרסו סדין של בוץ בינו לבין העם. פשט, ירד וטבל, עלה ונסתפג. הביאו לו בגדי זהב, ולבש וקדש ידיו ורגליו. הביאו לו את התמיד. קרצו, ומרק אחר שחיטה על ידו. קבל את הדם וזרקו. נכנס להקטיר קטרת של שחר, ולהטיב את הנרות, ולהקריב את הראש ואת האברים ואת החבתין ואת היין.

(ה) קטרת של שחר היתה קרבה בין דם לאברים. של בין הערבים, בין אברים לנסכים. אם היה כהן גדול זקן או אסטניס, מחמין לו חמין ומטילין לתוך הצונן, כדי שתפוג צנתן.

(ו) הביאוהו לבית הפרוה ובקדש היתה. פרסו סדין של בוץ בינו לבין העם, קדש ידיו ורגליו ופשט. רבי מאיר אומר, פשט, קדש ידיו ורגליו. ירד וטבל עלה ונסתפג. הביאו לו בגדי לבן, לבש וקדש ידיו ורגליו.

(ז) בשחר היה לובש פלוסין של שנים עשר מנה, ובין הערבים הנדוין של שמונה מאות זוז, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים, בשחר היה לובש של שמונה עשר מנה, ובין הערבים של שנים עשר מנה, הכל שלשים מנה. אלו משל צבור. ואם רצה להוסיף, מוסיף משלו.

(ח) בא לו אצל פרו , ופרו היה עומד בין האולם ולמזבח, ראשו לדרום ופניו למערב, והכהן עומד במזרח ופניו למערב, וסומך שתי ידיו עליו ומתודה .וכך היה אומר, אנא השם , עויתי פשעתי חטאתי לפניך אני וביתי. אנא השם, כפר נא לעונות ולפשעים ולחטאים, שעויתי ושפשעתי ושחטאתי לפניך אני וביתי, ככתוב בתורת משה עבדך, [ויקרא טז:ל] "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו." והן עונין אחריו, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.

(ט) בא לו למזרח העזרה, לצפון המזבח, הסגן מימינו וראש בית אב משמאלו. ושם שני שעירים, וקלפי היתה שם ובה שני גורלות. של אשכרוע היו, ועשאן בן גמלא של זהב, והיו מזכירין אותו לשבח.

(י) בן קטין עשה שנים עשר דד לכיור, שלא היו לו אלא שנים. ואף הוא עשה מוכני לכיור, שלא יהיו מימיו נפסלין בלינה. מנבז המלך היה עושה כל ידות הכלים של יום הכפורים של זהב. הילני אמו עשתה נברשת של זהב על פתחו של היכל. ואף היא עשתה טבלא של זהב, שפרשת סוטה כתובה עליה. ניקנור נעשו נסים לדלתותיו, והיו מזכירין אותו לשבח.

(יא) ואלו לגנאי, של בית גרמו, לא רצו ללמד על מעשה לחם הפנים. של בית אבטינס לא רצו ללמד על מעשה הקטרת. הגרס בן לוי היה יודע פרק בשיר ולא רצה ללמד. בן קמצר לא רצה ללמד על מעשה הכתב. על הראשונים נאמר, "זכר צדיק לברכה". ועל אלו נאמר, "ושם רשעים ירקב" [משלי י:ז].

(1) The supervisor said to them: Go out and see if the time for slaughter has come. If it had come, the one who saw it would say, "Morning star!" Matitia ben Shmuel says [that the supervisor would ask]: Is the whole east light as far as Hevron? And he would say, "Yes!"

(2) And why did they need [to do] thus? For on one occasion the light of the moon appeared and they assumed that dawn had broken, and they slaughtered the tamid [daily offering], and they [had to] take it out to the place of burning [because the offering was not offered at the proper time]. They took the High Priest down to the place of immersion. This is the rule in the Temple: all who move their bowels require immersion, and all who urinate require washing of the hands and feet.

(3) No person comes into the Temple court for service, even if he is already ritually pure, until he immerses. Five immersions and a total of ten ablutions of hands and feet are performed by the High Priest on this Day. All this takes place in the courtyard above the Beit Parvah, except for this one [upon entering the Temple compound, which was performed near the High Priest's chamber by the south gate].

(4) They spread out a linen sheet between him and the people. He stripped off [his clothes], went down and immersed himself, came up and dried himself. They brought him the golden garments, he put them on and washed his hands and feet. They brought him the tamid [offering]. He cut its throat and another finished [the slaughtering] for him. He received the blood and sprinkled it. He went inside to offer the morning incense, to trim the lamp, and to offer the head, the limbs, the griddle cakes and the wine.

(5) The morning incense was offered between [offering] the blood and the limbs. The afternoon incense was offered between [offering] the limbs and the wine libations. If the high priest was elderly or squeamish, water would be heated for him and poured into the cold water [in which he would immerse] in order to take the cold edge from it.

(6) They then brought him [the High Priest] to Beit Parvah, which was located in the Holy of the Temple. They spread out linen sheets to separate him from the people. He washed his hands and feet and removed his clothing. Rabbi Meir says, first he removed his clothing and then he washed his hands and feet. He went down and immersed, came out and dried himself. They brought him the white garments, he put them on and washed his hands and feet.

(7) In the morning he would wear Pelusian linen worth twelve maneh; at dusk, Indian linen worth eight hundred zuz, the words of Rabbi Meir. The Sages say: in the morning he would wear [garments] worth eighteen maneh and at dusk [garments] worth twelve maneh, altogether thirty maneh. These [costs] were [borne by] the community, and if he wanted to add [to them], he would add from his own [assets].

(8) He came to his bull and his bull was standing between the Ulam [entrance hall] and the altar, its head to the south and its face [turned] to the west. And the priest stood on the east side facing the west. He laid both his hands upon it and confessed. And thus he would say: “Please, ‘Hashem’! I have done wrong, I have transgressed, I have sinned before You, I and my house. Please, ‘Hashem’! Forgive the wrongdoings, the transgressions, the sins which I have committed and transgressed and sinned before You, I and my house, as it is written in the Torah of Moses Your servant: 'For on this day shall atonement be made for you'," etc. [to cleanse you of all your sins; you shall be clean before the Lord] (Leviticus 16:30). And [when the people heard the four letter Name] they answer after him: “Blessed be the Name of His glorious Kingdom forever and ever”.

(9) He then went to the east of the Temple courtyard, to the north of the altar, the deputy High Priest at his right and the head of the [priestly] family [ministering that week] at his left. There were two goats and an urn was there, and in it were two lots. They were of boxwood and Ben Gamla made them of gold, and they would mention his name in praise.

(10) Ben Katin made twelve spigots for the laver, for there had been before only two. He also made a mechanism for the laver, in order that its water should not become unfit by remaining overnight. King Munbaz had the handles of all the vessels used on Yom Kippur made of gold. His mother Helena made a golden candelabrum over the opening of the Heikhal. She also made a golden tablet, on which the portion concerning the suspected adulteress was inscribed. Nicanor's gates were the subject of miracles. And they were all mentioned in praise.

(11) And these they mentioned to their shame: Those of the House of Garmu did not want to teach anything about the preparation of the showbread. Those of the House of Avtinas did not want to teach anything about the preparation of the incense. Hugros ben Levi knew a chapter [concerning] the song but did not want to teach it. Ben Kamtzar did not want teach anyone his art of writing [the name of God]. Concerning the former [mentioned in the previous Mishnah] it is said: “The memory of the righteous shall be for a blessing” (Proverbs 10:7); concerning the others it is said: “But the name of the wicked shall rot” [id.].

4ד

(א) טרף בקלפי והעלה שני גורלות. אחד כתוב עליו לשם ואחד כתוב עליו לעזאזל. הסגן מימינו וראש בית אב משמאלו. אם של שם עלה בימינו, הסגן אומר לו, אישי כהן גדול, הגבה ימינך .ואם של שם עלה בשמאלו, ראש בית אב אומר לו, אישי כהן גדול, הגבה שמאלך. נתנו על שני השעירים ואומר, "לה' חטאת." רבי ישמעאל אומר, לא היה צריך לומר "חטאת," אלא "לה'." והן עונין אחריו, "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד."

(ב) קשר לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח והעמידו כנגד בית שלוחו, ולנשחט כנגד בית שחיטתו. בא לו אצל פרו שניה, וסומך שתי ידיו עליו ומתודה .וכך היה אומר, אנא השם, עויתי פשעתי חטאתי לפניך אני וביתי ובני אהרן עם קדושיך. אנא השם כפר נא לעונות ולפשעים ולחטאים, שעויתי ושפשעתי ושחטאתי לפניך אני וביתי ובני אהרן עם קדושך, ככתוב בתורת משה עבדך [ויקרא טז:ל], "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו." והן עונין אחריו, "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד."

(ג) שחטו וקבל במזרק את דמו, ונתנו למי שהוא ממרס בו על הרבד הרביעי שבהיכל, כדי שלא יקרוש. נטל מחתה ועלה לראש המזבח, ופנה גחלים אילך ואילך, וחותה מן המעכלות הפנימיות, וירד והניחה על הרבד הרביעי שבעזרה .

(ד) בכל יום היה חותה בשל כסף ומערה בתוך של זהב, והיום חותה בשל זהב ובה היה מכניס. בכל יום חותה בשל ארבעת קבין ומערה בתוך של שלשת קבין, והיום חותה בשל שלשת קבין ובה היה מכניס .רבי יוסי אומר, בכל יום חותה בשל סאה ומערה בתוך של שלשת קבין, והיום חותה בשל שלשת קבין, ובה היה מכניס. בכל יום היתה כבדה, והיום קלה. בכל יום היתה ידה קצרה, והיום ארכה. בכל יום היה זהבה ירוק, והיום אדם, דברי רבי מנחם. בכל יום מקריב פרס בשחרית ופרס בין הערבים, והיום מוסיף מלא חפניו. בכל יום היתה דקה, והיום דקה מן הדקה.

(ה) בכל יום כהנים עולים במזרחו של כבש ויורדין במערבו, והיום כהן גדול עולה באמצע ויורד באמצע. רבי יהודה אומר, לעולם כהן גדול עולה באמצע ויורד באמצע. בכל יום כהן גדול מקדש ידיו ורגליו מן הכיור, והיום מן הקיתון של זהב. רבי יהודה אומר, לעולם כהן גדול מקדש ידיו ורגליו מן הקיתון של זהב.

(ו) בכל יום היו שם ארבע מערכות, והיום חמש, דברי רבי מאיר .רבי יוסי אומר, בכל יום שלש, והיום ארבע. רבי יהודה אומר, בכל יום שתים, והיום שלש.

(1) He shook the urn and brought up the two lots. On one was inscribed: “For Hashem,” and on the other: “For Azazel.” The deputy High Priest was at his right hand, the head of the [ministering] family at his left. If the lot “For Hashem” came up in his right hand, the deputy high priest would say to him: “My master, High Priest, raise your right hand!” And if the lot “for Hashem” came up in his left hand, the head of the [ministering] family would say: “My master, High Priest, raise your left hand!” Then he placed them on the two goats and said: “A sin-offering for Hashem!” Rabbi Ishmael said: he did not need to say, “a sin-offering”, but just “for Hashem." And they answered after him: “Blessed be the name of His glorious kingdom for ever and ever!”

(2) He bound a thread of crimson wool on the head of the goat which was to be sent away, and he placed it at the gate where it was to be sent away, and for the goat that was to be slaughtered [he placed a thread of crimson wool on its neck] at the place of the slaughtering. He came to his bull a second time, laid his two hands upon it and made confession. And thus he would say: “Please, ‘Hashem’! I have done wrong, I have transgressed, I have sinned before You, I and my house and the sons of Aaron, Your holy people. Please, ‘Hashem’! Forgive the wrongdoings, the transgressions, the sins which I have committed and transgressed and sinned before You, I and my house and the sons of Aaron, Your holy people, as it is written in the Torah of Moses Your servant: “For on this day shall atonement be made for you," etc. [to cleanse you of all your sins; you shall be clean before the Lord”] (Leviticus 16:30). And they answered after him: “Blessed be the name of His glorious kingdom for ever and ever!”

(3) He slaughtered it [the bull] and received its blood in a bowl, and he gave it to the one who stirs it up on the fourth terrace within the sanctuary so that it should not congeal. He took the coal-pan and went up to the top of the altar, cleared the coals to both sides, took out coals from the glowing middle [of the fire on the altar], came down and placed it [the coal-pan] on the fourth terrace in the Temple courtyard.

(4) On other days he would take out [the coals] with a silver coal-pan, and empty it into one of gold, but this day he took them out with a golden coal-pan and in it he brought them [into the Heikhal]. On other days he would take them up with a coal-pan containing four kavs, and empty it into one containing three kavs, but this day he took them out with one containing three kavs, and in it he brought them in. Rabbi Yosi says: on other days he would take them out with a coal-pan containing one se’ah [six kavs], and empty it into one containing three kavs, this day he took them out with one containing three kavs, and in it he brought them in. On other days the pan was heavy, on this day it was light. On other days its handle was short, on this day it was long. On other days it was of yellowish gold, on this day, of reddish gold, the words of Rabbi Menachem. On other days he would offer half a p'ras in the morning and half a p'ras in the afternoon, today he adds also the two handfuls [of incense]. On other days [the incense] was finely ground, but today it was the most finely ground possible.

(5) On other days the priests would go up on the east side of the ramp and come down on the west side, but on this day the High Priest goes up in the middle and comes down in the middle. Rabbi Yehudah says: the High Priest always goes up in the middle and comes down in the middle. On other days the high priest washed his hands and feet from the laver, but on this day from a golden ladle. Rabbi Yehudah says: the High Priest always sanctifies his hands and feet from a golden ladle.

(6) On other days there were four wood-piles there [on the altar], but on this day five, the words of Rabbi Meir. Rabbi Yosi says: on other days three, but on this day four. Rabbi Yehudah says: on other days two, but on this day three.

5ה

(א) הוציאו לו את הכף ואת המחתה, וחפן מלא חפניו ונתן לתוך הכף, הגדול לפי גדלו, והקטן לפי קטנו, וכך היתה מדתה. נטל את המחתה בימינו ואת הכף בשמאלו. היה מהלך בהיכל, עד שמגיע לבין שתי הפרוכות המבדילות בין הקדש ובין קדש הקדשים, וביניהן אמה. רבי יוסי אומר, לא היתה שם אלא פרכת אחת בלבד, שנאמר, [שמות כו:לג] "והבדילה הפרכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים". החיצונה היתה פרופה מן הדרום , והפנימית מן הצפון. מהלך ביניהן, עד שמגיע לצפון. הגיע לצפון, הופך פניו לדרום, מהלך לשמאלו עם הפרכת עד שהוא מגיע לארון, הגיע לארון. נותן את המחתה בין שני הבדים. צבר את הקטרת על גבי גחלים, ונתמלא כל הבית כלו עשן. יצא ובא לו בדרך בית כניסתו ומתפלל תפלה קצרה בבית החיצון, ולא היה מאריך בתפלתו, שלא להבעית את ישראל.

(ב) משנטל הארון, אבן היתה שם מימות נביאים ראשונים, ושתיה היתה נקראת, גבוהה מן הארץ שלש אצבעות, ועליה היה נותן.

(ג) נטל את הדם ממי שהיה ממרס בו, נכנס למקום שנכנס, ועמד במקום שעמד, והזה ממנו אחת למעלה ושבע למטה, ולא היה מתכון להזות לא למעלה ולא למטה אלא כמצליף. וכך היה מונה, אחת, אחת ואחת, אחת ושתים, אחת ושלש, אחת וארבע, אחת וחמש, אחת ושש, אחת ושבע. יצא והניחו על כן הזהב שבהיכל.

(ד) הביאו לו את השעיר, שחטו וקבל במזרק את דמו. נכנס למקום שנכנס, ועמד במקום שעמד, והזה ממנו אחת למעלה ושבע למטה, ולא היה מתכון להזות לא למעלה ולא למטה אלא כמצליף. וכך היה מונה, אחת, אחת ואחת, אחת ושתים, אחת ושלש, אחת וארבע, אחת וחמש, אחת ושש, אחת ושבע. יצא והניחו על כן השני שהיה בהיכל. רבי יהודה אומר, לא היה שם אלא כן אחד בלבד. נטל דם הפר והניח דם השעיר, והזה ממנו על הפרכת שכנגד הארון מבחוץ, אחת למעלה ושבע למטה, ולא היה מתכון להזות לא למעלה ולא למטה אלא כמצליף. וכך היה מונה, אחת, אחת ואחת, אחת ושתים, אחת ושלש, אחת וארבע, אחת וחמש, אחת ושש, אחת ושבע. נטל דם השעיר והניח דם הפר, והזה ממנו על הפרכת שכנגד הארון מבחוץ, אחת למעלה ושבע למטה, ולא היה מתכון להזות לא למעלה ולא למטה אלא כמצליף. וכך היה מונה, אחת, אחת ואחת, אחת ושתים, אחת ושלש, אחת וארבע, אחת וחמש, אחת ושש, אחת ושבע. ערה דם הפר לתוך דם השעיר, ונתן את המלא בריקן.

(ה) "ויצא אל המזבח אשר לפני ה'"[ויקרא טז:יח]: זה מזבח הזהב. התחיל מחטא ויורד. מהיכן הוא מתחיל. מקרן מזרחית צפונית , צפונית מערבית, מערבית דרומית, דרומית מזרחית. מקום שהוא מתחיל בחטאת על מזבח החיצון, משם היה גומר על מזבח הפנימי. רבי אליעזר אומר, במקומו היה עומד ומחטא. ועל כלן היה נותן מלמטה למעלה, חוץ מזו שהיתה לפניו, שעליה היה נותן מלמעלה למטה.

(ו) הזה על טהרו של מזבח שבע פעמים, ושירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון, ושל מזבח החיצון היה שופך על יסוד דרומי. אלו ואלו מתערבין באמה ויוצאין לנחל קדרון, ונמכרין לגננין לזבל, ומועלין בהן.

(ז) כל מעשה יום הכפורים האמור על הסדר, אם הקדים מעשה לחברו, לא עשה כלום.הקדים דם השעיר לדם הפר, יחזור ויזה מדם השעיר לאחר דם הפר.ואם עד שלא גמר את המתנות שבפנים נשפך הדם, יביא דם אחר ויחזור ויזה בתחלה בפנים.וכן בהיכל, וכן במזבח הזהב, שכלן כפרה בפני עצמן.רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים, ממקום שפסק , משם הוא מתחיל.

(1) They brought out to him the ladle and the coal-pan, and he took two hands full [of incense] and put it into the ladle: a large [high priest] according to his size, a small one according to his size, and thus was its measure. He took the coal-pan in his right hand and the ladle in his left hand. He walked through the Heikhal [sanctuary] until he came to the place between the two curtains which separated the Holy from the Holy of Holies; between them was [a space of] one cubit. Rabbi Yose says: there was but one curtain, as it is said: “And the curtain shall serve you as a partition between the Holy and the Holy of Holies” (Exodus 26:33). The outer curtain was looped on the south side and the inner curtain on the north side. He walked along between them until he reached the north side. When he reached the north side he turned around to the south and went on along the curtain, to his left, until he reached the Ark. When he reached the Ark he put the coal-pan between the two poles. He heaped up the incense upon the coals and the whole house became full with smoke. He came out by the way he entered and in the outer house he uttered a short prayer. He did not make the prayer long so as not to frighten Israel.

(2) After the Ark was taken away, there was a stone there, from the days of the earlier prophets, called “shtiyah,” three fingers above the ground, on which he would place [the coal-pan].

(3) He would take the blood from the one who was stirring it, and enter [again] into the place where he had entered, and stand [again] on the place on which he had stood, and sprinkle once upwards and seven times downwards, and he did not intend to sprinkle [simply] upwards nor downwards but rather like one who cracks a whip. And thus would he count: one, one and one, one and two, one and three, one and four, one and five, one and six, one and seven. Then he would go out and put it on the golden stand in the Heikhal.

(4) They would bring him the goat. He would slaughter it and receive its blood in a bowl. He entered [again] into the place where he had entered, and stood [again] on the place on which he had stood, and sprinkled once upwards and seven times downwards, and he did not intend to sprinkle [simply] upwards or downwards but rather like one who cracks a whip. And thus would he count: one, one and one, one and two, one and three, one and four, one and five, one and six, one and seven. Then he would go out and place [the bowl] on the second stand in the Heikhal. Rabbi Yehudah said: there was only one stand there. He would take the blood of the bull and put down the blood of the goat, and sprinkle from it upon the curtains facing the Ark outside, once upwards, seven times downward, intending to sprinkle neither [simply] upwards nor downwards, but rather like one who cracks a whip. Thus would he count [as above]. Then he would take the blood of the goat, and put down the blood of the bull, and sprinkle from it upon the curtain facing the ark outside once upwards, seven times downwards [as above]. Then he would pour the blood of the bull into the blood of the goat, emptying the full vessel into the empty one.

(5) “And he shall go out to the altar that is before the Lord” (Leviticus 16:18): that is the golden altar. He then began to purify [the altar by sprinkling] in downward motion. From where does he begin? From the northeast horn [of the altar], then the northwest, then the southwest, then the southeast. From the place where he begins [sprinkling when offering] a sin-offering on the outer altar, there he completes [sprinkling] on the inner altar. Rabbi Eliezer says: he remained in his place and sprinkled. And on every horn he would sprinkle from below upwards, with the exception of the horn at which he was standing, which he would sprinkle from above downwards.

(6) Then he sprinkled the body of the altar seven times. And he would pour out the remainder of the blood at the western base of the outer altar. And [the remainder of the blood sprinkled] on the outer altar he poured out at the southern base. Both mingled in the aqueduct and flowed into Nahal Kidron; and they were sold to gardeners as fertilizer, and are subject to meilah [misappropriation of sanctified property].

(7) Concerning every act of Yom Kippur mentioned in the prescribed order [in the Mishnah]: if he performed one [later] act before an [earlier] one, it is as if it had not been done at all. If he dealt with the blood of the goat before the blood of the bull, he must start over again, and sprinkle the blood of the goat after the blood of the bull. If before he had finished the sprinklings within [the Holy of Holies] the blood was poured out, he must bring other blood, and start over again and sprinkle again within [the Holy of Holies]. Similarly, in the Heikhal and at the golden altar, since they are each a separate act of atonement. Rabbi Elazar and Rabbi Shimon say: wherever he stopped, there he may begin again.

6ו

(א) שני שעירי יום הכפורים, מצותן שיהיו שניהן שוין במראה ובקומה ובדמים ובלקיחתן כאחד. ואף על פי שאינן שוין, כשרין. לקח אחד היום ואחד למחר, כשרין. מת אחד מהן, אם עד שלא הגריל מת, יקח זוג לשני. ואם משהגריל מת, יביא זוג אחר ויגריל עליהם בתחלה, ויאמר, אם של שם מת, זה שעלה עליו הגורל לשם יתקים תחתיו, ואם של עזאזל מת, זה שעלה עליו הגורל לעזאזל יתקים תחתיו. והשני ירעה עד שיסתאב וימכר, ויפלו דמיו לנדבה, שאין חטאת צבור מתה. רבי יהודה אומר, תמות. ועוד אמר רבי יהודה, נשפך הדם, ימות המשתלח. מת המשתלח, ישפך הדם.

(ב) בא לו אצל שעיר המשתלח וסומך שתי ידיו עליו ומתודה. וכך היה אומר, אנא השם, עוו פשעו חטאו לפניך עמך בית ישראל. אנא בשם , כפר נא לעונות ולפשעים ולחטאים, שעוו ושפשעו ושחטאו לפניך עמך בית ישראל, ככתוב בתורת משה עבדך לאמר, [ויקרא טז:ל] "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו." והכהנים והעם העומדים בעזרה, כשהיו שומעים שם המפרש שהוא יוצא מפי כהן גדול, היו כורעים ומשתחוים ונופלים על פניהם, ואומרים, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.

(ג) מסרו למי שהיה מוליכו. הכל כשרין להוליכו, אלא שעשו הכהנים גדולים קבע ולא היו מניחין את ישראל להוליכו. אמר רבי יוסי, מעשה והולכו ערסלא, וישראל היה.

(ד) וכבש עשו לו מפני הבבליים שהיו מתלשים בשערו, ואומרים לו, טל וצא, טל וצא. מיקירי ירושלים היו מלוין אותו עד סכה הראשונה. עשר סכות מירושלים ועד צוק, תשעים ריס, שבעה ומחצה לכל מיל.

(ה) על כל סכה וסכה אומרים לו, הרי מזון והרי מים, ומלוין אותו מסכה לסכה, חוץ מאחרונה שבהן שאינו מגיע עמו לצוק, אלא עומד מרחוק ורואה את מעשיו.

(ו) מה היה עושה? חולק לשון של זהורית, חציו קשר בסלע וחציו קשר בין שתי קרניו, ודחפו לאחוריו, והוא מתגלגל ויורד, ולא היה מגיע לחצי ההר, עד שנעשה אברים אברים. בא וישב לו תחת סכה אחרונה עד שתחשך. ומאימתי מטמא בגדים? משיצא חוץ לחומת ירושלים. רבי שמעון אומר, משעת דחיתו לצוק.

(ז) בא לו אצל פר ושעיר הנשרפין. קרען והוציא את אמוריהן, נתנן במגיס והקטירן על גבי המזבח. קלען במקלעות והוציאן לבית השרפה. ומאימתי מטמאין בגדים? משיצאו חוץ לחומת העזרה. רבי שמעון אומר, משיצת האור ברבן.

(ח) אמרו לו לכהן גדול, הגיע שעיר למדבר. ומנין היו יודעין שהגיע שעיר למדבר? דרכיות היו עושין, ומניפין בסודרין ויודעין שהגיע שעיר למדבר. אמר רבי יהודה, והלא סימן גדול היה להם, מירושלים ועד בית חדודו שלשה מילין. הולכין מיל, וחוזרין מיל, ושוהין כדי מיל, ויודעין שהגיע שעיר למדבר. רבי ישמעאל אומר, והלא סימן אחר היה להם, לשון של זהורית היה קשור על פתחו של היכל, וכשהגיע שעיר למדבר היה הלשון מלבין, שנאמר [ישעיה א:יח] "אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו".

(1) The two [sacrificial] goats of Yom Kippur, it is a mitzvah that they be equal in appearance, height, value and be bought at the same time. But even if they are not equal, they are kosher. If one was bought one day, and another the next day, they are kosher. If one [of the goats] dies, if it dies before the lots were drawn, a partner for the second should be bought. If it dies after the lots were drawn, then another pair [of goats] should be brought and lots drawn over them as before, and [the one drawing lots] should say, if [the goat that was intended] for Hashem died, "Let the one for which the lot 'for Hashem' is drawn be established in its place." And if [the goat that was intended for] Azazel died, "Let the one for which the lot "for Azazel" is drawn be established in its place." The second [remaining goat] is left to graze until it develops a blemish, and then is sold, and its monetary value [is used to buy] free-will offerings, for we do not leave a communal chattat [sin] offering to die. Rabbi Yehuda says, We leave it to die. Rabbi Yehuda also said, if [the goat for Hashem's] blood spilled [before it could be sprinkled], the goat sent [to Azazel] is left to die [and another pair are brought]. If the goat sent [to Azazel] has died [first], then the blood [of the goat for Hashem] must be poured out [i.e., discarded, and another pair are brought].

(2) [The High Priest] would come to the goat for Azazel and place his two hands on it, and confess. And this is what he would say: "Please God, we, Your people the House of Israel, have committed wrongdoing, transgressed, and sinned before You. Please God, please forgive the wrongdoing, transgressions and sins that we, Your people the House of Israel, have committed, transgressed, and sinned before You. As it is written in the Torah of Moses Your servant (Leviticus 16:30), 'On this day, you will be forgiven and cleansed from all your sins—before Hashem you will be cleansed.'" Then, the priests and the people standing in the courtyard, when they heard the explicit Name from the mouth of the High Priest, would bend their knees, bow down and fall on their faces, and they would say, "Blessed be the Honored Name of His Sovereignty forever."

(3) They turned over [the goat sent to Azazel] to the person leading it [out to the wilderness]. Anyone could lead the goat out; however, the leading priests fixed a procedure [that a priest would lead it out] and would not allow a Yisrael [Jew not a member of the tribe of Levi] to lead it out. Rabbi Yose says, It once happened that Arsala led it out and he was a Yisrael.

(4) They made a special ramp for him [who led the goat out], because of the Babylonians who used to pull at his hair, and say to him, Take [our sins] and go quickly, take [our sins] and go quickly. The leading citizens of Jerusalem would accompany him to the first booth. There were ten booths from Jerusalem to Tzuk [the cliff to which the goat was taken], a distance of ninety ris [2/15 of a mil], seven and a half ris per mil [two thousand cubits, for a total distance of twelve milin].

(5) At every booth, they would say to him, Here is food and water. And they would accompany him from one booth to the next, except for the last one, since the escort would not go with him all the way to the cliff, but rather, he would watch his actions from a distance.

(6) What did he do [when he reached the cliff]? He divided the thread of the crimson wool, tied half to the rock, and tied the other half between its horns, and he pushed it from behind. It went rolling down, and before it reached half-way downhill, it was dashed to pieces. He returned and sat in the last booth until it became dark. And at what point did his garments become impure? From the moment he left the walls of Jerusalem. Rabbi Shimon says: from the moment he pushed it off the cliff.

(7) He [the High Priest] would go to the bull and the goat for the burnt offering [after sending off the goat to Azazel]. He would split [their carcasses] and remove their fats, place them on a tray and offer them on the altar. He reassembled the carcasses and took them out to the place of burning. And at what point would his clothing become impure? From the moment he went outside the walls of the Temple court. Rabbi Shimon says: From the moment the fire took hold in the majority [of the carcasses].

(8) They would say to the High Priest: The goat [for Azazel] has reached the wilderness. And how did they know that the goat had reached the wilderness? They used to set up towers and wave signal cloths, and thus they would know that the goat had reached the wilderness. Rabbi Yehuda says: But did they not have an obvious sign? The distance from Jerusalem to the place where the goat was pushed [off the cliff] was three milin. They could thus walk a mil, return a mil, and wait the amount of time it would take to walk a mil, and thus, they would know that the goat had reached the wilderness. Rabbi Yishmael says: But did they not also have another sign? They had a strip of crimson wool tied to the door of the Heikhal, and when the goat reached the wilderness, the crimson wool turned white, as it is written, "Though your sins be as scarlet, they shall be as white as snow" (Isaiah 1:18).

7ז

(א) בא לו כהן גדול לקרות .אם רצה לקרות בבגדי בוץ, קורא. ואם לא, קורא באצטלית לבן משלו. חזן הכנסת נוטל ספר תורה ונותנו לראש הכנסת, וראש הכנסת נותנו לסגן, והסגן נותנו לכהן גדול, וכהן גדול עומד ומקבל (וקורא עומד), וקורא אחרי מות ואך בעשור. וגולל ספר תורה ומניחו בחיקו, ואומר, יותר ממה שקראתי לפניכם כתוב כאן, ובעשור שבחמש הפקודים קורא על פה, ומברך עליה שמונה ברכות, על התורה, ועל העבודה, ועל ההודאה, ועל מחילת העון, ועל המקדש בפני עצמו, ועל ישראל בפני עצמן (ועל ירושלים בפני עצמה) ועל הכהנים בפני עצמן, ועל שאר התפלה.

(ב) הרואה כהן גדול כשהוא קורא, אינו רואה פר ושעיר הנשרפים. והרואה פר ושעיר הנשרפים, אינו רואה כהן גדול כשהוא קורא. ולא מפני שאינו רשאי, אלא שהיתה דרך רחוקה, ומלאכת שניהן שוה כאחת.

(ג) אם בבגדי בוץ קורא, קדש ידיו ורגליו, פשט ירד וטבל, עלה ונסתפג. הביאו לו בגדי זהב, ולבש, וקדש ידיו ורגליו, ויצא ועשה את אילו ואת איל העם, ואת שבעת כבשים תמימים בני שנה, דברי רבי אליעזר. רבי עקיבא אומר, עם תמיד של שחר היו קרבין. ופר העולה ושעיר הנעשה בחוץ היו קרבין עם תמיד של בין הערבים.

(ד) קדש ידיו ורגליו ופשט וירד וטבל ועלה ונסתפג. הביאו לו בגדי לבן, ולבש, וקדש ידיו ורגליו. נכנס להוציא את הכף ואת המחתה. קדש ידיו ורגליו, ופשט וירד וטבל, עלה ונסתפג. הביאו לו בגדי זהב ולבש, וקדש ידיו ורגליו, ונכנס להקטיר קטרת של בין הערבים ולהטיב את הנרות, וקדש ידיו ורגליו, ופשט. הביאו לו בגדי עצמו, ולבש. ומלוין אותו עד ביתו. ויום טוב היה עושה לאוהביו בשעה שיצא בשלום מן הקדש.

(ה) כהן גדול משמש בשמונה כלים, וההדיוט בארבעה: בכתנת ומכנסים ומצנפת ואבנט. מוסיף עליו כהן גדול: חשן ואפוד ומעיל וציץ. באלו נשאלין באורים ותמים. ואין נשאלין אלא למלך ולבית דין ולמי שהצבור צריך בו.

(1) The High Priest then came to read [the Torah portion for the day]. He could read either wearing linen garments, or his own white robe. The synagogue attendant would take the Torah scroll, and hand it to the head of the synagogue, and the head of the synagogue would hand it to the assistant [High Priest] and the assistant would hand it over to the High Priest. The High Priest would stand, and receive it, and read Acharei Mot (Leviticus 16) and "On the tenth" (Leviticus 23:26-36). Then he would roll up the scroll, hold it close to his bosom, and say, "More than that which I have read before you, is written here." He would then recite by heart “On the tenth day" (Numbers 29:7-11). He recites over it eight blessings: for the Torah, for the Temple Service, for thanksgiving, for the forgiveness of sins, and for the Temple separately, and for Israel separately, and for Jerusalem separately, for the priests separately, and for the rest of the prayer.

(2) The one who sees the High Priest while he is reading does not see the bull and he-goat that are burned, and the one seeing the bull and the he-goat being burned does not see the High Priest while he is reading. Not because it is prohibited to do so, but because the distance between the two areas was great, and both rituals were performed simultaneously.

(3) If he read in the garments of linen, he would then wash his hands and feet, undress, and go down to immerse. He came up, and dried himself, while they brought him his gold vestments. He dressed and then washed his hands and feet. He then went out and offered his ram, and the people's ram, and the seven unblemished one-year-old male sheep; these are the words of Rabbi Eliezer. Rabbi Akiva says: They were brought with the morning Tamid offering, as well as the bull for a burnt-offering. But the he-goat which is done outside was brought with the afternoon Tamid offering.

(4) He washed his hands and feet, undressed, and went down and immersed. He came up, and dried himself. Then they brought him his white garments, and he dressed and washed his hands and feet. He went inside to remove the ladle and coal-pan, washed his hands and feet, undressed, went down, immersed, came up, and dried himself. Then, they brought him his gold garments, he dressed, washed his hands and feet, and went into the sanctuary to burn the afternoon incense and light the lamps. He washed his hands and feet, and undressed. They then brought his personal garments. He got dressed, and they would go with him to his residence. And he would make a feast for those close to him, for having exited the Holy [of Holies] in peace.

(5) The High Priest served in eight vestments, and the ordinary priest in four. The ordinary priest wore a tunic, pants, hat, and belt. The High Priest added to these the choshen [breastplate], the ephod [apron], robe, and tzitz [forehead plate]. They were only allowed to question the urim v'tumim [oracular device carried in the breastplate] while wearing these eight vestments. The urim v'tumim was only questioned on behalf of the king, court, or someone the community requires [for leadership].

8ח

(א) יום הכפורים אסור באכילה ובשתיה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה. והמלך והכלה ירחצו את פניהם. והחיה תנעול את הסנדל, דברי רבי אליעזר, וחכמים אוסרין.

(ב) האוכל ככותבת הגסה כמוה וכגרעינתה, והשותה מלא לגמיו, חיב. וכל האכלין מצטרפין לככותבת. כל המשקין מצטרפין למלא לגמיו. האוכל ושותה אין מצטרפים.

(ג) אכל ושתה בהעלם אחד, אינו חיב אלא חטאת אחת. אכל ועשה מלאכה, חיב שתי חטאות. אכל אכלין שאינן ראויין לאכילה, ושתה משקין שאינן ראויין לשתיה, ושתה ציר או מריס, פטור.

(ד) התינוקות, אין מענין אותן ביום הכפורים, אבל מחנכין אותם לפני שנה ולפני שנתים, בשביל שיהיו רגילין במצות.

(ה) עברה שהריחה, מאכילין אותה עד שתשיב נפשה. חולה מאכילין אותו על פי בקיאין. ואם אין שם בקיאין, מאכילין אותו על פי עצמו, עד שיאמר די.

(ו) מי שאחזו בלמוס, מאכילין אותו אפלו דברים טמאים עד שיאורו עיניו. מי שנשכו כלב שוטה, אין מאכילין אותו מחצר כבד שלו, ורבי מתיא בן חרש מתיר. ועוד אמר רבי מתיא בן חרש, החושש בגרונו, מטילין לו סם בתוך פיו בשבת, מפני שהוא ספק נפשות, וכל ספק נפשות דוחה את השבת.

(ז) מי שנפלה עליו מפלת, ספק הוא שם ספק אינו שם, ספק חי ספק מת, ספק נכרי ספק ישראל, מפקחין עליו את הגל. מצאוהו חי, מפקחין עליו. ואם מת, יניחוהו.

(ח) חטאת ואשם ודאי מכפרין. מיתה ויום הכפורים מכפרין עם התשובה. התשובה מכפרת על עברות קלות על עשה ועל לא תעשה. ועל החמורות היא תולה עד שיבוא יום הכפורים ויכפר.

(ט) האומר, אחטא ואשוב, אחטא ואשוב, אין מספיקין בידו לעשות תשובה. אחטא ויום הכפורים מכפר, אין יום הכפורים מכפר. עברות שבין אדם למקום, יום הכפורים מכפר. עברות שבין אדם לחברו, אין יום הכפורים מכפר, עד שירצה את חברו. את זו דרש רבי אלעזר בן עזריה, [ויקרא טז:ל] "מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו," עברות שבין אדם למקום, יום הכפורים מכפר; עברות שבין אדם לחברו, אין יום הכפורים מכפר, עד שירצה את חברו. אמר רבי עקיבא, אשריכם ישראל, לפני מי אתם מטהרין, ומי מטהר אתכם, אביכם שבשמים, שנאמר, [יחזקאל לו:כה] "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם." ואומר, [ירמיה יז:יג] "מקוה ישראל ה'", מה מקוה מטהר את הטמאים, אף הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל.

(1) On Yom Kippur, it is forbidden to eat, to drink, to wash, to anoint, and to wear leather shoes and to have sexual relations. The King and the bride may wash their faces, and the newly delivered mother may wear leather shoes: the words of Rabbi Eliezer; and the Sages prohibit this.

(2) One who eats food to the size of a large date, that is, the date with the kernel, or drinks a mouthful, is guilty. All kinds of food combine for the size of the date, and all liquids for the mouthful; but food and drink do not combine in the computation.

(3) If one eats and drinks on a single occasion of obliviousness, he is liable to one sin-offering; if he has eaten and [also] done work, he is liable to two [separate] sin-offerings; if he has eaten food which is not suitable for consumption, or has drunk liquids which are not suitable for drinking, or brine or fish-brine, he is exempt [from bringing a sin-offering].

(4) We do not force small children to fast on Yom Kippur. Rather, we train them a year or two before [they reach the age of being subject to the commandments] so that they will become accustomed to [performing] the commandments.

(5) We feed a pregnant woman who smells [and craves food], even unkosher [food] until she recovers. We feed a sick person on the advice of an expert [doctor]. And if there is not an expert there, we feed him on his own word, until he says enough.

(6) If one is seized with faintness from fasting [bulmos], he is to be fed even with unkosher food, until he recovers. A person who is bitten by a mad dog must not be fed any of the dog's liver, but Rabbi Matya ben Charash permits it. Moreover, Rav Matya ben Charash said, If a person has a sore throat, it is permitted to put medicines into his mouth on the Sabbath, because of possible danger to his life, and whatever threatens to endanger life supersedes [the observance of] the Sabbath.

(7) If debris falls and it is unknown whether any person is buried [under it] or not; or whether he is dead or alive, or whether he is a gentile or a Jew, we remove the debris from him on the Sabbath; if he be found alive, we extricate him, but if he is dead, we leave him.

(8) The sin-offering and guilt-offering atone [for sin]. Death and Yom Kippur atone with repentance. Repentance atones for minor transgressions of positive or negative commandments; for grave transgressions, it obtains a respite until Yom Kippur completes the atonement.

(9) One who says, "I will sin, and then repent, I will sin [again], and then repent," will not receive an opportunity to repent; [for one who says] "I will sin, and Yom Kipur will atone," Yom Kippur will not atone. Yom Kippur atones for transgressions between a person and God, but for a transgression against one's neighbor, Yom Kipur cannot atone, until he appeases his neighbor. Thus R. Eleazar ben Azariah expounds the text, "From all your sins before the Lord shall ye be clean": For transgressions between a person and God, Yom Kippur atones, for transgressions against one's neighbor, Yom Kippur cannot atone, until he appeases his neighbor. R. Akiva says, Happy are you, Israel! Before whom are you purified, and who purifies you [of your transgressions]? Your Father Who is in heaven. For it is said, "Then will I sprinkle clean water upon you, and ye shall be clean"; and it is also said, "The ‏ritual bath‎ of Israel is the Lord"; even as a ritual bath purifies the unclean, so does the Holy One, Blessed be He, purify Israel.