Samson Refael Hirsch רב שמשון רפאל הירש

(1808 - 1888 CE) (1808 - 1888 לספירה)

Samson Raphael Hirsch was a German scholar, rabbi, activist and pioneer of the Torah Im Derekh Eretz school of contemporary Orthodox Judaism. He received both a general and religious education as a youth, the latter taking place under the mentorship of Chacham Isaac Bernays and Rabbi Jacob Ettinger. He began studies at the University of Bonn but did not obtain a degree. At the age of 22 he became the Chief Rabbi of Oldenburg. Within 8 years he had published both his "Nineteen Letters of Ben Uziel" and "Horeb", together presenting compelling intellectual explications of Orthodoxy and a defense of its precepts and institutions. He also served as rabbi in Emden, Nikolsburg (Moravia), and Frankfurt am Main. In each post he used his considerable skills as an orator and writer to promote an Orthodoxy that could withstand the relentless challenge of the Reform movement. As Chief Rabbi of Moravia, he was politically active in the ultimately successful struggle for Jewish emancipation. Later, he was largely responsible for convincing the Prussian parliament to permit Jews to secede from the official state-recognized Jewish religious community, allowing break-off congregations to preserve their traditional, Orthodox character. His greatest legacy, however, is his philosophy of Torah Im Derekh Eretz, synthesizing Torah learning with secular learning, particularly of the sciences. His influence reached far beyond Germany, and his Torah commentary, which has been translated from the original German to Hebrew, is widely studied and often quoted. שמשון רפאל הירש היה מלומד גרמני, רב, פעיל פוליטי וחלוץ הרעיון "תורה עם דרך ארץ" של האורתודוקסיה המודרנית. קיבל חינוך יהודי וכללי בילדותו. למד תחת הדרכתם של החכם יצחק ברנייס ורבי יעקב אטינגר. החל את לימודיו באוניברסיטת בון אך לא סיים. בהיותו בן 22 נהיה הרב הראשי של אולדנברג. בתוך שמונה שנים הוא הוציא לאור את 19 המכתבים של בן עוזיאל וחורב, שבהם מוצגים הסברים אינטלקטואלים משכנעים על האורתודוקסיה והגנה על המצוות ועל מוסדותיה. הוא כיהן כרב גם באמדן, בניקולשבורג (מורביה), ובפרנקפורט. בכל משרה שבה כיהן השתמש בכישוריו רבים כנואם וכסופר כדי לקדם אורתודוקסיה שיכולה לעמוד באתגר הבלתי פוסק של התנועה הרפורמית. כרבה הראשי של מורביה, הוא היה פעיל פוליטי במאבק לאמנציפציה יהודית. מאוחר יותר, הוא היה אחראי במידה רבה לשכנוע הפרלמנט הפרוסי להתיר ליהודים לפרוש מהקהילה הדתית היהודית הרשמית של המדינה, דבר שאפשר לקהילות שנפרדו ממנו לשמור על אופיים המסורתי, האורתודוקסי. אולם, המורשת הגדולה ביותר שלו היא הפילוסופיה של תורה על דרך ארץ, שבה הוא דוגל בשילוב לימוד תורה עם לימודים כלליים, במיוחד מדעים. פירושו על התורה, הנכתב בגרמנית ותורגם לעברית, זכה לתפוצה רבה.